בס"ד. שיחת ש"פ תבוא, ח"י אלול, ה'תש"ל.

בלתי מוגה

א-ב. הביאור בפתגם שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר1 בשם חסידים2 : ח"י אלול נותן חיות ב"אלול", וח"י אלול נותן חיות בעבודה ד"אני לדודי ודודי לי"3 (אף שלכאורה אני לדודי ודודי לי הוא רק פרט באלול4 ), ושייכותו לפתגם5 ע"ד מעלת ח"י אלול להיותו יום הולדת "שני המאורות הגדולים", הבעש"ט, מייסד תורת החסידות הכללית, ורבינו הזקן, מייסד תורת חסידות חב"ד6 (אף שלכאורה חסידות חב"ד היא רק פרט בחסידות הכללית7 ),

– בהקדים החידוש שבהתגלות הפרט (חסידות חב"ד) מן הכלל (חסידות הכללית), כמו בכללות התורה שכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש נאמר למשה מסיני8, כיון שבסיני ניתנו הכללים9, והחידוש של התלמיד ותיק10 (שזהו חיוב על כל איש ישראל לחדש בכל חלקי הפרד"ס שבתורה11 ) הוא התגלות הפרט ע"י יגיעתו בכח עצמו,

וביאור הפתגם12 שהבעש"ט הראה איך צריכים לעבוד את ה', שבזה מודגש איך שהענין נדרש ובא מלמעלה (מצד אמונה), ורבינו הזקן הראה איך יכולים לעבוד את ה', שבזה מודגשת יכולת האדם לפעול בכח עצמו (בהבנה והשגה)13,

ולכן, מצד חסידות הכללית נמשך באלול חיות כללי שבא מלמעלה מצד ענין האמונה, ומצד תורת חסידות חב"ד נמשך חיות בעבודה דאני לדודי ודודי לי, בכח עצמו, שעי"ז נמשך חיות חדש בכל עבודה פרטית מצד תוכנה הפרטי –

הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חי"ט ע' 250 ואילך; ע' 245 ואילך14.

ג. ויש לקשר ענין זה (שהחידוש בתורת חסידות חב"ד הוא בענין הפרטים דוקא) עם דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר15, שכשנולד רבינו הזקן, בח"י אלול שנת קה"ת, הי' הבעש"ט בן מ"ז שנה, והתחיל לומר קאַפּיטל מ"ח שהתחלתו16 בפסוק "גדול הוי' ומהולל מאד בעיר אלקינו" (כפי שכבר דובר פעם17 על זה, ועתה נדפסו הדברים18 ):

ענינה של "עיר" ("עיר אלקינו") – שנעשית מכו"כ פרטים כפי שבאים באופן מסודר, שהרי עיר נבנית מכמה בתים פרטיים, וכל בית נבנה מכמה אבנים פרטיים שבאים באופן מסודר דוקא (ולא כמו גל של אבנים מפוזרות): אבן פלונית צריכה להיות "לראש פנה"19, ואבן פלונית צריכה להיות במקום שני וכו'. וע"ד שמצינו בירושלמי20 בנוגע לקרשי המשכן, שהקרשים שהיו בדרום היו צריכים להיות תמיד בדרום, והקרשים שהיו בצפון היו צריכים להיות תמיד בצפון כו', ועד"ז בנוגע לאבנים שבבתים, שלכל אבן יש מקום מיוחד כו'.

וזהו גם החידוש של רבינו הזקן בתורת חסידות חב"ד – כי, עי"ז שתורת החסידות באה בהבנה והשגה בחב"ד, אזי מתבררים הפרטים כו', ובאופן שחודר בכחות הפנימיים עד שנעשה "יחוד נפלא כו'"21.

ד. (וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א:)

ומובן שהכוונה בידיעת הענינים הנ"ל היא – ככל עניני התורה – שהידיעה לא תישאר בהבנה והשגה בלבד, אלא יומשך ה"בכן" במעשה בפועל, וכלשון חז"ל במשנתם22 : "המעשה הוא העיקר". ובפרט שעוד לפני הציווי אודות ענינים אלו, ניתנו כבר הכחות שיוכלו לקיים זאת, כמובן ממארז"ל23 שהקב"ה אומר "איני מבקש לפי כחי אלא לפי כחן".

ובנוגע לפועל – שתהי' החיות באלול, והחיות ב"אני לדודי לי ודודי לי", ע"פ דרכם של שני המאורות הגדולים, שלאורם נסע ונלך להאיר את חושך הגלות, עד שנבוא לדרגא היותר עליונה בענין האור, ועד למקור האור – "מאור", כדיוק הלשון "שני המאורות הגדולים",

ובאופן כזה תהי' עריכת חשבון הנפש על השנה שעברה וההכנה לשנה הבאה (כפתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר24 שמח"י אלול מתחילה כבר העבודה של השנה החדשה),

וכל זה – הן חשבון הנפש על השנה שעברה והן ההכנה לשנה הבאה – מתוך שמחה וטוב לבב,

ושמחה פורצת גדר25 – שמבטלת את כל הגדרים, וכל הענינים המבלבלים ומונעים ומעכבים, כך, שזוכים לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, ונכנסים לשנה החדשה באופן ד"ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה"26, ועד ל"נחלה בלי מצרים", שזוהי "נחלת יעקב אביך"27 (שקשורה גם עם ענין השבת, כדאיתא בגמרא במסכת שבת28 ),

ועד לקיום היעוד29 "יעלה הפורץ לפנינו", זה משיח, שהוא מבני פרץ בן יהודה בן יעקב יצחק ואברהם, יבוא ויגאלנו – בחסד וברחמים, ומתוך שמחה וטוב לבב – ויוליכנו קוממיות לארצנו.

