בס"ד. שיחת ש"פ בהעלותך, ט"ז סיון, ה'תש"ל.
בלתי מוגה
כ"ק אדמו"ר שליט"א קידש על היין.
א. פרשת השבוע – שיש בה כמה ענינים1 – התחלתה ב"פרשת המנורה"2, ופרשת המנורה גופא התחלתה: "בהעלותך את הנרות", ועד שעל שם זה נקראת הפרשה כולה (גם שאר הענינים שבה): "בהעלותך". ומזה מובן שזהו ענין עיקרי בכל הפרשה, ועאכו"כ ב"פרשת המנורה" (נוסף על המובן בפשטות, גם בפשוטו של מקרא, שהתחלת הפרשה היא הענין החשוב ביותר בפרשה, בדוגמת הראש שבאדם, שהוא החלק החשוב ביותר, ויש בו כל הענינים הנעלים).
ולאחרי ההתחלה "בהעלותך את הנרות וגו'" (פרטי הענינים דהדלקת המנורה) – נאמר3 : "וזה מעשה המנורה מקשה זהב עד ירכה עד פרחה מקשה היא".
וצריך להבין4 :
בפרשתנו אין צורך לספר אודות עשיית המנורה – שהרי אין זה המקום שבו מדובר אודות עשיית המשכן וכליו; ענין זה נתבאר כבר באריכות לפנ"ז ב"פ: פעם אחת – בציווי הקב"ה (בפ' תרומה5 ), ופעם שני' – בעשיית המשכן בפועל (בפ' ויקהל6 ). ואילו בפרשתנו מדובר רק אודות תכליתה של המנורה (לאחרי עשייתה): "בהעלותך את הנרות". וא"כ, למה נאמר כאן "וזה מעשה המנורה וגו'"?
ובפרטיות יותר:
אין זו הפעם הראשונה שמסופר בחומש אודות תכליתם של כלי המשכן לאחרי שכבר נעשו. ולדוגמא: בנוגע לשולחן – נאמר7 "ולקחת סולת ואפית אותה שתים עשרה חלות גו' ושמת אותם גו' על השולחן וגו'", ואעפ"כ לא נאמר לאח"ז בנוגע לאופן עשיית השולחן. והטעם פשוט – כיון שענין זה נאמר כבר במקום שמדובר אודות עשיית המשכן וכליו, וכאן נתחדש רק ענין אפיית לחם הפנים שצריך לשים על השולחן.
וכשם שבלחם הפנים לא נאמר "וזה מעשה השולחן" – הנה גם בהדלקת הנרות לא הי' צריך לומר "וזה מעשה המנורה", כיון שכאן מדובר רק אודות הדלקת הנרות, ולא אודות עשיית המנורה, וכמודגש בהקדמה שבהתחלת הפרשה: "בהעלותך את הנרות". וא"כ, נשאלת השאלה – גם אצל בן חמש למקרא – למה נאמרו כאן פרטי הענינים דעשיית המנורה?
ועוד צריך להבין: גם אם מאיזה טעם רוצה התורה לבאר גם "מעשה המנורה" – למה בחרה התורה רק את הפרט ד"מקשה היא", בה בשעה שישנם ריבוי פרטים בעשיית המנורה, שצ"ל שבעה קנים, גביעים כפתורים ופרחים, ככל פרטי הענינים שנתבארו בנוגע לעשיית המנורה, ומכולם נאמר כאן רק הענין ד"מקשה היא"?
ועכצ"ל, שמכל פרטי הענינים ד"מעשה המנורה", הענין היחידי שנוגע ל"בהעלותך את הנרות" הוא הענין ד"מקשה היא" – כפי שיתבאר ע"פ הידוע (ונתבאר בלקו"ת8 ) ש"מקשה" מורה על ענין האחדות, כדלקמן.
ב. ביאור הענין:
בהתחלת הפרשה נאמר: "בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות", והיינו, שכל שבעת נרות המנורה צריכים להאיר לכיוון אחד – "אל מול פני המנורה".
ולכאורה אינו מובן: התורה עצמה אומרת שצ"ל "שבעת הנרות". והסיבה לכך שבגשמיות צ"ל שבעה נרות – לפי שברוחניות ישנם שבעה נרות, שכל אחד הו"ע בפ"ע. וא"כ, איך יכולים לפעול ש"אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות", היינו, שעם היותם שבעה נרות שונים, יעמדו כולם בענין אחד – "אל מול פני המנורה"?!
וממה-נפשך: אם כל הנרות צריכים להיות בענין אחד – הוצרך להיות לכתחילה (ברוחניות, ובמילא גם בגשמיות) נר (קנה) אחד, ולא שבעה נרות (קנים); ואם צ"ל שבעה נרות – איך יכולים להיות כולם "אל מול פני המנורה"?!
אך עז"נ בהמשך הכתוב – "וזה מעשה המנורה מקשה גו'":
לאמיתו של דבר שבעת הנרות הם (לא שבעה ענינים שונים, אלא) ענין אחד – "מקשה", ורק עי"ז ש"מקיש בקורנס כו'" (כלשון רש"י3) נעשו שבעה קנים, גביעים כפתורים ופרחים כו', אבל באמת ענינם אחד, כיון שנמשכים כולם מאותו מקור (ולא כמו שאר עניני המשכן שנעשו מחלקים שונים ואח"כ חיברו אותם כו').
וכיון שבעצם ענינם אחד, לכן, גם לאחרי שנעשו "שבעה נרות", יכולים לפעול שיהיו כולם בענין אחד – "אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות".
ויתירה מזה – "עד ירכה עד פרחה": "ירכה" – "היא השידה שעל הרגלים" (כפירוש רש"י), שזהו החלק התחתון ביותר שבמנורה; ואילו "פרחה", שנעשה ליופי, מורה על דרגא נעלית ביותר. והיינו, שהענין ד"מקשה" כולל את כל פרטי הענינים שבמנורה, מהענין היותר עליון עד לענין היותר תחתון, ובמילא מובן שכולל גם את כל הדרגות שבינתיים.
וחוזר ומסיים: "מקשה היא" – כדי להדגיש שלא זו בלבד ש"מקשה היא" קודם שנחלקו שבעת הנרות, אלא גם לאחרי שנחלקו שבעת הנרות, עם כל פרטי הענינים שבהם, "עד ירכה עד פרחה" – גם אז "מקשה היא" (ולכן, "אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות").
ג. וההוראה מזה בעבודת האדם (כאמור כמ"פ שכל ענין בתורה מהוה הוראה בעבודת ה'):
מנורה – קאי על כנסת ישראל, ושבעת הנרות הם ז' מדריגות כו'9, כך, שיש ביניהם חילוקי הדרגות ע"פ תורה (נוסף על החילוקים שבין כהן לוי וישראל, ועד לעשרה יוחסין, כדאיתא במשנה10 ).
ואעפ"כ, בנוגע לענין ד"יאירו שבעת הנרות",
– שזוהי המטרה העיקרית של הנרות, כפי שרואים במוחש, שאפילו בשעה שיש נר ופתילה, הנה כל זמן שהנר אינו מאיר לא נשלמה כוונתו, ורק כשמדליקים את הנר ומאיר את כל המקום שמסביבו, אזי נשלמה כוונת הנר; ועד"ז בנוגע ל"נר ה' נשמת אדם"11, שהתכלית היא שהנשמות יאירו בעבודת ה' –
עומדים כולם בשוה באופן ש"אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות".
וטעם הדבר – כיון ש"מקשה היא":
כל בנ"י הם מציאות אחת, כיון שנמשכים כולם מאותו מקור – הקב"ה, "אב אחד לכולנה"12, ואף שיש חילוקים ביניהם, "עד ירכה עד פרחה", ש"פרחה" קאי על אלו שבדרגת הראש, ו"ירכה" קאי על אלו שבדרגת רגל, הנה חילוקים אלו הם רק בחיצוניות, אבל בפנימיות, הנה גם לאחרי חילוקי הדרגות – "מקשה היא", מציאות אחת, והיינו, לא רק באופן שזה משפיע וזה מקבל, אלא כולם באותה דרגא.
ולא עוד אלא שהמנורה היא "מקשה זהב" – "זהב טהור"13, ללא סיגים, והיינו, שגם אלו מבנ"י שנקראים בשם "ירכה", הרי הם "זהב טהור", כיון שאצל כל בנ"י אין ענין של סיגים כו'. וכדמוכח גם מזה שהקב"ה אומר על בנ"י "מעשה ידי להתפאר"14 – שהרי אין הקב"ה מזכיר שמו על דבר לא טוב15, וכמ"ש16 "מפי עליון לא תצא הרעות", ובהכרח לומר שאצל בנ"י יש רק טוב, וכל אחד מהם הוא בבחינת "זהב טהור".
ולכן יכולים לפעול שבעבודת ה' יהיו כולם ביחד – "אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות".
וענין זה מהוה הוראה נצחית לכל הדורות, אפילו בזמן שאין ביהמ"ק קיים, ואין הדלקת המנורה בפועל – שגם אז צ"ל הענין ד"בהעלותך את הנרות" בעבודה הרוחנית באופן ש"אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות"; ובפרט בבוא הזמן שבו קורין פרשה זו, כפתגם רבינו הזקן17 שצריכים "לחיות" עם הזמן, עם הפרשה שקורין בתורה – הרי בודאי שענין זה צריך להיות הוראה בעבודת כאו"א מישראל.
ד. ובפרטיות יותר:
בנוגע לעשיית המנורה – "כן עשה את המנורה"3 – מביא רש"י ב' פירושים: (א) "מי שעשאה", (ב) "ע"י הקב"ה נעשית מאלי'"; אבל בנוגע לענין ד"בהעלותך את הנרות", נתינת השמן בנרות המנורה והדלקת הנרות – הכל מודים שצ"ל ע"י עבודת בנ"י דוקא, כי, רצונו של הקב"ה שענין זה ייעשה ע"י איש ישראל דוקא, שהוא יצוק את השמן ויכניס את הפתילה, שעי"ז יהי' "נר", ואז ידליק את הנר, עד ש"אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות".
ובזה גופא – צ"ל שמן הכשר למנורה, "שמן זית זך", ובאופן ד"כתית למאור"18, וכפי שיתבאר לקמן.
