בס"ד. שיחת ש"פ וישלח, י"ד כסלו, ה'תשכ"ח.

בלתי מוגה

א. מאמר (כעין שיחה) ד"ה קטנתי מכל החסדים וגו'.

* * *

ב. כיון שניגנו ניגון של שמחת-תורה1, הנה ע"פ הפתגם הידוע2 "שמחת-תורה שאַדט ניט", ידובר עתה ענין ששייך יותר לדברי-מוסר, בהמשך למה שדיברתי (וליתר דיוק: שהוכרחתי לדבר) בהתוועדות דיום הש"ק לפני שבועיים3.

ולהעיר, שיש להמליץ על ענין זה מ"ש רש"י בהתחלת הפרשה שעומדים לקרוא בתפלת מנחה4 : "ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו כו'", וכיון ש"מעשה אבות סימן לבנים"5 (לכל הבנים, אפילו לבנים קטנים), הרי מובן שיש הצדקה לבקשה "לישב בשלוה", ולכן בקשתי גם אני לישב בשלוה... אבל קפץ כו'.

והרי לא מדובר אודות ענינים שנאמרו "על אפי ועל חמתי" בלבד (כפי שחשבתי לכתחילה), אלא בנוגע לדברים שאכן הזיקו בפועל ממש, כדלקמן.

ג. ובהקדמה:

כאשר התאספו יחד ראשי ישיבות, רבנים וכו', בנוגע לענינים הקשורים עם כלל ישראל – היו צריכים לדבר ענינים הנוגעים לחיזוק התורה והמצוה, קיום מצוות בהידור, מתוך אמונת ה', ובאופן ד"ויאמינו בה' ובמשה עבדו"6.

וכל זה – אפילו בזמן שההנהגה היא ע"פ טבע, שגם אז יודעים ש"יש מנהיג לבירה זו"7 ; ובפרט כאשר רואים נסים גלויים, ועד שאפילו גוים אומרים ש"מאת ה' היתה זאת"8 – הרי בודאי שהיו צריכים להתאסף ולעורר את בנ"י לחיות חיים יהודיים, ע"י התחזקות בכל הענינים הנוגעים למילוי רצונו ית'9.

אבל לפועל, באו הם וטענו להיפך – שלא הי' ענין של נס כלל (בהביאם "הוכחה" ממישהו שכתב בעיתון שהי' זה "כחי ועוצם ידי" של פלוני ופלוני), ואפילו אם הי' נס – הי' זה מלובש בטבע, ואפילו אם הי' למעלה מן הטבע – הי' זה בהעלם, ולא הי' נראה בגילוי, ואפילו אם הי' בגילוי – די רק להכיר טובה כו'.

ובכן: בשלמא אילו היו סבורים כן בענין שנוגע לעדה מסויימת כשלעצמה, והיו כותבים זאת לאנשי שלומם – הרי זה "עליהם ועל צווארם" של הבית-דין והרבנים שלהם; אבל היתכן לצאת ולהכריז זאת בשם כלל ישראל?!

וכפי ששאלתי:

יש כלל בהלכה ש"אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות"10, ולכן צריך הדיין ללכת אל המקום שבו אירע המקרה ולראות כו'. ובנדו"ד: בשעה שכל אלו שהיו במקום ההוא סבורים שהי' זה ענין של נס, וכך סבורים עוד עשרות ואלפים מבנ"י – כיצד יכולים לבוא אח"כ מעבר לים, בחוץ לארץ, ולפסוק באופן אחר?!

ומה גם שכאשר בית-דין פוסק לאיסור, אסור לבית-דין אחר לבוא ולפסוק להיפך, וכן לאידך, כאשר חכם פוסק להיתר, לא יכול לבוא חכם אחר ולפסוק לאיסור11, וא"כ, כיצד יכולים הם לבוא ולפסוק להיפך?!

והרי בין המשתתפים באסיפה הנ"ל היו גם כאלו שידעו שבארץ ישראל אמרו שהי' זה נס, ואעפ"כ לא מחו כלל וכלל על הדברים שנאמרו באסיפה באופן הפכי, ואין פוצה פה ומצפצף.

וכאשר התחלת האסיפה היא באופן שבמקום לדבר אודות חיזוק עניני תומ"צ, עושים להיפך – שוב לא יפלא שבהמשך האסיפה מדברים נגד יצחק אבינו (וכיו"ב בנוגע לאלו שבבחי' "הן הן המרכבה"12 ), וכן בנוגע למצות תפילין, לעורר ספק שיפעל חלישות אצל יהודי בנוגע להנחת תפילין.

[ולהעיר, שדברים אלו נאמרו ביום השבת קודש! – בשביל דברים אלו בזבזו ("גע'פּטר'ט") את יום השבת, ש"כל מלאכתך עשוי'"13, ועי"ז גרמו שגם כאן יצטרכו לדבר על זה ביום הש"ק – בהתוועדות שלפנ"ז3, וגם עתה].

