בס"ד. ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תש"ל
(הנחה בלתי מוגה)
ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת1. וידוע הדיוק בזה2, מהו הענין דחוטי הציצית, מלבד הטלית עצמו, שהוא בגד שיש לו שיעור גדול וחשוב, שצ"ל אמה על אמה3, כדי לכסות ראשו ורובו4, דלכאורה, הרי הטלית עצמו הוא פריסו דמלכא5, ומובן שעל ידו נמשכת קדושה על האדם, כיון שפועל באדם ביטול אל המלך, וכמבואר בתניא6 בענין ההתבוננות לפני לבישת טלית ותפילין וציצית, שבעטיפת ציצית יכוין להמשיך עליו מלכותו ית' כו', וא"כ, למה צריך לחוטי הציצית דוקא, ועד שטלית בלא ציצית אין בה קדושה כלל7. ובפרט ע"פ הידוע שהטלית היא בחי' המקיף, ועד לבחי' המקיף כמו שהוא לפני הצמצום, וא"כ, איך יתכן שבהטלית והמקיף עצמו לא יהי' המצוה, כי אם רק כאשר נמשך ממנו חוטין, שהם רק המשכה מצומצמת לגבי המקיף עצמו. וביותר אינו מובן בטלית שכולה תכלת, מדוע חייבת בציצית, דכיון שפתיל תכלת פוטר את כל הטלית, הרי טלית שכולה תכלת בודאי היתה צריכה לפטור את עצמה [ועכצ"ל שאין האמת כן, שהרי זו היתה טענת קרח8, ומזה בא לחלוק על כהונת אהרן. ובפנימיות יותר חלק גם על משה, וכדמוכח מתשובת בני קרח שאמרו9 משה אמת ותורתו אמת, שמזה גופא מובן שבעצם היתה מחלוקתם על התורה, שזוהי מציאותו של משה, שהתורה נקראת על שמו10, כמ"ש11 זכרו תורת משה עבדי]. ונקודת הביאור בזה2, שלא מספיק בחי' המקיף (טלית) בלבד, אלא צריך שהמקיף יומשך בפנימיות (ע"י חוטי הציצית) דוקא, ועי"ז ממשיכים מפנימיות אחדות הפשוטה, ועוד למעלה יותר – מעצמות ומהות.
ב) ויש להוסיף בביאור הדברים, שבענין זה (שצ"ל המשכת המקיף בפנימיות דוקא) יש חילוק בין ישראל לעמים. ובהקדם הידוע שאומות העולם מקבלים השפעה מבחי' המקיף, כי, מצד בחי' המקיף הכל בשווה, ומשם מקבלים שלא ע"פ חשבון, וכמבואר בדרושי בשלח פרעה את העם12 ובקונטרס ומעין13, בפירוש מארז"ל14 אם לעוברי רצונו כך כו' (ובמ"א מבואר שההמשכה לעוברי רצונו היא מבחי' כך15 ). משא"כ ההשפעה לישראל היא באופן שבאתערותא דלתתא אתערותא דלעילא, היינו, שההמשכה תלוי' בעבודת המטה, והיא לפי אופן עבודת המטה. וכמובן גם ממה שאמרו רז"ל16 שמדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה, שהרי הלשון מדה גופא מורה שזהו ענין של מדידה והגבלה (לפי אופן עבודת המטה). ועפ"ז נמצא לכאורה שאוה"ע מקבלים השפעה יותר מישראל. אך הענין הוא, שישנו החידוש שנתחדש במ"ת לגבי כ"ו הדורות שקודם מ"ת שהיו ניזונים בחסדו של הקב"ה17, שאף שנשפע להם מבחי' המקיף שלא ע"פ חשבון, הנה המשכה זו היא רק מבחי' חיצוניות המקיף, ובמ"ת נתחדש הענין שישראל מקבלים מבחי' הפנימיות – מפנימיות המקיף דוקא.
וענין זה קשור גם עם מ"ש בפרשתנו18 (בנוגע לאוה"ע) סר צלם מעליהם, ופירש רש"י (בפי' הב') דקאי על צלו של מקום, שזהו בחי' המקיף, והיינו19, ששורש חיותם אינו אלא בחי' צל, שהוא בבחי' מקיף, ולא בא בבחי' אור וחיות פנימי כו' (וכיון שסר צלם מעליהם, הרי ממילא לחמנו הם, שמתבררים ונכללים בקדושה בבחי' הפנימיות20 ). וכידוע21 בענין י"א כתרין דמסאבותא, ולא כמו בקדושה שיש עשר ספירות דוקא, עשר ולא אחד עשר22, כי, בקדושה נמשך ובא החיות בפנימיות באופן של התאחדות (וכן הוא למעלה, שבחי' הכתר נמשך בכל העשר ספירות), ולכן אינו נמנה בפני עצמו, משא"כ בסט"א לא נמשך החיות בפנימיות והתאחדות, אלא נשאר בבחי' מקיף מלמעלה, ולכן נמנה בפ"ע, שזהו בחי' הי"א, שהוא המקיף דלבונה זכה, והוא עיקר החיות שלהם שעומד בבחי' מקיף עליהם (ובענין זה טעו המרגלים23, שחשבו שכיון שאת זה לעומת זה עשה האלקים24, הנה גם באוה"ע נתלבש החיות האלקי בבחי' פנימיות, כמו בקדושה, ולכן סברו שאין בעה"ב יכול להוציא את כליו. אבל באמת אין הקדושה מתערבת עמהם, כי אם בבחי' צל ומקיף בלבד).
