הללו את הוי' כל גוים, שבת חוה"מ סוכות, ה'תשכ"ח

בס"ד. שבת חול המועד סוכות, ה'תשכ"ח

(הנחה בלתי מוגה)

הללו1 את הוי' כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו ואמת הוי' לעולם הללוי-ה2. וצריך להבין3, מהי השייכות והנתינת טעם דכי גבר עלינו חסדו, עלינו דייקא, ובזה גופא באופן שגבר עלינו, שבשביל זה יהללו וישבחו אותו הגוים והאומים.

ב) ולהבין זה צריך להקדים תחילה משנת"ל במאמר שלפנ"ז4 בפירוש הפסוק5 שחורה אני ונאוה בנות ירושלים כאהלי קדר כיריעות שלמה, דאיתא על זה במדרש6 שחורה אני כל ימות השנה ונאוה אני ביום הכיפורים, וענין זה (נאוה אני ביוהכ"פ) נמשך ומתגלה ליום חגינו7, חג הסוכות, בענין הסוכה, שעז"נ8 ופרוש עלינו סוכת שלומך, שזהו"ע יריעות שלמה, כי, יריעות הו"ע המקיף, ושלמה הוא מלך שהשלום שלו9.

ונתבאר בזה, ששחורה אני קאי על כללות ירידת והשתלשלות הנשמה למטה10, שאז היא במעמד ומצב דשחורה לגבי מעמדה ומצבה בהיותה למעלה בעולם האצילות בבחי' טהורה היא, שאז נקראת הנשמה בשם בנות ירושלים, יראה שלם11, שהו"ע שלימות היראה12. והיינו, דכיון שהנשמה למעלה היא בתכלית הביטול ואינה שייכת לענין של מציאות כלל, לכן היא בבחי' שלימות היראה. וענין זה הוא בעולם האצילות דוקא, שנקרא עולם האחדות13, עולם הביטול, שרק בו יכול להיות תכלית הביטול, משא"כ בעולם הבריאה, שבו מתחיל כבר ענין הישות, וכמ"ש הרמב"ן14 שאין אצלנו בלשון הקודש בהוצאת היש מאין אלא לשון ברא [ולכן המלאכים שבעולם הבריאה (ולמטה יותר) הם בבחי' יש, וכאשר הושיט הקב"ה אצבעו הקטנה ביניהם15, היינו, שנתגלה עליהם מהמדריגה היותר תחתונה שבעולם האצילות16, אזי ושרפם, שנתבטלו ממציאותם לגמרי], ובמכ"ש מהנשמה, שאע"פ שגם כפי שנתהווה בבריאה אינה בבחי' מציאות יש ממש כמו העולם שנשתלשלה בו, אלא היא אלקות ממש, מ"מ, הרי זה כפי שאלקות נעשה בבחי' יש כו'17, ועאכו"כ עולם הבריאה עצמו שעליו נאמר18 ומשם יפרד, הרי הוא בודאי בבחי' מציאות וישות. ומזה מובן שכאשר אתה בראתה, ועאכו"כ כאשר אתה יצרתה, ואתה נפחתה בי, בעולם העשי', עד לעוה"ז הגשמי, הרי זו ירידה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא19. ולכן אומרת הנשמה שחורה אני, שהיא בבחי' שחרות לגבי מעמדה ומצבה קודם ירידתה למטה, שהיתה בעולם האצילות. אמנם, אע"פ ששחורה אני, מ"מ, ונאוה, כי, ע"י הירידה למטה מתעלית הנשמה למעלה יותר מבחי' טהורה היא שקודם ירידתה למטה.

