וארא אל אברהם, ש"פ וארא, מבה"ח שבט, ה'תשכ"ח

בס"ד. ש"פ וארא, מבה"ח שבט, ה'תשכ"ח

(הנחה בלתי מוגה)

וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל שד-י ושמי הוי' לא נודעתי להם1, ומבאר אדמו"ר מהר"ש במאמרו ד"ה זה דשנת תרכ"ח2 (לפני מאה שנה), דצריך להבין, הלא נזכר כמה פעמים שם הוי' אצל האבות, כמ"ש באברהם וירא אליו הוי'3, ועד"ז ביצחק ויעקב, ומהו אומרו ושמי הוי' לא נודעתי להם.

ב) וממשיך בהמאמר: ויובן בהקדם מארז"ל בשבת4 כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא, וכמ"ש5 ויהי ערב ויהי בוקר. והיינו, שכן הוא הסדר למעלה, ולכן נעשה סדר זה גם בכללות הבריאה, ויהי ערב ויהי בוקר, ועד שנמשך גם בפרטי הבריאה, כדברי הגמרא שם שזהו הטעם שעיזי מסגי ברישא והדר אימרי, כברייתו של עולם דברישא חשוכא והדר נהורא (סתם עזים שחורות וסתם רחלים לבנות6 ). וצריך להבין למה ברישא חשוכא, הלא בעולם העקודים נתהוו הכלים אחר התהוות האורות7. והיינו, לא מבעי שבעולמות קדמו האורות להכלים, שכן הוא הסדר בעולמות בי"ע, שהאור קודם בחשיבות להכלים, וכ"ש בעולם העשי' שהאור קודם להחושך, וכן הוא אפילו בעולם האצילות, אלא אפילו בעולם העקודים ששם הוא השורש לכל ההשתלשלות, הנה התהוות הכלים היא לאחר התהוות האורות. אך הענין הוא, שבנבראים ונאצלים עד לנאצלים היותר עליונים קדמו האורות להכלים, ומ"ש ברישא חשוכא והדר נהורא הוא בבחינת המאציל (דעם היות השם מאציל מורה על השייכות לעולמות, מ"מ, הרי אינו הנאצל כי אם המאציל), שבבחי' זו שרש הכלים הוא למעלה מהאורות8. וכפי שמבאר בהמאמר, שכל עיקר הענין בדעת המאציל הוא התהוות הכלי, וכל המשכות האור הוא בשביל הכלי, ולכן הגם שבגילוי האור קודם, אבל במקור הנעלם הכלי קדמה.

ג) וממשיך בהמאמר: ויובן זה ע"פ משל השפעת הרב לתלמידו (כדלקמן). ובהקדים, שלכאורה, כיון שהענין דברישא חשוכא והדר נהורא קאי על המאציל והנאצלים, הרי המשל על זה הי' צריך להיות מענין של בורא ונברא. אך הענין הוא, שלמטה אי אפשר למצוא ענין של בורא ונברא, שהרי כללות ענין הבריאה אינו בחיק הנבראים. ולכן מביאים משל מהשפעת הרב לתלמידו, כי, אמיתית הענין דהשפעת הרב להתלמיד הוא כפי שענין זה נמצא בתורה, כמ"ש9 ושננתם לבניך, אלו התלמידים10, וכמארז"ל11 משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע כו'. וכיון שענין התורה הוא כמ"ש12 ואמת הוי' לעולם, היינו, שע"י התורה נמשך ומתגלה בעולם אמת הוי', לכן ענין השפעת הרב לתלמידו שבתורה, יכול להיות משל על הענין דברישא חשוכא והדר נהורא כפי שהוא בבחי' המאציל.

והמשל מהשפעת הרב לתלמידו הוא, שבהכרח שיצייר הרב את שכל תלמידו והשגתו, היינו איך יתגשם בהשגתו, ועל אופן זה ישפיע לו, וזה תלוי ברצון המשפיע, שעל איזה אופן שרוצה הגשמת המקבל כן יומשך אור שפע ההשגה והסברא כדי להיות בפועל הגשמת כלי המקבל. ונמצא, שבשרש ומקור הכלי קדם, הגם שבגילוי האור קודם.

