בס"ד. שיחת יום ה' פ' שלח, כ"ד סיון, ה'תשכ"ח.

– לתלמידות המסיימות ד"בית רבקה" ולמדריכות דמחנה "אמונה" תחיינה –

בלתי מוגה

א. נהוג לקשר כל פגישה עם פרשת השבוע – הפרשה שקראו בשבת שעברה או הפרשה שקורין בשבוע זה.

ובכן: בפרשת שבוע זה מסופר שהקב"ה רצה שבנ"י יכנסו לארץ ישראל, אבל היו המרגלים שטעו בחשבון ובהבנת הענין, ולא כיוונו לכוונה של הקב"ה, ורצו שישאר המצב כמו שהוא – שישארו במדבר, ומזה באה הגישה וההבנה הבלתי-נכונה שנקראת בשם "חטא המרגלים".

ולכאורה אינו מובן – כפי ששואל רבינו הזקן1 : כיון שמדובר אודות אנשים שנבחרו ע"י משה רבינו, שמזה מובן ש"באותה שעה כשרים היו" (כדברי רש"י2 ) – איך יתכן שהיתה אצלם טעות כזו?!

ועכצ"ל, שיש מקום בשכל – שכל אמיתי – לטעות כזו.

והביאור בזה – שכאשר בנ"י היו במדבר, היו יכולים להתמסר ללימוד התורה והנהגה כרצון הקב"ה, ללא הפרעות מצד עניני העולם, כמו התעסקות בפרנסה, שהתבטאה אז בעיקר בעבודת האדמה, חרישה וזריעה וקצירה, וכיו"ב בשאר הענינים שהיו קשורים אז עם ענין הפרנסה, שכן, בהיותם במדבר, קיבלו מן המוכן את ה"מן" שנתן להם הקב"ה מן השמים, והיו להם מים מבארה של מרים, וכן כל שאר הדברים הנצרכים. ולכן טענו שמוטב להמשיך באורח-החיים שבמדבר מאשר להכנס לארץ ישראל, ששם, הרי אפילו במצב הטוב ביותר, יצטרכו להקדיש חלק מהזמן, מסירות ואנרגי' עבור ענינים שאינם מצוות באופן ישיר, או לימוד התורה בנוגע למצוות אלו.

אך עפ"ז נשאלת השאלה לאידך גיסא – כפי שממשיך ושואל רבינו הזקן: הרי זו טענה צודקת – מדוע להקדיש חלק מהזמן עבור עבודת האדמה ושאר עניני פרנסה, בה בשעה שיש אפשרות ובחירה להמשיך לחיות במקום שבו מקבלים את כל הצרכים מן המוכן, ויכולים להקדיש את כל הזמן עבור לימוד התורה וקיום המצוות?!

והביאור בזה – כפי שאמר להם משה בשם הקב"ה: "טובה הארץ מאד מאד"3, והיינו, שאע"פ ששם יצטרכו להתעסק בעבודת האדמה וכל הענינים הקשורים בה, הרי זו הטובה האמיתית עבור כל אלו שיעברו מאורח-החיים שהי' במדבר לאורח-החיים שהי' לאח"ז בארץ ישראל, כי, רצונו של הקב"ה שלא ישארו בלימוד התורה וקיום המצוות כשלעצמם, אלא שעי"ז ישנו ויבנו את העולם להיות כפי רצונו של הקב"ה – "ארץ ישראל", שיהי' ניכר שזהו מקום שחדור עם תורה ומצוותי'.

ב. והנמשל מזה בנוגע לזמנינו זה:

אצל כל אדם יש זמן במשך חייו שבו מקבל מן המוכן את כל צרכיו, וביכלתו להתמסר ללימוד והכנה להתנהג בגדלותו כרצון הקב"ה.

וכיון שכן, יש מקום לומר שהדרך הטובה ביותר למלא רצונו של הקב"ה היא – להמשיך ללמוד תורה ולקיים מצוות לעצמו, ללא צורך להתערב בעניני העולם מתוך השתדלות לפעול בעולם.

ועל זה ההוראה (בנוגע לרצונו של הקב"ה) מפרשת שלח – שהשגת המטרה של הלימוד בשלימותה היא, בשעה שיהודי מראה שלא זו בלבד שהוא עומד על רגליו מבלי להתפעל מהעולם, אלא הוא נעשה כח אקטיבי בעולם לפעול בו שיהי' בהתאם לרצונו של הקב"ה.

ג. וכן הוא אצל כל אחד בחייו הפרטיים, ולדוגמא, שכאשר מסיימים תקופה מסויימת ושלב מסויים בלימודים (כפי שנקרא כאן: "גראַדוּאירט"), הנה התכלית היא – לנצל זאת באופן אקטיבי כדי להתעלות ולשגשג הן בנוגע לעצמו והן בנוגע להשפעה על אלו שמסביבו שנמצאים תחת השפעתו והדרכתו, כך, שהלימוד שלו יומשך במעשה בפועל, בלימוד והדרכת אלו שנמצאים מסביבו, שחייהם והנהגתם יהיו ע"פ התורה שלמד משך זמן (יום, חודש או שנה) לפנ"ז.

ועניו זה שייך במיוחד לקבוצה שמתאספת כאן – אלו שסיימו תקופה מסויימת בלימודם, וכן אלו שמתכוננים לנצל את זמן הקיץ ללמוד ולהדריך בדרך היהדות והתורה את אלו שיהיו תחת השפעתם – שינצלו את כל מה שלמדו והשיגו במשך הימים והשבועות והחדשים שלפנ"ז, כדי להתעלות ולשגשג בנוגע לעצמם, ובאופן שיתבטא גם בהדרכה והשפעה על כל אלו שנמצאים בסביבתם ותחת השפעתם, כך, שהלימוד שלהם יבוא לידי ביטוי במעשה בפועל, ובאופן שלאחרי מספר השבועות שידריכו אותם וישפיעו עליהם, יצאו מה"קעמפּ" עומדים על רגליהם, מתוך מציאת הדרך הנכונה (מבלי לתעות) שבה ילכו ילדי הקייטנה ("קעמפּערס") במשך החדשים והשנים שלאח"ז.

ד. וזכות ההשפעה על ילד יהודי, צעיר או לא כ"כ צעיר, להתנהג כפי שהורנו הקב"ה בתורה, שנקראת "תורת חיים", הוראה בחיים, והוראה כיצד לחיות חיים אמיתיים ("אַ ריכטיקער לעבן"), שכדאי לחיותם לאורך ימים ושנים טובות – גדול כחה להמשיך את ברכותיו של הקב"ה לכל אחד בהמצטרך לו בגשמיות וברוחניות.

ולכל לראש – להצליח בעצמה בלימוד ובהנהגה, ולגרום נחת-רוח אמיתי להורים ולבנ"י בכלל.

ועד שנזכה כולנו, יחד עם משיח צדקנו, ללכת לארץ ישראל, בקרוב ממש, בגאולה האמיתית והשלימה, אמן.

שיהי' לכן קיץ בריא, קיץ שמח וקיץ מוצלח.