* * *

ה. מאמר (כעין שיחה) ד"ה את הוי' האמרת וגו' (הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א).

* * *

ו. בהמשך להמדובר במאמר30 אודות הפסוק "את ה' האמרת וגו'" (בקאַפּיטל כ"ו פסוק טו"ב (י"ז)֪) – נתעכב גם על פירוש רש"י בפסוק זה.

הביאור בפירוש רש"י על הפסוק "האמרת והאמירך", "אין להם עד מוכיח במקרא, ולי נראה שהוא לשון הפרשה והבדלה, הבדלתו לך מאלקי הנכר להיות לך לאלקים, והוא הפרישך אליו מעמי הארץ להיות לו לעם סגולה, ומצאתי להם עד, והוא לשון תפארת, כמו יתאמרו31 כל פועלי און",

– שאף ש"מצאתי להם עד. .. לשון תפארת", מ"מ, "אין להם עד מוכיח" שיכריח לפרש כן בפסוק זה, שמצד תוכן הענין יש לפרשו "שהוא לשון הפרשה והבדלה", כי: פסוק זה בא בהמשך לפסוק32 "היום הזה ה' אלקיך מצוך גו'", שפירושו "בכל יום"33, ולכן מסתבר לומר שקאי על ענין ההפרשה וההבדלה של הקב"ה אצל בנ"י ושל בנ"י אצל הקב"ה, שישנו תמיד (בכל יום), משא"כ ענין התפארת (וכן ענין הגדולה – כפירוש האבן עזרא, וענין האמירה – כפירוש ר' יהודה הלוי34 ), שתלויים באופן הנהגת הקב"ה עם בנ"י והנהגת בנ"י עם הקב"ה.

ורש"י מדייק: "הבדלתו לך מאלקי הנכר להיות לך לאלקים, והוא הפרישך אליו מעמי הארץ להיות לו לעם סגולה", כי, לגבי הקב"ה מתאים יותר לשון הבדלה (ששייך בדברים שהיו רק בסמיכות זל"ז, אבל לא מעורבים זב"ז35 ), שהרי אפילו36 גוים יודעים שהוא מובדל לגמרי מכוכבים ומזלות, וקרו לי' אלקא דאלקייא37, משא"כ לגבי בנ"י מתאים יותר לשון הפרשה (כמו הפרשת תרומה, שלפנ"ז היתה מעורבת בהטבל38 ), כיון שלפנ"ז היו מעורבים בין שאר האומות, כמ"ש39 "לקחת לו גוי מקרב גוי" –

הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש ח"ט ע' 162 ואילך.

* * *

ז. הביאור בלקוטי לוי"צ40 לאגה"ת פ"ד: "נקראו המלאכים בשם אלקים בכתוב, וכמ"ש41 כי ה' אלקיכם אלקי האלקים גו', הודו לאלקי האלקים גו', ויבואו בני האלקים להתייצב גו'", ש"הביא ג' פסוקים לנגד הג' בחי' מלאכים, שרפים חיות אופנים שבג' עולמות בריאה42 יצירה עשי'43, והתהוותם .. מג' בחי' אותיות44, מחשבה בבריאה דיבור ביצירה מעשה בעשי'",

– שע"פ החילוק בהתהוות המלאכים מבחי' האותיות דמחשבה דיבור ומעשה, שבאותיות הדיבור לא נמצאת בחי' המחשבה, ובאותיות המעשה חסרה גם בחי' הדיבור (שלכן בפסוק הב' נזכר שם אלקים רק ב"פ, ובפסוק הג' רק פעם אחת), מובן, שבחיות האלקי שבכל הנבראים שהיא משם אלקים לא נמצאת בחי' הוי', ועפ"ז ניתוסף ביאור במעלת נשמת האדם (גם לגבי המלאכים), שגם לאחרי ירידתה ע"י האותיות שבמאמר "נעשה אדם"45 כדי להתלבש בגוף, חיותה היא משם הוי' –

הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חי"ט ע' 408 ואילך באידית, ובלה"ק בהוספות ללקו"ש חל"ט ע' 136 ואילך.

* * *

ח. ישנם גם שאר הענינים שמדברים אודותם בכל התוועדות, בנוגע לבעיות שבארץ ישראל והבעיות שבחוץ לארץ.

