וזה מעשה המנורה, ש"פ בהעלותך, ט"ז סיון, ה'תש"ל

בס"ד. ש"פ בהעלותך, ט"ז סיון, ה'תש"ל

(הנחה בלתי מוגה)

וזה מעשה המנורה מקשה זהב עד ירכה עד פרחה מקשה היא גו'1. וצריך להבין2, הלא בפרשה זו מדובר אודות הדלקת הנרות, שזוהי העבודה שעושים עם המנורה, ואילו ענין מעשה המנורה (איך עשו את המנורה) נתבאר כבר לפנ"ז בספר שמות3, ובפרשה זו נזכר רק פרט אחד בנוגע למעשה המנורה, עד ירכה עד פרחה מקשה היא, ולא כל שאר הענינים שבמעשה המנורה, וא"כ, מהו אומרו כאן וזה מעשה המנורה גו'. ועכצ"ל, שדוקא הענין דמעשה המנורה באופן שעד ירכה עד פרחה מקשה היא, נוגע ושייך לכללות הענין דהדלקת הנרות באופן שאל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות4, וצריך להבין הענין בזה. וגם צריך להבין הענין בזה בעבודת האדם, שהרי התורה היא נצחית5, שמזה מובן, שגם בזמן שאין ביהמ"ק ישנם כל הענינים בעבודה הרוחנית.

ב) והענין בזה, דהנה, מבואר בלקו"ת6 שמנורה נקראת כנס"י, שהיא קדושת כלל נש"י, כמבואר במנורת זכרי'7 (שקורין בהפטרה) הלא ידעת מה המה וגו' ויען כו' זה דבר ה', והיינו, שהמנורה היא דבר ה' (ספירת המלכות), שהיא כנס"י, על שם שמכנסת בתוכה בחי' אלהות הנק' ישראל (בחי' ז"א), והיא כוללת כל הנשמות כו' (מקור נש"י8, ולכן גם למטה נקראים בנ"י בשם כנסת ישראל). וזהו גם מ"ש זה דבר ה' אל זרובבל9, כי, זרובבל הוא הנשיא8, שהנשיא הוא הכל (כמ"ש במדרש10 והובא בפרש"י11 ), היינו שהוא כולל כל נשמות ישראל. וענין זה מרומז גם בשם זרובבל, שמורכב מב' תיבות, זרע בבל12, שפירושו זרע בלול, היינו, שבלול מב' דרגות זרע, זרע אדם וזרע בהמה, שהם שני הסוגים הכלליים בנשמות ישראל (כמבואר ענינם בדרושים על הפסוק13 ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם14 ). ובפרטיות יותר, כמבואר בלקו"ת (בהתחלת הדרושים דפרשתנו8) שבכללות ישראל שנקראים בשם מנורה, יש ז' נרות, שהם ז' מדריגות בעבודת ה' כו'. ועז"נ אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, שעם היותם ז' נרות שהם ז' מדריגות ואופנים שונים בעבודת ה', מ"מ, מאירים כולם בשוה אל מול פני המנורה, שהוא נר האמצעי15.

ג) וממשיך בכתוב לבאר טעם הדבר, וזה מעשה המנורה מקשה גו', שהסיבה לכך שכל שבעת הנרות מאירים בשוה אל מול פני המנורה, היא, בגלל שבשרשם הם מציאות אחת, שזהו"ע דמקשה, ולכן, אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות (בשוה), כיון שמצד פנימיותם (פני המנורה16 ) הם בדרגא אחת. וממשיך לבאר בפרטיות יותר, עד ירכה עד פרחה, דירכה הוא רגל התחתון (אלו הם מדריגות התחתונות17 ), בדוגמת הירך שבגוף שהוא לבר מגופא18, ופרחה הם הפרחים העליונים (בחי' עליונות17), שזהו ענין של תפארת, דתפארת גופא18. ומוסיף בלקו"ת19 פירוש חדש בזה, שפרחה הוא מלשון פריחה למעלה (פליען), דקאי על גדולי הצדיקים הנקראים פרחה, ע"ש שתורתם ותפלתם פרחה לעילא ע"י דחילו ורחימו שהם גדפין לפרחה, כמבואר בזה"ק20. וזהו עד ירכה עד פרחה, שלמרות חילוקי הדרגות הנ"ל, הנה כולה כאחת נקראת מנורה.

