כי המצוה הזאת , ש"פ נצבים, כ"ח אלול, ה'תשכ"ח

בס"ד. ש"פ נצבים, כ"ח אלול, ה'תשכ"ח

(הנחה בלתי מוגה)

כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא, לא בשמים היא גו' ולא מעבר לים היא גו', כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו1. וצריך להבין אומרו לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא, שמשמעות הכתוב היא שמצד עצמה היא נפלאת ורחוקה, ורק ממך לא נפלאת ולא רחוקה היא, וא"כ, צריך להבין מהו גודל ענין "ממך", שפועל שהמצוה הזאת שמצד עצמה היא נפלאת ורחוקה, תהי' לא נפלאת ולא רחוקה. גם צריך להבין סיום הכתוב, כי קרוב אליך גו' לעשותו, דבשלמא לפי הפירוש הפשוט דתיבת כי הוא מלשון אלא, מובן המשך הכתובים, שלא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא, אלא קרוב אליך הדבר גו', אבל לפי הפירוש שתיבת כי הוא ענין נתינת טעם, צריך להבין מהו הנתינת טעם דקרוב אליך הדבר גו', שמשום זה לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא.

ב) ויובן בהקדם ביאור אדמו"ר הזקן בלקוטי תורה2, ובאור התורה3 לאדמו"ר הצמח צדק (שיום הולדתו בערב ר"ה), שבכל מקום שנאמר היום הוא ראש השנה4, כי זה היום תחלת מעשיך5. אך צריך להבין הטעם שר"ה נקרא תחלת מעשיך, הרי ר"ה הוא יום ברוא אדה"ר, שהוא יום ו' למע"ב, כי בכ"ה באלול נברא העולם6, ולמה נקרא יום ברוא אדה"ר בשם תחלת מעשיך. והביאור בזה, שקיומם של כל הנבראים תלוי בעבודת האדם, שהאדם ע"י עבודתו פועל בכל הנבראים, וכמו בענין ההכתרה שבר"ה, כדאיתא בפרקי דר"א7 שביום בריאתו אמר אדה"ר לכל הנבראים בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני הוי' עושנו8, ועי"ז פעל שכל הנבראים יכתירו עליהם את הקב"ה. וכיון שקיומם של כל הנבראים תלוי בעבודת האדם, לכן נקרא יום ברוא אדה"ר בשם תחלת מעשיך. אמנם, הא גופא צריך להבין איך יכול האדם לפעול בכל הנבראים, דאף שהוא המובחר שבנבראים, אין זה מספיק שיוכל לפעול בכל הנבראים. אך הענין הוא, שהאדם הוא כלול מכל הענינים שישנם בהנבראים (כדלקמן), ולכן ביכלתו לפעול בכל הנבראים, היינו, להמשיך וליתן בהם (אַריינבריינגען אין זיי) את הענינים שיש בו.

ג) וביאור הענין, דהנה9 ידוע שנשתנה בריאת האדם מבריאת כל שאר הנבראים, שבבריאת האדם נאמר נעשה אדם10, נעשה לשון רבים, ולא נאמר יהי אדם, כמ"ש ביום הראשון יהי אור11, ועד"ז בשאר הנבראים שנבראו בששת ימי בראשית (כולל גם ביום ו', יום ברוא אדה"ר). ומבואר בתיקוני זהר12, שבבריאת האדם נאמר נעשה לשון רבים, לפי שבריאת האדם היתה ע"י כל עשר הספירות, משא"כ שאר הנבראים שכל אחד מהם נברא מבחי' ומדריגה פרטית בלבד, כמו בריאת האור מן החסד, ועד"ז יום ראשון דמע"ב הוא מבחי' החסד, וכיו"ב בשאר הנבראים שנבראו בכל שי"ב. ויש להוסיף, שכן הוא גם בשרש הנבראים בהמרכבה העליונה, שפני ארי' אל הימין ופני שור מהשמאל13, משא"כ האדם שעל הכסא הוא למעלה מחילוקי המדריגות דימין ושמאל כו'. ומזה נמשך גם למטה, כמ"ש הרמב"ם (בהקדמתו לפירוש המשניות14 ) שכל הנבראים יש להם פועל א' בלבד או ב' פעלים, אבל האדם יעשה מעשים רבים כו'. וכיון שהאדם נברא מכל עשר הספירות, לכן הוא כלול מכל המדריגות שבסדר ההשתלשלות, ומשום זה ביכלתו לפעול בכולם.