וזוהי הסיבה שמדברים עתה על ענין זה – אף שלכאורה יכולים לשאול: מה זה נוגע אלי, הרי היו שם רבנים ראשי ישיבות וכו'?! – כי, דבר שגורם נזק לקיום התומ"צ, הרי זה נוגע אלי!

ד. ולגופו של ענין – בנוגע להתעוררות ע"ד הנחת תפילין:

מצות עשה מן התורה: "הוכח תוכיח את עמיתך"14, ודרשו חז"ל15 : "אפילו מאה פעמים" – שאין זו גוזמא בעלמא, אלא מאה פעמים כפשוטו, והיינו, שאפילו אם אדם הוכיח את חבירו פעם ופעמיים כו', עד לתשעים ותשע פעמים, ולא הועיל, שמזה מובן מעמדו ומצבו של חבירו, שאינו "עם שאתך בתורה ומצוות"16, כך, שברור הדבר שגם הפעם המאה לא תעזור, אעפ"כ, מוטלת עליו מצות עשה מן התורה לחזור ולהוכיחו פעם נוספת, שכן, הציווי "הוכח תוכיח" אינו תלוי בכך שבודאי יפעל על פלוני לציית לו; על המוכיח לעשות את המוטל עליו, ללא נפק"מ מה תהי' התוצאה.

ועאכו"כ כשרואים שאכן מצליחים לפעול על יהודי להניח תפילין, וע"פ פס"ד המשנה17 "מצוה גוררת מצוה" – הרי זה פעל שיניח תפילין גם למחרת, וגם ביום שלאח"ז, ועד שעי"ז התחיל לשמור כשרות והכשיר את ביתו.

– מעשה ביהודי שהי' אוכל מאכל שאינו כשר בפומבי, שביקשו ממנו להניח תפילין, ולא רצה לשמוע, וחזרו וביקשוהו וכו', עד שסוכ"ס הסכים להניח תפילין. ולאחרי כן, כשהגיעה שעת ארוחת הערב, ביקש, שלא יתנו לו מאכל שאינו כשר!... – כפי שסיפר בעצמו, כמסיח לפי תומו, אודות מאורע שהתרחש (לא ליד הכותל, אלא) בעת טיסה.

ובכן: רואים בפועל שכתוצאה מההתעוררות ע"ד הנחת תפילין – ישנם אלפי יהודים שהניחו תפילין!

ה. ואעפ"כ, ישנם כאלו שמנסים לקרר יהודים מהענין דהנחת תפילין.

וכפי שכותב לי יהודי במכתבו, שכיון שיש צדדים לכאן ולכאן – שוב אינו רוצה לדבר ולעורר אחרים לעסוק בהנחת תפילין עם יהודים, וגם הוא בעצמו כבר אינו רוצה לדבר עם יהודי ולפעול עליו שיניח תפילין.

הדבר העיקרי שמפריע להם הוא – שליובאַוויטש עוסקת בזה!

אוי ואבוי למצב כזה שכאשר רואים יהודי שמניח תפילין ליהודי אחר, יודעים מיד שהוא "ליובאַוויטשער"!...

ומה שטוענים שרק ליובאַוויטש סבורה שצריך להניח תפלין עם יהודים – יראו את המודעה אודות ההתעוררות בנוגע להנחת תפילין עם יהודים, שעלי' חתומים ראש הרבנים וראשי-ישיבות של תנועת המוסר, וכן מועצת גדולי התורה וכו' – כפי שנדפס בשני עיתונים, וצריכים רק להסתכל ולראות! אלא כנראה מפריעה להם העובדה שבמודעות עצמם מוזכר השם "ליובאַוויטש"!...

ובכן: ענין זה אינו קשור עם ליובאַוויטש, ואין בזה חידוש – שהרי זוהי מצות עשה מן התורה: "הוכח תוכיח", "ואהבת לרעך כמוך"18, ו"לא תשנא את אחיך בלבבך"14, וישנו ענין הערבות כו'.

ומצינו שהסמ"ג הי' נוהג כך – כפי שכותב19 שדרש והוכיח ודיבר "בגליות ישראל" "בספרד ובשאר ארצות", ולפני כאלו שרק ע"י דבריו קבלו מצות תפילין מזוזות וציצית.

וא"כ, מה בכך שליובאַוויטש הולכת בעקבות הסמ"ג?!... ואפילו אם ישנם היום פוסקים אחרים שאינם סבורים כך – מהי העוולה בכך שליובאַוויטש נוהגת כפי הסמ"ג, שגם הוא הי' פוסק!...

ו. אך יש טוענים שעושים זאת "שלא לשמה" – רק כדי שיצלמו אותם ויכניסו את התמונה בעיתון (באמרם, שהם לא היו מאמינים שזו המציאות, אבל הראו להם מכתב שהגיע מארץ ישראל, ובו נאמר שעושים זאת "שלא לשמה").

אבל, ישנו פסק דין מפורש20 "לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות אע"פ שלא לשמה, (והתורה מבטיחה) שמתוך שלא לשמה בא לשמה".