* * *
ה. בנוגע ל"שמן זית זך"18 – איתא במד"ר פ' תצוה בתחלתו: "הה"ד19 זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך, וכי לא נקראו ישראל אלא כזית הזה בלבד, והלא בכל מיני אילנות נאים ומשובחים נקראו ישראל, בגפן ותאנה וכו' רמונים, ובא ירמי' לומר זית רענן יפה פרי תואר, אלא מה הזית הזה עד שהוא באילנו מגרגרין אותו ואח"כ מורידין אותו מן הזית .. חובטין אותו וכו' ואח"כ נותנין את שומנן, כך ישראל וכו'. ד"א מה ראה ירמי' למשול אבותינו כזית, אלא כל המשקין מתערבים זה בזה, והשמן אינו מתערב אלא עומד, כך ישראל אינם מתערבים עם העובדי כוכבים וכו'. ד"א כל המשקים אדם מערב בהם ואינו יודע איזה תחתון ואיזה עליון, אבל השמן, אפילו אתה מערבו בכל המשקין שבעולם, הוא נתון למעלה מהן, כך אבותינו בשעה שהיו עושים רצונו של מקום נצבים למעלה מן העובדי כוכבים וכו'".
והענין בזה – שהחשיבות של המשקה שיוצא מן הזית היא גדולה יותר מהחשיבות של המשקה שיוצא משאר הפירות, כולל גם המשקין שהם חשובים יותר מהפירות עצמם.
ובהקדמה – שבנוגע למשקין שבאים מפירות יש כאלו שאינם חשובים כמו הפירות עצמם, שלכן על הפירות מברכים ברכה חשובה יותר: "בורא פרי העץ", ואילו על המשקה מברכים רק "שהכל נהי' בדברו"; אך יש משקין שחשובים יותר מהפירות עצמם, וכמו יין, שמברכים עליו ברכה מיוחדת: "בורא פרי הגפן", שהיא חשובה יותר מאשר ברכת "בורא פרי העץ" שמברכים על הענבים.
ובזה גופא – השמן הוא החשוב ביותר מכל המשקין שחשובין יותר מהפירות עצמם20, ועד כדי כך, שכל החשיבות של הזית היא בגלל שנותן שמן, כלשון הכתוב בנוגע למינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל: "ארץ זית שמן"21, היינו, שכל החשיבות של הזית היא להיותו "זית שמן", "זית אגורי ששמנו אגור בתוכו"22 – שלא מצינו זאת בשאר הפירות, כמו "גפן", שלא נאמר "גפן יין", אלא "גפן" סתם.
ומבאר במדרש במה מתבטאת מעלת השמן לגבי שאר המשקין – ש"כל המשקין מתערבים זה בזה, והשמן אינו מתערב אלא עומד".
ומוסיף במדרש עוד פרט – שלא זו בלבד ש"השמן אינו מתערב אלא עומד" (שענין זה יכול להיות בכמה אופנים, שנשאר למעלה או למטה או באמצע), אלא עוד זאת, ש"נתון למעלה מהן".
וכן הוא בנוגע לבנ"י שנמשלו לזית שממנו יוצא שמן – שהם "עם לבדד ישכון"23, ש"אינם מתערבים עם העובדי כוכבים", ולא זו בלבד שהם "לבדד" (שמצד זה יכולים להיות גם למטה או באמצע), אלא עוד זאת, ש"נצבים למעלה כו'".
ואע"פ ששאר העמים הם הרוב, והתורה עצמה אומרת ש"אחרי רבים להטות"24 – אין זה נוגע לבנ"י, שאינם יכולים להתבטל, כיון שניכרים תמיד בפני עצמם (כי, רק ענין שאינו ניכר בפני עצמו, יכול להתבטל, משא"כ ענין שניכר תמיד בפני עצמו, הרי אפילו באלף אינו בטל25 ), בדוגמת השמן שאינו מתערב עם שאר המשקין, ולא עוד אלא ש"נצבים למעלה", בדוגמת השמן ש"נתון למעלה מהן".
וזהו ענין טבעי שלא ניתן לשינוי, ואינו תלוי ב"הצבעה"; גם אם יבואו החכמים הכי גדולים, וכל מלכי מזרח ומערב, ויצביעו ששמן צריך להתערב עם שאר המשקין – לא יוכלו לשנות את טבע השמן. ועד"ז בנוגע לבנ"י שאינם מתערבים עם שאר האומות – שאין זה ענין שתלוי ב"הצבעה" שיוכלו להצביע ולהחליט שבנ"י יכולים להתערב עם שאר האומות, אלא זהו ענין טבעי שאינו ניתן לשינוי.
ו. ויש להוסיף בזה – בנוגע לסדר הענינים שבדברי המדרש:
לכל לראש ישנו הענין ש"השמן אינו מתערב אלא עומד", ולאח"ז בא הענין ש"נתון למעלה מהן".
ועד"ז בנוגע לבנ"י, שכדי שיהיו "נצבים למעלה מן העובדי כוכבים" – והרי הכל מודים שכל אחד מישראל חפץ בכך – צריכים להיות במעמד ומצב ש"אינם מתערבים עם העובדי כוכבים", ודוקא עי"ז באים לענין השני, ש"נצבים למעלה מן העובדי כוכבים".
ובהקדמה לכל זה מבואר במדרש שצריך להיות ענין הכתישה ("חובטין אותו וכו'") – "מ'דאַרף זיך אַ קוועטש טאָן", ורק אז נותן הזית את השמן ש"אינו מתערב אלא עומד", ולא עוד אלא ש"נתון למעלה מהן".
וזוהי הסיבה שיהודי יכול לטעות בענין זה – בגלל שחסר אצלו ענין הכתישה, "מ'וויל זיך ניט אַ קוועטש טאָן"!
ואין הדבר תלוי אלא ברצונו, ולא נדרשת השתדלות גדולה, אלא רק קצת כתישה ("זיך אַליין אַ ביסל אַ קוועטש טאָן") – כי, אע"פ שנאמר "כתית", הרי השמן הכשר למנורה הוא רק השמן הראשון26 שיוצא בכתישה קלה בלבד (ורק למנחות כשר אפילו שלישי שבשלישי)27, שעל ידה מתגלה השמן ש"אגור בתוכו" וממתין לכתישה קלה כדי להוציא את שמנו; ועד"ז בנוגע לבנ"י, שאם רק תהי' כתישה קלה, אזי בודאי יתגלה הענין ש"ישראל אינם מתערבים עם העובדי כוכבים", ו"נצבים למעלה מן העובדי כוכבים".
ז. ענין זה בא בהמשך להמדובר לאחרונה אודות אלו שרוצים לערב גויים עם יהודים.
ובכן: לכל לראש – צריך לדעת שזוהי גזירה שמעמידה בסכנה רח"ל את כלל ישראל, ומובילה למצב של טמיעה בין העמים היל"ת, שכן, אע"פ שבתחילה נאמר שיהודי הוא "מי שנולד לאם יהודי'", הנה כיון שלאח"ז נאמר "מי שנתגייר" סתם, שפירושו, אפילו גיור שלא כהלכה, גיור רפורמי, הרי זה סותר ועוקר מה שנאמר לפנ"ז. ולכן צריך להתנגד לכך בכל התוקף.
והגע עצמך:
כשמספרים ליהודי שהיטלר הרג מאות יהודים בעיירה בגליציא – בודאי מזדעזע. ואעפ"כ, למרות שבנ"י עברו ריבוי גזירות ושמדות כו' – ויה"ר שיזכו כבר לגאולה האמיתית והשלימה – רוצים לשלח רח"ל את כלל ישראל בין האומות, ע"י עירוב גויים בין יהודים, ואין פוצה פה ומצפצף!
בנ"י הם כבשה אחת בין שבעים זאבים, והיא משתמרת28 – דוקא עי"ז שבנ"י אינם מתערבים עם הגויים!
במשך שלשת אלפי שנים מאז שבנ"י נעשו לעם, לא הי' כזה "חוצפן" שיבוא ויאמר על גוי שהוא יהודי!
בא גוי ואומר שיש לו תעודה מראַביי רפורמי שהוא יהודי [הראַביי הרפורמי עשה אותו ליהודי, לאחרי שדיבר אתו רגעים ספורים, והתקבל בשכלו (של הראַביי הרפורמי) שיש לו לב ורגש יהודי, ולכן ראוי הוא להיות יהודי ולהכנס בכלל ישראל] – נותנים לו תעודת-נייר, עם מנורה בעלת שבעה קנים, שבה נרשם באותיות מרובעות: "יהודי", בחתימתו של יהודי דתי... וכך נעשה "יהודי" בתוך כלל ישראל היושב בציון. – זוהי הדרך לערב גויים עם יהודים רח"ל!
מה היחוס של גיור רפורמי, בה בשעה שכולם יודעים מי הם הרפורמים: הם בעצמם היו נגד ארץ ישראל, עד ששינו את דעתם, בראותם שזה לא משתלם... – האמת היא שהי' זה בגלל שהערה עליהם רוח ממרום, אבל אצל כל אחד מתקבל הדבר לפי ענינו, ולכן חשבו שהסיבה לכך היא – מצד תעמולה ("פּראָפּעגאַנדע"), ובגלל שישארו לבדם, ולא יהי' להם ממי לקבל "שכירות"... ובכן: אצלם שואלים מי יכול להיות יהודי ולהכנס לא"י, בה בשעה שהם אומרים היפך התורה – ע"פ דמוקרטיא – לומר על גוי שהוא יהודי!
האמת היא שאצל יהודים אין "רפורמים"; יש יהודים מקיימי תומ"צ, ויש יהודים שלעת-עתה אינם מקיימים תומ"צ. ובכן: יהודים שאינם מקיימים תומ"צ, אינם יכולים לעסוק בעניני גיור, לפסוק שאלות וכו'.
לא מדובר כאן אודות ענין שתלוי בסמכותה של הרבנות הראשית בא"י דוקא – שנגדם עומדים (הרפורמים) לומר שיעשו "רבנות" משלהם – כי אם אודות ענין שנקבע ע"פ תורה, אלא שכל מקום יש לו רב שלו, כמו החילוק בין אתרי' דרב לאתרי' דשמואל, אתרי' דרב הונא או אתרי' דרב יהודה, אבל, כל כחו של הרב הוא – שפוסק ע"פ תורה, משא"כ אם הוא לא אומר מ"ש בתורה, בשולחן-ערוך, אלא מה שעולה על רוחו – אזי אינו "רב" ואינו "פוסק"!
