ולקחתם לכם, י"ג תשרי, ה'תשל"ד

בס"ד. י"ג תשרי (הילולא דכ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע),

אור לערב חג הסוכות, ה'תשל"ד

(הנחה בלתי מוגה)

ו)לקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל1. וידוע מה שהקשה על זה במדרש2, ביום הראשון זה ט"ו, ואתה אומר ביום הראשון, ומתרץ ע"פ משל למדינה שחייבת כו' עד שהתיר להם (המלך) הכל (שמחל על כל הענינים שהי' אפשר להיות איזו טענה על בני המדינה), באמרו, מה דאזל אזל מן הכא נחיל חושבנא, וכך ביוהכ"פ נעשים בנ"י במעמד ומצב שלא שייך שיהי' עליהם איזה ענין של טענה ח"ו, ומיום הכפורים עד החג כל ישראל עסוקין במצות, זה עוסק בסוכתו וזה בלולבו, וביום טוב הראשון של חג כל ישראל עומדין לפני הקב"ה ולולביהן ואתרוגיהן כו', ואומר להם מה דאזל אזל מן הכא נחיל חושבנא (וזהו ביום הראשון, ראשון לחשבון). ומזה מובן, שבימים שבין יוהכ"פ לסוכות יש מעלה גם על יום הראשון, כי, בימים אלו לא שייך כלל עניני חשבונות כו', כיון שברור ופשוט הדבר שבימים אלו כאו"א מבנ"י עוסק ועסוק וטרוד בסוכתו או בלולבו. ויש לבאר ענינה של מצות נטילת ד' מינים, שעז"נ ולקחתם לכם ביום הראשון וגו' (לאחרי ההכנה בד' הימים שבין יוהכ"פ לסוכות שבהם זה עוסק בסוכתו וזה בלולבו).

ב) והענין בזה, דהנה ידוע מה שמבאר בעל ההילולא בהמשך וככה3 (וכן במאמרי רבותינו נשיאינו שלפנ"ז4, עד למאמרי סוכות שבסידור5 לאדמו"ר האמצעי ומאמרי סוכות של רבינו הזקן6 ), שהטעם שנבחרו ד' מינים אלו דוקא הוא, לפי שהם מובדלים מכל שאר המינים בענין האחדות. וכפי שמבאר בארוכה פרטי הדבר, שבלולב ישנו תנאי שצ"ל כפות דוקא (שזהו מש"נ כפת (תמרים) חסר כתיב, שפירושו כפוּת)7, שכל העלים דבוקים ואחוזים זב"ז כאילו הם אחד. וכן ענף עץ עבות, שצ"ל תלתא בחד קינא8, היינו, שכל השלשה (שהם רבים) גדלים בקנה אחד. וכן ערבי נחל שגדלים באחוה9, היינו, שכל הגידול שלהם הוא באופן של אחדות. ועאכו"כ פרי עץ הדר, שדר באילנו משנה לשנה10, שסובל ע"ע כל שינויי האוירים מד' תקופות השנה (שינויים מן הקצה אל הקצה), ויתירה מזה, כהלשון שם11 : וגם גדל כו' ומקבל מכל ד' האוירים תוספת צמיחה, ומוסיף עוד פרט: וכמדומה שגידולו הוא לג' שנים12, שבג' שנים נגמר כל גידולו בשלימות כו', ונמצא שג"פ יתחדשו בו כל שינויי האוירים המתחלפים בשנה, שכל זה מורה על אחדות נפלאה ביותר, שמאחד הפכים מן הקצה אל הקצה, והאחדות היא באופן שלא זו בלבד שאינם בניגוד זל"ז, אלא אדרבה, שדוקא ע"י צירופם יחד נעשה הגידול יותר ויותר, ועד שענין זה הוא במשך ג' שנים, שהם שני חזקה13.