זאת ועוד:

אם אכן מפריעה לך העובדה שפלוני עושה זאת "שלא לשמה" – הרי כיון שאתה עושה הכל "לשמו ולשמה"... אזי ארוז את החבילות שלך, רכוש כרטיס טיסה, וסע אל הכותל המערבי, ותניח תפלין עם יהודים21, ותודיע, שאתה מ"כת הענווים" (כידוע הסיפור שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר22 ), אינך חפץ בתמונות, אינך רוצה להתפרסם בעיתון, ואינך רוצה שיעשו ממך "נשיא הכבוד"... כי אם להניח תפילין עם יהודים.

לא מוצא חן בעיניך מבצע תפילין – אזי תבחר לך מצווה אחרת (שהרי ישנם עוד תרי"ב מצוות) ועסוק בה, אבל תעשה משהו23 !...

ולפועל, אתה יושב באמריקה, ומקרר יהודים מהנחת תפילין. וכשיש ספק אולי תצליח לפעול על יהודי אחד שלא יניח תפילין – הנך הולך לחומרא...

והגע עצמך:

ישנו אברך – כפי ששמעתי מעד ראי' – שמוסר נפשו ויוצא "מארצך וממולדתך ומבית אביך"24 ונוסע לכותל המערבי21, ושוהה במשך כמה שעות תחת השמש היוקדת, אולי יוכל לפעול על יהודי אחד שיניח תפילין.

אותו אברך לא מקבל "מדלי'" או כבוד, לא ממנים אותו ל"נשיא הכבוד" וכיו"ב; הוא מוסר נפשו לנסוע מביתו לכותל המערבי, ולעמוד תחת השמש במשך כמה שעות, וכשחוזר לביתו גוערת עליו אשתו: מדוע דוקא אתה צריך לנסוע, בה בשעה שבירושלים עצמה, ליד הכותל המערבי, ישנם רבנים, ראשי ישיבות, שוחטים, מוהלים, בחורי ישיבות, ומדוע דוקא אתה צריך לנסוע מהקצה השני של א"י – מוטב שתישאר בבית ותחנך את הילדים שלך על דרך התורה; ואעפ"כ, אינו מתחשב בכל הטענות, ונוסע מביתו מתוך מס"נ.

וא"כ, כיצד מעיז אתה לבוא ולקרר אותו מהתעסקות זו?!...

ז. ולאחרי הקדמה זו, יש להתייחס לטענות על מה שדיברתי3 אודות האסיפה הנ"ל – לאחרי שיצאו שמועות שונות ומשונות אודות הדברים שאמרתי, ומנסים להיטפל ("טשעפּען זיך") לכל מילה – אף שהבהרתי שלא הייתי נוכח באסיפה הנ"ל, וכל המדובר אודותה הוא רק מפי השמועה:

הטענה היחידה שמצאו היא – שהזכרתי אודות ראש ישיבה אחד שדיבר אודות יצחק אבינו, ודיבר גם אודות ענין התפילין, ואילו לפועל, אמרו זאת שני ראשי ישיבות שונים. ובגלל זה רצו לתבוע אותי לדין תורה: היתכן שאמרתי שאותו ראש ישיבה אמר את שני הדברים, בה בשעה שהדברים נאמרו ע"י שני ראשי ישיבות. והוסיפו לטעון, שמצד מעמדי ומצבי, לא אוכל להתנצל על דברים שאמרתי בפני קהל גדול.

(כ"ק אדמו"ר שליט"א הפסיק ואמר בבת-שחוק:) כששמעתי טענה זו – נחה דעתי (אף שאוי ואבוי שאפשר לומר על זה "נחה דעתי", בה בשעה שדיברו אודות יצחק אבינו כו'), שהרי מזה מוכח ששאר הדברים שאמרתי הם נכונים.

ובכן: ההבדל אם אחד אמר את הדברים או שנים – הוא רק לגבי המדבר; אבל אני דברתי אודות השומעים, שביניהם היו יראים ושלמים, ואעפ"כ לא מחו על הדברים, ובנוגע לשומע, אין הבדל אם אדם אחד אמר את הדברים או שני בני אדם, ואעפ"כ, אין פוצה פה ומצפצף!

ובנוגע לטענה שאינני יכול להתנצל על דברים שאמרתי – הנה האמת היא שע"פ הלכה אין יהודי שלא שייך שיצטרך להתנצל, שהרי כל אחד יכול לבוא לידי טעות, ועד שמצינו "מעשה רב"25 שאפילו משה רבינו "הודה ולא בוש לומר כו'"26, וכן מצינו בנוגע לרבא27, שאמר "דברים שאמרתי לפניכם טעות הן בידי", ועד"ז מצינו גם אצל עוד אמוראים28.