ח. ובודאי אין זה ענין ששייך וניתן להצבעה ב"כנסת", שהרי זה ענין ששייך לשולחן-ערוך, ואילו ה"כנסת" היא ענין של חול, ואין בסמכותה לפסוק מי הוא יהודי; אפילו אם כל היושבים ב"כנסת" יאמרו פה אחד שיהודים צריכים להתערב עם גויים, לא יוכלו לשנות את המציאות שיהודים אינם מתערבים עם גויים.
משל למה הדבר דומה – כפי שאמרתי פעם למישהו – לאדם שצריך לעבור ניתוח, שמתייעץ על זה עם הרופא ועושה כהוראתו; אבל מי שאינו רופא, אין לו מה להביע דעתו, כיון שאין זה ענין ששייך אליו. וכמו"כ לא שייך שה"כנסת" תפסוק בנוגע לחולה אם הוא צריך לעבור ניתוח או לא – כיון שאין זה ענין ששייך אליהם כלל! זהו ענין ששייך רק לרופא, ובזה יכולים להיות חילוקי דעות בין שני רופאים, אבל מי שאינו רופא כלל, אין זה שייך אליו. ואם הוא אדם ישר, יאמר בעצמו שאינו יכול לומר מאומה, כיון שאינו רופא.
וכשם שה"כנסת" אינה יכולה לקבוע כיצד להטיס "פאַנטום", או כיצד לירות ברובה. – יעמידו אותם ל"משפט צבאי" על כך שמסכנים את הבטחון של שנים וחצי מליון יהודים, עי"ז שמתערבים לפסוק בענין שאינו שייך אליהם.
וכן הוא בנוגע ל"גיור", שהוא מושג הלכתי בלבד, ואינו שייך בשאר ענינים,
– יש אצל גויים ענין של "קאָנווערזשאָן", להבדיל, אבל זהו ענין בפני עצמו, ואין זה מושג של גיור כלל, שישנו רק בהלכה –
ולכן, לחוות דעה בענין זה יכולים רק אלו שיש להם שייכות לפסוק הלכה ע"פ שו"ע, ואילו ה"כנסת" הו"ע של חול, שאינו שייך להלכה ע"פ שו"ע, ולכן אין להם לחוות דעה בענין הגיור, כיון שאין זה ענינם.
ט. זאת ועוד:
בין ה-120 אנשים שיושבים ב"כנסת" יש 4-5 גויים, שיש להם אותה דעה כמו שאר חברי הכנסת, כולל גם "רב" – אילו הי' ב"כנסת", וגויים אלו – שאחד מהם הוא מוסלמי שמתנהג לפי הדת של מוחמד ולפי ה"קוראַן", ואחד מהם הוא נוצרי שמתנהג לפי "אותו האיש" – אמורים לפסוק מי הוא יהודי, ואת מי יכולים להכניס בכלל ישראל,
[נוסף לכך שזהו גם היפך ענינם, שהרי לוקחים מישהו מהדת שלהם ומכניסים אותו בין יהודים, בה בשעה שאין רצונם בכך, שהרי הגויים עצמם רוצים להשאר גויים.
וכמסופר במדרשי חז"ל29 שכאשר אומות העולם שמעו בשעת מ"ת שהקב"ה נותן תורה לבנ"י, "שנאמר30 ה' עוז לעמו יתן", "פתחו כולם ואמרו30 ה' יברך את עמו בשלום"; הם היו מרוצים שהקב"ה נותן תורה לבנ"י, ואילו הם נשארים גויים!
ומה גם שע"פ תורה אסור לרמות את הגוי – לומר לו שהוא יהודי, בה בשעה שאינו יהודי, ולאחרי כן, כשיתפוס שרימו אותו ואינו יכול להתחתן עם בנ"י, ילך לרומי ויספר שיהודים רימו אותו... וכיון שזה זמן ש"רגשו גויים", "על ה' ועל משיחו"31, אזי יסבלו צרות מהגוי!].
ועד שיש ב"כנסת" גם "קומוניסט" – שאינו מתבייש לומר בפירוש שאין לו דעה משלו, אלא מוכרח לומר מה שאומר הגוי במוסקבה – שמכריז בגלוי שהוא סבור שצריך ליתן את כל ארץ ישראל לערבים! החילוק הוא רק שזה אומר שבא"י צריכים לחיות הן יהודים והן ערבים, והיהודים יהיו בראש, וזה אומר שלא איכפת לו שיהודים וערבים יהיו שוה בשוה. אבל שניהם מכריזים בגלוי שצריכים ליתן את א"י לערבים.
ואותם 4-5 גויים אמורים לפסוק בשאלה: מיהו יהודי!...
– אינני יודע כמה מהם היו בשעה שדובר אודות שאלה זו, אבל אין זה משנה; די בכך שהזמינו אותם לפסוק בשאלה זו –
שבזה נכלל גם מי יכול להכנס לארץ ישראל, ולהיות חייל בצבא, שיתנו לו רובה לירות כו'. – אותו ערבי שאחיו הרג יהודים בירושלים וחברון, מכניסים אותו לא"י, ומעמידים אותו על הגבול ונותנים לו רובה, כך, שביכלתו להסתובב ולירות בכיוון ההפכי – לירות רח"ל על ילדי ישראל!
וכאשר שואלים אותו: היתכן לעשות כן, בה בשעה שיש חשש שישתמש ברובה לירות בכיוון ההפכי [שלכן הסדר הוא שעורכים את כל הבדיקות כו' לברר מי יכול להכנס לצבא, כדי להבטיח שאין מקום לחשש שפלוני יכוין את הירי לכיוון ההפכי, וימסור את הארץ לידי השונא] – טוען הוא, שאין תפקידו להבהיר זאת; הוא צריך להבטיח רק שיהיו מרוצים מזה שנוסף עוד חייל, אבל מה שיהי' עם החייל – לכך ידאג מישהו אחר!...
י. וגודל הכאב-לב שבדבר – בהשוואה לדתות אחרות:
אף אחד לא מעלה בדעתו לשנות את המנהגים של דתות אחרות בנוגע ל"קאָנווערזשאָן" שלהם. – כדי להיות "נוצרי" יש הרבה יותר חומרות מאשר בגיור לדת ישראל לפי החוק הנ"ל, ואעפ"כ, לא עולה בדעתו של אף אחד לומר שאין זו "דמוקרטי'", אלא "כפי' דתית", ולכן צריך לשנות את מנהגי הנוצרים – שכל מי שרוצה להיות נוצרי, לא יצטרך לקיים את כל מנהגיהם, להתיז מי הטומאה וכיו"ב, אלא אם רצונו להיות נוצרי ללא מנהגים הנ"ל, צריך לוותר לו!... אף אחד אינו מעלה על דעתו שה"כנסת" צריכה לשנות את מנהגי הגויים, בגלל טענות של דמוקרטיא וכפי' דתית!
וטעם הדבר – בפשטות – כיון שאין זה ענינה של ה"כנסת": מהי השייכות של ה"כנסת" לפסוק כיצד צריך להיות "קאָנווערזשאָן" אצל הגויים?! ואם יאמרו לגויים שיושבים ב"כנסת" שעומדים עתה לפסוק שאלה בנוגע לדת שלהם – לא יאפשרו זאת, כיון שאין זה שייך ל"כנסת"!
ואילו בנוגע לגיור בדת ישראל – מתחילים כל ה"המצאות", שאין זה "דמוקרטי", וצריך להתחשב ב"מצפון" [עם כל המילים היפות שמשתמשים שם] של בני-אדם, ולכן צריך לתקן את החוק שלא יהי' צורך בגיור כהלכה, ולשאול אצל הגוי – שמעמידים אותו באותה דרגא עם הגדול שבישראל – מי יכול להכנס לארץ ישראל!
בנוגע למנהגי הנוצרים – פוחדים להסתכסך עם הגוי שיושב ברומי. – מה אתה מפחד ממנו? האם יש לו צבא?! אלא מאי, כיון שיש תחתיו מליוני גויים, לכן יראים ממנו. – ממנו אתה יירא, ומה"יושב בשמים"32 אינך ירא?!...
זוהי חרפה ובזיון וחילול שם ישראל – ששואלים אצל גוי מי הוא יהודי! ובזיון גדול יותר – שאין פוצה פה ומצפצף!
יא. וכאמור לעיל – כל ענין הגיור אינו שייך כלל ל"כנסת", אפילו לא ליהודים שבכנסת, כיון שגיור הוא ענין הלכתי ששייך לשולחן-ערוך, ולא ל"כנסת".
ואין זה בגלל שיהודים אלו (שנמצאים ב"כנסת") אין להם שייכות לשו"ע ח"ו – שהרי כל יהודי שייך לשו"ע, כיון שהתורה היא "חיינו ואורך ימינו"33, כך, שקיום מציאותו של יהודי בעוה"ז הגשמי היא בגלל שייכותו עם השו"ע; יש חילוק אם הוא שייך לבחי' הראש או לבחי' הצפרניים כו' (אם הוא מאלו שפושעים ומורדים בתלמידי חכמים)34, אבל כל אחד מישראל יש לו שייכות לשו"ע, ו"אע"פ שחטא ישראל הוא"35 – כפי שאמר יהושע, תלמידו של משה רבינו, על עכן שמעל בחמשה חרמים36 ; ועד"ז בנוגע לירבעם בן נבט שהעמיד עגלי זהב37, שיתבעו ממנו גם מדוע לא קיים עירוב תבשילין (כמ"ש הרמב"ם באגרת השמד38 ), כיון ש"אע"פ שחטא ישראל הוא". – מה שהעמיד עגלי זהב, הרי זה ענין בפני עצמו, אבל ביחד עם זה, יתבעו ממנו גם מה שלא קיים עירוב תבשילין.
אבל בודאי אין ליתן לו שררה בישראל; אסור למנותו בתור שר, ואסור לו לפסוק שאלה, כך, שענין הגיור אינו שייך אליהם, שהם יפסקו מי הוא יהודי, ואת מי יכולים להכניס לארץ ישראל.
יב. אך העובדה שיושבים בממשלה שרים דתיים שאינם מוותרים על כסאותיהם – מעניקה לדבר גושפנקא דתית, כאילו הדבר הוא ע"פ תורה.
אלו שנקראים "דתיים", שהם אלו שצריכים להגן על עניני דת, הנה בעת המאורע עם שליט39 (ששם דובר אודות גוי, שהרי לא הי' אפילו גיור רפורמי), כשהיתה הוראת בית-משפט העליון לרשום את שתי הגויות ששייכות אליו בתור יהודיות, "יהודי" ע"פ דת ישראל – לא התנגדו לכך!