ד) והנה נוסף על מעשה המנורה באופן דמקשה (שנוגע להדלקת המנורה, כנ"ל ס"ג), נזכר גם הענין ד(מקשה) זהב, וכמודגש גם בהפטרה21 ראיתי והנה מנורת זהב כולה. והענין בזה, כמבואר בלקו"ת6 שזהב הוא יראה, כי כסף הוא אהבה, מלשון נכספה22, וזה נק' אהבה מסותרת שיש תמיד בלב כל איש ישראל23, וזהב נק' יראה, מצפון זהב יאתה24. ולזה צריך התבוננות בגדולת א"ס ב"ה כו'. וע"כ תקנו לנו אנשי כנסת הגדולה התפלה עם פסוקי דזמרה כו' שכולה ספורי שבחי אלקים פעמים הרבה (עד) שיגיע למדת יראה, שיירא ויתבושש מגדולת א"ס ב"ה (שזוהי יראה פנימית, יראת בושת). ומוסיף בלקו"ת25, שצ"ל זהב טהור בלי סיג, כמ"ש בפסוק אחר26 מקשה אחת זהב טהור, כי הזהב אם יש בו סיג ממין אחר, נשתנה מראיתה לירקון, כן ע"י הרע נשתנה, וסימן לעבירה הדרוקן27, וצריך להיות סור מרע לגמרי וכו' (וכפי שמבאר שם שענין זה נעשה ע"י תפלה כו'), ואז יהי' מנורה אחת זהב טהור כו'. ומסיים בלקו"ת, שאז יכול אהרן הכהן להדליק אש בכל ז' הנרות, והיינו, שיהי' תוכו רצוף אהבה28 בהתגלות לבו כרשפי אש כו'.

ה) ולאח"ז מוסיף הכתוב וכופל מקשה היא, שזהו ענין נוסף, כמובן מדברי הגמרא במנחות29 מקשה דסיפא למאי אתא כו'. ויש לומר, שזהו מה שמוסיף בלקו"ת25: אך העיקר שצריך להיות אחדות גמור זה עם זה, שלא יביט ברעת חבירו וכו' (וכפי שמביא באגה"ק30 שצריך לקיים מ"ש31 ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם). וממשיך לבאר: והיינו שידע שיש למעלה מנורה מקשה, שהעליון יורד למטה והתחתון עולה למעלה [וכפי שמבאר לפנ"ז32, שמתחלה הי' ככר עגול, ופרש"י33 עשת של ככר זהב היתה ומקיש בקורנס וכו' לפשט אברי', וע"י הכאת הקורנס יורד זהב עליון למטה ותחתון עולה למעלה עד שנתערב כל הזהב], שהרע יורד לפעמים למטה ונכנס באדם רע, ולהיפך, עשיית איזה מצוה מאדם רע לפעמים עולה למעלה ונוטלה אחר, וכל אדם צריך לתלות החסרון בו, והטוב שלו, שמא הוא מאחר שעלה למעלה, ורעת אחרים, שמא הוא שלו שירד למטה. ואז יהי' באמת אחד הירך עם הפרחים, שכל אחד יחזיק עצמו לבחי' ירך ולחבירו בחי' פרח, וחבירו להיפך (עכ"ל).

והענין בזה, דהנה, בדרך כלל מבואר ענין אחדותם של ישראל משום שכל ישראל הם קומה אחת34, ולכן, למרות החילוקים שביניהם שיש מי שהוא בבחי' ראש ומי שהוא בבחי' רגל, הרי בבחינה אחת יש יתרון ומעלה להרגלים, שצריך להלך בהם, וגם הם ממעמידי הגוף והראש כו', ונמצא שאין להראש שלימות בלתי הרגלים, ועד שמוליכים את הראש למקום שמצד עצמו אינו יכול להגיע לשם. אבל כאן מוסיף דבר חידוש בזה, שישנו גם הענין דמקשה באופן שהעליון יורד למטה והתחתון עולה למעלה כו', שמצד זה צריך כל אחד לתלות את החסרון בו ולהחזיק את עצמו לבחי' ירך, ואילו את הטוב צריך לתלות בחבירו, שלכן מחזיק אותו לבחי' פרח כו'.

ו) ומסיים בכתוב1 כן עשה את המנורה, ופירש רש"י, מי שעשאה, ומדרש אגדה ע"י הקב"ה נעשית מאלי'. וי"ל בדא"פ הפירוש בזה, שבתחלה צ"ל ענין עשיית המנורה ע"י עבודת האדם למטה (מי שעשאה) בדרך אתערותא דלתתא, ואח"כ באים להפירוש הפנימי (שזהו הפירוש שבמדרש אגדה, שבו גנוזין סודות התורה35 ), שע"י הקב"ה נעשית מאלי', שהו"ע ההמשכה מלמעלה בדרך אתערותא דלעילא, וכמ"ש גם בסיום ההפטרה9, לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות. ובזה נכלל גם שהקב"ה מבטל את כל ההעלמות וההסתרים כו', החל מההעלם וההסתר שע"י יצה"ר, כמארז"ל36 שזהו מהדברים שמתחרט הקב"ה שבראם, דכתיב37 ואשר הרעתי, שלכן נותן הקב"ה עזר וסיוע לבטל את פעולת היצה"ר, ע"י התשובה, שהו"ע ההשבה למקורו ושרשו – אל מול פני המנורה כו'. וכשישראל עושין תשובה, מיד הן נגאלין38, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, בקרוב ממש.