בס"ד. ש"פ ראה, אדר"ח אלול* , ה'תשכ"ח
(הנחה בלתי מוגה)
השמים כסאי והארץ הדום רגלי אי זה בית אשר תבנו לי וגו' ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי1. וידוע הדיוק בזה2, איך שייך לומר עליו ית' כסאי והדום רגלי, שהרי אין לו דמות הגוף ולא גוף. ונקודת הביאור בזה2, שהשמים כסאי והארץ הדום רגלי קאי על תושב"כ ותושבע"פ, וכן על תורה ומצוות כו'. וממשיך בכתוב, אי זה בית וגו', כי כל הנ"ל (השמים כסאי והארץ הדום רגלי) הוא בבחי' או"פ, ששם שייך ראש ורגל, ובאופן שע"י התרופה ברגל יתוסף אור השכל במוח כו', וכך ע"י העלאת מ"ן (אתעדל"ת) דכנס"י שנקראת רגל ניתוסף אורות באצילות כו', אבל המקיפים אין שם התחלקות ראש וסוף כלל, כי אם מקיף מראש ועד רגל בהשוואה אחת, וזהו גם למעלה מאתעדל"ת, שלכן נאמר על זה אי זה בית (שהו"ע המקיף) אשר תבנו לי (כיון שזהו למעלה מאתעדל"ת). אך על זה ממשיך בכתוב ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי, כי, הבטה הוא אור מקיף כו', והמשכת המקיפים היא דוקא אל עני ונכה רוח [ע"ד מ"ש3 מרום וקדוש אשכון את דכא ושפל רוח], כי להיותו למעלה מאתעדל"ת, לכן אין ההמשכה אלא ע"י הביטול כו', וזהו וחרד על דברי, חרדה דוקא, יראה וביטול כו'. וענין זה שאומרים בהפטרת שבת ר"ח, יש לקשר במיוחד עם (שבת) ר"ח אלול4, כדלקמן.
ב) והענין בזה, דהנה, בר"ח אלול אמר הקב"ה למשה עלה אלי ההרה, שאז עלה לקבל לוחות אחרונות5, שעליהם נאמר6 פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים וכתבתי וגו', שזוהי נתינת כח לכל אחד מישראל שיוכל לחקוק בעצמו כו'7, שזוהי כללות עבודת האדם מלמטה, ועי"ז יוכל להיות אח"כ וכתבתי גו' מלמעלה. ובר"ח אלול מתחילה כללות העבודה דחודש אלול, שעז"נ8 ובכתה גו' ירח ימים, ועי"ז הנה ואחר כן תבוא אלי' ובעלתה, שהו"ע הנישואין (בנעילה דיוהכ"פ)9, שאף שענין זה נעשה מלמעלה, הרי אין האשה מתקדשת אלא מדעתה10, היינו, שצ"ל הקדמת עבודת האדם דוקא. וכמו במ"ת (שהו"ע הנישואין11 ) דלוחות ראשונות, שלא מספיק הגילוי מלמעלה באופן שכפה עליהם הר כגיגית12, אלא צ"ל גם עבודת האדם החל מאמירת נעשה ונשמע13 וכו'.
ג) והנה ידוע שבאלול הוא זמן התגלות י"ג מדות הרחמים, וכמבואר הענין בזה14 ע"פ משל למלך שקודם בואו לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה וכו', וכך הענין עד"מ שבחודש אלול יוצאין להקביל אור פניו ית' כו', שהו"ע הארת י"ג מדות כו', דהיינו שיאיר גילוי פנימיות רצונו ית' למקור נש"י, ע"י שיהי' עיקר פנימיות רצונו אליו ית' כו'. והענין בזה, שהתגלות י"ג מדה"ר שבחודש אלול היא הנתינת כח לעבודה בשדה, שזהו המקום שבו נעשית העבודה בענינים גשמיים דחרישה וזריעה כו', שמצד ההתעסקות בהם יכול האדם לבוא למעמד ומצב שהניצוץ אלקות שבו יהי' בבחי' אבידה אצלו, ועז"נ15 ובקשתם משם גו', משם דייקא, כשם שאי אפשר לחפש אחר אבידה ולמצאה זולת במקום שנאבדה כו'. ולכל לראש צ"ל ענין הביטול, כמארז"ל16 בטל רצונך מפני רצונו, שצריך לסלק ולבטל כל רצונותיו שלא יהי' לו רצון אחר כלל כו' [ועי"ז יוכל להיות הענין שיבטל רצונו מפני רצונך17, כמארז"ל18 צדיק גוזר והקב"ה מקיים], ואז יאיר אל האדם בחי' פנימיות רצונו ית'. ונוסף לזה צריך לעשות כלים שעל ידם יתקיים בו אור ה', שהו"ע אותיות התורה, שזהו מ"ש19 בשווקים וברחובות אבקשה גו' (שהו"ע ובקשתם משם) עד שמצאתי גו' (אך גם לאחרי שמצא את האבידה צ"ל) אחזתיו ולא ארפנו עד שהבאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי, בית אמי זו תושב"כ וחדר הורתי זו תושבע"פ20, היינו, לא רק תושב"כ, אלא גם (ובעיקר) תושבע"פ, שדוקא על ידה יודעים את המעשה אשר יעשון ואשר לא תעשינה21, שזהו תכלית הרצון22.