ולא עוד אלא שערכו "עיסקת חבילה"40, ואמרו בגלוי, שבנוגע לכל בנ"י שבחו"ל לא צריכים לדאוג – עבורם מספיק גיור רפורמי, וגם, כאשר מישהו מגיע מחו"ל עם תעודה שהוא יהודי, לא חייבים לברר מאומה, ורק בארץ ישראל יהי' צורך בגיור כהלכה דוקא; או "עסקת חבילה" שיסכימו לכך שאשה פלונית צריכה להתגייר כהלכה, ובלבד שיסירו את ההתנגדות לגיור רפורמי מסדר היום.
ובכן: אין לך פירוד הלבבות יותר מזה שמחלקים את בנ"י לשני עמים!
והגע עצמך: טוענים כל הזמן שחייב להיות הענין של קירוב לבבות. ובכן: קירוב לבבות אמיתי הוא אך ורק ע"פ שו"ע (וכל הענין של קירוב הלבבות אצל גויים – לקחו מבנ"י, אלא שאח"כ סילפו אותו, ונעשה מזה ענין של שפיכות דמים); ואילו כשמפרידים את יהודי חו"ל מיהודי א"י, הרי זה פירוד הלבבות הכי גדול – ששולחים 10 מליון יהודים לטמיעה בין העמים רח"ל, ואומרים שאין זה נוגע לנו!... גיור רפורמי בחו"ל – זהו ה"כאב ראש" של יהודי חו"ל, ואין אנו צריכים לדאוג לכך.
רצונכם לפעור תהום בין בנ"י – תכריזו בגלוי שכוונתכם לחלק ולומר שיהודי חו"ל הם עם אחד, ויהודי א"י הם עם בפני עצמו; אבל מדוע אתם אומרים שהנכם מגינים על הדת?!...
יג. איך יתכן שטעו ורצו לחלק בין יהודי חו"ל ליהודי א"י – הנה כל דבר יש לו מקור בתורה:
ע"פ תורה יש חילוק בין יהודי חו"ל ליהודי א"י – שיהודי א"י חייבים בהפרשת תרומות ומעשרות (מדאורייתא או מדרבנן41 ), ואילו יהודי חו"ל פטורים מתרומות ומעשרות. ומזה נשתלשלה הטעות הנ"ל לחלק בין יהודי חו"ל ליהודי א"י.
ובמכ"ש מענין התהוות שלש קליפות הטמאות, שהמקור לזה מתחיל ממ"ח צירופים אחרונים שבשם אלקים דקדושה42, ועד כפי ששם אלקים הוא למעלה מעולם האצילות, ולמעלה גם מבחי' א"ק, החל מצמצום הראשון שנעשה משם אלקים, ומזה נשתלשל אח"כ הענין של שלש קליפות הטמאות לגמרי; ועאכו"כ בנדו"ד, שמהחילוקים שיש בין יהודי חו"ל ליהודי א"י לגבי כמה דינים – באה הטעות לחלק בין יהודי חו"ל ויהודי א"י לשני עמים!
אין מקום לחלק בין יהודי חו"ל לא"י, כבהסכם הנ"ל שקראו לו בשם יפה: "עיסקת חבילה" – שהרי זה דבר שלא יכול להיות! אי אפשר לעשות חילוקים בין בנ"י, שיהודים בא"י הם עם אחד, ויהודים בחו"ל הם עם נוסף!
וכפי שרואים מה אירע מזה שרצו לחלק את עשרת השבטים משני השבטים – שזהו אפילו בשעה שהי' להם רוב, וכ"ש בנדו"ד, שרוב בנ"י נמצאים בחו"ל – עשר מליון בחו"ל ושנים וחצי מליון בא"י, הרי בודאי שאי אפשר לחלק אותם!
יד. יש כלל ב"פוליטיקה", שדבר שלא יכולים לפעול, לא נכנסים אליו מלכתחילה. ובנדו"ד – הרי זה דבר שלא יוכל להיות לעולם, כיון שיהודי חו"ל לא יאפשרו חלוקה זו.
יהודי חו"ל לא יסכימו שירמו אותם, לומר להם: הנכם יהודים – בנוגע לנתינת כסף ל"מגבית היהודית המאוחדת" ("יונייטעד דזשואיש אַפּילס"), אבל בנוגע לנישואין בא"י – אינכם נחשבים ליהודים! הם ישאלו: אם אתה לוקח ממני כסף בתור יהודי – היתכן שאינך מחשיב אותי ליהודי בנוגע לשאר הענינים?!
וטענה נוספת – שמופיעה בעיתונים שם: אם בחו"ל די בגיור רפורמי – מדוע לא די בכך בא"י; ואם לא די בכך בא"י – מדוע די בכך בחו"ל?! – זהו דבר שאין לו מקום בשכל!
טו. אלא מאי, אלו שערכו "עיסקת חבילה" זו, מקווים כל הזמן שאף אחד לא ידע מי עשה זאת, כיון שהדבר ישאר בסוד.
אבל, חיים אנו כיום בעולם שאין בו סודות, כך, שיודעים כל דבר ברור; יודעים בדיוק מי נתן עצה זו (כולל גם העצות מה לענות ליהודים הדתיים), ומי חתם על זה! אין כאן דברים נסתרים – כולם יודעים זאת.
וגם אם עכשיו לא מגלים זאת, הנה כשיגיעו ה"בחירות" – אם ח"ו לא יבוא משיח עד אז – יגלו זאת שאר המפלגות, ויאמרו: איך אתם יכולים לבחור באנשים אלו, בה בשעה שהם אלו ש"מכרו" 10 מליון יהודים שעמדו על כף המאזנים! – לעת עתה הם לא אומרים זאת (כיון שלא רוצים שתהי' להם שהות למצוא תירוץ...), אלא הם ממתינים לתקופת הבחירות, ואז יגלו מי הם אלו ש"מכרו" את כלל ישראל!
טז. מהי הסיבה שענין זה נמשך זמן רב כל כך – הרי זה מובן בפשטות:
בעוד כמה שבועות יוצאת ה"כנסת" לחופשה, וכן יוצאים לחופשה מליוני אנשים, ובמילא, יצטרכו להמתין עד לאחרי זמן החופש – בחודש אלול, חודש הרחמים. ועד אז – אם משיח יתעכב רח"ל ולא יבוא עד אז – ישכחו כבר אודות שאלה זו. בינתיים יתעוררו ענינים חדשים – והלואי שיהיו ענינים טובים – להרעיש אודותם... וכאשר יבוא מישהו וישאל: מה קורה בנוגע לענין זה? – יאמרו לו: מה יש לחשוב אודות ענין ישן – יש כבר "סטאַטוס-קוו"! ואז, יוכלו להשאר לישב על ה"כסאות"!
אבל האמת היא – שאף אחד לא ישכח על ענין זה גם לאחרי החופש! הכל רשום בדיוק, ואף אחד לא ישכח זה, כך, שלא יתבטל הדבר, והלואי שיהי' בחסד וברחמים. וכיון שכן, מה יש להמתין עד לאחרי החופש?!
מישהו כתב לי, שיש בא"י פתגם חדש: "ייהרג ואל יפרוש" (כמו הדין43 "יהרג ואל יעבור"...). וכששאלתי מהי כוונת הדברים, השיב לי: מה אתה לא מבין? – יש לעשות כל הענינים (אפילו "ייהרג"...) ובלבד שלא לפרוש מה"כסא"!
בשביל להשאר לשבת על הכסא – מותר להעמיד בסכנה שתים וחצי מליון יהודים?!
ואין מקום לטענה שאם יוותר על הכסא, יתכן שיבוא גוי וימלא את מקומו, ואז לא יוכלו לקבל כסף עבור הישיבות – שהרי לא מצינו בשום מקום שמותר למכור את התורה כולה עבור "נזיד עדשים" או אפילו פחות מזה... אי אפשר למכור את כל התורה – בשביל לקבל כסף עבור ישיבות!
יז. ואלו ששותקים ואינם עושים מאומה אודות ענין זה – יירשם הדבר שפלוני ופלוני שתקו!
וכפי שהי' בגזירה הראשונה שנגזרה על בנ"י – כשפרעה מלך מצרים אמר "הבה נתחכמה לו"44 – כמסופר במדרשי חז"ל45 ש"שלשה היו באותה עצה, בלעם ואיוב ויתרו, בלעם שיעץ כו', איוב ששתק כו', יתרו שברח (כיון שאמר מה שהי' צריך לומר) כו'".
והגע עצמך: איוב הי' צדיק גדול, ועד שמצינו בגמרא46 שמשווים אותו לאברהם. ומזה מובן, שהסיבה לכך ששתק היא בגלל שמצא טעם בשו"ע שבגללו יכול לשתוק. ואעפ"כ אומרים ששתיקתו היתה בלתי רצוי', כי, כשמדובר אודות גזירה על בנ"י, אין זה הזמן לחפש עצות בשו"ע שיוכל לשתוק!...
ועד"ז בנדו"ד: כל דבר יירשם לדורות – מי הי' יכול לומר משהו, ואעפ"כ שתק ולא אמר מאומה!
יח. המורם מכל האמור לעיל, שדבר כזה – "נהי' ככל הגויים בית ישראל"47 – לא יכול להיות במציאות! יהודים לא יכולים להתערב עם הגויים! גם כאשר בא סנחריב ובלבל את כל העולם כולו48 – הרי זה פעל בלבול בכל העמים, מלבד בנוגע לבנ"י!
ואפילו לאחרי שסנחריב הגלה את עשרת השבטים, ונשאר רק מיעוט של שני שבטים, ובירושלים גופא נשאר חזקי' רק עם מיעוט49 – לא התפעל חזקי' מזה, ולא התפעל גם ממה שאמר לו שבנא בעצמו שיש לערוך "עיסקת חבילה"...
חזקי' ידע רק דבר אחד – שהקב"ה צוה שהוא ישמור את שערי ביהמ"ק, ולכן עשה זאת!
וענין זה לא הי' באופן שהי' לו כח לעשות זאת, אלא חזקי' אמר להקב"ה שברצונו לשכב לישון50 כדי שמחר יוכל ללמוד תורה במנוחה, והקב"ה השיבו: אם אתה איתי – אני איתך, ובלילה בא מלאך ה' כו'51, ואז נפטרו מכל הצרות!
וכל זה – בגלל שאפילו בהיותם מיעוט, לא הניח חזקי' שיהודים יתערבו עם גויים, אלא החזיק את בנ"י לבדם.
