– הוספה –
בס"ד. סיכום שיטת רש"י בפשוטו של מקרא
בענין קיום כל התורה ע"י האבות והשבטים*
בלתי מוגה
א. אמרו רז"ל1 שהאבות קיימו את כל התורה עד שלא ניתנה. ומפורש בפירוש רש"י: בנוגע לאברהם – "וישמור משמרתי מצוותי חוקותי ותורותי"2, כולל גם "גזירות להרחקה על אזהרות שבתורה .. תורה שבעל פה הלכה למשה מסיני"; בנוגע ליצחק – "שא נא גו'"3, "חדד סכינך ושחוט יפה שלא תאכילני נבלה"4 ; ובנוגע ליעקב – "עם לבן גרתי"5, "ותרי"ג מצוות שמרתי".
ועפ"ז נשאלת השאלה הידועה: מדוע לא קיים אברהם אבינו מצות מילה קודם שנצטווה עלי' בהיותו בן צ"ט שנה? ואיך נשא יעקב אחיות – לאה ורחל, וגם בלהה וזלפה6, כפירוש רש"י7 ש"בנותיו (של לבן) היו מפלגש"?
ב. ובהקדמה – שמצינו בספרים כמה תירוצים על זה, אבל, תירוצים אלו אינם ע"ד הפשט8 :
בנוגע לאברהם: התירוץ9 שקיום מצות מילה שייך רק פעם אחת, ולכן לא מל את עצמו עד שנצטווה, כיון שגדול המצווה ועושה כו'10 – הרי11 בפשטות הכתובים ובפרש"י לא נזכר שגדול המצווה ועושה.
ובנוגע ליעקב:
א) התירוץ12 שהאבות קיימו תרי"ג מצוות רק בארץ ישראל, ולא בחוץ לארץ, ויעקב נשא אחיות בחו"ל – היפך פירוש רש"י "עם לבן גרתי", "ותרי"ג מצוות שמרתי" (גם בבית לבן, חו"ל).
ב) התירוץ13 שעשה זאת ע"פ הדיבור כדי להעמיד י"ב שבטים (ומובן, שהוראה מפורשת של הקב"ה יש לקיימה אפילו בהיותה בניגוד למצוה שנצטוה14 ) – הרי לא מצינו בשום מקום שיעקב נצטווה מהקב"ה לשאת את רחל, בלהה וזלפה (ואדרבה, בפשטות הכתובים נשא את רחל בגלל שרצה לקחתה לפנ"ז. ובנוגע לבלהה וזלפה – מפורש בכתוב15 "ותתן גו' לאשה", ולא מצד הדיבור)16.
ג) התירוץ13 שלפי השיטה שהאבות יצאו לגמרי מכלל ב"נ, גם להקל17, הרי כיון שנשי יעקב נתגיירו, ו"גר שנתגייר כקטן שנולד דמי"18, נתבטל אצלם הגדר של אחיות – הנה: (א) לא מצינו בפשטות הכתובים שקודם מ"ת הי' לאבות דין שונה מבני נח, כי, קיום המצוות הי' רק חומרא שקיבלו על עצמם, ובמילא לא הי' שייך אז כל ענין הגירות19. ומה גם שהחומרא דשמירת תרי"ג מצוות, אינה יכולה לפעול הדין ד"גר שנתגייר כקטן שנולד", שתוכנו – קולא20. (ב) בפשטות הכתובים ופירוש רש"י לא מצינו בשום מקום שגר יחשב כקטן שנולד, ואדרבה: זהו היפך המוחש – היינו היפך דרך הפשט. ובפרט בנוגע לשתי אחיות, שגם לאחר הגירות נשארת אצלם אהבה טבעית21, ולכן אסור לשאתם כדי שלא יהיו צרות ושונאות זו לזו22, כמפורש בקרא23 "ואשה אל אחותה לא תקח לצרור גו'"24.