ד) אך צריך להבין13, דלכאורה אין המשל דומה לנמשל, שהרי למעלה, גם התהוות הכלים היא מהמאציל, ולכן מה שישנה השערת הכלים תחילה הרי זה רק מפני שהכלים קודמים להאורות, משא"כ בהשפעת הרב לתלמידו, הרי כלי המקבל ישנם עוד לפני השפעת שכל הרב, ולכן מוכרח הרב לצייר תחלה את שכל תלמידו והשגתו ורק אח"כ להשפיע לו אור שכלו, כדי שההשפעה תהי' לפי ערך כלי המקבל שישנם מקודם לכן, וא"כ, אין ראי' מזה שהכלים קודמים לאורות. ויש לומר, שלכן מדייק בהמאמר בביאור המשל מרב שמצייר את שכל תלמידו והשגתו, "איך יתגשם בהשגתו כו' כדי להיות בפועל הגשמת כלי המקבל", היינו, שהמשל הוא ממשפיע ומקבל אמיתיים שהמשפיע עושה גם את כלי המקבל, עד שחושי התלמיד נעשים כמו חושי הרב.

והענין בזה, דהנה, גם במשפיע ומקבל סתם ההשפעה היא באופן שהתלמיד מקבל ומבין את שכל הרב לאשורו כו' (שהרי אם אינו מבין את שכל הרב, או שמבין באופן הפכי, אינו תלמיד ומקבל כלל), אלא שהתלמיד מקבל לפי אופן הכלים שלו (כפי שהוא מצד עצמו, קודם ההשפעה). וע"ד הלל ושמאי שקיבלו משמעי' ואבטליון14, שכל אחד קיבל לפי הכלים שלו, כלי החסד (אצל הלל) או כלי הגבורה (אצל שמאי), והיינו, שמצד הכלים נעשית הנטי' בקבלת השפעת השכל לקו החסד או לקו הגבורה. ומובן, שגם כאשר קבלת ההשפעה היא רק לפי אופן כלי המקבל, הרי זה נקרא משפיע ומקבל, וכלשון המשנה הלל ושמאי קיבלו מהם. אמנם, ישנו אופן נעלה יותר כפי שהוא במשפיע ומקבל אמיתיים, שהתלמיד מקבל מהרב (לא רק את אור השכל, אלא גם) את כלי השכל, וע"ד מ"ש15 והוא יכלכלך, שגם את הכלים נותנים מלמעלה. והיינו, שהתלמיד מקבל מהרב לא רק את השכל עצמו, אלא גם את הנטי' שבשכל לחסד או לגבורה, ועד שמקבל גם את כח המעשה שבשכל הרב. וענין זה נעשה עי"ז שהתלמיד המקבל הוא בתכלית הביטול אל הרב המשפיע, כמארז"ל16 כל ת"ח היושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מר כו', שע"י הביטול בתכלית מקבל התלמיד מהרב גם את כלי השכל. ויש לומר, שכן הוא גם אופן ההשפעה אצל הלל ושמאי שקיבלו משמעי' ואבטליון גם את הנטי' לחסד וגבורה, דכיון שהיו משפיעים דקדושה, היו אצלם שני הקוין דחסד וגבורה, וגם ענין זה השפיעו להמקבלים, אלא שאצל הלל גבר קו החסד על קו הגבורה, ואצל שמאי גבר קו הגבורה על קו החסד. ועפ"ז אתי שפיר המשל מהשפעת הרב לתלמידו, דכיון שמדובר כאן אודות משפיע ומקבל אמיתיים, שגם כלי המקבל נעשים ע"י הרב המשפיע, נמצא, שהשערת הרב אינה באופן שמוכרח לשער את כלי המקבל שישנם כבר (שלפי ערכם תהי' השפעת אור השכל), אלא באופן שמשער באיזה אופן ימשיך את כלי המקבל, ובהתאם לכך ממשיך לאח"ז את אור השכל. וענין זה שהשערת כלי המקבל קודמת להשערת האור הוא לפי שכן הוא למעלה בבחי' המאציל, שכל עיקר הענין בדעת המאציל הוא התהוות הכלי, וכל המשכות האור הוא בשביל הכלי.

ה) וממשיך בהמאמר: ושרש ענין והדר נהורא הוא כמ"ש17 ויקרא אלקים לאור יום, שאלקים הוא בחי' צמצום כלי המקבל, שקורא לאור ה' שיאיר בו בבחי' פנימיות יותר. וכמ"ש בזהר18 ע"פ19 אלקים אל דמי לך, נהורא תתאה קארי תדיר לנהורא עילאה כו'.

