העושה סוכתו תחת האילן, יום ב' דחג הסוכות, ה'תשכ"ח

בס"ד. יום ב' דחג הסוכות, ה'תשכ"ח

(הנחה בלתי מוגה)

העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאה בתוך הבית1. הנה משמעות הלשון הוא שהדין דעשאה בתוך הבית הוא בפשיטות כ"כ עד שאינו צריך לפרשו, והחידוש הוא רק בנוגע להעושה סוכתו תחת האילן, שהוא כאילו עשאה בתוך הבית. וצריך להבין2, הרי הלימוד על זה הוא מזה שבסכת (חסר) כתיב, ולא בסוכה שתחת האילן ולא בסוכה שתחת הבית3, היינו, ששניהם מחד קרא נפקו להו, וא"כ, מהו הטעם שהדין דעשאה בתוך הבית הוא בפשיטות יותר עד שאין צריך לפרשו, וצריך להשמיענו רק הדין דהעושה סוכתו תחת האילן. אך הענין הוא, דהנה איתא במדרש4 אמר לו הקב"ה לאברהם אבינו, אמרת והשענו תחת העץ5, חייך שאני פורע לבניך במדבר ובישוב ולעתיד לבוא, במדבר, שנאמר6 פרש ענן למסך, בישוב, שנאמר7 בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, לעתיד לבוא, שנאמר8 וסוכה תהי' לצל יומם. וכיון שמצות סוכה היא לפי שאמר אברהם והשענו תחת העץ, הי' ראוי שגם הסוכה תהי' תחת האילן, בדוגמת הסוכה שעשה אברהם למלאכים. ויש להוסיף בזה, ע"פ מ"ש הרב המגיד9 בפירוש והשענו תחת העץ, שעץ זה הוא מ"ש10 ועץ החיים בתוך הגן, בתוכיות ופנימיות הג"ן פרשיות שבתורה, והיינו, שזהו"ע פנימיות התורה, שיש בה מעלה על גליא דתורה, דלית תמן לא קושיא ולא מחלוקת כו' (כמ"ש ברע"מ11 ונתבאר באגה"ק12 ), וכידוע שגליא דתורה נתלבשה בדברים גשמיים13 שהם מוגבלים בו' קצוות, משא"כ פנימיות התורה היא למעלה מההגבלה דו' קצוות, והו"ע עלמא דחירות, שענינו בספירות הוא ספירת הבינה14, בחי' סוכ"ע. והרי גם ענין הסוכה הוא המקיף דבינה15. ומשום זה הי' ראוי שהסוכה תהי' תחת העץ דוקא16. ולכן קמ"ל שהעושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאה בתוך הבית, וכשם שסוכה שבתוך הבית אי אפשר להכשיר מסוכת המלאכים, כך גם סוכה שתחת האילן פסולה. אך עדיין צריך להבין, מהו הטעם שהעושה סוכתו תחת האילן פסולה, דלכאורה, ע"פ האמור לעיל שענין הסוכה קשור עם מ"ש והשענו תחת העץ, היתה הסוכה צריכה להיות תחת העץ דוקא.

ב) ולהבין זה יש להקדים תחילה ענין מצות סוכה שנמשכת מעבודת התשובה דיוהכ"פ, שהרי עיקר ענין הסוכה הוא הסכך, דסוכה ע"ש סככה נקראת17, ופרטי דיני סוכה רובם הם בנוגע להסכך, וידוע18 שסכך הסוכה נמשך מענן הקטורת דיום הכיפורים בקדש הקדשים, שהי' צריך להיות באופן שיתמלא כל הבית כולו עשן19, ומעשן זה נמשך סכך הסוכה.