ג. והביאור בזה:
קיום התורה קודם שניתנה הי' רק חומרא והידור. וכיון שכן, הרי כאשר ענין זה הוא בסתירה לציווי מפורש שנצטוו עליו, או הגדרות שכל ב"נ קיבלו על עצמם ("גדרו עצמן מן העריות"25, כיבוד אב26 ), שהם חמורים יותר מהענינים שרק האבות החמירו וקיבלו על עצמם, אזי מתבטא קיום התורה בכך שלא מתנהגים לפי ההידור והחומרא שקיבלו על עצמם (להיותו בסתירה להציווי שנצטוו עליו)27.
ולכן:
אברהם לא הי' יכול להדר ולמול את עצמו – כיון שזהו בסתירה לאיסור דשופך דם עצמו28, אפילו כשאינו מביא להיפך החיים29 (משא"כ לאחר שנצטווה על המילה, דוחה הציווי את האיסור דשפ"ד)30.
ויעקב לא הי' יכול להדר שלא ליקח אשה אל אחותה – דכיון שהבטיח לרחל שישאנה (ונתן לה סימנים), הרי אם לא יקיים הבטחתו יעבור על איסור רמי'31 שנזהרו בו האומות (כדמוכח מזה שאפילו לבן הרמאי הוצרך להשיב על טענת יעקב "למה רמיתני"32 – "לא יעשה כן במקומנו גו'"33 ).
ובנוגע לבלהה וזלפה ש"בנותיו (של לבן – אחיות מן האב34 ) היו מפלגש" (אחת – אחיות מן האם) – הנה:
פלגש היא שפחה35, וכיון שכל מה שקנה עבד קנה רבו36, כולל גם הילדים, שנחשבים של רבו [וכמפורש בקרא שרחל אמרה על בנה של בלהה שפחתה: "ויתן לי בן"37 ], נמצא, שבלהה וזלפה (שגם לאחרי נישואיהן נקראות שפחות38 ) אינן נחשבות לאחיות מן האם, כיון שאינן שייכות לאמן; ויתירה מזה, כיון שעבד ושפחה אין להם מציאות לעצמם, וכל מציאותם אינה אלא רכוש האדון, "כספו הוא"39, נמצא, שאין להם שום יחס משפחתי לאב ואם (גם לא אחיות מן האב)40.
ד. ומעתה יש לעיין אם גם השבטים קיימו כל התורה41 (שלא נתפרש בפירוש רש"י):
כיון שבאברהם כתיב42 "למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו גו'", הרי הסברא מחייבת שגם אצל יעקב הי' הענין ד"יצוה את בניו גו'", וגם בני יעקב קיימו כל התורה43.
אך עפ"ז צריך להבין: (א) איך נשא יהודה את תמר (לפי הדעה שהובאה (גם בפירוש רש"י) ש"לא יסף עוד לדעתה"44 היינו ש"לא פסק"), שהיתה שומרת יבם לשלה, וגם היתה כלתו? (ב) איך נשא שמעון את דינה אחותו (כמובא בפרש"י45 ש"כשהרגו את שכם לא היתה דינה רוצה לצאת עד שנשבע לה שמעון שישאנה")? (ג) מ"ש46 "וטבוח טבח והכן כי אתי יאכלו האנשים גו'", אף שחשבו שאין זו שחיטה כשרה47 ?
ויש לומר:
בנוגע ליהודה ותמר:
איסור יבמה לשוק ("לא תהי' אשת המת החוצה גו'") הוא כתוצאה מהציווי "יבמה יבוא עלי'"48. וכיון שתמר היתה "מוחזקת .. שימותו אנשי'"49, נאסר על שלה לייבמה50, ובמילא בטל האיסור דיבמה לשוק51.
וגם איסור אשת בנו (כלתו) ליכא – כי, רק גבי "ערות אשת אביך" יש לימוד מיוחד "לרבות לאחר מיתה"52, ומזה מובן שבכל שאר עריות דוגמתה (ובכללם "אשת בנך"), בטל האיסור לאחרי מיתה. וא"כ, כאשר נתאלמנה תמר, בטל האיסור דאשת בנו53.