והנה הענין דנאוה שע"י ירידת הנשמה למטה במעמד ומצב דשחורה אני, נעשה ע"י עבודה שהיא ג"כ בבחי' שחרות, שזהו כללות ענין העבודה למטה לעשות לו ית' דירה בתחתונים20, דכיון שעבודה זו היא באופן של התעסקות בעניני עוה"ז בעוה"ז התחתון שאין תחתון למטה ממנו כו' עד שהוא מלא קליפות וס"א כו'21, הרי עבודה זו היא בבחי' שחרות. ובפרטיות יותר הנה העבודה שבבחי' שחרות הו"ע מ"ש22 שחורות כעורב, דהנה23, החילוק בין שערות שחורות לשערות לבנות למעלה הוא ששערות לבנות הם ההלכות שנמשכו במצוות עשה, שענינם הוא להעלות את הדברים הגשמיים ולקשרם באור ה' וקדושתו, והם השערות הנמשכות מבחי' שער רישי' כעמר נקא24, שהוא בחי' חסד עליון דאקרי רב חסד, בחי' חסד דא"א, ושערות שחורות הם ההלכות שנמשכו במצוות לא תעשה, שענינם הוא להפריד הרע מן הטוב ולדחותו מן הקדושה שאינו עולה ונכלל באור ה' וקדושתו. ועז"נ שחורות כעורב, פי' כעורב שהוא אכזרי כך יש בבחי' שערות הללו בחי' אכזריות, שהרי גם בדבר האסור ופסול כו' נמשך ניצוץ וחיות אלקי המחי' ומהוה אותו, ועכ"ז לא יעלה הניצוץ האלקי שבו להתכלל באורו וקדושתו ית', רק נדחה לחוץ, והרי זה כמו אכזריות על הניצוץ האלקי שבו. ובפרט ע"פ הפירוש הפנימי בתיבת "אסור", שהוא אסור וקשור בידי החיצונים25, הרי מובן ביותר גודל האכזריות על הניצוץ האלקי שתמורת זה שהי' יכול לעלות לקדושה, הרי מצד איסור התורה הרי הוא נשאר אסור וקשור בידי החיצונים כו'. ונוסף לזה ישנו גם ענין האכזריות שעשו חכמים בכמה גדרים וסייגים ודקדוקי סופרים, ועד לענין האכזריות גם בנוגע לדברים המותרים, שכופה את עצמו להיות קדש26 עצמך במותר לך כו'. ועוד זאת, שגם במצוות עשה שבשרשם הם שערות לבנות (כנ"ל), ישנו גם הענין דשחורות כעורב. ובהקדם מ"ש במדרש הנ"ל שחורה אני בחורב כו' ונאוה אני בחורב שנאמר27 כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, והרי נעשה ונשמע כולל הן מצוות לא תעשה והן מצוות עשה, וכיון שהענין דנאוה אני נעשה ע"י העבודה שבבחי' שחרות, עכצ"ל, שגם במצוות עשה ישנו גם ענין השחרות. ויובן מכמו שהוא במצות הצדקה, שהיא כללות כל מצוות עשה שהם בקו הימין, קו החסד28, ולכן יובן ממנה בנוגע לכל שאר המצוות. והענין בזה, דהנה, באברהם אבינו, שהוא הראשון והמתחיל בענין החסד, כתיב29 לעשות צדקה ומשפט, היינו, שענין הצדקה הוא בהקדמת ענין המשפט, ששופט את עצמו כמה מגיע לו וכל השאר נותן לצדקה, וכיון שאברהם אמר על עצמו ואנכי עפר ואפר30, הרי מובן שהמשפט כמה מגיע לו הי' באופן כמה מגיע לעפר ואפר כו'. ומובן, שהנהגה כזו לשפוט את עצמו כו', הנה מצד גדרי העולם הרי זה ענין של אכזריות. וזהו"ע שחורות כעורב, דקאי על העבודה שבבחי' שחרות, שזהו אופן העבודה למטה במעמד ומצב דשחורה אני, ועי"ז נעשה הענין דנאוה.

ג) וממשיך בכתוב: כאהלי קדר כיריעות שלמה. והענין בזה31, דהנה, (אהלי) קדר קאי על ישמעאל32, שיצא מאברהם, כמאמר33 אברהם שיצא ממנו ישמעאל, היינו, ששרשו ומקורו הוא מאברהם, אחד הי' אברהם34, ועד שכל מציאותו וקיומו של ישמעאל הוא מאברהם, כמ"ש35 ולישמעאל שמעתיך גו', אלא שהוא באופן של יציאה, יצא ממנו.

וביאור הענין36, דהנה ידוע שעניני קדושה הם במספר עשר דוקא, וכמו עשר ספירות, כמ"ש בספר יצירה37 עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר, משא"כ עניני הקליפה וסט"א הם במספר אחד עשר, שזהו שאלופי עשו הם במספר י"א38, ומזה מובן שכל עניני קליפה הם ג"כ במספר י"א. ולא עוד אלא שגם עניני הקדושה הקשורים עם בירור ותיקון הלעו"ז הם ג"כ במספר י"א, שזהו"ע י"א סממני הקטורת, והיינו לפי שענין הקטורת הוא לברר ולהעלות הניצוצים שנבלעו בסט"א להיות נכללים בקדושה, וכיון שבסט"א הוא מספר י"א, לכן גם סממני הקטורת הם במספר י"א, כפי ששנינו39 ואחד עשר סממנים היו בה כו', ועד כדי כך, שאם חיסר אחד מכל סממני' חייב מיתה, והיינו, שתמורת זה שענין הקטורת פועל המשכת החיים, כמ"ש40 ותעצר המגפה, הנה מצד החסרון במספר י"א סממני הקטורת נעשה ענין של היפך החיים. וצריך להבין מהו הטעם שבקדושה הוא במספר עשר, ואילו בסט"א הוא מספר אחד עשר, דלכאורה, היתכן שיהא חוטא נשכר.