ובכן: לא אבוש לומר ש"טעות הוא בידי", כפי שאמר אפילו רבא [ואיני יכול לומר "להבדיל", כיון שידועים דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר29, שבנוגע לבנ"י לא אומרים "להבדיל" אפילו בין הקטן שבקטנים לבין הגדול שבגדולים], ולכן הנני אומר בפני כל עם ועדה: "דברים שאמרתי לפניכם – טעות הן בידי": אני אמרתי שראש ישיבה אחד אמר את הדברים, אך לפועל נאמרו הדברים ע"י שני ראשי ישיבה!...

ח. ו"מצוה גוררת מצוה" – שבאו בטענה נוספת: מדוע מחיתי על כך שדיברו כנגד יצחק, בה בשעה שדרכם של ה"מגידים" היתה להיטפל ("זיך טשעפּען") אל האבות, כפי שאירע כו"כ פעמים שדיברו כנגד האבות ש"הן הן המרכבה", ולא מחיתי כנגד זה.

ובכן:

איתא בגמרא במסכת נדרים30, ועד"ז במדרש תנחומא פרשת קרח31, בנוגע למחלוקת קרח על משה רבינו,

– (כ"ק אדמו"ר שליט"א הפסיק ואמר:) כדי שלא יטענו אח"כ שאני משווה את עצמי למשה רבינו, ואת החולקים לקרח... הנני צריך להבהיר, שדברים אלו נאמרים רק כדי ללמוד הוראה מהם –

"מאי דכתיב32 שמש ירח עמד זבולה .. מלמד שעלו השמש וירח מרקיע לזבול ואמרו לפניו, רבש"ע, אם אתה עושה דין לבן עמרם נצא, ואם לאו לא נצא .. אמר להם (הקב"ה): בכל יום ויום (מלכי מזרח ומערב) משתחוים לכם ואתם מאירים, לכבודי, לא מחיתם, לכבוד בשר ודם (כבודו של בן עמרם) מחיתם" (שאינכם רוצים לצאת ולהאיר עד שאני "עושה דין לבן עמרם")?! ומסיים במדרש: "והאידנא עד דמחו להו לא נפקי" (שמאז אינם רוצים להאיר, ויש צורך להכריח אותם).

ולכאורה אינו מובן הפירוש ד"לכבוד בשר ודם מחיתם" – הרי משה רבינו הוא שלוחו של הקב"ה, ואינו עושה מעצמו שום דבר (כמו מינוי אהרן אחיו לכהן גדול, שעל זה טען קרח), ומדוע נחשב ענין זה ל"כבודו של בשר ודם"?!

ועכצ"ל, שכיון שבחיצוניות הרי זה נראה ענין ש"לכבודו של בשר ודם", לכן יש מקום לטענה "לכבודי, לא מחיתם, לכבוד בשר ודם מחיתם". כלומר: עד עתה לא תבעו מהם מדוע לא מחו על כבודו של הקב"ה, כיון שאין זה ענינם; אבל כאשר הם באים ומוחים על ענין שנראה בחיצוניות "לכבודו של בשר ודם", אזי באה הטענה "לכבודי לא מחיתם כו'".

ועד"ז בעניננו: לא הייתי יכול לטעון רק על דבריהם כנגד ענין התפילין – כי, אע"פ שזוהי מצוה של הקב"ה, מ"מ, היו יכולים לטעון שזהו ענין הקשור עם "כבודו של בשר ודם"; ולכן הוצרכתי להזכיר גם מה שדיברו כנגד יצחק, שזהו בודאי ענין שקשור עם הקב"ה.

ט. ונוסף לזה, באו עם המצאה חדשה – כדי ללבות ("אויפ- פלאַקערן") את כל הענין:

שלחו שלוחים לאנשים שלא דיברו ובכלל לא נכחו באותו כינוס (כך שבכלל לא התכוונתי אליהם), וסיפרו להם, שדיברתי על ענין זה, ומסתמא התכוונתי גם אליהם [לומר בוודאות שהתכוונתי אליו – לא היו יכולים, שהרי "שקר אין לו רגלים"33, ולכן אמרו רק שיתכן שהדברים היו מכוונים גם אליו, וספיקא – לחומרא]. והרי "ברית כרותה ללשון הרע שתתקבל על הלב"34.

וכל זה – למרות שבהתוועדות הנ"ל35 דובר אודות הוראת חז"ל36 "הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום וכו'", ואעפ"כ התנהגו בדיוק ההיפך.

ובכן:

כשאמרתי את הדברים הנה בדוקא לא הזכרתי שמות (אף ששמעתי את השמות), כך, שאם אכן נכון הדבר, הרי זה אמת, ואם לאו – לא התכוונתי אליו.

וכידוע הסיפור37 שהצמח צדק אמר על עצמו שהוא כמו "כובען", שתופר כובע במדה מסויימת, ולאחרי כן, כשנכנס אדם שמדת הכובע לא מתאימה לו – אין הכובע עבורו, וכאשר נכנס אדם שמדת הכובע מתאימה לו – הרי זה עבורו, וסיים הצ"צ בהנמשל בנוגע לעצמו: ואכן אליו התכוונתי!...