בנוגע לשמעון ודינה: כאשר "ויקח (שכם) אותה"54 בשבי55, נעשית שפחה56, ושוב לא היתה מציאות לעצמה, אלא קנוי' לשכם – שלכן נקראת "כנענית"45, ובמילא אין לה דין אחות לשמעון57.
ובנוגע ל"טבוח טבח והכן" – יש לתרץ בכמה אופנים: (א) רק בהיותם בבית יעקב (בסמיכות אליו) קיימו השבטים את התורה58. (ב) מפני אימת המלכות הותר להם אכילת הבשר59. (ג) ובדוחק י"ל, שיוסף צוה לטבוח טבח עבור השבטים, בחשבו שאינם מחמירים לקיים המצוות שלא נצטוו עליהם60 (ועד שחשדן אפילו במה שנצטוו61 ), אבל בפועל, כיון שהשבטים קיימו את התורה, לא אכלו את הבשר, לפי שחשבו שהוא נבילה.
וכל זה – בנוגע להשבטים עצמם, אבל בנוגע לדורות שלאחריהם, בהכרח לומר שלא שמרו את כל המצוות קודם שנצטוו, שהרי מפורש בקרא שעמרם נשא את יוכבד דודתו62.
ה. אמנם, האמור לעיל שהשבטים קיימו את התורה, אתי שפיר רק לדעת ר' נחמי', ש"כל בנותיו"63 היינו "כלותיו, שאין אדם נמנע מלקרוא .. לכלתו בתו", ו"כנעניות היו",
– ולא הי' בזה האיסור64 ד"לא תתחתן בם"65, כי, טעם האיסור הוא מפני ש"יסיר גו' ועבדו אלהים אחרים"66, ובנדו"ד, שפשוט שהנשים שנישאו להשבטים לא הסירו כו', ליכא האיסור67. וכן מוכרח ממ"ש "ואם לא תאבה האשה גו' ונקית משבועתי", "וקח לו אשה מבנות ענר אשכול וממרא"68, אף שאמוריים היו69. –
אבל לדעת ר' יהודה ש"אחיות תאומות נולדו עם כל שבט ושבט ונשאום" – עכצ"ל שהשבטים לא החמירו על עצמם לקיים כל התורה עד שלא ניתנה.
ו. אך עדיין אינו מובן בפנימיות הענינים:
לדעת ר"י שהשבטים נשאו את אחיותיהם התאומות – איך יתכן שמוצאם של רוב כלל ישראל (מלבד שבט יהודה, מנשה ואפרים) יהי' באופן שלאחרי מ"ת ה"ז בגדר איסורי עריות?!
ולכל הדעות יש להקשות בנוגע למשה רבינו שנולד מנישואי עמרם עם יוכבד דודתו?!
והביאור בזה:
מבואר בחסידות70 (ומיוסד בזהר וספרי קבלה) בנוגע לאיסור עריות, שברוחניות ה"ז מורה על יחודים נעלים ביותר (כמו יחוד ז"א ומלכות, שנקראים אח ואחות71 ), שמצד גודל מעלתם אין העולם למטה יכול לקבלם, וכאשר מגלים אורות נעלים אלו למטה, יכול להיות מזה היזק72 (ובדוגמת המסתכל בשמש ללא דבר המסתיר).
ומזה מובן, שקודם איסור עריות במ"ת לכל בנ"י בשוה, הנה אצל אלו שהיו יכולים לקבל אורות נעלים ביותר, לא הי' חסרון בעניני יחוד הנ"ל, ואדרבה – אצלם הי' זה ענין של מעלה73.
ולכן אין לתמוה על כך שמוצאם של בנ"י הוא ע"י נישואי אחיות – דכיון שהשבטים74 היו יכולים לקבל אורות נעלים ביותר, הרי זה ענין למעליותא75, שמוצאם של בנ"י מיחודים נעלים ביותר.
הוסיפו תגובה