בס"ד. ליל ב' דחג הסוכות, ה'תשל"ד

(הנחה בלתי מוגה)

בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות1. וידוע הדיוק בזה במאמר שבהמשך תש"ד2 (ויהי בשלושים שנה3 ), דצריך להבין מהו כפל הענין דישיבה בסוכה, דתחלה אומר ציווי כללי לישב בסוכה, וחוזר וכופל [ע"ד שנה עליו הכתוב לעכב4 ] להזהיר בציווי פרטי להאזרח אשר כל האזרח בישראל ישבו בסוכה, ומאי בא לחלק בין האזרח לכל ישראל, דהלא בציווי הכללי דבסוכות תשבו הנה כל ישראל בכלל [וכלשון הכתוב5 האזרח והגר הגר בתוככם, כל אלו שעברו בברית הוי', מראשיכם שבטיכם עד חוטב עציך ושואב מימיך6 ], ומזה שמוסיף לצוות בציווי פרטי ביחוד להאזרח, מובן שאינו נכלל בציווי הכללי. ובכללות הענין צריך להבין, הלא ענין סוכה וענין ישיבה הם כמו ב' הפכים, דענין הסוכה [שהיא דירת עראי, דוגמת הבית] הוא ענין המקיף, וענין הישיבה הוא ענין פנימי, וצריך להבין מהו תוכן מצוה זו דישיבה בסוכה.

ב) ומוסיף במאמר7, שכ"ק אאמו"ר הרה"ק בשם הבעש"ט נ"ע פי' כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, שהוא הבטחה, דכאשר (מקיימים הציווי) בסוכות תשבו שבעת ימים, אז הנה הקב"ה מבטיח בתורתו אשר כל האזרח [אזרח מלשון זריחה והארה8 ] בישראל, שהוא ממדרי' המקיפים שבנשמה הנעלי' ביותר ממדרי' הפנימי', בכ"ז ישבו בסוכות בהתיישבות פנימית. וביאר, דהנה אמרו רז"ל9 חמשה שמות נקראו לה נפש רוח נשמה חי' יחידה, דשלש בחי' נר"נ הן פנימיים, וחי' יחידה הן מקיפים, דחי' היא מקיף הקרוב, ויחידה מקיף הרחוק, שמקבל מבחי' יחיד10, (ומוסיף) פי' התקשרות החלק בהעצם. וכאשר בסוכות תשבו שבעת ימים [דכל יומא ויומא עביד עבידתי'11 ] בהעבודה דנר"ן [שיש בהם בכללות ז' בחינות], אז הנה מלמעלה יתנו לו גילוי מקיפים דנשמה, וזהו ההבטחה דכל האזרח בישראל ישבו בסוכות.

וי"ל בדא"פ הכוונה בזה, דהנה נת"ל12 בפי' מארז"ל חמשה שמות נקראו לה נפש רוח נשמה חי' יחידה, שגם יחידה היא רק בחי' שם בלבד13, ועצם הנשמה [שעלי' אמרו חמשה שמות נקראו לה] הוא בחי' ניצוץ בורא14, והוא בחי' יחיד, שממנו מקבלת בחי' היחידה (כמ"ש במאמר: יחידה כו' שמקבל מבחי' יחיד). ועפ"ז יש לבאר מה שמוסיף "התקשרות החלק בהעצם", וכן בסיום המאמר15 : "גילוי עצם הנשמה", שהכוונה בזה, שע"י העבודה דבסוכות תשבו שבעת ימים בבחי' נר"נ, יאיר ויזרח לא רק בחי' המקיפים דחי' יחידה, אלא גם בחי' ניצוץ בורא, בחי' יחיד, כי העצם כשאתה תופס במקצתו אתה תופס בכולו (כמאמר הבעש"ט16 בשם הרס"ג). ומזה מובן גודל מעלת הגילוי דכל האזרח בישראל ישבו בסוכות, שהו"ע נעלה ביותר, ועד שבאמת לא שייך לומר על זה הלשון נעלה, כיון שבזה נכלל גם גילוי בחי' יחיד (כנ"ל), וידוע17 ההפרש שבין יחיד לאחד, שבבחי' יחיד לא שייך כל ענין הקצוות דמעלה ומטה, ולכן לא שייך לומר שזהו ענין נעלה, להיותו למעלה מכל הגדרים דנעלה ובלתי נעלה.