וממשיך לבאר בהמשך וככה3 (ובכמה מקומות) כיצד יכול להיות ענין האחדות בענינים שנמצאים בעולם שנקרא עולם הפירוד14, שזהו לפי שבד' מינים אלו ניכר יותר האין שמהוה את היש. דהנה, ענין הפירוד וההתחלקות שבעולם הוא מצד היש, שכל יש מחולק מזולתו, משא"כ מצד האין המהווה את היש, הנה לא זו בלבד שלא שייך ענין של ניגוד, אלא אין אפילו ענין של התחלקות, ועד שנעשה ביטול המציאות, כפי שמבאר שם המשל מב' שרים גדולים שמנגדים זל"ז, שבעמדם לפני המלך נעשה שלום ביניהם כאילו לא היו מנגדים כלל, והיינו לפי שמתבטלים ממציאותם לגמרי, כמבואר בתורת הרב המגיד15 (והובא באגה"ק16 ) במארז"ל17 עה"פ18 עושה שלום במרומיו, מיכאל שר של מים וגבריאל שר של אש, ואין מכבין זה את זה, כיון שהקב"ה עושה שלום במרומיו, עי"ז שהמשל ופחד עמו18, שזהו הפחד מפני המלך. ומזה נמשך גם למטה, שיש מינים שהם מיוחדים משאר מינים דוגמתם בכך שבהם נראה לעיני בשר ענין האחדות, באופן גידולם כו', ככל פרטי הדברים הנ"ל בנוגע לד' המינים.

וזהו גם מה שע"י מצות נטילת ד' מינים נעשה ענין המשכת הדעת (כמבואר שם19 בארוכה), שהרי גם דעת הוא ענין שמביא להעדר הפירוד20, ועד לקירוב, שלכן לעתיד לבוא כתיב21 לא ירעו ולא ישחיתו גו' כי מלאה הארץ דעה את הוי', ועד שלא ילמדו עוד איש את רעהו גו' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם22, והיינו, שמצד ענין הדעת באופן של שלימות, לא יהי' צורך בהחילוק דמשפיע ומקבל. ועד שמובא בהמשך וככה23 פירוש נפלא במ"ש ולא ילמדו עוד איש את רעהו, שאין איש אלא הקב"ה24, ורעהו הוא ניצוץ הנשמה שבכל אחד מישראל שהיא חלק אלקה ממעל ממש25, ולעת"ל לא ילמדו עוד איש את רעהו, שלא יצטרך להיות אפילו הענין דכל בניך למודי הוי'26 (שנאמר בנוגע לזמנים שלפנ"ז), שזהו הלימוד מהוי', כי כולם ידעו אותי, אותי דייקא, דהיינו עצמות ומהות, ולכן לא יהי' צורך שאיש (זה הקב"ה) ילמד את רעהו. ומבאר שם, שענין זה (שלעת"ל ידעו אותי) נעשה ע"י המשכת הדעת דעכשיו [עי"ז שבזמנים שבהם עיקר הציווי הוא על לימוד התורה וקיום המצוות ישנו לימוד התורה וקיום המצוות כדבעי], שכללות המשכה זו על כל השנה זהו ע"י ד' מינים שבלולב [שע"פ דברי המדרש2 הרי היא המצוה הכללית הראשונה שבאה לאחרי התחלת העבודה בשנה החדשה, לאחרי הענין דסלחתי כדברך שביוהכ"פ27 ].

ג) והנה נוסף על ענין האחדות שישנו בכל א' מד' המינים בפני עצמו, ישנה גם האחדות שנעשית ע"י קיום המצוה ולקחתם לכם גו', שכל ד' המינים נעשים ענין אחד, מצוה אחת. ועי"ז נעשה גם ענין האחדות בין כל הסוגים שבבנ"י, כידוע שד' המינים הם גם בדוגמת ד' הסוגים שישנם בישראל28, החל מהסוג שדומה לאתרוג (שנקרא פרי עץ הדר, וממנו למדים ענין ההדר על כל שאר המינים29 ), שיש בו טעם ויש בו ריח, דקאי על אלו שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים, ועד"ז בשאר הסוגים כו'. ואחדות זו שנעשית ע"י מצות נטילת ד' מינים גשמיים היא בהוספה על כללות ענין האחדות שנעשית ע"י ענין האהבה, כמבואר בתניא פרק לב, שע"י קיום מצות ואהבת לרעך כמוך30 [שקשורה עם הענין דואהבת את הוי' אלקיך31, כידוע תורת כ"ק אדמו"ר הזקן שנאמרה כמ"פ ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר32 ] נעשית אחדות אמיתית בין כל הסוגים שבבנ"י, מהקצה הכי עליון עד למטה מטה.