ג) וביאור הענין20, דהנה כתיב21 שחורה אני ונאוה בנות ירושלים כאהלי קדר כיריעות שלמה, ואיתא במדרש22 שחורה אני בחורב שנאמר23 יעשו עגל בחורב, ונאוה אני בחורב שנאמר24 כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע וכו', שחורה אני כל ימות השבוע ונאוה אני בשבת, שחורה אני כל ימות השנה ונאוה אני ביום הכיפורים. וצריך להבין, מי הם בנות ירושלים, ומי היא האומרת לבנות ירושלים שחורה אני ונאוה. והענין בזה25, דהנה אנו אומרים נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראתה אתה יצרתה ואתה נפחתה בי26, ולכאורה אינו מובן, איך שייך לומר נשמה כו' טהורה היא קודם שאתה בראתה, הרי ענין הבריאה הוא יש מאין, כידוע27 שאין בלשון הקודש בהוצאת היש מאין אלא לשון ברא, וא"כ, איך שייך לומר טהורה היא קודם שנבראת. אך הענין הוא, שטהורה היא קאי על הנשמה כפי שהיא בעולם האצילות, ששם היא בתכלית הביטול שאינה שייכת למציאות כלל, ואח"כ אתה בראתה, שנתחדש אצלה ענין המציאות, שזהו שנאמר לשון בריאה, שהו"ע יש מאין, ואח"כ אתה יצרתה, ועד שאתה נפחתה בי, שבאה לעולם העשי' ומתלבשת בגוף. והנה, כאשר הנשמה נמצאת למטה, אומרת היא להנשמות שבעולם האצילות – שנקראות בנות ירושלים, להיותן בשלימות היראה28 – שחורה אני ונאוה, היינו, שחורה אני מצד הירידה למטה, שהיא ירידה גדולה ביותר, מאיגרא רמה לבירא עמיקתא29, שהרי בהיותה למטה נמצאת היא במעמד ומצב שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא30, כב' הפירושים בענין החטא, חטא כפשוטו, או חטא מלשון חסרון, כפירוש רש"י על הפסוק31 והייתי אני ובני שלמה חטאים, חסרים32, ועכ"פ החסרון שבעצם הירידה למטה שנעשית בבחי' יש ומציאות, וכמ"ש רבינו הזקן בתניא33 שנשמת האדם אפילו הוא צדיק גמור עובד ה' ביראה ואהבה בתענוגים, אעפ"כ אינה בטילה במציאות לגמרי כו', ולכן לא יגיע למעלות דביקותו בה' בדחילו ורחימו בטרם ירידתו לעוה"ז החומרי, לא מינה ולא מקצתה כו' שהגוף אינו יכול לסבול כו'. אמנם, אף ששחורה אני, מ"מ, ונאוה, כיון שהירידה היא צורך עלי' כו'. ועלי' זו נעשית ע"י עבודת התשובה, בב' האופנים שבתשובה, הן תשובה כפשוטה על חטא ועון כפשוטו, והן תשובה באופן דהרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה34.

ועוד ענין בפירוש שחורה אני, שקאי על העבודה למטה שהיא בבחי' שחרות. והיינו, דכיון שהעבודה צריכה להיות באופן דמיני' ובי' אבא לשדי' בי' נרגא35, לכן בהיות הנשמה למטה במעמד ומצב דשחורה אני, צריכה להיות גם עבודתה בבחי' שחרות. והענין בזה, כפי שמבאר רבינו הזקן בלקו"ת36 שזהו מ"ש37 שחורות כעורב, שהשערות השחורות הן הלכות שנמשכו ונתפשטו במצוות לא תעשה (שאין האור בא בבחינת גילוי רצונו בקום ועשה, רק בבחינת לא38 ), שענינם הוא להפריד הרע מן הטוב ולדחותו מן הקדושה, ועז"נ שחורות כעורב, פי' כשם שעורב הוא אכזרי (כדאיתא בגמרא39 ), כך יש בשערות הללו בחי' אכזריות, שהרי גם בדבר האסור ופסול כו' נמשך ניצוץ וחיות אלקי כו', ועכ"ז לא יעלה הניצוץ אלקי שבו להתכלל באורו וקדושתו ית' רק נדחה לחוץ, והרי זה כמו אכזריות על הניצוץ אלקי שבו. וכמו"כ צריך האדם להתנהג בנפשו במדת אכזריות להיות סור מרע, שהרי מצד עצמו רוצה כו' אלא שכופה את עצמו, כמארז"ל40 אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי, ונוסף לזה צריך לכפות את עצמו בכמה גדרים וסייגים ודקדוקי סופרים ולהיות קדש עצמך במותר לך41, שכל זה הו"ע של אכזריות, שחורות כעורב. ועוד זאת, שישנו ענין האכזריות גם בנוגע למצוות עשה, וכמו במצות הצדקה, שהיא גדולה מכל המצוות42 ושקולה כנגד כל המצוות43, וכל המצוות הם בקו הימין שכללותו הו"ע צדקה וגמ"ח, שיש בה גם ענין השחרות והאכזריות, כמ"ש באברהם כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה ומשפט44, ומבאר רבינו הזקן45 שהצדקה היא ע"י הקדמת המשפט, דהיינו, המשפט שעושה האדם בנפשו על מותרות חיי גופו נגד הצדקה, ששופט את עצמו כמה מגיע לעצמו והשאר נותן לצדקה, והרי מה ששופט את עצמו ומונע מעצמו עניני מותרות הגוף הו"ע של אכזריות. וכמו"כ ישנו ענין השחרות והאכזריות בנוגע לתפלה ולימוד התורה, דהנה, כאשר האדם אוכל ושותה ואח"כ לומד ומתפלל בכח האכילה ההיא, אזי מעלה לקדושה את הניצוץ האלקי שבמאכל, אבל כאשר כופה את עצמו ואינו אוכל, אזי לא מתברר הניצוץ ע"י התורה והתפלה, וא"כ, הרי זה ענין של אכזריות על הניצוץ שבמאכל. וזהו שחורה אני ונאוה, שאע"פ שבירידתה למטה נעשית הנשמה בבחי' שחרות, מ"מ, ע"י עבודתה למטה באופן של שחרות, שחורות כעורב, שהו"ע האכזריות שבמצוות לא תעשה וגם במצוות עשה כנ"ל, אזי נעשית העלי' להיות בבחינת נאוה.