ג) אך עפ"ז צריך להבין, איך אפשר שהגילוי דכל האזרח בישראל ישבו בסוכות יומשך ע"י העבודה דבסוכות תשבו שבעת ימים, היינו עי"ז שבשבעת ימי הסוכות יושבים ישראל בסוכה ועושים בה את כל עניניהם הגשמיים, אכילה שתי' וכו', וכידוע18 שעיקר הציווי דישיבה בסוכה הוא בענין האכו"ש דוקא, שהרי הברכה לישב בסוכה היא על אכו"ש דוקא, כי, בנוגע ללימוד התורה, הנה אם בהיותו בסוכה חסר לו צלילות הדעת, צריך ללמוד בביתו, וכן בנוגע לתפלה, שבאם אינו יכול לכוון היטב בסוכה, צריך להתפלל בביהכ"נ, ואילו הציווי בסוכות תשבו באופן שמוכרח בזה הוא בענין האכו"ש דוקא, דכאשר האכילה ושתי' הם ראויים לשמם, והיינו שאוכל ושותה כשיעור, ישנו חיוב לאכול ולשתות בסוכה דוקא. ולכאורה, כיון שהציווי דבסוכות תשבו הוא בכדי להמשיך הגילוי דכל האזרח, שהו"ע המקיפים דחי' יחידה ועד לבחי' יחיד (כנ"ל ס"ב), אינו מובן, מדוע הציווי בסוכות תשבו הוא בנוגע לענין האכו"ש בגשמיות דוקא. ובפרט ע"פ הידוע19 שענין הסוכה שייך לענני הכבוד, והרי ענני הכבוד הו"ע רוחני20.

ד) ויובן זה בהקדים המבואר בספר המאמרים תר"ל בסופו21 (ובכ"מ) בענין וישמחו בך כל ישראל מקדשי שמך22, שהענין שישראל הם מקדשי שמך, נעשה ע"י קיום המצוות (כדלקמן ס"ו), והכח לנש"י שיוכלו להקדיש שמו ית' הוא ע"י השמחה שישמחו בך (כדלקמן ס"ז).

ה) והענין בזה, דלכאורה אינו מובן, מהו הענין דמקדשי שמך, שצריך לקדש את שמו של הקב"ה. וגם אם צריך לקדש שמו של הקב"ה, מדוע נעשה ענין זה ע"י ישראל דוקא שהם מקדשי שמך. אך הענין הוא, דהנה ידוע23 בההפרש בין הענין דאתה קדוש ושמך קדוש24 לענין דקדוש אתה ונורא שמך25, ששמך קדוש קאי על בחי' שמו כפי שהוא קדוש ומובדל, ועד שהוא בדוגמת קדושת העצמות (אתה קדוש, כידוע26 שאתה לשון נוכח קאי על העצמות). והגם שמבואר בכ"מ27 שהחילוק בין אתה קדוש לשמך קדוש גופא מורה שקדושת שמך הוא למטה מקדושת העצמות, מ"מ, כיון ששמך קדוש בא בהמשך לאתה קדוש, הרי מובן שגם הקדושה דשמך קדוש היא בדוגמת קדושת העצמות. משא"כ (קדוש אתה ו)נורא שמך (שהלשון קדוש נאמר רק על אתה, ואילו על שמך נאמר ונורא), קאי על בחי' שמו כמו שהוא בגילוי, שדוקא אז שייך הענין דנורא, ובדוגמת מלך בו"ד, שבהיותו סגור בהיכלו חדר לפנים מחדר, לא שייך שייראו מפניו, ורק כשהוא בהתגלות אזי נעשית היראה מפניו. ועפ"ז יובן הענין דמקדשי שמך, דשמך הוא בחי' השם כפי שהוא בגילוי, בחי' ונורא שמך, וישראל הם מקדשי שמך, שע"י עבודתם ממשיכים בהשם מבחי' קדושת העצמות.

