ראשית עריסותיכם, ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, התשכ"ח

בס"ד. ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, התשכ"ח

(הנחה בלתי מוגה)

ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה1, וביחזקאל2 כתיב וראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך. וצריך להבין3, מהי השייכות דמצות חלה לענין להניח ברכה אל ביתך, שענין זה יהי' ע"י מצות חלה דוקא. גם צריך להבין מה שמצות חלה היא מהמצוות הראשונות שנצטוו בנ"י לקיים בכניסתם לארץ, כמ"ש4 בבואכם אל הארץ גו' תרימו תרומה לה' ראשית עריסותיכם וגו'.

ויובן בהקדים כללות תוכן ענין הכניסה לארץ ישראל, ארץ ע"ש שרצתה לעשות רצון קונה5, וישראל ע"ש כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל6, שהו"ע עשיית דירה לו ית' בתחתונים7, ועי"ז מחזירים את העולם למעמד ומצב כפי שהי' בתחילת הבריאה, שעולם על מילואו נברא8, שאז הי' אדה"ר בגן עדן, כמ"ש9 ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה, אלא שע"י חטא עה"ד והחטאים שלאח"ז היתה ירידה בעולם כו', ואח"כ במתן תורה פסקה זוהמתן10, ואח"כ חזרה11 ע"י חטא העגל וחטא המרגלים, שאז נגזרה הגזירה שישארו במדבר ארבעים שנה ולא יכנסו לארץ12, ומזה מובן שענין הכניסה לארץ הוא להחזיר את העולם למעמד ומצב כמו שהי' בתחילת הבריאה, קודם החטא. וזהו הטעם שמיד בכניסתם לארץ נצטוו על מצות חלה, דהנה אמרו רז"ל (בירושלמי שבת13 ובמדרש תנחומא14 ) שאדה"ר הי' חלתו של עולם, דכשם שהאשה מקשקשת חלתה במים ואח"כ היא מגבהת חלתה, כך עשה הקב"ה לאדה"ר, דכתיב15 ואד יעלה מן הארץ והשקה ואח"כ וייצר ה' אלקים את האדם עפר גו'. ובחטא עה"ד נתטמאה חלתו של עולם, והתיקון על זה הוא ע"י מצות חלה. וזהו שמצות חלה ניתנה בהכניסה לארץ, שענינה הוא להחזיר את העולם למעמד ומצב כפי שהי' קודם החטא.

וזהו גם ענין מצות חלה ע"ד הרמז (ככל עניני התורה שישנם גם כפי שהם ע"ד הרמז), דהנה איתא בתיקוני זהר16 שחלה הוא חל ה', שזהו17 כמו ההפרש בין ח' לה', חמץ (בח') ומצה (בה')18, שחמץ מורה על היצה"ר, כמ"ש19 מכף מעול וחומץ, וענין המצה, מלשון מצה ומריבה20, הו"ע מה שאמרו רז"ל21 לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר כו', וכדאיתא בגמרא22 בנוגע לאות ה', מ"ט תליא כרעי' (רגל הפנימי של ה' תלוי באויר ואינו דבוק לגגו), דאי הדר בתשובה מעיילי לי' (בפתח העליון בין רגל שבתוכו לגגו), והרי ענין התשובה הוא תיקון החטא, שעי"ז נעשה העולם כפי שהי' בתחילת הבריאה. וזהו גם ענין חל ה', חל הוא מלשון חולין23, שהו"ע קליפת נוגה, וע"י מצות חלה ממשיכים הה' בחל, דהיינו, המשכת הקדושה בחולין, שזהו כללות הענין דהמשכת אלקות בעולם, כפי שהי' בתחילת הבריאה.

ב) והנה ע"פ הידוע שכל עניני העולם ישנם גם בישראל, הרי כן הוא גם בנוגע למצות חלה. ולהעיר גם מהמבואר בספרי מוסר בפירוש הכתוב ראשית עריסותיכם גו', שעריסותיכם הוא גם מלשון עריסה24, וקאי על הזמן שהאדם קם ממיטתו בכל בוקר, שאז נשמתו היא רק באפו25, כתינוק שנולד, שזהו גם דיוק הלשון עריסה, שהיא מיטת התינוק, הנה ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה, שהו"ע אמירת מודה אני לפניך כו' תיכף ומיד כשניעור האדם משנתו26, ולאח"ז כללות ענין עבודת התפלה, שעל ידה מתפשטת ומאירה נשמתו בגילוי, ואילו קודם לזה אסור לעשות שום דבר מעניני העולם27.