ועד"ז בעניננו: אם פלוני אמר זאת – אליו אכן התכוונתי; ואם לא אמר זאת (ומה גם שבכלל לא הי' נוכח שם, כך, שאין זה אפילו בגדר של "חלום שחלמו אחרים על אחרים") – לא התכוונתי אליו!

אני רק מחיתי על הדברים שנאמרו שם, מצד "והייתם נקיים מה' ומישראל"38 (וכבר עברו שבועיים, ועדיין אין פוצה פה ומצפצף...); אלא שהם אמרו דברים שאינם אמת ("פאַלשע זאַכן"), ובלבד להסית וללבות את כל הענין.

וכבר הי' לעולמים – כפי שאירע בימי רבנו הזקן, שאז היו יותר מנגדים כו', וכפי שאני שומע, רוצים הם להבעיר מחדש את המחלוקת הישנה, אבל, לא יעלה הדבר בידם, לאחרי שכבר ראו מה היו התוצאות כו' (וכפי שאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר39, שלא לדבר על המתנגדים כו', כיון שבהיותם עתה בעולם האמת רואים את האמת, ומתחרטים על מעשיהם כו').

י. ו"מצוה גוררת מצוה" – שבאו בטענות שטלפנו אליהם ולא הניחו להם לישון, זה בלילה, וזה ביום, ועוד כו"כ ענינים כיו"ב.

ועל זה עניתי, שאינני מאמין שבליובאַוויטש יכולה להיות הנהגה של "עם-הארצות" שכזו! – ליובאַוויטש לא נוסדה אתמול; ליובאַוויטש קיימת כאן יותר מעשרים שנה, ובד' אמות של ליובאַוויטש אין כאלו עמי-הארץ שיעשו מעשים שעל ידם יתנתקו מההתקשרות אלי, ועד – לאדמו"ר הזקן.

כשהלה שמע מענה זה – הזדעזע ושאל מה שייך ענין זה לעם-הארצות?

ועניתי לו: אפילו ילד בן חמש, "בן חמש שנים למקרא"40, יודע שיש פסוק בחומש: "מדבר שקר תרחק"41, "ולא תשקרו איש בעמיתו"42, כך, שלא יתכן שיטלפנו אליו ויאמרו לו דבר שקר!

ונוסף על הפסוקים הנ"ל בחומש – יש גם סיפור בגמרא43 במסכת גיטין44 : "שלח לי' מר עוקבא לרבי אלעזר, בני אדם העומדים עלי (לחרף ולגדף), ובידי למסרם למלכות, מהו, שרטט וכתב לי', אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי45 – אע"פ שרשע לנגדי (מריבני ומקניטני), אשמרה לפי מחסום. שלח לי', קא מצערי לי טובא, ולא מצינא דאיקום בהו, שלח לי', דום לה' והתחולל לו46 – דום לה' והוא יפילם לך חללים חללים, השכם והערב עליהן לבית המדרש והן כלין מאיליהן".

זהו איפוא החינוך שקיבלו בליובאַוויטש (וכ"ש אלו שנמצאים עתה בליובאַוויטש, ורוצים להמשיך להיות בליובאַוויטש) – שכאשר יש מציאות של מנגד כו', אזי העצה היא: "השכם והערב עליהן לבית המדרש"! קום חצי שעה לפני הזמן הרגיל ועסוק בתורה, וכן לך לישון חצי שעה אחרי הזמן הרגיל ועסוק בתורה, ועי"ז תבטל אותם.

וכיון שכן, הרי ברור הדבר שהנהגה בלתי-רצוי' הנ"ל אינה קיימת בד' אמות של ליובאַוויטש!

וכפי שהבהרתי בפירוש47 שאין הכוונה שילכו לנפץ שמשות ("ברעכן שויבן")... ומה גם ש"המשבר כליו בחמתו" הרי זה "כעובד עבודה זרה"48.

ובפרט בעמדנו בחודש כסלו, והרי בנוגע לי"ט כסלו מזהיר רבינו הזקן באגה"ק49 : "לא להרחיב עליהם פה או לשרוק עליהם", אפילו שריקה של קדושה50, "רק להשפיל רוחם .. בנמיכות רוח ומענה רך כו'", וכפי שמסיים: "וכולי האי ואולי יתן ה' בלב אחיהם כמים הפנים וגו'" (אף שאין זה בוודאות, ואדרבה, מצד מדת הנצחנות שבהם יתכן שיהי' באופן אחר, אלא שבכל זאת יש לקוות שיפעלו הדברים, ובפרט בהמשך לכך שניגנו ניגון של שמח"ת, וכאמור לעיל, ש"שמחת-תורה שאַדט ניט").

