בס"ד. שיחת ש"פ תולדות, מבה"ח וער"ח כסלו, ה'תשכ"ח.
בלתי מוגה
א. דובר אודות "תולדות1 יצחק", שבזה נכלל גם עשו (אף שלא מצינו שעשה תשובה, ולא כמו ישמעאל שעשה תשובה2 ), ועד שקבורת ראשו של עשו היתה "בגו עיטפי' דיצחק"3 (אף ש"אין קוברין רשע אצל צדיק"4, ועד שנעשה נס של תחיית המתים כדי שלא יקבר נביא שקר בסמיכות לאלישע הנביא5 ) – שזהו מצד ראשו (ושרשו) של עשו (וכמו השטן, שמצד שרשו למעלה כוונתו לשם שמים6 ), שלכן נחשב ל"ישראל (מומר)"7.
וענין זה מתגלה ע"י יצחק, שעבודתו היא באופן של העלאה מלמטה למעלה – חפירת בארות, לגלות את ה"מים8 חיים" שבעומק האדמה – לגלות את ניצוצות הקדושה היותר נעלים9 שישנם אצל עשו.
ומזה מובן במכ"ש וק"ו, עד כמה צריכה להיות ההתעסקות בקירוב בנ"י10 לתורה, כהוראת המשנה11 "הוי12 מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום13 אוהב את הבריות ומקרבן לתורה"14 –
הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חט"ו ע' 191 ואילך.
ב. ענין זה קשור גם עם הפרשה הבאה (שמתחילים לקרוא בתפלת מנחה) – "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה"15 :
חרן – מורה על "חרון אף של מקום בעולם"16, וזהו מקום שהוא בבעלותו של לבן, שאומר "לא יעשה כן במקומנו"17. ואעפ"כ, דוקא ע"י ההליכה לחרן נעשית השלימות של יעקב – שהעמיד שם י"ב שבטים (שמהם יצאו ששים ריבוא בנ"י), ובאופן ד"ויפרוץ האיש מאד מאד גו'"18, ועד שעי"ז היתה גם השלימות דלמעלה כביכול, כהפירוש במ"ש19 "והנה ה' נצב עליו", "על יעקב"20, היינו, שהשלימות דלמעלה כביכול תלוי' ביעקב.
כלומר: השלימות של יעקב לא היתה כאשר ישב בבית המדרש של שם ועבר ועסק בתורה, אלא דוקא כאשר יצא לפעול בעולם. – בתור הכנה ליציאה לעולם, הוצרך להיות אצלו הענין דלימוד התורה, אבל, זהו רק בתור הכנה, ואילו עיקר עבודתו היתה ביציאתו לעולם, כיון שתכלית הכוונה היא לפעול בעולם, שלכן הלך חרנה כו', בשליחותו של יצחק, שעבודתו היתה בחפירת בארות, ולכן הי' רישא דעשו בעיטפי' דיצחק, כנ"ל בארוכה.
ומזה מובן גם בנוגע לעבודת כאו"א מישראל – ובפרט עתה, בעקבתא דמשיחא, ששייך במיוחד לענינו של יעקב, יו"ד עקב21 – שצריכה להיות באופן עבודתו של יעקב, לברר את כל הניצוצות כו'.
וכאשר יהודי מתנהג כן, אזי מובטח לו שיקויים בו מ"ש ביעקב "ויתן לך האלקים מטל השמים וגו'"22, הן לפי פירוש המדרש23 דקאי על עניני התורה, מקרא משנה ותלמוד, והן כפשוטו (שהרי "אין מקרא יוצא מידי פשוטו"24 ), הרחבה בגשמיות, ושניהם יחד כפי שקשורים זב"ז (כמובן מזה שב' הפירושים הם על אותם תיבות25 ), בהתאם לתכלית הכוונה – לחבר רוחניות עם גשמיות, ובאופן ד"ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה"26, ועד לבנין ביהמ"ק השלישי – "כיעקב שקראו בית"27, בגאולה האמיתית והשלימה, "קהל גדול ישובו הנה"28, בביאת משיח צדקנו.
