בס"ד. ש"פ תבוא, כ"א אלול* , ה'תשכ"ח

(הנחה בלתי מוגה)

היום הזה הוי' אלקיך מצוך לעשות את החוקים האלה וגו'1. ומבואר בלקו"ת2 דמ"ש היום הזה, ולא כתיב איזה יום, הוא, משום שהמקרא מחובר לפרשה שלמעלה הימנה, שמסיימת ארץ זבת חלב ודבש3, ולכן ו.דבש ה.יום ה.זה הוי.' הוא ראשי תיבות צירוף הוי' אחת4, שהוא"ו של ו.דבש שבפרשה ראשונה מחובר למקרא שלמטה הימנה, וזהו היום הזה וגו', דהיינו בשעת כניסתן לארץ, שאז הי' כריתת ברית על התורה, מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב5.

וממשיך לבאר, שבחי' ארץ ישראל הוא בחי' תורה שבע"פ, כי בחי' ישראל הוא בחי' אדם, וזהו תורה שבכתב (ולהעיר גם מהידוע שישראל ר"ת י.ש ששים ריבוא א.ותיות ל.תורה6 ), וארץ ישראל הוא בחי' תורה שבע"פ, בחי' והארץ הדום רגלי7, כי אע"פ שעיקר דיני התורה שבע"פ הוא בבחי' עשי' גשמית, מ"מ הרי היא כמו בחי' רגל וסוף מעשה לבחי' אדם הנ"ל, אלא שירדה ונתלבשה ממקום גבוה למקום נמוך. ונקרא ארץ זבת חלב ודבש, כי דבש וחלב תחת לשונך8, וזהו סתרי וטעמי תורה9, שיש בהם מתיקות כו', והרי אי אפשר להשיג טעמי תורה וסודותי' אם לא ע"י ידיעת התורה שבע"פ10, כמו למשל מלך שבונה בנין מפואר, ואי אפשר להשיג חכמתו ורצונו שבבנין בלי שיוגמר הבנין בשלימותו, ושלימות וגמר זה הוא בסוף מעשה, שהוא ע"פ תורה שבע"פ אשר בה גילוי רצונו ית', כי ע"פ תושב"כ אי אפשר לידע שום דין על בוריו בלתי פירוש הגמרא, כמו דרשת טטפת שבתפילין וכיו"ב, ואיך הם נכתבים וכל פרטי דקדוקיהם11, ועד"ז בשאר המצוות (שהרי הוקשה כל התורה כולה לתפילין12 ).

ב) ויש להוסיף בביאור ענין כריתת ברית השנית על התורה בכניסתן לארץ ישראל, שהצורך בכריתת ברית על התורה מחדש (אף שכבר נצטוו על כל התורה לפני מ' שנה) הוא מצד החילוק שבין המעמד ומצב במדבר למעמד ומצב שבארץ ישראל, שבארץ ישראל, ארץ טובה ורחבה13, שהו"ע הרחבת הכלים כו', מודגש יותר הענין דקיום המצוות בגשמיות דוקא, משא"כ במדבר, ובפרט להיותם דור דעה14, הי' עיקר ענין המצוות ברוחניות כו', ולכן, כשהי' המעבר מהמדבר לארץ ישראל, שזהו"ע של ירידה לעסוק בבירור ענינים גשמיים כו', שמצד זה יכולה להיות נפילה ח"ו בבחי' הישות של גשמיות העולם כו', הי' צורך בענין של כריתת ברית מחדש, שהו"ע הברית וההתקשרות דיחו"ת ביחו"ע כו'. וזוהי גם השייכות לתושבע"פ דוקא15, דכיון שבה יורד ומתגלה רצונו ית' באופן של התלבשות בדברים הגשמיים שבעולם, עלמא דפרודא16, כיצד לקיים מצות תפילין בקלף גשמי וכו', לכן צריך ברית והתקשרות חזקה שלא יפרד כו', אלא להיות התקשרות יחו"ת ביחו"ע, להמשיך מיחו"ע דתושב"כ ליחו"ת דתושבע"פ כו'17.

ג) וממשיך בלקו"ת2: והנה יש בחי' עולם שנה ונפש18, כי כמו שיש בחי' זו בעולם (ארץ ישראל), כך יש בשנה, והוא בר"ה. ולכן קורין פרשה זו קודם ר"ה19, כי היום הזה וגו' קאי על ר"ה20, ובכל שנה קודם ר"ה צריך כריתת ברית מחדש על קבלת התורה, שבר"ה הוא בחי' מצוך לעשות את החוקים וגו', והיינו לפי שר"ה הוא ענין אחד עם תורה שבע"פ, כי ר"ה הוא בחי' שתמליכוני עליכם21, ומלכות פה תורה שבע"פ קרינן לה כו'22. והיינו, שר"ה הוא בחי' מלכות בבחי' שנה, ותושבע"פ היא בחי' מלכות בבחי' נפש, ובבחי' עולם הוא בחי' ארץ ישראל23.