יא. ולהעיר, שהסיבה לכך שטוענים טענות כאלו שאין להם שייכות אל המציאות, היא, בגלל ש"מצוה גוררת מצוה":

לכאורה אינו מובן: מהו הצורך בענין של גרירה ("גוררת") עבור המצוה השני' – כשם שלקיום המצוה הראשונה לא הי' צורך בגרירה, כך יכול להיות גם קיום המצוה השני' ללא צורך בגרירה?!

אך הענין בזה – שגם כשנמצא במעמד ומצב שמצד עצמו אינו שייך למצוה השני', הנה המצוה הראשונה פועלת ו"גוררת" גם את המצוה השני'.

ועד"ז בצד ההפכי: אע"פ שמצד עצמם לא היו שייכים לטענה כזו, הנה ע"י הטענות הקודמות נעשו שייכים גם לטענה כזו. – ההתחלה היא אמנם בדבר קל, אבל עי"ז מגיעים אח"כ לדבר חמור יותר – "כעבות העגלה"51, ו"כמתלהלה היורה זיקים"52.

יב. ונוסף לזה היתה עוד טענה – לא על מנת לקנטר, אלא שאלה הקשורה עם בירור הלכה:

שאלו על המדובר53 בנוגע למי שדיבר על יצחק אבינו, שעליו לנסוע לקברו של יצחק במערת המכפלה ולבקש מחילה – שלכאורה הצורך לילך על קברו לבקש מחילה וכו' הוא רק כאשר ביישו בחייו, אבל אם ביישו לאחר פטירתו, אינו צריך לילך על קברו54, וא"כ, בנדו"ד, אינו צריך לילך למערת המכפלה לבקש מחילה?

ובכן: מקור הדברים הוא בגמרא מסכת חגיגה55 : "אמר רבי יהושע, בושני מדבריכם בית שמאי כו'", והרי מאורע זה הי' לאחרי פטירת ב"ש, ואעפ"כ, "הלך רבי יהושע ונשתטח על קברי בית שמאי וכו'". ומבואר בשלטי הגבורים בבבא מציעא56, "דר' יהושע לפנים משורת הדין הוא דעבד".

ובכן, כנראה שהטענה היא: היתכן שאני דורש מ"ראש-ישיבה" להתנהג לפנים משורת הדין – די בכך שמתנהג ע"פ דין! מדוע אני רוצה לעשות ממנו "חסיד" שמתנהג לפנים משורת הדין?!...

אך לאמיתו של דבר, אין זה רק לפנים משורת הדין, אלא ע"פ דין:

בנוגע להמבייש לאחר מיתה, שאינו צריך לילך על קברו – איתא בשולחן ערוך54 (מכנסת הגדולה57 בשם שלטי הגבורים הנ"ל) ש"מבקש מחילה במקום שביישו".

ובנדו"ד, כדי שתעזור בקשת המחילה מיצחק, הרי זה צריך להיות "במקום שביישו" – שיהי' אותו מספר אנשים שהיו בעת האסיפה, ועד שהוא יאסוף את אותו מספר האנשים, לא פחות מכך (ומה גם שמועד קיום האסיפה אינו תלוי בו, אלא הדבר תלוי בפלוני שיסדר זאת), יחלוף בינתיים ראש-השנה ויום-כיפור, ובינתיים יעבור משך זמן שישאר במצב של "מריבה" עם יצחק!...

מהי איפוא העצה עבורו – להפגש עם יצחק עצמו, שיסיר ממנו את הקפידא, ואז יימחל לו.

היכן יכול הוא לפגוש את יצחק?

והרי אי אפשר לומר עליו שיכול לפגוש את יצחק בשעה שמתפלל ואומר "אלוקי יצחק" – שהרי בשעה שאירע מאורע הנ"ל הי' מתפלל שלש פעמים ביום, ואילו הי' פוגש אז ביצחק, אזי לא הי' יכול לומר עליו מילים כאלו!...

וכיון שכן, הרי המקום היחידי שבו יכול לפגוש את יצחק הוא – במערת המכפלה... [ואע"פ שלא יודעים היכן בדיוק נמצא קברו של יצחק, הרי זה באותו שטח כו'], ולכן עליו לנסוע לשם, להתפלל ולבקש כו', עד שיצחק ימחל לו ויאמר "שרוי לך מותר לך כו'".

יג. (וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א:)

בודאי יבואו מחר עם טענות חדשות, אבל, עד מחר יכול כבר לבוא משיח!...

(כ"ק אדמו"ר שליט"א הפסיק ואמר בבת-שחוק:) שמעתי58 שכאשר כ"ק מו"ח אדמו"ר פרסם את ה"קול קורא" "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה", שאל אחד את חבירו: מי הם הליובאַוויטשער'ס (כי רק לפני ארבע שנים הגיעה ליובאַוויטש לארה"ב, ולכן לא ידע מי הם), והשיב לו: ליובאַוויטש הם אנשים פראיים ("ווילדע ברואים") שמאמינים שמחר – מחר ממש – יכול לבוא משיח!...