* * *
ג. מאמר (כעין שיחה) ד"ה ויתן לך האלקים גו' (הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א).
* * *
ד. דובר כמ"פ שבפירוש רש"י יש "יינה של תורה"29, וכידוע גם מאמר רבינו שלימוד פירוש רש"י מביא לידי יראת שמים30.
ולכאורה: בשלמא בנוגע ל"יינה של תורה", פנימיות התורה, מובן, כיצד יכולים למצוא זאת בפירוש רש"י, שהרי עניני פנימיות התורה למדים מפסוקי התורה כו', ובמילא יכולים למצוא זאת גם בפירוש רש"י; אבל מה שייך הענין של "יראת שמים" ללימוד פירוש רש"י?! – בשביל יראת שמים יש צורך בהענין ד"דע את אלקי אביך"31, מתוך התבוננות עמוקה כו', ע"י לימוד הקבלה כו'; ואיך באים לזה ע"י לימוד פירוש רש"י?!
[ואין לומר שהענין דיראת שמים בא ע"י ה"יינה של תורה" שבפירוש רש"י, דא"כ, אין זה באופן שבאים לזה ע"י פירוש רש"י עצמו. ומשמעות הדברים היא, שכשם שהענין ד"יינה של תורה" הוא בפירוש רש"י עצמו, כך גם הענין דיראת שמים בא ע"י פירוש רש"י עצמו].
אך האמת היא – שרואים זאת בפועל, "מעשה רב"32, שהוא העיקר, וכאשר יתייגע על זה יבוא גם לידי הבנה והשגה, ובלשון חז"ל33 : "אם הוא ריק, מכם הוא, למה, שאין אתם יגיעין בתורה"!
ה. ובנוגע לעניננו – ובהקדים34 :
נודע לי – מפי שני עדים נאמנים, כך שזהו בודאי אמת – אודות יהודי מסויים, שמכהן כראש-ישיבה, ונחשב לקנאי לה' ולתורתו, שהתבטא לאחרונה בנוגע למ"ש בפרשתנו35 "ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו", שזהו בגלל שעשו הי' מכין עבורו ארוחת ערב טובה ("אַ גוטע וועטשערע אָדער אַ גוטע וואַרמעס")...
– דברים אלו נאמרו ברבים, במעמד עשיריות מישראל, ביום השבת, שבו "כל מלאכתך עשוי'"36, ועד שבקושי התירו לדבר דברי תורה בשבת37, בגלל שבשבת צריך יהודי להיות בדביקות עם הקב"ה; ובא פלוני ומדבר בסגנון כזה אודות יצחק אבינו!... וגם נדפסו הדברים בעיתונים שנקראים ע"י אלפי אנשים!
שומו שמים! ואין פוצה פה ומצפצף! – כפי שסיפרו לי עדים הנ"ל (במענה לשאלתי), שאף אחד לא מחה על הדברים.
ובמענה לשאלתי: היתכן שאף אחד לא מחה?! השיבו לי, שפלוני הוא אדם כזה שעלול לירד לחייו, וע"פ שו"ע, במצב כזה אינו חייב לפסוק הדין (כל זמן שלא שמע את הטענות)38.
ולא זו בלבד שלא מחו על דבריו, אלא בחרו בו ל"איש הכבוד" עבור "מסיבה" שבה ישתתפו לא רק יהודים שהם תושבי המקום, אלא גם יהודים מעבר לים! – גם אם לא רוצים למחות על דבריו, כדי שלא ירד לחייהם, אין זו סיבה למנותו ל"איש הכבוד"!...