והנה בריאת האדם מכל עשר הספירות (שלכן כלול הוא מכל המדריגות שבסדר השתלשלות) היא בשביל שתוכל להיות העבודה דתומ"צ, שזוהי תכלית בריאת האדם, כמאמר15 אני נבראתי לשמש את קוני, דהיינו ע"י קיום המצוות, כמ"ש16 ויניחהו גו' לעבדה ולשמרה, לעבדה זו רמ"ח מצוות עשה ולשמרה זו שס"ה מצוות לא תעשה17. והענין בזה, דהנה ידוע18 שכל אחד מישראל צריך לקיים כל תרי"ג מצוות התורה (כמובא באגה"ק19 ). ולכאורה, איך אפשר שכל נפש פרטית תוכל לקיים כל תרי"ג מצוות, עם היותם ענינים שונים זמ"ז, ותלויים בכל עשר הספירות, כמבואר בפע"ח ובספר הכוונות להאריז"ל שכל מצוה תלוי' בספירה פרטית, יש מצוות שהם בבחי' התענוג ויש שהם בבחי' הרצון, וכמו"כ יש מצוות שהם במוחין דאבא ובמוחין דאמא, וכן בבחי' המדות. וכמו"כ איתא בתיקוני זהר20 שכל המצוות תלויות בשם הוי' כענבי דתליא באתכלא (כענבים התלויים באשכול), יש מצוות התלויות באות יו"ד (וכן בקוצו של יו"ד), ויש מצוות התלויות באות ה"א ראשונה, וכן באות וא"ו ובאות ה"א אחרונה. וא"כ, בשלמא בהיות הנשמה למעלה בבחי' טהורה היא21, בעולם האצילות22, עולם האחדות23, יש לה שייכות להע"ס כו', משא"כ לאחרי ירידתה בבחי' בראתה יצרתה ונפחתה21, בג' עולמות בי"ע22, עולם הפירוד24, ועד שמתלבשת בנפש הבהמית ובגוף גשמי בשביל לקיים מצוות בגשמיות. אך הענין הוא, שמשום זה נאמר בבריאת האדם נעשה אדם לשון רבים, היינו, שנברא ע"י כל עשר הספירות וכלול מהם, כדי שעי"ז יהי' בכח האדם לקיים כל תרי"ג המצוות הקשורים עם עשר הספירות כו'. ועוד זאת, שע"י קיום המצוות למטה יוכל האדם לפעול בהספירות להיות המשכת האורות בכלים, ולא רק בעולמות בי"ע, אלא עוד זאת, שע"י עבודת האדם נעשה תוספות אורות גם באצילות25. והכח לזה הוא מהמאמר נעשה אדם, שזהו הציווי להע"ס נעשה אדם, לפי שהאומר נעשה אדם הוא למעלה מהע"ס (שלכן יכול לצוות עליהם), ויתירה מזה, שהוא למעלה גם מבחי' הכתר, דכיון שהמאמר נעשה אדם הוא הכח לקיום כל המצוות, גם המצוות התלויות בקוצו של יו"ד, שהוא בחי' הכתר (כמבואר באגה"ת26 ), הרי בהכרח לומר שהאומר נעשה אדם הוא למעלה גם מבחי' הכתר.

ד) ועפ"ז יובן מ"ש כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא. והענין בזה, מ"ש המצוה הזאת קאי בפשטות על כללות המצוות, כפירוש רש"י27, ועז"נ אשר אנכי מצוך היום, שהציווי והנתינת כח על קיום המצוות הוא מבחי' אנכי, אנכי מי שאנכי28, והציווי הוא על קיום המצוות היום דוקא, כמארז"ל29 היום לעשותם30, בעולם המעשה, שבו מאיר אור הסובב (כמבואר בד"ה יביאו לבוש מלכות31 ), ולכן יכולים לפעול בו ההמשכה שע"י קיום המצוות. וכן הוא גם לפי הפירוש בכתוב כי המצוה הזאת גו' שקאי על מצות התשובה32 [ולהעיר מהשייכות דמצות התשובה לכללות המצוות, כיון שעל ידה נפעל עילוי בכל המצוות, כידוע33 בפירוש לשון חז"ל34 תשובה ומעשים טובים, שע"י התשובה נעשים המצוות מעשים טובים, והיינו, שאע"פ שגם לולי התשובה הם מעשים ע"פ תורה, מ"מ, אינם מעשים טובים עדיין, ורק ע"י התשובה נעשים מעשים טובים. ולכן שייך וצריך להיות ענין התשובה גם בצדיקים, שאצלם לא שייך ענין התשובה על עוונות כו'], כי, גם הציווי והנתינת כח על ענין התשובה הוא מבחי' אנכי (אשר אנכי מצוך), ויתירה מזה, שהרי בענין התשובה נאמר ב"פ אנכי, כמ"ש35 אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך (ע"ד מש"נ36 אנכי אנכי הוא מנחמכם), למעלה ממ"ת (הציווי על כללות המצוות) שבו נאמר אנכי פעם א'37, והיינו, שבחי' אנכי שנאמר גבי תשובה הוא בבחי' מקיף כו'38. וכמו"כ שייך גם ענין התשובה בעולם המעשה דוקא, היום לעשותם (אשר אנכי מצוך היום), כי, דוקא בעולם הזה שהוא קודם הבירור כו', יכול להיות ענין התשובה באופן שבשעתא חדא39 מתהפך מן הקצה אל הקצה כו', והיינו לפי שבעוה"ז ישנה המשכת אור הסוכ"ע ע"י קיום התומ"צ40.