אך הביאור בזה, דהנה אמרו רז"ל41 אין עוד מלבדו42, ואפילו כשפים, והיינו, שאפילו כשפים שנקראים כן ע"ש שמכחישין פמליא של מעלה, הנה האמת היא שגם הם אינם מלבדו, והיינו, שאפילו ענין זה שמכחישין פמליא של מעלה, הנה על זה גופא מקבלים הם כח וחיות מהקדושה [וכמבואר בתניא43 שאפילו בשעה זו ממש שמכהו או מקללו, מתלבש בו כח ה' ורוח פיו ית' המחייהו ומקיימו, וכמ"ש44 כי ה' אמר לו קלל כו']. אמנם, כדי שיומשך מהקדושה כח וחיות להקליפות, אין זה יכול להיות ע"י ניצוצות הקדושה שנמצאים בתוך הקליפות, דכיון שהם בבחי' יצא ממנו, היינו, שהם בהעלם ביותר, באופן דנר רשעים ידעך45, ועד שנבלעו בהקליפה באופן דחתיכה46 נעשית נבילה47, אזי היתה צריכה להיות מציאות הקליפה ג"כ באופן של העלם, ואי אפשר שע"י ניצוצות קדושה אלו תהי' להקליפות מציאות בגלוי. אך הענין הוא48, שהמשכת החיות להקליפות היא מבחי' המקיף דלבונה זכה (שהוא בחי' הי"א דסממני הקטורת), שנקראת לבונה, שהו"ע הלבנונית דבחי' שער רישי' כעמר נקא, שהוא בחי' רב חסד (כנ"ל), דהיינו, חסד בלתי מוגבל, שלכן יכול להחיות אפילו ג' קליפות הטמאות לגמרי, ו(לבונה) זכה, שגם כאשר נמשך להחיות את הקליפות נשאר הוא בבחי' זכה, שנבדל מהם ואינו נבלע בהקליפות, וממנו נמשך חיות להקליפות בבחי' מקיף, ע"י הניצוצות שנבלעו בהם [ומה שידוע ומבואר בכ"מ שהמשכת החיות להקליפות היא ע"י הממוצע דקליפת נוגה49, אין הכוונה שהמשכת החיות היא מקליפת נוגה עצמה, שהרי המשכת החיות אינה אלא מבחי' הקדושה בלבד, וכנ"ל שהמשכת החיות הוא מבחי' המקיף דלבונה זכה, אלא, כדי שהחיות שנמשך מבחי' המקיף דלבונה זכה יוכל לירד ולהתקבל בהקליפות להיות חיות להם, הרי זה דוקא ע"י שנמשך באמצעות הממוצע דקליפת נוגה]. ובזה יובן מה שאמר כלב אודות הז' עממין (שהם כללות שבעים האומות) כי לחמנו הם סר צלם מעליהם גו'50, דכיון שסר צלם מעליהם, היינו, שנסתלק להם בחי' המקיף, לכן לחמנו הם, דלכאורה אינו מובן, שהרי גם כאשר נסתלק מהם בחי' המקיף, יכולים עדיין לקבל חיות מהניצוץ קדושה שנמצא בהם בבחי' אור פנימי. אך הענין הוא, שכיון שהאור פנימי שבהם הוא בהעלם ביותר, כנ"ל שהוא באופן דנר רשעים ידעך, ועד לאופן שחתיכה נעשית נבילה, לכן לא יכול להיות ממנו קיום וחיות כו', כי אם ע"י האור מקיף. ולכן, כאשר סר צלם מעליהם, שנסתלק מהם אור המקיף, אזי אין בכחם לעשות כלום, ולכן לחמנו הם. וזהו ענין אהלי קדר, אהל הו"ע המקיף, ואהלי קדר הו"ע המקיף דלבונה זכה, שממנו נמשך חיות להקליפות בבחי' מקיף.