ולאחרי כל שאלותי: היתכן וכו', אמרו לי, שלאמיתתו של דבר לא התכוין פלוני ליצחק; דבריו אודות יצחק היו בבחי' גלגול דברים, כמו גלגול שבועה; הוא דיבר אמנם על יצחק, אבל כוונתו היתה לנגח את ליובאַוויטש – בגלל מבצע תפילין!...
(כ"ק אדמו"ר שליט"א אמר בבת-שחוק:) בהחלט מתאים לי ("מיר שטייט אָן") ה"שידוך" בין ליובאַוויטש ליצחק אבינו... ותבוא עליו ברכה על כך שקישר את ליובאַוויטש עם יצחק אבינו. וע"ד הסיפור39 אודות אדמו"ר האמצעי בהיותו במאסר, שה"מוסר" קראו בשם "רבי", ואמר לו אדמו"ר האמצעי: הנה אתה בעצמך קורא אותי בשם "רבי"...
[ולאלו ש"יתלחשו" שהסיבה לכך שהנני מדבר על זה היא בגלל שנוגע לי מה שדיברו נגד ליובאַוויטש – הנה: לכל לראש – לא איכפת לי שיטענו כן, כי אכן נוגע לי הדבר... ומה גם שדיבורו נגד ליובאַוויטש הוא לא רק מצד ההוה, אלא זהו ענין שנמשך כבר מזמנו של אדמו"ר הזקן – כפי שדיבר לפני כמה חדשים נגד החידוש של אדמו"ר הזקן בנוסח התפלה! ונוסף לזה: ישנו כלל "קבל את האמת ממי שאומרה"40, גם אם יש לו פניות בדבר].
ובכן: המתנתי ששה ימים שתהי' איזו מחאה על הדברים, ובנוגע לפועל – הרי זה דור יתום... כך, שלא היתה שום מחאה, ואף אחד לא נעמד להגן לא על כבודו של יצחק, ולא על כבודה של ליובאַוויטש, ולכן, מוכרחני לצאת ידי חובתי ולמחות על דבריו של פלוני!
[ובזה נכלל גם מה ש"זכה וזיכה את הרבים"... שנוסף לכך שדיבר דברים הנ"ל ביום השבת, גרם לכך שגם ביום השבת זה, הנה במקום לדבר דברי תורה, צריכים לדבר עם יהודים על ענין זה41 !...].
לכאורה יכולים לשאול: למה אני צריך להתערב בזה – הרי לא הייתי שם?! ומה גם שהיו שם רבנים וכו' – ובכן, אין זה ענין שנוגע אלי; יערוך פלוני דין ודברים ("זאָל ער זיך אויס'טענה'ען") עם יצחק אבינו!... ויצחק אבינו כבר יסתדר בעצמו ("ער וועט שוין אַליין באַשטיין זיין שטעטל")... ע"פ שו"ע42 – עליו ללכת ל"מערת המכפלה", ולבקש מחילה במעמד עשרה מישראל!
ו. ולגופו של ענין:
לעומת דבריו הנ"ל של פלוני אודות יצחק, ישנם דבריו של האריז"ל43 – שגם שמו יצחק – בפירוש הפסוק35 "ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו": "מה שאהב אותו הי' בשביל האור שהי' בפיו של עשו", "שצדה ולקח מן הקדושה (ניצוצות הקדושה) כו'".
ומה שפלוני עונה על זה: "אין לנו עסק בנסתרות" – הרי בכך חולק הוא לא רק על ליובאַוויטש, אלא גם על הגר"א, שכן, הן רבינו הזקן והן הגר"א "אחזו" ("האָבן געהאַלטן") מהאריז"ל... וכידוע גם מ"ש הגר"א בפירושו על משלי44, שאין לפסוק דין בנגלה אם לא יודעים פנימיות התורה!