וביאור הענין, דהנה ידוע בענין השם, שאף שבכללות הוא כמו ענין האור, הנה בפרטיות יותר יש הפרש בין אור לשם28, שאור שייך למאור, שהרי ענין המאור הוא מה שנמשך ממנו אור, משא"כ שם הו"ע חיצוני, וכמו שם האדם, שהשם הוא התפשטות הארה בעלמא מן עצם האדם29, שכשהוא בפ"ע אינו צריך לשמו כלל (גם לאחרי שנותנים לו שם), ואין בו תועלת רק לקוראו שיהי' לו במה להמשיכו אליו (שכאשר הזולת קוראו בשמו אזי נפנה אליו). וכידוע שמטעם זה הנה המשל דאור על ענין המלכות (המבואר בכ"מ) אינו משל מכוון לגמרי30, כי האור שייך להמאור, וכנ"ל שענין המאור הוא מה שנמצא ממנו אור, משא"כ המלכות הו"ע חיצוני שאינו נוגע לעצמותו ית', שהרי לא זהו עיקר האלקות מה שהעולמות מתהווים ממנו (כמבואר בתו"א31 ), שכל ענין התהוות העולמות הוא רק מבחי' אות תי"ו שהיא האחרונה שבכל האותיות (כמבואר בלקו"ת בהוספות לויקרא32 ). ולכן המשל המתאים לענין המלכות הוא (לא המשל דאור, כי אם) המשל דשם, דכיון שכל ענין התהוות העולמות שמבחי' המלכות הו"ע חיצוני, הרי זה דוגמת שם האדם, שהוא רק בשביל הזולת (כנ"ל). אמנם לאידך גיסא, יש מעלה בשם על אור, שהאור אינו ממשיך את העצם, דהגם שהאור הוא מעין המאור ועל ידו אנו יודעים את המאור, מ"מ, האור אינו ממשיך את המאור עצמו, משא"כ ע"י השם ממשיכים את העצם, שהרי כשקוראים לאדם בשמו אזי נפנה לקוראו בכל עצמותו, ועד שכאשר האדם הוא בהתעלפות, שאז מסתלק ממנו חיות הגלוי, הנה העצה לזה היא שלוחשים את שמו באזנו33, שמזה מובן שהשם ממשיך את בחי' העצם שלמעלה מחיות הגלוי.

ועד"ז (ובמכ"ש) הוא בענין השם למעלה, שעצמותו ית' הוא למעלה לגמרי מענין השם, אלא שע"י הקריאה בשמו ממשיכים עצמותו ית'. וזהו ענין ממעמקים קראתיך34, וכן מן המיצר קראתי35, שזהו כאדם הקורא לחבירו בשמו, שעי"ז נפנה אליו בכל עצמותו. וכמשנת"ל בארוכה במאמרים הקודמים36 בענין ממעמקים קראתיך שבר"ה, שעי"ז מעוררים את הרצון למלוכה בכל פרטי המדריגות בבחי' האור שלפני הצמצום, החל מבחי' האור כפי שהוא בגילוי לעצמו, שבבחי' זו שייך רצון גלוי למלוכה (שמתעורר ע"י ענין ההכתרה), שבו ישנה כבר ההשערה בכח על כל מה שעתיד להיות בפועל37 (ועד שמזה נמשך לאחר הצמצום ענין המלוכה בפועל ע"י גזירות המלך), ולפני זה ישנו רצון הקדום, שזהו בחי' המחשבה (שלמעלה מהרצון) מה שחשב והחליט בעצמו שראוי להיות מלך, והסיבה לרצון ומחשבה זו היא לפי שהמלכות מושרשת בהעצמות, שמצד זה ישנו רצון המוחלט בעצמותו ממש. וכיון שבר"ה חוזרים כל הדברים לקדמותם, שמסתלקים כל הגילויים, ועד שמסתלק גם בחי' פנימיות התענוג, לכן צריכים ישראל להמשיך את בחי' המלוכה משרשה הראשון כמו שהיא בעצמותו ית' ממש38.

וזהו ענין מקדשי שמך, דכיון שע"י הקריאה בהשם (שעי"ז נפנה בעל השם בכל עצמותו) ממשיכים בנ"י עצמותו ית', הרי הם מקדשי שמך, שממשיכים קדושת העצמות בהשם שמצד עצמו אינו אלא ענין חיצוני בשביל הזולת כו'.