ד) והנה כיון שגדלה כ"כ מעלת המקיף בעילוי שבאין ערוך, שממנו יכול להיות המשכת החיות גם להקליפות, וגם אז נשאר מובדל מהם בבחי' מקיף (כנ"ל), הרי מובן במכ"ש וק"ו גודל מעלת בחי' המקיף כאשר מבררים ומהפכים אותו לקדושה. וזהו שחורה אני ונאוה גו' כאהלי קדר כיריעות שלמה, דכשם שע"י ירידת הנשמה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא, לעוה"ז התחתון שמלא קליפות כו', ששם היא בבחי' שחורה אני, הנה ע"י העבודה למטה שבבחי' שחרות נעשה העילוי דנאוה, כמו"כ הנה ע"י כללות העבודה למטה בעוה"ז להפכו לקדושה, אזי מתברר בחי' המקיף דלבונה זכה שממנו נמשך חיות להקליפות, בחי' אהלי קדר, ומתעלה ומתהפך לקדושה, ועי"ז נמשכים המקיפים היותר נעלים, שנקראים יריעות שלמה, שהם המקיפים (יריעות) העליונים דהמלך שהשלום שלו, שהם נעלים יותר גם מבחי' המקיף דלבונה זכה שממנו נמשך לאהלי קדר51.

ה) והנה אף שהענין דשחורה אני ונאוה גו' כיריעות שלמה קאי על כללות העבודה דתומ"צ במשך כל השנה כולה, כמובן ממאמר המדרש שחורה אני בחורב כו' ונאוה אני בחורב באמירת נעשה ונשמע, שחורה אני כל ימות השבוע ונאוה אני בשבת, מ"מ, קאי ענין זה בעיקר על עבודת התשובה דיוהכ"פ, כסיום מאמר המדרש שחורה אני כל ימות השנה ונאוה אני ביום הכיפורים. והענין בזה, שע"י התשובה דיוהכ"פ נעשית הפיכת הזדונות לזכיות52, היינו, שמתהפך מתכלית השחרות (שחורה אני) לתכלית האור (נאוה), שלכן אמרו רז"ל53 במקום שבעלי תשובה עומדים אפילו צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד שם. ועוד זאת, שהעבודה דיוהכ"פ, אחת בשנה, היא מצד בחי' אחת, דקאי על היחידה שבנפש (כדאיתא בתוס'54 בשם המדרש), וכמשנת"ל במאמר שלפנ"ז55 שאז ישנה הבחי' דאחת בכל ג' הענינים דעולם שנה ונפש, ועיקר העבודה היא בענין הקטורת, שעי"ז נעשה בירור בחי' המקיף דלבונה זכה, שתמורת זה שנמשך ממנו לבחי' אהלי קדר, יחזור ויתהפך לקדושה להיות בבחי' יריעות שלמה. וזהו שרש ענין הסוכה56, שהרי הסוכה היא ג"כ בחי' מקיף, והו"ע יריעות שלמה, וע"ד מ"ש8 ופרוש עלינו סוכת שלומך, דהיינו, המשכת המקיפים היותר עליונים שמתגלים ע"י בירור המקיף דלבונה זכה ביוהכ"פ.

ו) ולהעיר שבענין זה יש הוספה וחידוש בדרושי אדמו"ר מהר"ש על המבואר בלקוטי תורה ד"ה שחורה אני ונאוה, כי, בלקו"ת נתבאר רק הענין דשחורה אני ונאוה בנוגע לעבודה דמצוות לא תעשה, שחורות כעורב כו' (כנ"ל), אבל בנוגע להענין דיריעות שלמה שהם המקיפים היותר עליונים, מבואר בלקו"ת57 שאין באים לידי גילוי אלא לימות המשיח כו' לע"ל דוקא, ואילו בדרושי אדמו"ר מהר"ש58 מבואר שע"י התשובה דיוהכ"פ, ונאוה ביוהכ"פ, נמשך בחי' יריעות שלמה בהמקיפים דחג הסוכות.