ברור הדבר שמצות תפילין תכבוש את העולם, ועי"ז יבוא משיח – שהרי מצינו בגמרא במסכת ע"ז59 שלפני ביאת משיח יאמרו אומות העולם: "ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו"60, ואיתא במדרש תהלים61 (ומובן ע"פ זהר62 ): "ננתקה את מוסרותימו, אלו תפילין שביד, ונשליכה ממנו עבותימו, אלו תפילין שבראש"63, ומזה מובן שלפני ביאת המשיח צריכה להיות התחזקות יתירה במצות תפילין, ועי"ז יקויים היעוד64 "ועלו מושיעים בהר ציון וגו'", בביאת משיח צדקנו, בקרוב ממש.

* * *

יד. לפני שידובר אודות פירוש רש"י בפרשת השבוע – יש לסיים את הענין הקודם:

כיון שמסתמא יהיו שאלות על האמור לעיל – ימסרו את השאלות במשך השבוע, ובעזה"י אשיב עליהם ביום השבת שלאח"ז65, ואם יהי' צורך, גם אתנצל...

ואף שבינתיים תהי' התוועדות בי"ט כסלו – הרי כיון שמאורע הנ"ל אירע ביום השבת (כפי שהצליח היצה"ר לגרום שינצלו את יום השבת לדבר בענינים הנ"ל), צריכה גם התשובה על זה להיות ביום השבת – "באותה אשה באותו פרק באותו מקום"66.

והלואי שיתקבלו ויפעלו הדברים, ויהי' ענין השלום כו'.

* * *

טו. על הפסוק67 "(עם לבן) גרתי", מפרש רש"י ב' פירושים:

א) "לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר, אינך כדאי לשנוא אותי על ברכות אביך שברכני הוה גביר לאחיך68, שהרי לא נתקיימה בי".

ב) "ד"א גרתי בגימטריא תרי"ג, כלומר, עם לבן הרשע גרתי, ותרי"ג מצות שמרתי, ולא למדתי ממעשיו הרעים".

[וכמבואר במפרשים69, שגם פירוש הב' קשור עם ענין הברכות – "שאמר יעקב (לעשו) אל תעלה על דעתך שלא שמרתי את התורה, א"כ הגיע הזמן שאמר אבי והי' כאשר תריד ופרקת עולו וגו'70, לכן אומר אני שמרתי את התורה, ועדיין לא הגיע הזמן שתוכל לפרוק"].

טז. וצריך להבין:

ידוע הכלל שכותב רש"י כמ"פ71 "אני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא", והיינו, שהצורך בפירוש רש"י הוא רק כאשר ישנו קושי בפירוש המקראות. ולכאורה, מהו הקושי בפסוק "עם לבן גרתי", שבגלל זה יש צורך בפירוש רש"י?

ואין לומר שהקושי בכתוב הוא, דכיון שיעקב הי' אצל לבן עשרים שנה, הול"ל "ישבתי", כהלשון בכ"מ, כמו "וישב יעקב"4, ומדוע נאמר "גרתי" – שהרי מצינו בכ"מ גם הלשון "גרתי", כמ"ש בנוגע ליצחק "גור בארץ הזאת"72.

ובמכ"ש וק"ו: בנוגע ליצחק – הי' מתאים לשון ישיבה יותר מלשון גירות, שהרי הקב"ה אמר לו "אל תרד מצרימה", "שאתה עולה תמימה ואין חוצה לארץ כדאי לך"73, אלא ישאר לעולם (לא רק באופן זמני) בארץ ישראל, ואעפ"כ נאמר הלשון "גור"; ועאכו"כ בנוגע ליעקב שהי' אצל לבן רק עשרים שנה, הרי בודאי שאינו מוקשה כלל מ"ש בכתוב (ובפרט בכתוב שמדבר אודות הזמן שלאחרי שהיית יעקב בבית לבן) הלשון "גרתי".

ויש לומר, שהקושי בכתוב הוא – שתיבת "גרתי" מיותרת לגמרי, דלכאורה הול"ל "ואחר אצל לבן עד עתה". ועל זה מפרש רש"י ב' פירושים.

אבל עדיין אינו מובן: מדוע לא מספיק פירוש א', אלא יש צורך בשני פירושים.

יז. ונוסף לזה, יש בפירוש רש"י קושיא עצומה – "קלאָץ קושיא":

איך יכול יעקב לומר "תרי"ג מצות שמרתי" – בה בשעה שלא קיים את כל תרי"ג המצוות, שהרי נשא שתי אחיות?! וע"פ פירוש רש"י74 ש"אף בלהה וזלפה בנותיו (של לבן) היו מפלגש" (אף שבכתוב75 נאמר "וללבן שתי בנות") – נשא ד' אחיות!

– שאלה זו הובאה אמנם בספרי נגלה76, אבל זוהי שאלה שמתעוררת גם בפשוטו של מקרא, וא"כ, הי' רש"י צריך להבהיר זאת.