והענין בזה, דלכאורה אינו מובן מ"ש ויקרא אלקים לאור יום, הרי אור הו"ע הגילוי, ובפרט שקאי על האור שנברא ביום ראשון שהי' אדה"ר מביט בו מסוף העולם ועד סופו20, שהוא גילוי נעלה ביותר שבאין ערוך לכל הגילויים21, וא"כ, למה נאמר בו שם אלקים, שהו"ע של צמצום והעלם. והנה, במק"א מבואר התירוץ על זה, שגם הגילוי היותר נעלה הנה לגבי עצמותו ית' הוא ענין של העלם22, שזהו"ע שם אלקים. וע"ד מ"ש23 כי עמך מקור חיים באורך נראה אור, שגם בחי' מקור חיים הוא עמך, שטפל ובטל לך24. אמנם במאמר זה ישנו חידוש בפירוש הכתוב ויקרא אלקים לאור יום, שהקורא וממשיך את גילוי האור (לאור יום) הוא שם אלקים, דהיינו בחי' צמצום כלי המקבל. וכפי שמבאר בהמאמר טעם הדבר, כי בשרשן האמיתי הכלי קדמה, שנצטיירה תחלה, והאור הוא רק בשביל הכלי, לכן ביכולתה לעורר מקור האמיתי שיומשך האור ביתרון השפע כו'. ועפ"ז יתפרש גם מאמר הזהר נהורא תתאה קארי תדיר לנהורא עילאה, שנוסף על הפירוש הפשוט שקאי על ענין הרצוא שבנהורא תתאה שקורא לנהורא עילאה, הנה בעומק יותר הפירוש הוא, שנהורא תתאה הוא הקורא וממשיך גילוי בחי' נהורא עילאה, ע"ד שהכלי מעורר המשכת האור.

ו) ועפ"ז מבאר בהמאמר מ"ש וארא אל אברהם: וזהו וארא בבחי' שם הוי' המהוה אל אברהם. והענין בזה, דענינו של אברהם הוא כלי החכמה וכלי החסד (כפי שהם למעלה, וכמו"כ כפי שהם למטה), ומצד קדימת הכלים בשרשן, הנה ע"י הכלים דאברהם נמשך ומתגלה אור נעלה יותר, שזהו"ע דוארא.

והנה בשולי הגליון של המאמר ישנו סיום וסיכום הענין, וז"ל: נראה שכוונתו לתרץ [ולהעיר, שמלשון זה משמע שהמאמר עצמו הוא של הצמח צדק] מ"ש וארא את שם הוי' לאברהם, היינו בחי' שם הוי' שמאיר בשם אד' היינו שם הוי' המהוה, וא"כ זהו כענין א-ל שד-י. והענין בזה, דהנה ידוע25 שיש שם הוי' דלתתא ושם הוי' דלעילא, שם הוי' דלתתא הוא בחי' האור שנמשך ע"י הכלים, היינו, בחי' האור ששרש הכלים הוא למעלה ממנו, שלכן נמשך ע"י הכלים (כנ"ל), ושם הוי' דלעילא הוא בחי' האור שלמעלה מהכלים לגמרי, היינו, למעלה מבחי' האור שהכלים יכולים להמשיך אותו. וזהו מש"נ וארא אל אברהם וגו' בא-ל שד-י ושמי הוי' לא נודעתי להם, כי שם הוי' שנתגלה להאבות הי' רק שם הוי' דלתתא, שהוא בחי' האור שנמשך ע"י הכלים (כנ"ל בפירוש וארא אל אברהם), ובלשון המאמר: שם הוי' שמאיר בשם אד' היינו שם הוי' המהוה, שזהו כענין א-ל שד-י. ועז"נ26 לכן אמור לבני ישראל אני הוי', היינו, שדוקא ע"י הקדמת שעבוד מצרים יהי' במ"ת גילוי שם הוי' דלעילא, שהוא בחי' האור שלמעלה מהאור הנמשך ע"י הכלים.

והענין בעבודה, שע"י העבודה דאתכפיא סט"א ואתהפכא חשוכא לנהורא, אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין27, היינו, שנמשך שם הוי' דלעילא, שהוא בחי' האור שלמעלה מהאור שנמשך ע"י הכלים. והנה, אור זה יתגלה בעיקר לעתיד לבוא, אך כבר הי' לעולמים מעין זה בשעת מתן תורה (כמבואר בתניא28 ), והיינו, ע"י הקדמת השעבוד דגלות מצרים, שהו"ע ברישא חשוכא, והדר נהורא, שעי"ז נעשה גילוי שם הוי' דלעילא במ"ת. וכמו"כ ע"י העבודה בזמן הגלות, ברישא חשוכא, הנה עי"ז נעשה והדר נהורא, שזהו הגילוי דלעתיד לבוא, והו"ע גילוי פנימיות התורה ע"י משיח, כפירוש רש"י על הפסוק29 ישקני מנשיקות פיהו.