ועז"נ לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא. והענין בזה, דהנה, נפלאת ורחוקה קאי על ב' הבחי' עתיק ואריך. נפלאת קאי על בחי' עתיק, כידוע שבחי' עתיק נקרא בשם פלא עליון, שזהו מצד הריחוק באופן שבאין ערוך, שלכן נקרא בשם עתיק, להיותו נעתק ונבדל לגמרי. ורחוקה קאי על בחי' אריך, שעם היותו למעלה מהעולמות, הרי הוא עכ"פ מקור אליהם, והיינו, שהוא בבחי' ריחוק שבערך. וע"ד מ"ש41 אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, דקאי על החכמה הנעלמה שהיא חכמה דאריך, שהיא בבחי' ריחוק שבערך, שלכך שייך לומר על זה אמרתי אחכמה (כי על בחי' שבריחוק שבאין ערוך, לא שייך מלכתחילה האפשרות דאמרתי אחכמה), אלא שאעפ"כ היא רחוקה ממני. וממשיך בכתוב וחוזר ומפרש הענין, באמרו, לא בשמים היא גו' ולא מעבר לים היא, כי, ב' הבחי' דנפלאת ורחוקה שהם בחי' עתיק ואריך נקראים שמים ומעבר לים. דהנה, השמים הגשמיים הרי אינן נראים כלל, ומה שנראה לעין אינו אלא זהרורית האוירים, אבל לא מעצם השמים כו', וזהו משל להבין בענין שמים העליונים שהוא בחי' עתיק שנקרא פלא, לפי שאינו מושג ונראה כלל. ומעבר לים קאי על בחי' אריך שהוא מעבר לים החכמה, וע"ד אמרתי והיא רחוקה ממני.

וזהו אומרו כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא לא בשמים היא גו' ולא מעבר לים היא גו', דאע"פ שהמצוה הזאת מצד עצמה היא נפלאת ורחוקה, בשמים ומעבר לים, שהו"ע בחי' עתיק ואריך (כנ"ל), מ"מ, לא נפלאת היא ממך, ממך דייקא, שממך לא נפלאת ולא רחוקה, לא בשמים ולא מעבר לים, והיינו, לפי שיש בנשמה גם בחי' שלמעלה מאריך ועתיק, שזהו אומרו אשר אנכי מצוך, שנמשך מבחי' אנכי מי שאנכי להיות בבחי' (הוי') אלקיך, כחך וחיותך42, שעי"ז יוכל לקיים את המצוות שהם בבחי' הרצון והתענוג, שהרי המצוות הם רצונו ית', ועל ידם נעשה ענין התענוג (בחי' עתיק), כמאמר43 נח"ר לפני שאמרתי ונעשה רצוני. וכמשנת"ל (ס"ג) שבשביל קיום המצוות היתה בריאת האדם באופן שכולל כל פרטי הענינים דסדר ההשתלשלות ופועל בהם כו'. ולכן, אף שבחי' אריך ועתיק נקראים בשם פלא ורחוק לגבי הנאצלים, מ"מ, לגבי האדם שכוללם אינם נקראים כלל בשם פלא ורחוק, כי לא יפלא אורם ממנו ולא יורחק ממנו כלל, כי ניתן לאדם שיהי' בהתגלות אצלו גם בחי' פלא העליון, מפני שהוא כללות הכל.

ה) אך עדיין צריך להבין, למה היתה כזאת מלפניו ית' שתהי' המשכת אור הסובב למטה דוקא, ועד"ז בנשמת האדם, שבהיותה למטה בעולם העשי' יהי' בה בחי' שלמעלה מהכתר, אע"פ שענין זה הוא היפך סדר ההשתלשלות. הנה על זה ממשיך הכתוב כי קרוב אליך הדבר גו', שהו"ע נתינת טעם, שכל זה הוא בשביל בנין ותיקון המלכות שנקראת דבר, כמ"ש44 דבר מלך שלטון, וכידוע בענין ותקם את דבריך45, והיינו, שכדי שיהי' בנין המלכות צריכה להיות העבודה דקיום התומ"צ באופן דבפיך ובלבבך לעשותו [דאף שבתחלת הבריאה הי' בנין המלכות מצד כי חפץ חסד הוא46, מ"מ, עלה ברצונו שלאח"ז יהי' ענין זה ע"י עבודת האדם דוקא], ומשום זה ניתנו לנשמה כל בחי' הנ"ל, שעל ידם תוכל לעבוד עבודתה בקיום התומ"צ בפיך ובלבבך לעשותו, ועי"ז תפעל בנין המלכות.

וזוהי גם השייכות לראש השנה (כנ"ל שהיום דא ראש השנה), כידוע47 שבראש השנה נעשה בנין המלכות, ועי"ז נמשכת גם למטה כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, בבני חיי ומזוני רויחי, בטוב הנראה והנגלה.