ו) והנה כללות ענין הקריאה בשמו הו"ע קיום התומ"צ, וכידוע שתומ"צ הם לאתקנא רזא דשמי'39, ולכן, ע"י שישראל מקיימים את התומ"צ, שעי"ז הם קוראים בשמו, הרי הם ממשיכים את העצמות. ומזה מובן, שעי"ז ניתוסף קדושה גם בהמצוות עצמם (שזהו מה שאומרים40 קודם כל מצוה לשם יחוד קוב"ה ושכינתי'41 ), בדוגמת הענין דמקדשי שמך, שממשיכים קדושה בהשם, שמצד עצמו הו"ע חיצוני שבשביל הזולת, וע"י הקריאה בשמו, שעל ידה נפנה לקוראו בכל עצמותו, ממשיכים בהשם קדושת העצמות. וכמבואר בסה"מ תר"ל21 בנוגע למצות תפילין (שהוקשה כל התורה לתפילין42 ), שפנימיות רצונו ית' שיקח האדם התפילין ויניחם בראשו דוקא, ואם יניחם על השולחן, אין בזה השראת פנימיות רצונו כלל, דאף שבפ' קדש הכתובה בקלף יש רמז להשראת אור חכמה דאצילות, אין האור שורה בכלי אלא כשהאדם מניחם בראשו דוקא, נמצא, שהאדם הוא מגבי' ומעלה את המצוות שיהי' פנימיות רצונו בהם, ועד שממשיך בהם מבחי' בעל הרצון, ולמעלה יותר, שהרי בכדי שהאור יומשך בתפילין למטה, צ"ל המשכה מבחינה שלמעלה יותר מהאור הנמשך. ועוד זאת, שע"י קיום המצוות ניתוסף קדושה גם בנפש האדם שמקיים את המצוות, שזהו הענין דאשר קדשנו במצוותיו כו'.

ז) ועז"נ וישמחו בך כל ישראל מקדשי שמך, כפי שמבאר בסה"מ הנ"ל43, שהכח בכללות נש"י שיוכלו להקדיש שמו ית' הוא ע"י השמחה שישמחו בך, פי' בך, בתוך עצמותך ומהותך, והיינו, לא רק ממך [כמ"ש44 כי ממך הכל, או עמך, כמ"ש45 כי עמך מקור חיים, עמך דייקא, שהוא טפל ובטל לך46 ], שזהו רק התפשטות העצמות, אלא בך, שהוא בתוך תוכך כו'.

אך עדיין צריך להבין, דלכאורה, מעלת השמחה שפועלת פריצת גדר47, שלכן ממשיכה מהעצם (החל מהעצם של האדם השמח) כו', הרי זה רק בנוגע להמשכת הענינים שישנם כבר בשרש ומקור, אלא שיכול להיות שיש דברים המונעים ומעכבים שלא יומשכו בגילוי, הנה על זה מועילה השמחה, שפורצת כל גדר המדידה וההגבלה של סדר ההשתלשלות, ולכן נמשכים הענינים שישנם בשרש ומקור כו'. אבל עדיין אינו מובן, איך שייך שע"י השמחה דישראל תהי' ההמשכה מעצמותו ית'. אך הענין הוא, כידוע שנש"י מושרשים בעצמותו ית' (למעלה גם משרש התומ"צ כו')48. ואף שירדו למטה, מאיגרא רמה לבירא עמיקתא49, הרי ירידה זו היא צורך עלי', והיינו, שע"י הירידה מתעלים לבחי' עליונה יותר מכמו שהיו לפני ירידתם, דאע"פ שגם לפני ירידתם היו בבחי' עליונה מאד, שהרי ישראל עלו במחשבה50, וכידוע הפירוש בזה, שבמחשבה גופא הם בבחי' הכי עליונה51, מ"מ, ע"י ירידתם למטה הרי הם מתעלים למעלה עליונה יותר, והיינו שמתעלים לשרשם הראשון כפי שמושרשים בעצמותו ית', שהו"ע לאשתאבא בגופא דמלכא52. וכיון שהשרש דישראל הוא בעצמותו ית' ממש, לכן ע"י השמחה שלהם, שפורצת כל הגדרים והמדידות והגבלות דסדר השתלשלות, הרי הם ממשיכים מעצמותו ית' ממש.