יט. וכיון שבפרשת השבוע מדובר אודות הענין של פסח שני52, שענינו שאף פעם לא אבוד (כפתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר53, וכפי שכבר נדפס עד"ז זה עתה54 ) – הנה מה שעבר עבר [עד עתה אירעו רק שלשה מקרים, אבל גם זה כשלון נורא ("אַ געוואַלדיקער דורכפאַל")], ואילו עכשיו צריך לדבר אודות התיקון מכאן ולהבא.
ובכן: בנוגע למקרה שאירע השבוע אודות אשה שהתגיירה55 – הרי זה ענין פרטי הדורש בירור על אתר אם הגיור הי' ע"פ הלכה, ואין זה נוגע כלל אל החוק. ומה שחושבים שזוהי הצלה רבתי – אין זו אפילו הצלה פורתא!
אבל מה שכן רואים ממאורע זה – שכאשר עומדים בתוקף, אזי מצליחים לפעול! אם היו יכולים לפעול על גוי' שתסכים להתגייר, הרי בודאי שיכולים לפעול על יהודי, וכפי שראו שהצליחו לפעול אצל השמאלנים שהסכימו לכך [ורק אצל הדתיים לא פעלו מאומה, שממשיכים לאחוז בכסאותיהם...]. – הם אמנם חושבים שהי' זה בגלל סיבות אחרות, כדי שלא לשבור את ה"קואליציא", אבל הסיבה האמיתית לכך היא – בגלל שלב ישראל ער הוא56.
וכאמור לעיל שגזירה זו מוכרחת להתבטל, כיון שזהו דבר בלתי אפשרי, שהרי הטבע של בנ"י הוא שאינם מתערבים עם שאר האומות, ואף אחד לא יכול לשנות זאת, כדברי המדרש שבנ"י נמשלו לשמן זית שאינו מתערב עם שאר משקין (כנ"ל ס"ה).
ועד שע"י השמן נעשה הענין ד"בהעלותך את הנרות", בכחו של אהרן הכהן, שלהיותו "אוהב את הבריות"57, מדליק את ה"נר" של כל אחד מישראל, ופועל ש"אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות".
ועי"ז נעשה הענין ד"ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך"58, שממשיכים את ברכותיו של הקב"ה, ועד לברכה ד"ואולך אתכם קוממיות"59, בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש, ובאופן ד"שמחת עולם על ראשם"60.
* * *
כ. מאמר (כעין שיחה) ד"ה וזה מעשה המנורה מקשה זהב וגו'.
* * *
כא. בנוגע לפירוש רש"י – הנה בהמשך להמאמר נתעכב גם בפירוש רש"י על הפסוק3 "וזה מעשה המנורה וגו'".
ובהקדים – שכיון שמעשה המנורה נתבאר בפ' תרומה5, לכן, אריכות הדברים בפירוש רש"י היא בפ' תרומה, ואילו בפרשתנו מבארם רש"י בקיצור (ויש ענינים שאינו מבאר כלל), כיון שעיקר הביאור מקומו בפעם הראשונה שנזכר הענין, ואילו בפעם השני' סומכים כבר על משנ"ת לפנ"ז.
אך עדיין צריך ביאור בנוגע לענינים שרש"י מבאר רק בפ' בהעלותך, ולא בפ' תרומה שזהו מקומם העיקרי (אף שבדרך כלל מפרש רש"י כל ענין בפעם הראשונה ולא בפעם השני').
וא' מהם הוא – הפירוש ד"ירכה": "ירכה היא השידה שעל הרגלים, חלול (מבפנים, כמו שפופרת. וכדי להבהיר זאת יותר לבן חמש למקרא, מוסיף רש"י), כדרך מנורות כסף שלפני השרים".
וצריך להבין:
א) בנוגע ל"ירכה" – כבר פירש רש"י בפ' תרומה13 ש"היא הרגל של מטה העשוי כמין תיבה" (אלא שבפ' תרומה הלשון הוא "תיבה", וכאן הלשון הוא "שידה", שזהו ענין הדורש ביאור בפ"ע). אבל כאן מוסיף רש"י ענין חדש שלא פירש בפ' תרומה – שהמנורה היתה חלולה. ולכאורה: אם יש הכרח לדבר – למה לא פירש זאת בפ' תרומה; ואם אין הכרח לדבר, שלכן לא פירש זאת בפ' תרומה – מניין לרש"י לחדש זאת בפ' בהעלותך?
ב) מדוע צריך רש"י להוסיף "כדרך מנורות כסף שלפני השרים"?
ולכאורה – אדרבה: הדוגמא מ"מנורות כסף שלפני השרים" רק מקשה על הבן חמש למקרא, בשמעו, שהדרך היחידה שיוכל לראות זאת היא עי"ז שילך אל השר ויבקש ממנו להראות לו המנורה שלו, ולא די בכך, אלא יצטרך לבקש ממנו להפוך את המנורה כדי שיוכל לראות שהיא חלולה (שהרי אין הדבר נראה מבחוץ) – בה בשעה שאין לבן חמש למקרא שייכות כלל אל השר, ובפרט בזמנו של רש"י, בימי הביניים, שבנ"י חיו באופן של בדידות משאר האוכלוסי', כידוע בדברי ימי ישראל. וא"כ, מדוע מוסיף רש"י "כדרך מנורות כסף שלפני השרים".
וכפי שיתבאר לקמן.
כב. הביאור בפרש"י ד"ה "כן עשה את המנורה", "מי שעשאה, ומדרש אגדה ע"י הקב"ה נעשית מאלי'", בהשוואה לפירושו בפ' תרומה על הפסוק13 "תיעשה המנורה", "מאלי' .. א"ל הקב"ה השלך את הככר לאור והיא נעשית מאלי'"61 – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חל"ח ע' 33 ואילך.
* * *
כג. באגרת התשובה (שאוחזים עתה ב)פרק י"א,
– ששם מדובר אודות תשובה עילאה, שזוהי גם התשובה של חתן וכלה62 (שחתן דומה למלך כו'63 ), כמובן מזה שמוחלין להם על כל עוונותיהם64 –
מבאר65 רבינו הזקן ש"לענין השמחה יועיל זכרון החטא ביתר שאת בכדי לקבל בשמחה כל המאורעות המתרגשות ובאות כו'", ומביא על זה "מארז"ל66 הנעלבין ואינן עולבין שומעים חרפתם ואין משיבים עושים מאהבה ושמחים ביסורים וכו'", אבל אינו מביא סיום המאמר – "עליהן הכתוב67 אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו", כיון שכאן לא מדובר אודות השכר שבזה [ענין זה נתבאר בחלק ראשון בתניא פכ"ו68 ], אלא – כפי שמסיים בפרק י"ב – שעי"ז נפטרים מיסורי גיהנם ("ביסורין קלין בעוה"ז ניצול מדיני' קשים של עוה"ב, כמשל הילוך והעתקת הצל בארץ טפח לפי הילוך גלגל השמש ברקיע אלפים מילין"), והיינו, שכאן לא מדובר אודות ענין השכר, אלא אודות שלילת היפך השכר.
ואינו מובן69 :
א) כיון שכאן אינו מדבר אודות השכר שנזכר במארז"ל הנ"ל – למה מביא בכלל מארז"ל זה; מהי שייכותו לענין התשובה?
ב) מדוע מביא גם המארז"ל70 "וכל המעביר על מדותיו מעבירי' לו על כל פשעיו" – הרי זה לכאורה ענין לעצמו, ומהי שייכותו להמבואר באגה"ת כאן?
ג) גם71 צריך להבין במ"ש לפנ"ז "והמכוון רק לבלתי רום לבבו ולהיות שפל רוח בפני כל האדם כשיהי' לזכרון בין עיניו שחטא נגד ה'" – מה מוסיף רבינו הזקן בלשון "נגד ה'"?
ואין לומר שזהו מצד לשון הפסוק72 "וחטאתי נגדי תמיד" – כי, "נגדי" קאי על האדם, ולא שהחטא הוא "נגד ה'".
ובודאי שאין זה רק מליצה, ולשון נופל על לשון – שלא שייך לומר זאת על רבינו הזקן, שכל ענין שכותב הוא בדיוק. ובפרט באגה"ת שכתב תחילה מהדורא קמא, ואח"כ חזר וכתבה, וחילק לפרקים וכו', כך, שכל ענין הוא בודאי בתכלית הדיוק73.
[וכפי שרואים גם באגה"ק סי' ז"ך, שמביא כמה לשונות של פסוקים ומאמרי חז"ל, שנראים לכאורה עניני מליצות ולשון נופל על לשון וכו' – שכאשר לומדים את ה"ביאור" לסי' זה, פרטי הענינים בנוגע ל"חיי הצדיק", והענינים שנמשכים ממנו, ומה שיכולים לקבל ממנו, אזי רואים שכל ענין הוא בדיוק74 ].
* * *
כד. בנוגע לפירוש רש"י – נקודת הביאור היא, שבפ' בהעלותך לא מדובר אודות עשיית המנורה במשכן (כבפ' תרומה), אלא אודות הציווי ופרטי הענינים דהדלקת הנרות ("בהעלותך את הנרות"), שנוגע לא רק למנורה שהיתה במשכן בזמנו של משה, אלא גם בנוגע לכל המנורות שיהיו בדורות שלאח"ז, עד למנורה שתהי' בביאת משיח צדקנו.
ועפ"ז מובן החילוק בין מ"ש בפ' תרומה "תיעשה המנורה", למ"ש בפרשתנו "כן עשה את המנורה" – כי:
בפ' תרומה מדובר רק אודות המנורה שהיתה במשכן, שנעשית מאלי' ("תיעשה") ע"י הקב"ה, ואילו בפרשתנו מדובר אודות הדלקת הנרות גם בדורות שלאח"ז, בזמן בית ראשון ובית שני, גם כאשר לא היתה המנורה שנעשית בזמנו של משה (וכמו המנורה שעשו מלכי בית חשמונאי, שאפילו לא היתה של זהב, כיון שהיו עניים ולא יכלו לעשותה של זהב75 ), וכיון שכן, הרי אי אפשר לומר כאן "תיעשה המנורה" (מאלי', ע"י הקב"ה), כיון שקאי גם על המנורה שהיתה מעשה ידי אדם; ולאידך גיסא, אי אפשר לומר "כן תעשה את המנורה" (בלשון עתיד), כיון שקאי גם על המנורה שהיתה בזמנו של משה. ולכן נאמר "כן עשה את המנורה", "מי שעשאה" – בדורות שלאח"ז, או הקב"ה – בזמנו של משה.