והענין בזה, דהנה, החיוב דחלה הוא בעיסה שנעשית ע"י עירוב המים עם הקמח. ובענין הקמח אמרו רז"ל28 אם אין קמח אין תורה, דהפירוש הפשוט בזה הוא כמארז"ל29 יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ כו' וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה, והיינו, שמלבד ענין התורה צריך להיות גם ענין הקמח, שהו"ע המלאכה. ויש בזה ב' פירושים, מלאכה כפשוטה בגשמיות, וגם מלאכה ברוחניות, שהו"ע התפלה, שענינה הוא בקשת צרכיו30. וזהו גם הטעם שהתפלה נקראת חיי שעה31, להיותה צורך חיי שעה, לרפואה לשלום ולמזונות32, משא"כ התורה היא חיי עולם31, כמ"ש33 וחיי עולם נטע בתוכנו. ולכן, מי שתורתו אומנתו פטור מן התפלה34, לפי שהתורה היא חיי עולם, והתפלה היא חיי שעה בלבד. והיינו, שענין (חיי) שעה הו"ע הזמן שהוא בספירת המלכות, שהיא שורש ענין הזמן35 (וגם שרש ענין המקום, כידוע36 שזמן ומקום קשורים זב"ז), אבל התורה היא בחי' ז"א שממנו מקבלת ספירת המלכות, ולכן פוטרת התורה את התפלה, שהרי בכלל מאתיים מנה37.

ג) אך צריך להבין, מהו הטעם שרק מי שתורתו אומנתו פטור מן התפלה, דלכאורה, כיון שהתורה שהיא חיי עולם יש בכחה לפטור את התפלה (שכלולה בה כשם שבכלל מאתיים מנה), הרי גם מי שאין תורתו אומנתו הי' לו ליפטר מתפלה ע"י לימוד התורה, והיינו, דאף שבמשך היום יש זמנים שבהם עוסק בעניני העולם, מ"מ, כיון שבשעה זו עכ"פ עוסק בלימוד תורה, הי' לו ליפטר מתפלה, כיון שנכללת בתורה. אך הענין הוא, דהנה, אף שגדלה מעלת התורה לגבי תפלה, מ"מ, יש גם מעלה בתפלה לגבי תורה, שיש בה ענין התמידיות והעדר השינוי, שהרי התפלה אינה כמו התורה שצריך להיות בה ענין החידוש, לאפשא לה38, אלא אדרבה, שנוסח התפלה הוא בשוה בכל יום (הן נוסח התפלה דימות החול, והן נוסח התפלה דשבת ויו"ט כו'), והיינו, שהשינוי והחידוש הוא רק בהניצוצות המתבררים כו', אבל התפלה עצמה היא בשוה. וענין זה הוא ע"ד מ"ש39 המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, שתמיד נמשכת בחינה זו. והרי ידוע הכלל שכל המשכה שהיא בתמידות הרי היא נמשכת מבחי' אני הוי' לא שניתי40. ומצד מעלת התמידיות שבתפלה שנמשכת מבחי' אני הוי' לא שניתי, הנה אף שהתורה היא למעלה מתפלה, מ"מ, חייבים גם בתפלה. אמנם, מי שתורתו אומנתו, שאינו מפסיק מלימוד התורה אלא לומד תמיד, הרי אצלו ישנה גם מעלת התמידות (שזוהי מעלת התפלה, כנ"ל) בלימוד התורה (שלמעלה מתפלה), ולכן פטור מתפלה (כמבואר כל זה במאמרי אדמו"ר הצ"צ41 ואדמו"ר מהר"ש42, שמיוסדים על מאמר אדמו"ר הזקן בסידור שער הק"ש43 ).