ואפילו אם נאמר שהבן חמש למקרא לא יודע עדיין שאסור לשאת שתי אחיות, כיון שרק בפ' אחרי77 נאמר "ואשה אל אחותה לא תקח" – הי' רש"י צריך להבהיר זאת עכ"פ בפ' אחרי.

ועד"ז נשאלת השאלה בנוגע לאברהם אבינו, דכתיב בי' "וישמור משמרתי מצוותי חוקותי ותורותי"78, הן תושב"כ והן תושבע"פ79, ואעפ"כ, לא קיים מצות מילה עד שנצטווה עלי' בהיותו בן צ"ט שנה.

ובכן, התירוץ על שאלות אלו, יתבאר בעזה"י בשבת שלאח"ז76, ובינתיים יוכלו לחפש תירוצים על השאלות הנ"ל.

יח. ועתה נבוא להמשך הביאור בפירוש רש"י בפ' תולדות, על הפסוק80 "ותכהין", שמבאר ג' פירושים בסיבת הדבר – הביאור נכלל בשיחת ש"פ תולדות בסופה81.

יט. ובהמשך לזה יש לבאר גם פירוש רש"י שלאח"ז, על הפסוק82 "לא ידעתי יום מותי", "א"ר יהושע בן קרחה, אם אדם מגיע לפרק אבותיו ידאג חמש שנים לפניהן וחמש שנים לאחר כן, ויצחק הי' בן קכ"ג, אמר, שמא לפרק אמי אני מגיע, והיא בת קכ"ז מתה, והריני בן ה' שנים סמוך לפרקה, לפיכך לא ידעתי יום מותי, שמא לפרק אמי, שמא לפרק אבא".

הביאור בפירוש רש"י,

– שמצד ברכתו של הקב"ה לא הי' יצחק צריך לחשוב אודות יום מותו בגיל קכ"ג, ולכן צריך רש"י לפרש שחשש "שמא לפרק אמי אני מגיע". ובזה נכללת גם הברכה לאריכות ימים, כי, מצד הטבע, נשלמו שנותי' של שרה בהיותה בת צ' ("זקנים באים בימים"83 ), וע"י הברכה ניתוספו לה ל"ז שנה, ולפי החשבון של יצחק "שמא לפרק אמי אני מגיע", הרי מנין שנותיו הוא פ"ה, ועוד ל"ז שנה מצד ברכתו של הקב"ה – קכ"ג.

והטעם שבפועל חי רק ק"פ שנה, ולא קפ"ה שנה, ה' שנים יותר מק"פ השנים שהוצרך אברהם לחיות (שהרי קיצר הקב"ה ה' שנים משנותיו שלא יראה את עשו יוצא לתרבות רעה84 ) – מרמז רש"י בהזכרת שמו של בעל המאמר, רבי יהושע בן קרחה, שאמר, שהאריך ימים בגלל שלא הסתכל בדמות אדם רשע85, ובגלל שיצחק הסתכל בדמותו של עשו (אף שלא ידע שהוא רשע), הגיע רק לפרק אביו (ולא ה' שנים לאח"ז).

וההוראה, שגם מי ששייך לקו הגבורה והצמצום86, כמו יצחק, שלכן שיער את שנות חייו באופן היותר מצומצם, הרי זה רק בנוגע לעצמו87, אבל בנוגע להזולת, היתה ברכתו באופן היותר נעלה –

הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס88 בלקו"ש חט"ו ע' 217 ואילך.

כ. והוראה נוספת שיש ללמוד מברכת יצחק:

ברכותיו של יצחק כוללים את כל הענינים, הן בגשמיות והן ברוחניות, והסדר בזה – שההתחלה היא בנוגע לענינים גשמיים, "מטל השמים ומשמני הארץ"89 כפשוטם, שהרי "אין מקרא יוצא מידי פשוטו"90, ורק לאח"ז באים הענינים הרוחניים, "מטל השמים זו מקרא, ומשמני הארץ זו משנה, דגן זה תלמוד כו'"91, וכדרך הלימוד בפירוש רש"י, שלכל לראש ישנו לימוד הפשט, ואח"כ באים לפנימיות התורה.

וההוראה מזה – שתחילה צריכים לדאוג לספק צרכיו של יהודי בגשמיות, ולאחרי כן גם בנוגע לרוחניות. וכפי שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר92 אודות סדר ההנהגה של הצדיקים הנסתרים בזמן הבעש"ט, שלכל לראש השתדלו להטיב את מצבם הגשמי של בנ"י בגשמיות, ולאח"ז – ועי"ז – היו פועלים גם להטבת מצבם הרוחני.

ויה"ר שיומשכו לכאו"א מישראל כל הברכות, לכל לראש – "מטל השמים וגו'" כפשוטו, המשכות גשמיים, ואח"כ גם בענינים רוחניים, מקרא משנה וגמרא כו',

ועד להברכה שעומדים לקרות בתורה: "וישב יעקב", "לישב בשלוה"4, כפי שיהי' בביאת המשיח, בגאולה (השלישית) האמיתית והשלימה, בקרוב בימינו ממש.