ועפ"ז: מ"ש רש"י "ומדרש אגדה ע"י הקב"ה נעשית מאלי'", אין זה פירוש נוסף (מלבד הפירוש "מי שעשאה"), אלא המשך ופירוש ל"מי שעשאה" – פעם עשאה פלוני ופעם עשאה מישהו אחר, ובמילא נכללת בזה גם עשייתה ע"י הקב"ה.
כה. אך כאן מתעוררת שאלה:
בשלמא בפ' תרומה שנאמר "תיעשה המנורה", "מאלי'", ע"י הקב"ה – אין מקום לשאלה איך נעשתה מנורה שלימה [שהיתה גבוהה י"ח טפחים (ועד שהי' צורך ב"מעלה .. לפני המנורה שעלי' הכהן עומד ומטיב"76 ), עם שבעה קנים, גביעים כפתורים ופרחים77 ] יחד עם כל כלי', מ"ככר78 זהב"79 בלבד – כיון שהקב"ה יכול לעשות זאת;
אבל בפרשתנו שמדובר אודות עשיית המנורה ע"י מעשה בני אדם – "כן עשה את המנורה", "מי שעשאה" – נשאלת השאלה: איך הי' יכול לעשות מנורה שלימה עם כל כלי' מככר זהב אחד בלבד?
ועל זה מתרץ רש"י, שפנים המנורה הי' "חלול", כך, שדפנות המנורה היו יכולים להיות דקים ביותר, ולכן הי' יכול להספיק ככר אחד זהב עבור כל המנורה.
כו. ועדיין אינו מובן:
בנדבת המשכן נאמר80 "מרבים העם להביא מדי העבודה" (יותר מכדי צורך העבודה), "והמלאכה (מלאכת ההבאה) היתה דים (של עושי המשכן) לכל המלאכה (של משכן) לעשות אותה ו(ל)הותר".
ולכאורה, כיון שנדבת המשכן היתה באופן של הרחבה – למה הביאו רק ככר זהב אחד, ובמילא הוצרכו לעשות את המנורה חלולה מבפנים, הרי היו יכולים להביא כמות גדולה יותר של זהב, ואז לא היו צריכים לעשותה חלולה מבפנים?
אמנם אין זו קושיא חזקה בדרך הפשט, כי, כשם שהבן חמש למקרא אינו שואל למה הוצרכו לעשות מנורה של שבעה קנים דוקא, לא פחות ולא יותר, כמו"כ אינו שואל למה נצטוו לעשותה מככר זהב אחד ולא יותר; אבל אעפ"כ, כיון ששאלה זו יכולה להתעורר אצל בן חמש למקרא – מסביר לו רש"י שזהו "כדרך מנורות כסף שלפני השרים":
שרים – הם אנשים חשובים שיש להם ריבוי כסף וזהב, עד שאינו נחשב אצלם למאומה81, ואעפ"כ, דרך מנורות כסף שלפני השרים שהם חלולים מבפנים (למרות הקושי שבעשיית מנורה כזו), שמזה מוכח שיותר טוב לעשות מנורות כסף חלולים – מאיזה סיבה שתהי' (ואז יכולים להשתמש בכמות פחותה של כסף, ובשאר הכסף יכולים להשתמש עבור ענינים אחרים).
ומזה מובן גם בנוגע למנורה שבביהמ"ק – שגם כאשר ההנהגה היתה באופן של הרחבה, ו"אין עניות במקום עשירות"82 (עוד יותר מאשר העשירות של השרים), מ"מ, היתה המנורה חלולה, "כדרך מנורות כסף שלפני השרים" (ולכן הספיק ככר זהב אחד עבור כל המנורה, ובשאר הזהב השתמשו עבור ענינים אחרים).
ועפ"ז מובנים כל הדיוקים שבפירוש רש"י; ונשאר רק לבאר ה"יינה של תורה"83, וכפי שיתבאר לקמן.
* * *
מארז"ל "הנעלבין ואינן עולבין .. ואין משיבים כו'" קאי על אלו שיש ביכלתם להשיב ואעפ"כ אינם משיבים, דאל"כ, מהו החידוש והמעלה בכך שאין משיבין, בה בשעה שאין להם ברירה אחרת?!...
ובנוגע לעניננו:
כיון שמדובר אודות מי שכבר עשה תשובה שלימה, ונמחל לו לגמרי, וכפי שהביא רבינו הזקן לעיל85 ש"אין מזכירין לו דבר וחצי דבר כו'", ועד שהגיע כבר לדרגת תשובה עילאה (כנ"ל סכ"ג) – הרי מובן שכאשר קורה אצלו ענין בלתי-רצוי, יש לו מה להשיב להקב"ה: כיון שכבר עשה תשובה, מדוע מגיע לו עונש?! – וזהו החידוש שאעפ"כ אינו משיב, אלא מקבל בשמחה.
ולכן מוסיף ומפרט "לקבל בשמחה כל המאורעות .. בין מן השמים בין ע"י הבריות" – כי, בנוגע לאפשרות להשיב (שבזה הוא החידוש ש"אין משיבים") יש חילוק בין מאורע מן השמים למאורע שע"י הבריות:
בנוגע למאורע מן השמים – נקל יותר לקבל, בידעו שכך הוא רצונו של הקב"ה; משא"כ בנוגע למאורע שבא ע"י הבריות, שהם בעלי בחירה, יכול להשיב ולטעון להקב"ה מדוע מגיע לו הדבר.
[ואף שמבואר באגה"ק86 שגם בנוגע למאורע שנעשה ע"י "בן אדם שהוא בעל בחירה .. על הניזק כבר נגזר מן השמים" – הרי (נוסף לכך שכאשר לומדים אגה"ת לא יודעים עדיין מה שיתבאר באגה"ק) כבר כתב רבינו הזקן בנוגע לענין היסורים לאחרי שלימות התשובה, שזהו דוקא כאשר "הקב"ה מביא עליו יסורים, וכמ"ש87 ופקדתי בשבט וגו', ופקדתי. דייקא"88, ולא ע"י הבריות].
משא"כ בתניא פכ"ו, ששם לא מודגש הענין ד"אין משיבים", לא נוגע החילוק בין "מן השמים" ל"ע"י הבריות", ולכן אינו מזכיר זאת.
וכיון שכאן נוגע החילוק בפרטי הדברים, לכן מוסיף גם "בדיבור או במעשה" – כנגד ב' הענינים ד"הנעלבין ואינן עולבין שומעים חרפתם ואין משיבים", כי, הענין ד"שומעים חרפתם" בא ע"י דיבור, ואילו הענין ד"הנעלבין" הוא בדרך כלל ע"י מעשה (אף שיכול להיות גם ע"י דיבור).
כח. ולהעיר, שע"פ האמור שהחידוש הוא ש"אין משיבין" גם לאחרי שלימות התשובה שיש מה להשיב – יש לבאר ענין תמוה בגמרא:
קודם המאמר "ת"ר הנעלבין ואינן עולבים כו'" – הובא בגמרא89 המאמר "עלובה כלה מזנה בתוך חופתה (כישראל כשעמדו בסיני ועשו העגל) .. מאי קרא, עד90 שהמלך במסיבו (בחופתו) נרדי נתן (עזב) ריחו (הטוב לאחרים) .. ועדיין חביבותא היא גבן (אע"פ שהמקרא מספר בגנותנו, הראה לנו לשון חבה), דכתיב נתן ולא כתב הסריח" (ובתוס': "לשון מגונה לא הי' לו לכתוב (דאית לי' למיכתב לישנא מעליא91 ), אלא כלומר ולא כתב עזב ריחו, דהוה משמע הסריח, אלא כתב נתן, לשון חביבות").
ולכאורה אינו מובן: מהי שייכות הענינים זל"ז? ובודאי אין לומר שרק בגלל שנאמר "עלובה כו'", בא לאח"ז המאמר ד"הנעלבין כו'".
והביאור בזה – ע"פ האמור לעיל:
כיון שלאחרי חטא העגל שבו בנ"י בתשובה (ובאופן דתשובה עילאה), והקב"ה נתרצה לישראל בשמחה ובלב שלם ואמר לו למשה "סלחתי כדברך"92 (כפי שביקש משה שלא ישאר שום רושם מהחטא) – הרי מובן שהיו אז בדרגת צדיקים, ועד לדרגת בעלי תשובה שלמעלה מצדיקים גמורים (כפי שמביא רבינו הזקן93 "מעלת בעלי תשובה על צדיקים גמורים" בנוגע לתשובה עילאה).
והגע עצמך: אפילו בשעת החטא לא נאמר הלשון "עזב", כיון שמעמד ומצב כזה לא שייך אצל בנ"י! ועאכו"כ לאחרי התשובה.
וכיון שכן, יכולה כנס"י לבוא בטענה ורעש ("שטורעם"): כיון שעומדים בדרגת צדיקים גמורים, שאז אין להתיירא אפילו מ"רשע שהשעה משחקת לו"94 – כיצד יתכן שיש ענין של עונשים, יסורים וכו'?!
ועל זה בא המאמר שלאח"ז אודות מעלתם של "הנעלבין ואינם עולבים שומעים חרפתם ואין משיבים" – שאע"פ שיש לבנ"י מה לטעון ולהשיב כו', מ"מ, "אין משיבים", ודוקא ע"י הנהגה זו זוכים לברכותיו של הקב"ה.
כט. ומביא רבינו הזקן גם המשך המארז"ל "עושים מאהבה":
לכאורה אינו מובן: בשלמא ההמשך ד"שמחים ביסורים" נוגע לענין ד"לקבל בשמחה כו'", אבל מה נוגע הענין ד"עושים מאהבה"? ולכאורה לא הי' צריך להעתיק תיבות אלו, אלא לכתוב "וכו'", כפי שמצינו כיו"ב בכ"מ כשישנם תיבות מסויימות בפסוק או מארז"ל שאינם נוגעים לענינא, שכותב "וגו'" או "וכו'"?
אך הענין הוא – שבזה מודגש שהענין ד"אינן עולבין" ו"אין משיבין" צריך להיות מתוך אהבה; וכדי לידע שהאהבה היא אמיתית, לא די ברגש האהבה בלבד, אלא יש צורך שיומשך גם בענין של עשי' – "עושים מאהבה".