אמנם, גם לולי דברי האריז"ל הנ"ל – הבהיר זאת כבר רש"י בפירושו על התורה (לא על אתר, אבל בפסוקים שלאח"ז):
על הפסוק45 "אל תרד מצרימה", מפרש רש"י: "שאתה עולה תמימה ואין חוצה לארץ כדאי לך", שבזה מודגשת מעלתו המיוחדת של יצחק גם לגבי שאר האבות, כולל גם יעקב שנקרא "בחיר (או "מובחר") שבאבות"46, שעיקר עבודתו של יעקב היתה בחוץ לארץ, ואילו יצחק הי' במדריגה נעלית יותר, שנאסר עליו לצאת לחוץ לארץ, להיותו בדוגמת "עולה תמימה": "עולה" – שבקרבנות גופא הרי זה הסוג היותר נעלה, "שהיא כולה כליל לה'"47, למעלה משאר הקרבנות שבהם יש חלק גם לכהנים כו'; ו"תמימה" – לא בעלת מום, אלא תמימה ומובחרת כו'.
וכן מצינו בפירוש רש"י על הפסוק19 "ואלקי יצחק", "אע"פ שלא מצינו במקרא שייחד הקב"ה שמו על הצדיקים בחייהם לכתוב אלקי פלוני, משום שנאמר48 הן בקדושיו לא יאמין, כאן ייחד שמו על יצחק, לפי שכהו עיניו וכלוא בבית, והרי הוא כמת, ויצה"ר פסק ממנו".
ולהעיר בדרך אגב, שרש"י בעצמו הי' ראש ישיבה, ואעפ"כ, לא התבייש לומר על יצחק אבינו ש"יצה"ר פסק ממנו"!...
ובכן: אילו הי' פלוני לומד פירוש רש"י כדבעי, הי' בא לידי יראת שמים, ולא הי' מדבר על יצחק אבינו כפי שדיבר!
ז. אמנם, זהו רק פירוש רש"י – טוען הוא – שאכן מצינו חשיבותו בנוגע להעברת הסדרה49, אבל אעפ"כ, בהיותו "ראש ישיבה", אין לו זמן בשביל זה; הוא עסוק עם דברים חשובים יותר: לחלוק על ליובאַוויטש ועל מבצע תפילין...
ובכן: הנך ראש ישיבה? – להוי ידוע לך שגם יצחק אבינו הי' ראש ישיבה! ואף שיתכן שיצחק לא היו לו הרבה תלמידים כמו שיש לך... כיון שהי' לו רק את יעקב, ואולי עוד כמה עבדים... [וגם לא היו לו תלמידים שרקדו בתערובות ללא מחאה מצדו...] – הרי יצחק הוא א' מהאבות, א' מד' רגלי המרכבה50, אודותם מפורש בגמרא במסכת סנהדרין51 – מסכתא שלומדים בישיבות ("אַ ישיבה'שע מסכתא") – שהקב"ה אמר למשה "חבל על דאבדין ולא משתכחין, הרי כמה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב .. ולא הרהרו על מדותי כו'", והגמרא מביאה דוגמא בנוגע ליצחק מהמסופר בפרשתנו: "אמרתי ליצחק גור בארץ הזאת ואהי' עמך ואברכך52, בקשו עבדיו מים לשתות, ולא מצאו כו', ולא הרהר אחר מדותי"!
אך על זה טוען, שדברי הגמרא הנ"ל הם בחלק האגדה שבתורה, ואילו הוא לומד נגלה דתורה!...
אמנם, להתפלל הרי גם הוא מתפלל, וכיון שהתפלה צריכה להיות באופן ד"דע לפני מי אתה עומד"53, צריך לחשוב פירוש המילות,
– לא מדובר אודות כוונת האריז"ל, שכן, אין לנו עסק בנסתרות... אבל פירוש המלות בודאי צריך לחשוב –
ובכן: בכל יום ויום אומרים בתפלה פרשת העקידה, שבה נאמר54 : "וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו לעולה תחת בנו", שפירושו, ש"על כל עבודה שעשה ממנו הי' מתפלל ואומר (ובודאי פעל זאת) יה"ר שתהא זו כאילו היא עשוי' בבני, כאילו בני שחוט .. כאילו הוא נקטר ונעשה דשן"55, וכיון שה' אלקים אמת, וגם אברהם הי' איש אמת, הרי בודאי שכן הוא באמת – ש"אפרו של יצחק צבור"56.