ד) אך צריך להבין מהו החילוק בין התגלות י"ג מדה"ר בחודש אלול להתגלותן ביוהכ"פ23, ולאידך גיסא, הרי הענין די"ג מדה"ר ישנו גם בכל יום, שהרי גם בכל השנה אומרים י"ג מדות הרחמים כו'24.
ויובן ע"פ המבואר באוה"ת25 שי"ג מדה"ר נקראים קישוטין (קישוטי כלה26 ), היינו כמו עד"מ התכשיטים שנתונין על הכלה, ועי"ז גורמים לה יפוי שתמצא חן כו' (שלכן התכשיטים הם למעלה מלבושים (שהו"ע המצוות), כמבואר בד"ה להבין מארז"ל27 תפילין דמארי עלמא28, שתפילין נקראים טוטפות29, שהם תכשיט ופאר כו'30 ). והענין בזה, דהנה אמרו רז"ל31 אין אשה (דקאי על כנס"י) אלא ליופי, וכידוע32 בענין ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה33, שרחל קאי על כנס"י34, שהיא יפת תואר, בשכל ומדות ולבושי מחדו"מ, ויפת מראה, ברעו"ד ופנימיות הלב כו'. אמנם, מצד ירידת הנשמה למטה, שאז היא כשושנה בין החוחים35, שהחוחים הם הקוצים שמונעים ומסתירים ועוקצים את השושנה, שהם כל עניני טרדות עוה"ז ותאוות נה"ב כו' (ועז"נ36 וראית בשבי' אשת יפת תואר), אזי ענין היופי אינו בהתגלות כו'. ועל זה הו"ע התגלות י"ג מדה"ר שבאלול, שנקראים קישוטי כלה, שכשם שע"י התכשיטין נמשך יפוי להכלה, כך ע"י התגלות י"ג מדה"ר שבאלול נולד ונמשך הארה וגילוי בנפש לבוא לבחי' יפת תואר ויפת מראה הנ"ל.
ועפ"ז מובן החילוק בין י"ג מדה"ר שבכל השנה לי"ג מדה"ר שבחודש אלול37, שבכל השנה המשכת י"ג מדות הם הרחמים על חיי הגוף (שהמשכתם למטה היא מבחי' חיצוניות המלכות שיורדת לבי"ע (כשושנה בין החוחים, שושנה החיצונה), שנקראת גופא לגבי בחי' פנימיות המלכות), אבל י"ג מדות המאירים באלול הם הרחמים על חיי הנשמה (שנמשכים מבחי' פנימיות המלכות, שנקראת נשמתא, פנימיות השושנה) לעוררה בתשובה כו' (וגם אז נמשך הרחמים על חיי הגוף, אלא שזהו באופן שמהרוחניות בא לגשמיות כו'38 ). אמנם, המשכת י"ג מדה"ר שמאירים באלול לעורר את הנשמה כו', היא באופן של קישוטים, שאינם מעצמיות הגוף, אלא רק נתונין על הכלה, והיינו שהם הארות מבחוץ שאינם בבחי' עצמיות בה ממש, אלא רק בבחי' מקיף. ולמעלה מזה הו"ע י"ג מדה"ר שמאירים ביוהכ"פ39, שמאירים בה בבחי' עצמיות ממש (ואז ההמשכה היא לחיי הנשמה וחיי הגוף ביחד)40.
הוסיפו תגובה