ל. ומסיים רבינו הזקן במארז"ל "וכל המעביר על מדותיו מעבירי' לו על כל פשעיו"95 :
כיון שישנו מאורע בלתי רצוי – הנה מזה גופא מוכח שגם לאחרי התשובה נשאר עדיין ענין של פגם, שלכן יש צורך בענין של עונש, כפי שכבר נתבאר בתניא לפנ"ז96 ש"לפי ערך וחלוקי בחי' הפגם .. כך הם חלוקי בחי' המירוק והעונש כו'". ולכן, אף שכבר עשה תשובה, מוטל עליו חוב להסיר את הפגם שנשאר (וע"ד משנ"ת באגה"ת לפנ"ז97 שגם לאחרי שלימות התשובה צריך להיות ענין הקרבן, "ועכשיו שאין לנו קרבן .. התענית הוא במקום קרבן כו'").
וענין זה נעשה עי"ז ש"מעביר על מדותיו", שאז "מעבירי' לו על כל פשעיו" – "כל פשעיו" דייקא (ע"ד משנת"ל98 בענין "כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו מוחלין לו על כל עוונותיו"99 ).
ולכן מביא רבינו הזקן ענין זה באגה"ת – כיון שזהו חלק מענין התשובה.
לא. ולהעיר, שע"פ האמור לעיל, נמצא, שרבינו הזקן מפרש פירוש חדש במארז"ל זה:
הענין ד"מעביר על מדותיו" – הובא ברמב"ם100 בנוגע לענינים שבין אדם לחבירו, ש"ראוי לו לאדם להיות מעביר על מדותיו על כל דברי העולם, שהכל אצל המבינים דברי הבל והבאי, ואינן כדי לנקום עליהם וכו'"; ואילו לפי דברי רבינו הזקן, הרי זה גם בנוגע לענינים שבין אדם למקום, שגם בנוגע למאורעות שבאים מן השמים, שיכול לבוא בטענות כלפי הקב"ה, עליו להיות מעביר על מדותיו.
ומובן שאין מחלוקת בדבר, אלא שהרמב"ם מדבר אודות עניני העולם, שבהם צריך להיות מעביר על מדותיו, לפי "שהכל .. דברי הבל והבאי כו'"; ואילו רבינו הזקן מדבר אודות ענין התשובה (שלכן מביא גם את סיום המארז"ל: "מעבירין לו על כל פשעיו", שלא הובא ברמב"ם שמדבר אודות עניני העולם), ובנוגע לענין התשובה – הענין ד"מעביר על מדותיו" הוא כלפי שמים101.
ועד שע"י התשובה מתקיים פס"ד הרמב"ם102 "הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה .. ומיד הן נגאלין", בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.
* * *
לב. ביאור ה"יינה של תורה" שבפירוש רש"י, שגם בענין שנעשה מאליו באתערותא דלעילא ע"י הקב"ה, צריכה להיות עבודה103 ע"י מעשה ידי אדם104 ("למעשה ידיך תכסוף"105 ) – נכלל בשיחה (הנ"ל סכ"ב) שהוגהה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א.
לג. ויש להוסיף בענין "מעשה המנורה" שהיתה "מקשה זהב", שכן הוא בנוגע לבנ"י שהם כולם ביחד (כנ"ל ס"ג), כפי שהי' במעמד הר סיני – שאז בחר הקב"ה בבנ"י (ולכן "כשיאמר ובנו בחרת יזכור מתן תורה"106 ) – שהיו שם הנשמות של כל בנ"י במשך כל הדורות (כדאיתא בפרקי דר"א107 ), כולל גם נשמות הגרים108 (כמובא בספרים בעלי סמכא בנגלה ובחסידות).
וע"פ דברי רבינו הזקן בתניא109 ש"ובנו בחרת מכל עם ולשון הוא הגוף החומרי הנדמה בחומריותו לגופי אומות העולם" (היינו, שענין הבחירה הוא לא רק גם בנוגע לגוף, אלא רק על הגוף, ולא על הנשמה, שבה לא שייך ענין הבחירה), נמצא, שלא זו בלבד שנשמות הגרים היו במעמד הר סיני, אלא שאז היתה הבחירה גם בגופו של הגר.
ולכן, מה שמצינו שקו"ט בנוגע לגר, הרי זה רק אם יכול לומר "לאבותינו" – שבמשנה110 איתא ש"הגר מביא ולא קורא שאינו יכול לומר .. לאבותינו", אבל בירושלמי111 איתא ש"מביא וקורא, מ"ט כי אב המון גויים נתתיך", וכן פסק הרמב"ם112 (ונתבאר גם בתשובות הרמב"ם113 ); אבל אין שקו"ט בנוגע לענין ד"מושבע ועומד מהר סיני"114 – כיון שגם נשמות הגרים היו במעמד הר סיני, ובעת אמירת עשה"ד נעשה גם אצלם הענין ד"אנכי ה' אלקיך"115, שה' הוא כחך וחיותך116 ; אלא שרצה הקב"ה שהגר יהי' תחילה בין גויים, ואח"כ יתגייר ויקבל נשמה חדשה – נשמה שהיתה במעמד הר סיני.
וזהו גם הביאור בדיוק הלשון "גר שנתגייר", ולא גוי שנתגייר, כמו קטן שהגדיל, עבד שנשתחרר וכו' – כי117, הגיור מוכיח שמלכתחילה הי' "גר", שנשמתו היתה במעמד הר סיני (כי לולי זאת, לא הי' מתגייר), אלא שרצה הקב"ה שיהי' משך זמן בין גויים, ואח"כ יתגייר.
ועפ"ז סרה הקושיא הידועה שיש שואלים118 : מה כבר פועל הגיור כשנעשה כהלכה – כיון שדוקא ע"י הגיור כהלכה, כרצונו של הקב"ה, נעשה הגר מציאות חדשה – שמקבל נשמה שהיתה במעמד הר סיני, ואם אינו רוצה להתגייר כהלכה, לא נפעל שום דבר, ונשאר כמקודם.
ועד"ז בנוגע לאלו הטוענים שמשה רבינו נשא "אשה כושית"119,
– ולהעיר, שיש "חכמים" שחושבים שמצאו קושיא חדשה, אבל האמת היא שקושיא זו שאל כבר זמרי בן סלוא, כמסופר בגמרא במסכת סנהדרין120 (שנדפסה הרבה לפני שנולד בעל הטענה...) ש"הלך שבטו של שמעון אצל זמרי בן סלוא .. מה עשה .. הלך אצל כזבי .. והביאה אצל משה, אמר לו, בן עמרם, זו אסורה או מותרת, ואם תאמר אסורה, בת יתרו מי התירה לך". ובכן: רואים בפועל מה נשאר מזמרי בן סלוא ובני שבטו, ומה אירע עם משה רבינו! –
כיון ש"משה קודם מתן תורה נשא, וכשנתנה תורה כולן בני נח היו ונכנסו לכלל מצות והיא עמהם"121.
לד. אמנם, אע"פ שכל בנ"י הם באופן ד"מקשה", מ"מ, צריכים להיות חילוקים ביניהם – שישנו "רב" שפוסק דינים, וישנו מי שאינו מקיים תומ"צ, שאסור ליתן לו שררה בישראל122, ובודאי שאסור ליתן לו לפסוק שאלה.
וגדולה מזו מצינו, שאפילו דעת בעלי-בתים היא היפך דעת תורה123.
ובהקדמה – שלא מדובר אודות בעה"ב עם-הארץ שאינו יודע ללמוד (דא"כ, מאי קמ"ל שאינו יכול לפסוק שאלה), אלא מדובר אודות בעה"ב שיודע ללמוד, ירא-שמים, ויש לו אפילו "סמיכה" (ממי שראוי ליתן סמיכה, כיון שהוא בעצמו קיבל סמיכה ממי שראוי ליתן), ואעפ"כ, אסור לו לפסוק שאלה, כיון שדעת בעה"ב – שעוסקים בעניני עולם – היא היפך דעת תורה!
אמנם ע"פ תורה צריכים לעסוק בעניני העולם. אי אפשר לומר תהלים כל היום, ולסמוך שהפרנסה תבוא מאלי', אלא צריך לעסוק בעניני העולם – "בכל אשר תעשה"124. אבל בפועל, מצד ההתעסקות בעניני העולם, הרי הוא בעה"ב שדעתו היא היפך דעת תורה!
לה. וזוהי גם הסיבה לכך שיש כאלו שלא מתקבלת אצלם ההנחה שקובע הרמב"ם125 אודות המאורעות שבעולם, שאין זה "מנהג העולם", "נקרה נקרית", אלא זהו "בגלל מעשיהם" של בנ"י:
דובר לעיל126 – ע"פ דברי הרמב"ם הנ"ל – שהסיבה לכך שיש עכשיו ריבוי צרות מהגויים שמסביב לארץ ישראל, היא, בגלל שיהודים עצמם אומרים על הגויים שהם יהודים ויש להם חלק בארץ ישראל.
והתפלאתי, מדוע לא מתקבלת בעולם הנחה זו?! ואפילו יהודים דתיים שמאמינים ברמב"ם שכל דבריו הם "תורת משה", ומאמינים בדברי הגמרא בענין "מדה כנגד מדה"127 – לא מתקבלת אצלם ההנחה שהצרות שסובלים עכשיו מהגויים הם בגלל הסיבה הנ"ל!
עד שתפסתי שזהו תוכן דברי הסמ"ע שדעת בעה"ב היא היפך דעת תורה!
מצד זה שמונחים כ"כ בעניני העולם, ובלשון הרמב"ם: "מנהג העולם" – לא מתקבלת הנחה שהיא היפך מנהג העולם!
מאמינים אמנם בדברי הרמב"ם, אבל אמונה זו נשארת באופן מקיף – ע"ד המבואר128 בענין "גנבא אפום מחתרתא רחמנא קריי'"129.
– תמיד חשבתי שענין זה שייך רק אצל גנב, אבל עכשיו אני רואה שענין זה שייך אצל כל אחד... שבשעה שענין פרטי בא לידי פועל, לא מועיל ענין האמונה, ודעתו נשארת היפך דעת תורה, שלא מתקבלת אצלו הנחה שהיא היפך מנהג העולם, בגלל שהוא מונח כ"כ ב"מנהג העולם".
לו. וכך הי' גם בנוגע ל"מבצע תפילין":
אפילו אצל יהודים דתיים לא הונח – ולא מונח עד היום – שהסיבה לכך שיהודים ניצחו במלחמה היא בגלל הנחת תפילין!