והענין בזה23, דהנה, בר"ה הוא בנין עולם הדיבור24, כי בדבר מלך שלטון25, כמשל מלך על עם מדינתו שבהגיע אליהם דבר פקודתו הם סרים למשמעתו כו'. ודיבור זה הוא בחי' התחלקות השפע בבחי' צמצום והגבלה, להסתיר ולהעלים שלא יֵרָאֶה בחי' א"ס, רק בחי' אותיות נפרדות כדי להיות התהוות עלמא דפרודא כו'. ועל זה צ"ל ענין הכריתת ברית, שהעולם לא יהי' בבחי' נפרד לגמרי, אלא באופן של ביטול היש כו', והיינו ע"י הכריתת ברית של האדם לייחד26 יחו"ת דתושבע"פ עם יחו"ע דתושב"כ27.

ד) ועפ"ז יובן גם שייכות הפסוק היום הזה גו' למ"ש בסיום הפרשה שלמעלה הימנה (ארץ זבת חלב) ודבש (שתיבה זו מצטרפת לתיבות היום הזה הוי' להיות הוי' אחת), כי28, ענין הדבש הוא מבחי' הגבורות, ואעפ"כ הוא מתוק, והיינו בחי' מיתוק הגבורות בשרשן כו', ובבחי' שנה הוא ר"ה29, שענינו המתקת הגבורות בחסדים (שהו"ע תגבורת החסדים) כו'30. והענין בזה, שעצם ההתהוות שהיא ע"י צמצום כו', הו"ע הגבורות, ובזה צריך לפעול ענין של מיתוק, שלא יהי' מציאות של יש נפרד, אלא באופן של ביטול היש כו'31. ועד"ז בנוגע לכניסה לארץ ישראל, וכן בנוגע לתושבע"פ שהיא בחי' ארץ ישראל, שהירידה והתלבשות כו' בעניני העולם (כנ"ל ס"ב) הו"ע של גבורה32, וצריך לפעול בה ההתקשרות עם תושב"כ כו', שהו"ע מיתוק הגבורות כו'.

ה) ועוד ענין בזה33, שנוסף על הברית וההתקשרות שמלמטה למעלה להיות ביטול יחו"ת ליחו"ע, יש גם ברית והתקשרות מלמעלה למטה – להיות ירידת והמשכת אוא"ס למטה, הן בנוגע להתהוות העולם בר"ה, והן בנוגע לתושבע"פ, וההמשכה על זה היא ממקום עליון מאד שמעלה ומטה שוין אצלו ית', שמשם נמשך הכח לירידה זו34. וגם הכריתת ברית שמלמעלה למטה קשורה עם ענין הדבש, כי35, טבע הדבש לכווץ ולעצור את כחות החיות שלא יתפרדו כו', כפי שרואים שכאשר מניחים איזה פרי בדבש, אזי יכולה להתקיים הרבה במראיתה וטעמה ללא רקבון כלל, וטעם הדבר, כי הרקבון הוא פירוד ד' היסודות שהפרי מורכבת מהן, שהפירוד הוא מצד הגבורות, שרוצה להסתלק לשרשו, ומתיקות הדבש ממתקת את הגבורות שלא יסתלקו, כי טבע הדבש להפך כל דבר שמונח בו שתתהפך מהותו ממש, שזהו הטעם שאין חשש באכילת דבש שמעורב בו רגלי הדבורים, עם היותם שרץ טמא שהוא מגקה"ט, כיון שהדבש מהפך ממרירו למיתקא כו'36 (וכמו הענין שזדונות נעשו לו כזכיות37 ). וענינו למעלה בשייכות לר"ה, שמצד גודל הירידה לגבי א"ס ב"ה לפעול ענין ההתהוות, לכן רוצה להסתלק כו', וכדי לכווץ ולעצור הסתלקות זו הוא ע"י המשכת גבורות ממותקות, בדוגמת המתיקות והתענוג שבדבש, שזהו"ע התעוררות המשכת התענוג שבענין ההתהוות, לפי שנתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים38. וענין זה נעשה ע"י עבודת האדם בדוגמת זה, שלאחרי שמגיע לכלות הנפש דבכל מאדך39, עוצר את עצמו ואינו מניח להיות פירוד והסתלקות הנפש מהגוף, מחמת האהבה בתענוגים שבקיום התומ"צ, שיפה40 שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב41.