ד) והנה כל זה הוא כאשר העבודה היא בסדר מסודר, מדרגא לדרגא, שכללותה הו"ע עבודת הצדיקים, שאז מספיק הענין דנאוה אני בחורב, כשאמרו ישראל נעשה ונשמע, כמארז"ל46 ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן (וענין זה פעל גם כאשר חזרה זוהמתן בחטא העגל47, שלא חזרה כמו שהיתה בתחילה ח"ו48 ). אמנם, מי שחטא ופגם ועבר את הדרך, אזי צריך להיות אצלו הענין דעבודת התשובה, ועז"נ נאוה אני ביוהכ"פ. דהנה, אע"פ שממאמר המדרש שחורה אני בחורב ונאוה אני בחורב, משמע, שהענין דנאוה אני ישנו תדיר, ובפרט ביום השבת, כהמשך מאמר המדרש שחורה אני כל ימות השבוע ונאוה אני בשבת, וכידוע שגם ענין השבת הו"ע התשובה, דשבת אותיות תשב49, ולכן יש בשבת ג' דרגות50, מעלי שבתא, יומא דשבתא ורעוא דרעוין51, שהם כנגד ג' הדרגות שבתשובה52, אעפ"כ, עיקר הענין דנאוה אני שע"י עבודת התשובה הוא ביוהכ"פ, כפי שמסיים במדרש שחורה אני כל ימות השנה ונאוה אני ביום הכיפורים. ואע"פ שגם ביום השבת ישנו מעין הענין דיוהכ"פ, וכמבואר בהמשך תרס"ו53 שסעודה שלישית דשבת שנאמר בה54 היום לא גו', היא מעין יוהכ"פ שאסור באכילה ושתי', ונקרא שבת שבתון55, להיותו מעין יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים56, שזוהי המדריגה דעוה"ב שאין בו לא אכילה ולא שתי'57, מ"מ, עיקר הענין הוא ביוהכ"פ ולא בשבת.

