ראשית עריסותיכם, ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תשכ"ט

בס"ד. ש"פ שלח, כ"ח סיון, מבה"ח תמוז, ה'תשכ"ט

(הנחה בלתי מוגה)

ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה1. וביחזקאל2 כתיב וראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך. ומדייק במאמר ד"ה זה דשנת תרכ"ט3 (לפני מאה שנה), דצריך להבין מהו ענין הברכה אשר תניח אל ביתך ע"י החלה שתתן אל הכהן, והיינו, דכיון שישנם עוד כ"ג מתנות כהונה4, א"כ, מהו הטעם שדוקא ע"י נתינת חלה אל הכהן תהי' הברכה אשר תניח אל ביתך.

ב) ומבאר בהמאמר, שמצות חלה היא אחת מג' המצוות שניתנו לנשים. וטעם הדבר, דהנה אמרו חז"ל5 שאדה"ר (שהי' יציר כפיו של הקב"ה6, כמ"ש7 וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים) חלתו של עולם הי', וכשם שאמרו חז"ל8 גבי חלה שמשעה שהאשה מקשקשת עיסתה (והיינו קמחה) במים מגבהת את חלתה, כן הוא באדה"ר, דכתיב9 ואד יעלה מן הארץ והשקה, ואח"כ וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה, כפירוש רש"י לענין ברייתו של אדם העלה התהום והשקה עננים לשרות העפר, כגבל זה שנותן מים ואח"כ לש את העיסה, אף כאן והשקה ואח"כ וייצר10 [ומוסיף בהמאמר, דלכאורה צריך להבין, הלא כתיב11 כי לא המטיר ה' אלקים על הארץ ואדם אין גו', ונמצא שלא הי' מטר קודם שהתפלל אדה"ר על הגשמים שירדו. אך יש לומר, שהמים היו עי"ז שהעלה התהום מלמטה למעלה]. וכיון שהאשה קלקלה והכשילה את אדה"ר שהי' חלתו של עולם, לכן ניתנה מצות חלה לנשים דוקא. ולאחרי הקדמה זו מבאר בהמשך המאמר ענין לישת הקמח והמים כו' בעבודה בנפש האדם.

ג) ויובן בהקדם ביאור כללות הענין דחלה, שמרומז בהשם חלה [כידוע המבואר בתורת הרב המגיד12 ובשער היחוד והאמונה13 שהשם הוא חיותו של הדבר הנקרא בשם זה], שיש בו האותיות ח' (ל') וה', ובאופן שהאות ח' קודמת לאות ה', כמבואר בשעהיוה"א14 שהאות הקודמת היא הגוברת והיא העיקר והשאר טפילות אלי' ונכללות באורה כו'. וצריך להבין מהו הקשר והשייכות דאותיות אלו זל"ז עד שיהיו נכללות בתיבה אחת. דהנה, בנוגע לאות ה' אמרו חז"ל במנחות15 מ"ט תליא כרעי' (רגל הפנימי של ה' תלוי באויר ואינו דבוק לגגו), דאי הדר בתשובה מעיילי לי' (בפתח העליון בין רגל שבתוכו לגגו), משא"כ אות ח' שאין לו פתח מלמעלה אלא הוא סתום לכל ג' הצדדים ופתוח רק מלמטה, מורה על הירידה למטה, שהו"ע רוח הבהמה היורדת למטה16, שירידה זו היא ע"י הפתח שמלמטה, שעז"נ17 לפתח חטאת רובץ. וכמבואר גם בענין חמץ ומצה, שהחילוק ביניהם הוא בהאותיות ח' וה', שתיבת חמץ שמורה על ישות והגבהה (שלכן רומז חמץ על היצה"ר18 ), יש בה אות ח', ואילו תיבת מצה שמורה על הביטול, יש בה אות ה'19. ונמצא, שהאותיות ה' וח' הם הפכיים זמ"ז, וא"כ, איך יתכללו שניהם בתיבה אחת. אך הענין הוא, שהיא הנותנת, שכללות העבודה דחלה היא לפעול במעמד ומצב דאות ח' (שהיא התחלת ועיקר התיבה) שגם שם יהי' הענין דאות ה'. והיינו, שגם בלחם חמץ יהי' בחינת אות ה', שזהו ע"ד ענין שתי הלחם דחג השבועות שנאמר בהם חמץ תאפינה20, דאף שבחג הפסח אסור החמץ, מ"מ, בחג השבועות עושים מהחמץ מצוה שמקיימים אותה בביהמ"ק כו'.