ד) ויובן ע"פ המבואר בארוכה בסה"מ תר"ל33 בענין ואהבת את הוי' אלקיך (ובדוגמת זה יובן גם בנוגע להענין דואהבת לרעך כמוך), כידוע34 שיש שני פירושים בתיבת ואהבת, פירוש הא', ואהבת לשון ציווי, ופירוש הב' הוא לשון הבטחה. ומזה מובן, שבתיבת ואהבת נכללים ב' אהבות, אהבה הא' שעלי' שייך לומר ציווי, ואהבה הב' שלא שייך לומר עלי' ציווי, אלא רק הבטחה.

ובהקדם תורת הרב המגיד35 (שהשנה היא שנת המאתים להסתלקות-הילולא שלו) בביאור השאלה איך שייך ציווי על אהבה, שהציווי הוא על ההתבוננות שמביאה לידי אהבה, ועל התבוננות, שהו"ע שבשכל, שייך ציווי, ועי"ז שמקיים את הציווי ומתבונן בדברים המביאים לידי אהבה, אזי בא לידי ואהבת את הוי' אלקיך (ובדוגמת זה מובן גם בנוגע לציווי ואהבת לרעך כמוך). וזוהי האהבה הא' ששייך לומר עלי' ציווי (על ההתבוננות), היינו, אהבה שיכולים לבוא אלי' ע"י התבוננות36. וזוהי כללות העבודה כפי שהיא מצד נפש האלקית. אך ישנו אופן נעלה יותר בענין האהבה, שאין יכולים לבוא אלי' ע"י התבוננות36, שזוהי עיקר האהבה כפי שהיא בפרשה ראשונה דק"ש, באופן דבכל מאדך31, למעלה ממדידה והגבלה37. וכיון שכללות הענין דלמעלה ממדידה והגבלה שייך לעולם התהו, הנה בשביל זה יש צורך בעבודה בבירור נפש הבהמית.