ונוסף לזה, בתפלת שמונה עשרה, בברכה הראשונה מג' ברכות הראשונות שאומרים בכל יום, הן בימות החול והן בשבת ויו"ט, אומרים: "אלקי יצחק", היינו, שהקב"ה משרה את שכינתו על יצחק, וענין זה נכלל בשבחו של הקב"ה – שזהו התוכן של ג' ברכות הראשונות, שקודם שיהודי מבקש צרכיו מהקב"ה, עליו להקדים ולומר תחילה שבחו של הקב"ה57.
ובכן: יהודי שזה עתה סיים תפלתו, שבה אמר – בחשבו פירוש המילות – שבחו של הקב"ה שהוא "אלקי יצחק", איך יתכן שיהי' לו "כתפיים רחבות" ("ברייטקייט") לומר על יצחק אבינו דברים כאלו – לישנא דלא מעליא, שאינני רוצה לחזור עליהם בעיצומו של יום השבת!...
[כ"ק אדמו"ר שליט"א סיים בדברי רבינו הזקן שהזהיר "לא להרחיב עליהם פה או לשרוק עליהם כו'"58 [וגם לא לנפץ שמשות ("ברעכן שויבן"), שזהו אולי דבר קל, אבל אין בו תועלת כו'], כי אם להוסיף בלימוד התורה, נגלה וחסידות, ובאופן ד"יגעת59 ומצאת"60 ].
* * *
ח. הביאור בפירוש רש"י על הפסוק61 "ותכהין"62, "בעשנן של אלו (שהיו מעשנות ומקטירות לע"ז). ד"א כשנעקד ע"ג המזבח והי' אביו רוצה לשחטו באותה שעה נפתחו השמים וראו מלאכי השרת והיו בוכים וירדו דמעותיהם ונפלו על עיניו לפיכך כהו עיניו. ד"א כדי שיטול יעקב את הברכות",
– שאי אפשר לומר ש"ותכהין" הי' בגלל ש"זקן יצחק", דכיון שיצחק התברך ע"י הקב"ה, לא היתה הזקנה צריכה להזיק לו כ"כ, ולכן מפרש רש"י שהסיבה לכך היא בגלל התערבות סיבות צדדיות.
ולכל לראש מפרש "בעשנן של אלו" – בהמשך למ"ש פסוק שלפנ"ז "ותהיין מורת רוח", בגלל שעבדו ע"ז. אבל לפירוש זה אינו מובן: (א) מדוע הזיק ליצחק עשנן של נשי עשו שגרו בדירה נפרדת, (ב) מדוע לא הזיק לרבקה. ולכן מפרש רש"י שהי' זה בגלל העקידה. אלא שפירוש זה הוא דרש, ואינו לפי פשש"מ כלל. וקושיא נוספת על ב' הפירושים: שמאורעות אלו (עשנן של אלו, והעקידה) היו משך זמן רב לפנ"ז. ולכן מפרש רש"י שהי' זה כדי שיטול יעקב את הברכות. אבל פירוש זה תמוה יותר: היתכן שבשביל שיעקב יקבל את הברכות, יחשיך הקב"ה מאור עיניו של יצחק.
וההוראה מזה, עד כמה צריכים להזהר מלשון הרע, שלכן לא גילה הקב"ה ליצחק שעשו הוא רשע (ובמילא יתן הברכות ליעקב), ועאכו"כ בנוגע לבנ"י –
הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס63 בלקו"ש חט"ו ע' 211 ואילך.
הוסיפו תגובה