מפורש אמנם בגמרא במסכת ברכות130 : "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך131.. אלו תפילין שבראש", והרא"ש בהלכות קטנות132 כתב ש"מפני קיום מצות תפילין (שמניחים על הזרוע והקדקד) .. יתקיים באנשי המלחמה וטרף133 זרוע אף קדקד", והרי הכל מאמינים בדברי הגמרא והרא"ש (ולומדים זאת עם הילדים וכו'), אבל אעפ"כ, בנוגע לפועל, לומר שנצחון המלחמה הי' בגלל זה שאנשי-החיל הניחו תפילין – לא מתקבלת הנחה זו; האמונה נשארת באופן מקיף, ואינה חודרת בהכרתם.
החיילים שהשתתפו במלחמה ראו נסים גלויים; הם ראו "יד ה'" ו"אצבע ה'" בכל פרט, כידוע מאות סיפורים בזה, אבל הם לא מקשרים זאת עם פעולת הנחת התפילין. – יש לקוות שבמשך הזמן יגיעו לידי הכרה זו, כיון שהם הולכים בדרך הנכונה. אבל אותם דתיים שיושבים בתוך הממשלה – אינם מאמינים בכל הענין!
והענין בזה – שבמלחמה יש צורך בנשק רוחני, כשם שיש צורך בנשק גשמי.
ובהקדמה – שהצורך בנשק גשמי גופא הוא בגלל שהתורה אומרת שיש צורך בכך, והיינו, שהתורה אומרת שבנ"י צריכים לעשות את כל עניניהם בגשמיות, וכשיש מלחמה, צריכים להשתמש בנשק גשמי. וכמדובר בהתוועדות קודמת134, שהסיבה לכך שהולכים לרופא היא – בגלל שכך צוה הקב"ה בתורה, לא בגלל שהרופא מצד עצמו יכול לעזור, שהרי כל הענינים הם מהקב"ה, אלא שהקב"ה אומר שענין פלוני צריך לשאול את הרופא, ענין פלוני צריך לשאול אצל איש צבא, וענין פלוני צריך לשאול אצל מהנדס וכיו"ב.
יש צורך לערוך מלחמה בגשמיות, כיון שכך צוה הקב"ה – "ה' איש מלחמה"135, וכיון שאומרים שיש "מלחמה", הרי מובן שיש צד שכנגד, לפי שכך רוצה הקב"ה, ובד בבד רוצה הקב"ה שיהי' זה באופן ש"ה' איש מלחמה", היינו, שזוהי מלחמה שבה לוחם ה' – הי' הוה ויהי' כאחד136, למעלה מהטבע.
וכמו"כ יש צורך בנשק רוחני – שזהו ענין התפילין.
ומה שאין לו הסברה על זה בשכל – מי יאמר שיש צורך בביאור בשכל?! כל הקיום של בנ"י אינו ע"פ שכל, אלא ענין שלמעלה מהטבע לגמרי, כי ע"פ טבע אין מקום לקיום בנ"י!
וכאמור, הסיבה לכך שיש יהודים שהנחה זו לא מתקבלת אצלם, היא, בגלל היותם בעלי-בתים שדעתם היא היפך דעת תורה, ולכן, כל זמן שעסוקים ומונחים בעניני העולם, לא חודרת אצלם ההכרה בענין שלמעלה מהעולם.
לז. וכן הוא בעניננו:
הרמב"ם אומר שכל המאורעות שבעולם הם בגלל מעשיהם של בנ"י, ולכן צריך כל אחד לפשפש במעשיו כו' – כך שזהו ענין והוראה ששייכים לכל אחד מישראל; אין זה ענין של "ליובאַוויטש"137, וגם לא ענין של "קבלה" ששייך רק ליחידי סגולה [כך הי' בעבר, אבל עכשיו שייך גם חלק הסוד שבתורה לכל אחד מישראל138 ].
ולמרות שמאמינים בדברי הרמב"ם באמונה שלימה – אין זה חודר בהכרתם, בגלל הרגילות בעניני העולם, באופן ש"הרגל נעשה טבע"139, ולכן לא מונח ענין שהוא היפך "מנהג העולם".
(כ"ק אדמו"ר שליט"א הוסיף בבת-שחוק:) ו"אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו"140 : יתכן שאילו הייתי צריך לילך ולעסוק במסחר בעניני העולם בכל יום, לא הייתי רואה את הדברים כפי שאני רואה אותם; אבל לפועל רואה אני שכן הוא, כיון שכך מפורש ברמב"ם!
וכך הי' הסדר תמיד אצל בנ"י, שלא כולם היו במעמד ומצב שלא עסקו בעניני העולם; רוב בנ"י עסקו בעניני העולם [לא רק זבולון, אלא גם שאר השבטים. – יחודו של זבולון הי' ש"לחוף ימים ישכון"141, אבל גם שאר השבטים עסקו בעניני העולם], ורק שבט ישכר (או גם יהודה142 ) עסקו בתורה, ומהם יצאו בעלי הוראה לפסוק הוראות לכל בנ"י.
לח. ולכן:
לא יעזור מה שבאים ואומרים לי, ומאיימים עלי, שאם לא אפסיק לומר שהסיבה לכך שגויים מתערבים בעניני ארץ ישראל ונופלים קרבנות כו' היא מצד הענין של "מיהו יהודי", אזי יפגע הדבר בעניני חב"ד, ויפגע בקשרי הידידות שיש לי עם פלוני בן פלוני וכיו"ב; אינני יכול להפסיק לומר זאת, כיון שהנני רואה זאת בעיני בשר!
כשם שעכשיו נמצאים בשבת פ' בהעלותך, בזמן של רעוא דכל רעוין – כך אני רואה, בלי ספק, שהסיבה להתערבות של מצרים או רוסיא137 היא בגלל שיהודים בעצמם "הזמינו" אותם, בכך שמאפשרים לגויים שיוכלו להיכנס לארץ ישראל; מזמינים את ה"מחבל" להיכנס לארץ ישראל!
אלא מאי, אתה לא רואה זאת – למד יותר גמרא, למד ספרי מוסר, ואולי תתחיל גם אתה לראות זאת; אבל אני רואה זאת בבירור. ובכן, שישאלו אותו: מה יעשה אדם שרואה שבגלל זה נופלים אנשים – שלא יצעק ברחובות?! שלא ידפוק על השולחן?! כל מי שיש לו מוח בקדקדו מבין שבמצב כזה צריך לצעוק, ולא יתכן שמי שרואה דבר כזה, לא יצעק: הצילו!
אלו שרואים זאת ולא צועקים – אין לי הסבר עליהם; אני אומר קאַפּיטל תהלים שה' יאיר את עיניהם וכו'. אבל אני כשלעצמי – אין לי ברירה! כיון שאני רואה זאת, מוכרחני לצעוק! אילו לא הייתי רואה, היתה לי ברירה, אבל כיון שאני רואה, אין לי ברירה אלא לצעוק! – אם אעצום את עיני אזי הקרבן אינו קרבן?!...
אתמול נפלו קרבנות, שלשום נפלו קרבנות, וגם היום בבוקר נפלו קרבנות, והגמרא אומרת שזהו ענין של "מדה כנגד מדה", והרמב"ם אומר שזה ענין שקשור עם מעשיהם של ישראל! – יש לך הסבר אחר ברמב"ם?!
כתב לי מישהו שעל זה נאמר בישעי'143 "אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו ומריתם וגו'". – לא רציתי לומר פסוק זה, כיון שברצוני לדבר רק בצד הטוב, אבל סוכ"ס הרי נאמר בתנ"ך – שכולם מאמינים בו – "אם תמאנו ומריתם", והרי "מריתם" הוא הענין של "ריפורם" [כשישאלו רפורמי מהו הענין של "ריפורם", יאמר גם הוא שזהו ענין של "מריתם"...], ועל זה אומר ישעי': "אם תמאנו ומריתם וגו'" – כל הענינים שנימנו בהמשך הפסוק.
ובכן: אע"פ שמאמינים במ"ש בישעי' – לא מקשרים זאת עם גיור רפורמי!
ומוסיפים לטעון שבישעי' מדובר אודות קירוב הלבבות!... – אין לך קירוב הלבבות גדול יותר מאשר הנהגה ע"פ שו"ע, ועד שאומרים על אהרן כהן גדול שהי' "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה"57, והיינו, שאפילו אלו שהם "בריות בעלמא"144, צריך לאהוב ולקרב לתורה (לא ח"ו לקרב את התורה אליהם, אלא לקרב אותם לתורה145 ); ואילו הנהגה שאינה ע"פ שו"ע, לא יכולה להביא לידי קירוב הלבבות, כי אם לידי "מחלוקת קרח וכל עדתו"146, שפירושה147 : מחלוקת בין קרח לעדתו!
לט. ולכן מוכרחים להשתדל לבטל את הגזירה בהקדם האפשרי, כי, כל מה שמחכים יותר, יהי' קשה יותר לפעול זאת, כיון שה"שמאלניים" ישאלו: למה אתמול שתקתם?!
וברור הדבר שאם ידברו בדברים היוצאים מן הלב, יכנסו הדברים אל הלב148.
ושלא יאמרו שבין-כה לא יעזור הדבר, כי, על כל יהודי נאמר "אע"פ שחטא (כיון שיצרו הרע אנסו149 ) ישראל הוא"35, וניצוץ האש שבכל אחד מישראל הוא תמיד בשלימותו, ועד ל"שלהבת", ובאופן ש"עולה מאלי'"2.
וענין זה נעשה ע"י אהרן הכהן, כמ"ש "בהעלותך את הנרות", היינו, שמדליק את ה"נר" שיש בכל אחד מישראל, וההדלקה היא באופן "עד שתהא שלהבת עולה מאלי'", וע"י "שלהבת" זו מאירים את חושך הגלות, ועד שמזה באים לקיום היעוד150 "ה' יהי' לך לאור עולם".
ויקויים מ"ש "ורדפתם את אויביכם ונפלו לפניכם לחרב"151, וכפירוש רש"י: "איש בחרב רעהו" (כך שיהודי לא צריך להטריח את עצמו), "ונתתי שלום בארץ"152.
וכל זה – כמ"ש בהפטרה153 : "לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות" (שנקרא "אלקי הצבאות"154 ).
ומזה באים לאתחלתא דגאולה, ותיכף לאח"ז – לגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, ובקרוב ממש.
[ניגנו הניגון "כי אלקים יושיע ציון", ולאחרי אמירת ברכה אחרונה155, בעמדו לצאת, שהה כ"ק אדמו"ר שליט"א איזה זמן ורקד על מקומו בשמחה רבה].
הוסיפו תגובה