והענין בזה, דהנה, יוהכ"פ נקרא אחת בשנה58, והו"ע בחי' היחידה, שנקראת אחת59, כפי שהוא בענין הזמן (שנה). ועבודת יוהכ"פ היא בכהן גדול, עליו נאמר60 ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים, והיינו, שנוסף על הקדושה דכהנים בכלל, כמ"ש61 קדושים יהיו גו' והיו קדש, שגדלה מעלתם על כללות שבט לוי שהובדל מדרכי העולם לעבוד את ה' לשרתו כו'62, וכידוע63 ששבט לוי הו"ע הטהרה בלבד, ובכהנים ישנו גם ענין הקדושה, הנה נוסף לזה יש מעלה יתירה בכה"ג שהוא בבחי' קדש קדשים, והו"ע בחי' אחת (יחידה) שבנפש כפי שהיא בכללות עם ישראל. וביוהכ"פ הי' הכה"ג עובד עבודתו בבית קדש הקדשים, לפנים מן הפרוכת (ובבית שני, לפנים משתי הפרוכות שהיו משני צידי האמה טרקסין64 ) המפסקת בין הקדש ובין קדש הקדשים, שזהו"ע בחי' אחת (יחידה) כפי שהיא בענין העולם. ונמצא, שבעבודת הכה"ג ביוהכ"פ בקדה"ק הי' הצירוף דבחי' אחת (יחידה) כפי שהם בעולם שנה ונפש. ועוד זאת, שעבודת הכה"ג ביוהכ"פ בקדה"ק היתה בבגדי בד65, ואיתא בגמרא66 שבד היינו דבר העולה מן הקרקע בד בבד, ופרש"י קנה יחידי מכל גרעין, והיינו, שגם בד הו"ע האחדות67. וכל זה הי' בשביל העבודה המיוחדת דיוהכ"פ שהיא עבודת הקטורת, שהיתה נעלית יותר מהקטורת דכל השנה כולה68, להיותה בבחי' דקה מן הדקה69.

ה) וממשיך בכתוב כאהלי קדר כיריעות שלמה, היינו, שכשם שמבחי' שחורה אני נעשה ונאוה, כמו"כ מאהלי קדר (שהם כעורים מבחוץ ונאים מבפנים70 ) נעשה יריעות שלמה, שהו"ע המקיפים שמתגלים בחג הסוכות בסכך הסוכה שנמשך מענן הקטורת דיוהכ"פ, ועז"נ71 ופרוש עלינו סוכת שלומך, וזהו"ע יריעות שלמה, יריעות הם המקיפים, ושלמה הוא מלך שהשלום שלו72, וכמ"ש73 צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו גו', ביום חתונתו זה מתן תורה, יוהכ"פ שניתנו בו לוחות אחרונות74, והיינו, שע"י עבודת התשובה דיוהכ"פ, שהו"ע ונאוה אני ביוהכ"פ (יום חתונתו), מתגלה הענין דהמלך שלמה, מלך שהשלום שלו, שעל ידו נעשה שלום בפמליא של מעלה ושלום בפמליא של מטה75, והו"ע גילוי עצמות א"ס, שמצד זה אין שייך לומר שיש שני דברים שצריך לעשות שלום ביניהם76, כי, לית שמאלא בהאי עתיקא77.

ו) ועפ"ז יובן הענין דהעושה סוכתו תחת האילן כו'. דהנה, אע"פ שסוכה שתחת האילן היא כמו סוכת המלאכים, והשענו תחת העץ, שהוא בחי' עץ החיים, עלמא דחירות, ספירת הבינה, בחי' סוכ"ע, מ"מ, גם בחי' זו נקראת בשם סובב כל עלמין, היינו, שיש לה שייכות לעולמות. וגם ע"פ משנת"ל שהעץ הוא עץ החיים שבתוך הגן, בתוכיות ופנימיות הג"ן פרשיות שבתורה, הרי חלוקת התורה לג"ן פרשיות קשורה עם התחלקות הזמן, פרשה אחת לכל שבוע, שזה מורה על השייכות לעולמות. אמנם, הסוכה שנעשית מענן הקטורת דיוהכ"פ היא למעלה מזה, כיון שקשורה עם עבודת התשובה, שלמעלה מעץ החיים שהו"ע התורה. ואע"פ שמצות סוכה היא בשכר שאמר אברהם והשענו תחת העץ, הרי שכר המצוה הוא למעלה מהמצוה עצמה, ולכן מצות סוכה היא למעלה מהענין דהשענו תחת העץ78. ועוד ענין בזה, שמ"ש והשענו תחת העץ הי' קודם מ"ת, ואילו מצות סוכה היא לאחרי מ"ת, שאז ניתוסף העילוי דגדול79 המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה80.