אבל, כיון שיום הש"ק זה הוא יום הולדת של שני המאורות הגדולים, הבעש"ט ורבינו הזקן, שענינם הי' ריבוי גילוי אור מלמעלה למטה, שעי"ז מתבטל החושך בדרך ממילא,

– ובפרט שזהו גם כללות ענין השבת, ש"אין עצב בה"46, ו"כל מלאכתך עשוי'"47, והיינו, שאע"פ שיש בעולם כמה ענינים שצריכים להתתקן מצד בנ"י, וכמה ענינים שצריכים להתתקן מצד גוים [אף שמצד עצמם אינם מציאות כלל, ונבראו רק "בשביל ישראל שנקראו ראשית", כפי שמביא רש"י בהתחלת פירושו על התורה, כך, שזהו ענין המובן לבן חמש למקרא בפשוטו של מקרא], הנה כאשר יהודי נעמד במצב ש"כל מלאכתך עשוי'", נעשה כן בפועל, כך שאינו צריך לפעול מאומה בענין זה –

הנה ביום הש"ק זה ידברו רק דברים טובים – אודות הבעש"ט ורבינו הזקן, תורה שבכתב ותורה שבע"פ; ואילו כל הענינים שצריכים להתתקן, והחושך שצריך להתבטל – יהיו נעשים בדרך ממילא.

ט. ישנו ענין נוסף ביום הש"ק זה – כדאיתא בספרים שמציינים הענינים השייכים ל"דבר יום ביומו", שח"י אלול הוא יום ההסתלקות של המהר"ל מפּראַג (כפי שניתן להבחין ולברר ע"פ החקוק ע"ג המצבה).

וע"פ הידוע גודל הענין דיום ההסתלקות, שאז עולה כל עמלו כו'48, ו"הימים האלה נזכרים ונעשים"49, שחוזר ונמשך בכל שנה – הרי גדול זכותו של יום זה להמשיך עזר וסיוע לכל אלו שיש להם חיות ולהט ("קאָכן זיך") בנוגע למהר"ל50.

ולהעיר גם מפתגם החסידים51 בנוגע למ"ש רבינו הזקן ב"דף השער" של ספר התניא: "מלוקט מפי ספרים ומפי סופרים", ש"ספרים" קאי גם על המהר"ל52,

ומסתברא מילתא, שהרי ב"שלשלת היחס .. מתולדות בית רבינו"53 מתחיל כ"ק מו"ח אדמו"ר מהמהר"ל מפּראַג, וכמבואר גם בזכרונותיו54 שמוצאו של רבינו הזקן הוא מהמהר"ל.

[ולהעיר גם מסיפור כ"ק מו"ח אדמו"ר שבהיותו בפּראַג עלה לעליית הגג שבביהכנ"ס של המהר"ל כו', כפי שספרתי פעם55 מה ששמעו ממנו אודות מאורע זה].

וכיון שאצל המהר"ל הי' הסדר שכאשר הי' צורך בענין של נס אזי הי' ענין של נס, נס גלוי, נס למעלה מדרך הטבע (כידוע הסיפורים בזה56 ) – הנה יה"ר שגם עכשיו יהי' ענין של נס, ונס גלוי למעלה מדרך הטבע, ובלשון הכתוב57 : "חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'" (שזהו מהדברים ש"צריכין חיזוק"58 ), והיינו, שאע"פ שעד עכשיו לא הועיל כו', הנה עז"נ "קוה אל ה'", ואז בודאי יעשה הקב"ה נסים גלויים, ויבטלו כל הענינים המבלבלים כו'59.

*

י. ה"יינה של תורה" שבפירוש רש"י,

– השייכות של "את ה' האמרת גו' וה' האמירך גו'" ל"אני לדודי ודודי לי"60 ;

שייכותו למזמור "לדוד ה' אורי" (שאמירתו (ב"פ61 ) בכל ימי חודש אלול מורה שזהו ענינו של החודש62 ) מצד ג' הענינים שבהם מתבטא סדר ואופן התשובה דחודש אלול: (א) ידיעה והכרה ש"הוי'63 אורי (לראות את האמת) וישעי (להתגבר על היצר64 ) .. הוי' (הב'65, לאחרי שיחטא וישוב, שאז ניתוסף העילוי דתשובה66 ) מעוז חיי"67 – בדוגמת כללות ההתקשרות של בנ"י עם הקב"ה והקב"ה עם בנ"י באופן ש"אין להם עד", (ב) התעוררות הרצון ד"אחת שאלתי גו'"68 – בדוגמת ביטוי ההתקשרות דבנ"י והקב"ה "להיות לך לאלקים" ו"להיות לו לעם סגולה", (ג) המשכת הכלל ד"אחת שאלתי" בהפרטים69 ד"לחזות בנועם הוי' ולבקר בהיכלו וגו'"68 – בדוגמת "ללכת בדרכיו ולשמור כל מצוותיו וגו'";

והרמז בפירוש רש"י: "לשון הפרשה והבדלה"70 הוא בדוגמת "הוי' אורי וישעי" ששולל השייכות לעניני רע, ו"לשון תפארת70 כמו יתאמרו כל פועלי און" הוא בדוגמת מעלת התשובה –

הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש ח"ט הנ"ל (ס"ו) ס"ע 169 ואילך.