ח) אמנם בכדי שהעבודה דישראל תפעול המשכת העצמות, צריכה להיות עבודתם מעין זה. והיינו, שאע"פ שנת"ל53 שהאתעדל"ת אינה מכרחת את האתעדל"ע, וגם לאחרי שעלה ברצונו שהאתעדל"ע תומשך ע"י אתעדל"ת, אין זה בדרך הכרח ח"ו, והיינו שהאתעדל"ת אינה מכרחת את ההמשכה מלמעלה כו', מ"מ, יש צורך שהאתעדל"ת תהי' עכ"פ מעין ההמשכה54. וזהו שהמשכת העצמות נעשית ע"י קיום התומ"צ בגשמיות דוקא, וכמו המשכת העצמות שע"י תק"ש, שנעשית ע"י שופר גשמי, בפה גשמי, קול והבל גשמי דוקא [דאף שבתק"ש יש גם הענין דקלא פנימאה כו'55, מ"מ, המשכת העצמות נעשית ע"י תק"ש בגשמיות דוקא], שזהו לפי שדוקא בדברים הגשמיים ישנם הניצוצות דעולם התהו, שבו היו אורות מרובים וכלים מועטים (היינו שהכלים הם במיעוט וביטול להאורות)56, ויתירה מזה, שבדברים הגשמיים ישנו כח העצמות, וכמבואר באגה"ק57 שהתהוות הגשמיות היא ממהותו ועצמותו של המאציל ב"ה שמציאותו הוא מעצמותו ואינו עלול מאיזה עילה שקדמה לו ח"ו, ולכן הוא לבדו בכחו ויכלתו לברוא יש מאין ואפס המוחלט כו', ועד שהיש הנברא (הגשמי) הוא יש האמיתי (כמ"ש אדמו"ר האמצעי בביאוה"ז58 ). וכידוע59 גם בענין אין ערוך לך כו' בעולם הזה דוקא. ומצד גודל המעלה שבדברים הגשמיים, הנה דוקא ע"י קיום התומ"צ בגשמיות נעשית המשכת העצמות. ועי"ז משלימים את הכוונה שנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים60, והיינו, שענין הדירה לעצמותו ית'61 הוא לא בעליונים (שהרי אדרבה, להם ירידה מאור פניו ית', כמ"ש בתניא62 ), כי אם בתחתונים דוקא.

ט) וזהו בסוכות תשבו שבעת ימים וגו', שקיום מצות סוכה צ"ל בגשמיות דוקא (כמו כל המצוות, ובפרט שסוכה היא מצוה כללית63 ), בהגבלה של מקום גשמי, שיעור הסוכה, הדפנות וכו', וכן בהגבלה של זמן גשמי, שבעת ימים [ובפרט ע"פ הידוע שז' ימים רצופים הם שבעת ימי ההיקף שכוללים כל הזמן, כידוע64 בביאור מארז"ל65 נער הייתי גם זקנתי שרו של עולם אמרו, שבכל שבוע אומרים היום יום ראשון, לפי שבכל שבוע חוזרים אותם ימי ההיקף כו'], וגם הישיבה בסוכה גופא הו"ע גשמי, ובפרט לפי משנת"ל (ס"ג) שעיקר המצוה דישיבה בסוכה הוא בנוגע לאכילה ושתי' דוקא. ועז"נ בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, שע"י קיום מצות סוכה בגשמיות דוקא, נעשה הגילוי דכל האזרח בישראל ישבו בסוכות, שהו"ע גילוי המקיפים דנשמה, חי' ויחידה, ועד להגילוי דבחי' יחיד (כנ"ל ס"ב). ולהעיר, שאף שהענין דכל האזרח גו' הוא לשון עתיד (מה שאני עתיד להזריח כו'66 ), מ"מ, נמשך גילוי זה כבר עכשיו. וע"ד מ"ש הרמב"ם67 בפירוש עולם הבא, שאין הכוונה שאינו מצוי עתה, שהרי הוא מצוי ועומד כו', ולא קראוהו עולם הבא אלא מפני שאותן החיים באין לו לאדם אחר חיי העולם הזה כו', הנה עד"ז הוא בנוגע להגילוי דכל האזרח גו' שנמשך ע"י המצוה דישיבה בסוכה, שגילוי זה הוא מצוי ועומד גם עכשיו, ומש"נ בלשון עתיד הרי זה לפי שהגילוי הוא לאחרי קיום המצוה דבסוכות תשבו, והיינו, שמיד לאחרי קיום המצוה דבסוכות תשבו שבעת ימים, נמשך הגילוי דכל האזרח גו', הן ברוחניות, גילוי המקיפים דנשמה כו', והן כפשוטו, שזהו שלעת"ל נזכה לישב בסוכת עורו של לויתן68, בקרוב ממש.