וענין זה מרומז גם בכך שהחיוב דמצות חלה הוא משעה שהאשה מקשקשת עיסתה במים, שהו"ע עירוב המים בהקמח, והיינו שעיקר העיסה הוא הקמח ולא המים (שלכן, הלחם שנעשה מהעיסה, מברכים עליו המוציא לחם מן הארץ, ולא שהכל נהי' בדברו), אלא שמערבים בהקמח גם מים. והענין בזה, שהקמח שהוא באופן של פירורים נפרדים, מורה על הפירוד שמצד הישות כו', ומים שיורדים ממקום גבוה למקום נמוך21, מורה על ענין הביטול. וענין עירוב המים בהקמח, שנותן מים בקמח לחברם לעשות גוף אחד ועיסה אחת, הוא, שגם במקום הפירוד והישות (קמח, שהוא עיקר העיסה), פועלים שיהי' ענין הביטול, שזהו ע"ד כללות ענין החלה, שתחילה ועיקרה הוא אות ח', והעבודה היא לפעול בה הענין דאות ה'.

ד) וביאור הענין בעבודת האדם, הנה, קמח קאי על התורה, כמארז"ל22 אם אין קמח אין תורה, ומים קאי על התפלה, כמ"ש23 שפכי כמים לבך נוכח פני ה'. ועירוב המים בהקמח הו"ע הקדמת עבודת התפלה לפני לימוד התורה. והיינו, שכדי שלימוד התורה יהי' כדבעי, שלא יבוא לידי ישות כו', צריך להיות הקדמת הביטול שע"י עבודת התפלה, כמארז"ל24 אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, ופירש"י הכנעה ושפלות25, וכדאיתא בשו"ע26 שקודם התפלה צריך להתבונן (לא רק ברוממות הא-ל, אלא גם) בשפלות האדם. ולאחרי עירוב המים בהקמח שהו"ע הלישה, אזי נעשית האפי'27, שהו"ע האהבה כרשפי אש, רשפי' רשפי אש שלהבת י"ה28, וכמ"ש29 ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד, שהו"ע התעוררות האהבה כרשפי אש ע"י ההתבוננות באחד כו' [ועד שמגיע לאהבה בתענוגים, שעלי' נאמר30 עבודת מתנה אתן את כהונתכם, כמבואר בתניא31 ]. ועי"ז נעשה לימוד התורה שלאחרי התפלה כדבעי, בבחי' ביטול כו'32, ועד שמגיע לדרגת היראה שעלי' אמרו שהתורה נקראת אצלה תרעא לדרתא33 (נוסף על היראה שהיא הקדמה ללימוד התורה, שעלי' אמרו34 שהיא בבחי' מפתחות החיצוניות לגבי מפתחות הפנימיות).

ה) ויש להוסיף ולבאר ענין הלישה כפי שהוא בעבודת התפלה גופא. דהנה, קודם ענין הלישה שהוא עירוב המים בהקמח, צריך להיות ענין הטחינה, שטוחן ומפרר החטה להיות דק כקמח, ומבואר בזה35 שהו"ע ההכנעה להיות בבחי' לב נשבר ונדכה36. ועפ"ז, הנה ההכנעה והשפלות שקודם התפלה הו"ע הטחינה, ונוסף לזה צריך להיות ענין הביטול שבעירוב המים בהקמח, שהו"ע הלישה שבאה לאחרי הטחינה, בעבודת התפלה גופא.

וביאור הענין, דהנה, עבודת התפלה צריכה להיות בכל לבבך ובכל נפשך37, דהיינו, בכל עשר כחות הנפש, שזהו גם ענין התפלה בציבור, כידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר בשם זקנו, שתפלה בציבור היינו לאסוף ולצבור כל עשר כחות נפשו38. ויש בזה ב' אופנים, כפי שהוא מצד פרשה ראשונה דק"ש, וכפי שהוא מצד פרשה שני' דק"ש. דהנה אמרו חז"ל39 למה קדמה שמע לוהי' אם שמוע, כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה ואח"כ יקבל עליו עול מצוות. והו"ע רצוא ושוב40, והיינו, שפרשה ראשונה, קבלת עול מלכות שמים, הו"ע הרצוא שנעשה מצד גודל האהבה לה' באופן דבכל מאדך37 (שנאמר בפרשה ראשונה דוקא). ופרשה שני', קבלת עול מצוות, הו"ע השוב, שזהו היפך תנועת הרצוא ועלי' למעלה, כי אם ענין המשכה מלמעלה למטה דוקא, בעבודה בעניני העולם, ואספת דגנך וגו'41 (שנאמר בפרשה שני' דוקא). והנה, אף שגדלה מעלת האהבה והרצוא, כמאמר42 לית פולחנא כפולחנא דרחימותא, ועד שהתורה מעידה על ענין הרצוא שהוא דבר גדול43, מ"מ, הרי לא לתוהו בראה (אלא) לשבת יצרה44, היינו, שתכלית הכוונה אינה בענין הרצוא, אלא בענין השוב דוקא. ומצד ענין זה יש מעלה בפרשה שני' לגבי פרשה ראשונה, דאף שבפרשה שני' לא נאמר בכל מאדך (שהו"ע עושין רצונו של מקום45, כמבואר בתורת הרב המגיד46 ) כמו בפרשה ראשונה, מ"מ, יש ענין שנאמר בפרשה שני' דוקא ולא בפרשה ראשונה, והוא מ"ש47 לעבדו בכל לבבכם, דענין העבודה הוא מלשון עיבוד עורות48, וקאי על כללות העבודה דתיקון העולם, כמ"ש49 אשר ברא אלקים לעשות, לתקן50, שכל מה שנברא בששת ימי בראשית צריך תיקון51, ודוקא עבודה זו היא תכלית הכוונה שבשביל זה ירדה הנשמה למטה, שהרי ענין הרצוא הי' גם (ואדרבה, באופן נעלה יותר) קודם ירידת הנשמה למטה, כמ"ש52 חי הוי' אלקי ישראל אשר עמדתי לפניו גו', שהו"ע הרצוא כו', ותכלית הכוונה בירידת הנשמה למטה הוא בשביל ענין השוב דוקא, היינו, שתהי' העבודה דבירור הגוף ונה"ב וחלקו בעולם באופן של אתכפיא דוקא, שעי"ז אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין53.