ג) וביאור ענין המשכת המקיף בפנימיות בכחות הנפש ובעבודה בנפש האדם. דהנה, ענין האמונה הוא בבחי' מקיף לגבי השכל. וכמו"כ שכל לגבי מדות הוא בחי' מקיף, ועד שהמדות לגבי מחדו"מ הם בחי' מקיף. ועבודת האדם היא להמשיך בחי' המקיף בפנימיות25. והתחלת העבודה בזה היא בנוגע לבחי' האמונה, שנוסף על האמונה עצמה, שישראל הם מאמינים בני מאמינים26, שזהו מה שנותנים מלמעלה, צ"ל הענין דרעה אמונה27, להמשיך האמונה בפנימיות בהשגת המוח. ועד"ז בנוגע להמשכה מהשכל למדות, שיש ביניהם מיצר הגרון28, ומצד זה יכול להיות שהשכל ישאר במקומו, ולכן צ"ל הענין דיצי"מ, שמיצר הגרון לא יפסיק, אלא שעל ידו יומשך בחי' השכל במדות שבלב, אהבה ויראה כו'. ונוסף על האהוי"ר שבלב, הנה לבא פליג לכל שייפין29, שאהבה היא שרש לרמ"ח מ"ע ויראה היא שרש לשס"ה מצוות ל"ת30, שזוהי ההמשכה במעשה בפועל, שהמעשה הוא העיקר31. וכידוע שאהוי"ר הם בחי' הנסתרות32, וצ"ל ההמשכה גם לבחי' הנגלות, ו"ה נגלות32, שהו"ע קיום המצות במעשה, שבזה שוים כל ישראל, דתורה אחת לכולנו, ועאכו"כ במצוות, וכמו מצות תפלין, שבקיום המצוה במעשה אין הפרש בין משה רבינו לפשוט שבפשוטים שנמצא בחושך כפול ומכופל דזמן הגלות, שקיום המצוה במעשה הוא אצל שניהם בשוה. והוקשה כל התורה כולה לתפלין33, שכן הוא בכל המצוות. ואף שבכוונת המצוות כו', בחי' הנסתרות, יש חילוקים, ועד לחילוקים מן הקצה אל הקצה, הרי העיקר הוא המעשה31, וכפי שמביא רבינו הזקן34 פסק ההלכה הערוכה בתלמוד ופוסקים, שאם קיים המצוה אע"פ שלא כיוון יצא י"ח כו'.
ד) וזהו ענין מצות ציצית, שבה מתבטא כללות הענין שבקדושה צ"ל המשכת בחי' המקיף בפנימיות, שהו"ע ההמשכה מבחי' הכתר עד לבחי' המלכות, וכן בנפש האדם, שבחי' המקיף יומשך ויחדור בכל הכחות פנימיים שלו, ועד שיומשך למטה מטה ע"י המעשה, ודוקא עי"ז נמשך מבחי' פנימיות המקיף. וכן הוא במצות ציצית, שיש צורך בחוטי הציצית דוקא, ולא די בהטלית מצ"ע שהו"ע המקיף, ועד כדי כך שהטלית עצמו אין בו קדושה כלל, לפי שהעיקר הוא להמשיך בחי' המקיף דטלית בפנימיות, ע"י החוטים דוקא. והיינו, דכיון שהמקיף הוא ממקום גבוה ביותר, הנה ההמשכה משם צ"ל ע"י צמצום, שזהו"ע חוטי הציצית, שהם בדוגמת ענין השערות35, שהמשכתם היא ע"י הפסק עצם הגולגולת. וזהו גם מה שחוטי הציצית צ"ל דבר בפ"ע ואח"כ מקשרם בהבגד, ולא שיבא מהבגד עצמו36, ולאידך, חוטי הציצית אינם ענין בפ"ע (דכשם שהטלית עצמה אין בה קדושה, כמו"כ גם חוטי הציצית מצ"ע אין בהם קדושה), אלא שעל ידם נמשך בחי' המקיף דטלית בבחי' פנימיות. ועי"ז נעשה פריסו דמלכא, שפועל הביטול בהאדם, שנמשך עליו קבלת עול מלכות שמים כו' (כנ"ל ס"א). וזהו ענין לבישת טו"ת קודם התפלה37 (כמבואר גם במכתב אדמו"ר נ"ע38 ), דתפלה הו"ע ההתבוננות, וקודם התפלה עדיין נשמה באפו39, ומ"מ צ"ל לבישת הטלית כו', שהו"ע המשכת בחי' המקיף בפנימיות, ובכח זה נעשית אח"כ התפלה וההתבוננות כו', שפועלת על כל היום כולו, ע"י ההליכה מביהכנ"ס לביהמ"ד40, גם אצל בעל עסק שצריך לקבוע עתים לתורה, ואח"כ הנהג בהם מנהג דרך ארץ41, ובאופן שבכל דרכיך דעהו42. ועד שמזה באים לקיום היעוד מלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים43, בביאת משיח צדקנו, בקרוב ממש.
הוסיפו תגובה