ויש לומר הביאור בזה, דהנה, אף שעיקר הגילוי דבחי' המקיפים העליונים יהי' לעתיד לבוא, מ"מ, כיון שכל הגילויים דלעתיד לבוא תלויים במעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות59, בהכרח לומר שענין זה ישנו גם במעשינו ועבודתינו עתה, וזהו ענין המקיפים דסוכה שהם מעין המקיפים העליונים שיתגלו לעתיד לבוא. ויובן ע"פ המבואר בתניא25 בנוגע לענינים שהם מגקה"ט, שאע"פ שהם אסורים וקשורים בידי החיצונים לעולם, ואין עולים משם עד כי יבוא יומם (עד עת קץ – קץ הימין) ויבולע המות לנצח60, כמ"ש61 ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, מ"מ, יכולים להתברר גם בזמן הזה, ע"י תשובה גדולה כל כך שזדונות נעשו לו כזכיות, שהיא תשובה באהבה רבה וחשיקה ונפש שוקקה כו' וצמאה נפשו לה' כארץ עיפה וצי' כו' ביתר עז מצמאון נפשות הצדיקים כו'. ועד"ז יובן בנוגע לעבודה דיוהכ"פ, כפי שמבאר אדמו"ר מהר"ש בהמאמר62, שהקטורת דיוהכ"פ הוא הבירור שנתברר ע"י התשובה, שזהו בחי' ריח בוגדיו63, שלכן התשובה היא בחילא יתיר64, להיותה מההיפוך דוקא [שזהו יתרון האור מן החושך שבעבודת בעלי תשובה לגבי עבודת הצדיקים, וע"ד המבואר בענין תענוג תמידי אינו תענוג65 ], ולכן נעשה על ידה הבירור דאהלי קדר, שעי"ז נמשכים המקיפים היותר עליונים דיריעות שלמה, מעין הגילויים דלעתיד לבוא.

ז) וזהו גם מ"ש הללו את הוי' כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו ואמת הוי' לעולם הללוי-ה. והענין בזה, שע"י עבודתם של ישראל בבירור עוה"ז התחתון שאין תחתון למטה ממנו בענין הסתר אורו ית' וחושך כפול ומכופל, עד לתכלית ההעלם וההסתר דשחרות, אזי נמשך בחי' חסדו, חסד העליון, ולכן הללו את הוי' כל גוים שבחוהו כל האומים, שזהו"ע הפיכת ההעלם וההסתר שמצד הגוים והאומים כו'. ובפרטיות יותר, הנה ענין זה ישנו גם בעבודה דתומ"צ בכל השנה, אבל בחג הסוכות הרי זה באופן נעלה יותר, שזהו כי גבר עלינו חסדו, גבר דייקא, והיינו, לפי שחג הסוכות בא לאחרי יוהכ"פ שאז היא תכלית העבודה בבחי' שחרות שבענין התשובה, והיינו, שלאחרי הקדמת עבודת התשובה בחודש אלול בעשיית חשבון נפש על כל המעשה דיבור ומחשבה במשך כל השנה, ולאחרי עבודת התשובה בעשי"ת שהיא באופן נעלה יותר, ועל זה אמרו66 שכל מי שאינו בוכה בעשי"ת אין נשמתו שלימה, לפי שאז הוא קירוב המאור אל הניצוץ67, הנה לאחרי כל זה באים להתשובה דיוהכ"פ שהיא נעלית יותר גם מעבודת התשובה דכללות עשי"ת, ועד לתכלית העילוי בעבודת יוהכ"פ גופא בזמן תפלת נעילה שאז נועלים כל השערים כדי להיות ישראל ומלכא בלחודוהי68, ומתגלה בחי' יחידה שבנפש ע"י גילוי בחי' יחידו של עולם (שלכן מתעורר אז אפילו קל שבקלים כו'69 ), אזי נרגש ביותר ענין השחרות כו', ע"ד המבואר70 בענין אמירת תחנון לאחרי תפלת שמו"ע דוקא, שדוקא מצד עוצם הביטול דתפלת שמו"ע בעמדו כעבדא קמי מרי'71 נרגש אצלו הענין דמאן דמחוי במחוג קמי מלכא חייב מיתה72, שלכן מתבטל ממציאותו לגמרי, כיון שמרגיש גם את הפגמים הקטנים ביותר שלא הי' יכול להרגישם קודם שהגיע לשלימות העבודה דתפלת שמו"ע. וזהו גם הטעם שביוהכ"פ שחל בשבת73 הנה בתפלת נעילה אומרים אבינו מלכנו ומזכירים גם הענינים דסליחה ומחילה וכפרה כו', שזהו דוקא מצד גודל המעלה דתפלת נעילה. וכיון שביוהכ"פ היא תכלית העבודה דבחי' שחרות, להפוך את המעמד ומצב דשחורה אני כל ימות השנה להיות נאוה אני ביוהכ"פ, נעשה הענין דגבר עלינו חסדו, שהו"ע המשכת המקיפים העליונים דיריעות שלמה ע"י בירור והפיכת אהלי קדר, שמתגלים בחג הסוכות. וכמשנת"ל (ס"ו) שעיקר ותכלית הגילוי דיריעות שלמה (שנמשך ומתגלה בחג הסוכות) יהי' לעתיד לבוא, ע"י משיח צדקנו, שיבוא בעגלא דידן ובקרוב ממש, ויוליכנו קוממיות לארצנו.