והנה בפרשה שני' דק"ש נאמר השמרו לכם גו'54, ואמרו חז"ל55 כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה, והיינו, שכללות העבודה דפרשה שני' דק"ש הו"ע הביטול והיראה דוקא, ועד שאפילו ענין האהבה שבפרשה שני' היא מבחי' היראה, היינו, שהאהבה גופא היא בתנועה של כיווץ. וזהו ענין הלישה שלאחרי הטחינה, היינו, שנוסף על כללות ענין ההכנעה והשפלות שלפני התפלה, שהו"ע הטחינה, צ"ל בהתפלה גופא ענין הביטול והיראה דפרשה שני' דק"ש, שהו"ע הלישה, עירוב המים בהקמח, שעי"ז ממשיכים ופועלים את הענין דאחדות הוי' (כללות הענין דק"ש) במקום הפירוד, היינו, בעבודה בעולם באופן דואספת דגנך וגו', בדוגמת פעולת המים בפירורי הקמח לחברם לעשות גוף אחד ועיסה אחת.

ו) וזהו ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה, ראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך. דהנה, נתבאר לעיל (ס"ג) שכללות העבודה דחלה היא לעשות מאות ח' אות ה', שלא תהי' הירידה ע"י הפתח שלמטה, בחי' המלכות, שנקראת ברתא דמתחטא לקמי' אבוה56, והיינו מפני שהחטא סמוך לה, כמ"ש לפתח חטאת רובץ, שלכן צ"ל ענין השמירה כו'. ושמירה זו נעשית ע"י ענין הביטול, כמרומז באופן כתיבת אות ה' בס"ת, שתחילה עושים ב' קוין מימין כמו אות ד', ואח"כ מוסיפים רגל השמאלי שהוא כמו אות יו"ד (נוסף על היו"ד שמאחורי הד' שעל ידו עושים מר' ד'57 ), שמורה על ענין הביטול. ונמצא, שענין החלה הוא המשכת היו"ד בבחי' המלכות, שאז המלכות היא בשלימותה. וזהו שענין החלה הוא להניח ברכה אל ביתך, כי, ביתך הוא בחי' המלכות שנקראת בית, וקאי על כללות העולם שנברא בבי"ת, כמ"ש58 בראשית ברא אלקים, וע"י החלה שנקראת ראשית59, ממשיכים ברכה אל ביתך, שהו"ע המשכת החכמה במלכות, כמ"ש60 בחכמה יבנה בית, שעי"ז יוכל להיות כללות ענין העבודה דבירור העולם, תחילה באופן של אתכפיא, ואח"כ גם באופן של אתהפכא, זדונות נעשו לו כזכיות61, ע"ד משנת"ל שאפילו מחמץ שאסור בפסח נעשה מצוה דשתי הלחם בחג השבועות, שזהו מה שנתחדש במ"ת, ולעתיד לבוא יהי' זה בתכלית השלימות, כמ"ש62 את רוח הטומאה אעביר מן הארץ, לאחרי בירור והעלאת כל ניצוצות הקדושה שבעולם, שזהו"ע כספם וזהבם אתם63, שבזה נכלל גם המתנות שמקבלים מאוה"ע64, כפי שהי' גם במ"ת, כמ"ש65 לקחת מתנות, שאפילו המלאך דהיפך החיים (שהוא השר של גקה"ט) נתן למשה מתנה, שמסר לו סוד הקטורת66, שמורה על בירור הלעו"ז, שזהו שסממני הקטורת הם במספר י"א, שקשור עם לעו"ז, ומ"מ עושים מהם קטורת ע"ג המזבח, שהו"ע בירור הלעו"ז67. והשלימות שבזה תהי' לעתיד לבוא, שאז יתבררו כל ניצוצות הקדושה, וכמבואר בשערי אורה68 שכאשר הגאולה היא בעתה69 [שהרי עכשיו, לאחרי שכבר כלו כל הקיצין70, לא יכולה הגאולה להיות באופן דאחישנה69] אזי מתבררים כל ניצוצי קדושה ולא נאבד אפילו ניצוץ אחד, וכמ"ש71 ואתם תלוקטו לאחד אחד גו', בביאת גואל צדק בקרוב ממש.