והענין בזה, דהנה החילוק בין העבודה שמצד נה"א לעבודה דבירור נה"ב הוא בדוגמת החילוק בין עולם התיקון לעולם התהו, שעל עולם התיקון נאמר הלשון אורות מועטים וכלים מרובים, ועל עולם התהו נאמר הלשון אורות מרובים וכלים מועטים. ומבאר במאמר38, שהפי' שבעולם התהו הי' ריבוי האור היינו שהאיר האור בעצם בלתי בחי' הכלים, ואף שהי' מיעוט הכלים גם בעולם התהו [שהרי כל אור, כדי שיפעל איזה פעולה, ה"ה צריך לכלים], אך הכלים היו בבחי' מיעוט, בחי' טפל ובטל, ועיקר האור שהאיר הי' מבחי' האור בעצם [שזהו האור כמו שהוא]. אבל בתיקון ה"ז בסדר הפוך, שהאורות הם מועטים, פי' שעיקר האור שמאיר הוא מבחי' הכלים, כי, אע"פ שאור וגילוי הוא מבחי' האור ולא מהכלי, הנה האורות דתיקון הם מועטים ובטלים אל הכלים, ולכן נמשך האור והגילוי כפי שהוא מצד הכלי, וכמו אור השמש כפי שמאיר ע"י הנרתק, חמה בנרתקה39. ומזה מובן גם בנוגע לחילוק בין העבודה שמצד נה"א לעבודה שמצד בירור נה"ב, שנה"א עיקר עבודתה היא באהבה שבאה ע"י התבוננות, וכל אהבה שבאה ע"י התבוננות היא לפי ההתבוננות ובמילא ה"ה במדידה והגבלה, והיינו לפי ששרשה מעולם התיקון, ששם נמשך האור והגילוי כפי שהוא מצד הכלי, והרי כללות ענין המדידה וההגבלה הוא מצד הכלי. אך יש אהבה שלמעלה ממדידה והגבלה, והיינו, שעם היותה בכלל שבע מדות (שהמדות בעצם הם גבול), ה"ה למעלה ממדידה והגבלה, והיינו, שאפילו כאשר התחלתה היא ע"י התבוננות, הרי לאח"ז גדלה האהבה יותר מההתבוננות שהביאה לידי האהבה, ועד שלפעמים אין צורך כלל בהתבוננות, ועכ"פ אין ההתבוננות מועילה שתהי' אהבה למעלה ממדידה והגבלה (בכל מאדך), אלא יש צורך בעבודה הקשורה עם ענין הגשם, מציאות יש, שזוהי העבודה הקשורה עם נה"ב, שבהם דוקא ישנו המוצא פי הוי' מעולם התהו40, שאפילו כפי שבא למטה ע"י שבירה ונפילה כו', יש בו הענין דאורות מרובים ואילו הכלי הוא באופן מועט, ולכן עי"ז שנה"א מתאחדת עם נה"ב לבררה ולהעלותה למקורה ושרשה בעולם התהו, אזי באים לאהבה שלמעלה ממדידה והגבלה, שעז"נ ואהבת מלשון הבטחה, והיינו, שאין זו אהבה שיכולה לבוא מצד התבוננות, איזו התבוננות שתהי', אפילו התבוננות נעלית ביותר, אלא זוהי אהבה שעלי' שייך רק ענין של הבטחה. וכמו שענין ההילוך (בלי גבול)41 נעשה דוקא ע"י ירידת הנשמה למטה, שהרי קודם הירידה למטה היתה הנשמה בבחי' עמידה, כמ"ש42 חי הוי' אלקי ישראל אשר עמדתי לפניו, משא"כ ע"י הירידה למטה נעשית בבחי' מהלך, כי ע"י העבודה דלימוד התורה וקיום המצוות בעוה"ז הגשמי דוקא, מתגלים אצלו האורות כפי שהם אורות מרובים, שהם האורות דתהו כפי שמקשרים אותם עם העבודה דתיקון.

ה) ועפ"ז יובן גם בנוגע לנטילת ד' מינים, שאע"פ שכבר היתה העבודה הרוחנית שביוהכ"פ ובימים שלפנ"ז, מ"מ, כדי שתהי' שלימות הענינים למטה, צ"ל לאח"ז הענין דולקחתם לכם ביום הראשון גו' [לאחרי ההכנה בד' הימים שבין יוהכ"פ לסוכות, שבהם זה עוסק בסוכתו וזה עוסק בלולבו (שהרי נטילת ד' מינים קשורה עם ענין הסוכה, כמבואר בכ"מ43 )] – ד' מינים הקשורים עם גשמיות העולם דוקא. והיינו, שאע"פ שהענין דעוסק בסוכתו קשור עם ענן הקטורת44, שזוהי עבודה הכי נעלית ברוחניות, בקדש הקדשים, וביוהכ"פ, וע"י כהן גדול, שזוהי תכלית הקדושה במקום (עולם) וזמן (שנה) ובנפש45, מ"מ, כדי שתהי' ההמשכה למטה – תחילה באופן מקיף, זה עוסק בסוכתו, ואח"כ באופן פנימי, זה עוסק בלולבו – ה"ז ע"י ולקחתם לכם ביום הראשון גו', ד' מינים גשמיים דוקא.

ו) ובזה יובן גם מ"ש46 הללו את הוי' כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו, וידוע הדיוק בזה (במאמרי אדמו"ר הזקן ורבותינו נשיאינו ממלאי מקומו שלאחריו47 ), מהו קשר הענינים דכיון שגבר עלינו חסדו, לכן הללו את הוי' כל גוים שבחוהו כל האומים. אך הענין הוא, דהנה, ענינו של חג הסוכות [לאחרי ההכנה מצד למטה בד' ימים שבין יוהכ"פ לסוכות] שבו מקריבים שבעים פרים48, ועי"ז פועלים על השבעים שרים שלמעלה, ובמילא גם על השבעים אומות כפי שהם למטה, והיינו, שכאשר צבא המרום במרום49 נעשים משועבדים להתנהג ע"פ פעולת בנ"י בהקרבת קרבנות החג באופן דפוחת והולך50, הנה בדרך ממילא נעשה כן למטה בנוגע לכל שבעים האומות, ולכן הנה לא זו בלבד שאינם מנגדים ח"ו לישראל, אלא אדרבה כו', וכמארז"ל51 אילו היו אומות העולם יודעים [כפי שיודעים השרים שלמעלה מה שנפעל אצל אוה"ע ע"י הקרבת שבעים הפרים בחג הסוכות] מה הי' המקדש יפה להם, קסטריות היו מקיפים אותו כו', שהיו מגינים על ביהמ"ק (ובדוגמא לזה – בנוגע לביהמ"ק הרוחני). ולכן, הללו את הוי' כל גוים שבחוהו כל האומים, בדוגמת מ"ש לעתיד לבוא אז אהפוך אל עמים גו' לעבדו שכם אחד52. ואז נעשה הענין דגבר עלינו חסדו, כי הקרבת ע' פרים כנגד ע' אומות העולם (שעל ידה נעשה הענין דהללו את הוי' כל גוים גו') קשורה עם בירור הניצוצות שנפלו מבחי' ז' מלכין דתהו, שרש ע' האומות, שעי"ז מקבלים בנ"י האורות דתהו שמבררים אותם מהנפילה והשבירה כו', ולכן הרי זה באופן של גבר (עלינו חסדו), למעלה ממדידה והגבלה.

ז) והנה ידוע שכל הענינים שיהיו בגילוי לעתיד לבוא – בקרוב ממש בביאת משיח צדקנו – הרי הם תלוים במעשינו ועבודתינו53 במשך שית אלפי שנין דהוי עלמא54, ובמיוחד בזמן הגלות, ובמיוחד יותר בעקבתא דמשיחא, שאז יש נתינת כח מלמעלה לסיים את ה"מצוה" דעבודת הבירורים, ותהי' המצוה נקראת על שם הגומרה55, על שם דרא דעקבתא דמשיחא, שמבררים את הפכים קטנים שנשאר עדיין לבררם. וע"פ המבואר בהמשך וככה56 החידוש דלעת"ל, שאז יקויים היעוד ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר57, שדוקא בשר הגוף, יש הגשמי, יראה כבוד הוי', הרי מובן, שכן הוא גם בנוגע לענין דהללו את הוי' כל גוים וגו' (שהוא בדוגמא והכנה למש"נ לעת"ל אז אהפוך אל עמים גו' לעבדו שכם אחד) שבחג הסוכות, שענין זה צ"ל באופן שרואים זאת בפועל עד לעיני בשר. וענין זה מתחיל כבר ע"י ההכנה מצד העבודה דלמטה בד' הימים שבין יוהכ"פ לסוכות (שהם כנגד ד' אותיות שם הוי' דלעילא58 שלמעלה מכל מדידה והגבלה), עי"ז שבנ"י טרודים (צוטראָגן) בהכנות לחג הסוכות באופן שזה עוסק בסוכתו וזה עוסק בלולבו (שבכללות הם שני סוגי מצוות ופעולות דמקיפים ופנימיים), ועי"ז פועלים שבד' ימים אלו יהי' כבר הענין דהללו את הוי' כל גוים שבחוהו כל האומים אצל שרי מעלה, ובדרך ממילא יהי' כן גם למטה, שאוה"ע נעשים בטל ומבוטל לגבי אלקות, ולגבי אלו שנאמר עליהם בנים אתם להוי' אלקיכם59 ובני בכורי ישראל60, ולכן מקיפים כל עניני טוב וקדושה לשמרם כו', כיון שמרגישים זאת, שהרי בין אם הם יודעים או לא יודעים כו', הנה השר שלמעלה יודע זאת, ולכן הרי זה פועל גם למטה הענין דהללו ושבחוהו בנוגע לאלקות ועד"ז בנוגע לבנ"י. ועד להענין דגבר עלינו חסדו ואמת הוי' לעולם, בקרוב ממש כפשוטו, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.