ד) ועדיין צריך להבין דיוק הלשון תורתו אומנתו, דלכאורה, כדי להדגיש ענין התמידיות מתאים יותר לשון של קביעות, ע"ד מאמר המשנה44 עשה תורתך קבע (ומלאכתך עראי), ומהו דיוק הלשון אומנות דוקא. אך הענין יובן ע"פ המבואר במק"א45 בפירוש מארז"ל46 התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה כו', כך הי' הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם, שזוהי מדרגת התורה כפי שיש לה שייכות לעולם, ולא מדרגת התורה כפי שהיא מצד עצמה שאין לה שייכות לעולם כלל. וכמובן מהמבואר באגה"ק ד"ה דוד זמירות קרית להו47, שמעלת התורה שכל העולמות בטלים לגבי דקדוק אחד ממנה, היא מבחי' אחוריים של עומק המחשבה כו', אבל פנימיות שבעומק שהוא פנימית התורה היא מיוחדת לגמרי באור א"ס ב"ה כו', ולגבי א"ס ב"ה כל העולמות כלא ממש ואין ואפס ממש, והלכך אין לשבחה כלל בתהלת חיות כל העולמות, מאחר דלא ממש חשיבי, ובבחי' פנימיותה אינה אלא שמחת לב ושעשוע המלך הקב"ה שמשתעשע בה, כמ"ש48 ואהי' אצלו גו' שעשועים גו', אבל נעלמה מעין כל חי49. ומזה מובן גם בענין תורתו אומנתו, שזוהי מדרגת התורה שיש לה שייכות לעולם (כלי אומנתו של הקב"ה בבריאת העולם), ועל זה שייך לומר שמי שתורתו אומנתו פטור מן התפלה לפי שבכלל מאתיים מנה, היינו, שענין התפלה שבה מבקשים צרכי העולם, הוא כמו מנה שנכלל במאתיים, כיון שגם התורה היא במדריגה ששייכת לעולם, משא"כ בנוגע למדרגת התורה שאין לה שייכות לעולם כלל, לא שייך לומר שכוללת גם ענין התפלה כשם שבכלל מאתיים מנה, כי, מנה ומאתיים הם באותו גדר, ואילו תפלה שענינה בקשת צרכי העולם, ותורה כפי שהיא במדריגה שאין לה שייכות לעולם כלל, הם שני ענינים בפני עצמם.

ה) ויש להוסיף, שע"פ האמור שתורתו אומנתו היינו מדרגת התורה ששייכת לעולם, תתורץ התמיהה בענין מי שתורתו אומנתו שפטור מן התפלה, דלכאורה יפלא הדבר, הרי מצות עשה מן התורה שיהא אדם שואל צרכיו שהוא צריך להם50, ואיך אפשר שמי שתורתו אומנתו יפטר מזה. אך הענין הוא, שנוסף לזה שגם מי שתורתו אומנתו שפטור מן התפלה, הנה מזמן לזמן צריך להיות אצלו גם ענין התפלה, וכמ"ש רבינו יונה51 שרשב"י הי' מתפלל משנה לשנה, וכן מצינו בגמרא52 גבי רשב"י ור"א בנו, בעידן צלויי כו' ומצלו (ואף שבתוס'53 פירשו שמצלי היינו ק"ש, הרי הפירוש הפשוט דמצלי הוא תפלה54 ), הנה גם העסק בתורה גופא הוא באופן שקשור גם עם העולם (כנ"ל), היינו, שע"י לימוד התורה נמשכים גם צרכי האדם בעניני העולם כמו ע"י בקשת צרכיו בתפלה, והחילוק אינו אלא שההמשכה שע"י התפלה היא בדרך מלמטה למעלה, ואילו ההמשכה שע"י התורה היא בדרך מלמעלה למטה55. וזהו גם מה שמצינו גבי רשב"י, שתורתו אומנתו34, שפעל ירידת גשמים ע"י אמירת תורה, כדאיתא בזהר56 זימנא חדא הוה צריכא עלמא למיטרא, אתו לקמי' דרשב"י כו' פתח ואמר שיר המעלות הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד57, ועי"ז שדרש בתורה ירדו גשמים, ומבואר בזה58, שהטעם שפעולת ירידת גשמים היתה ע"י אמירת תורה על פסוק זה דוקא, הוא, לפי שפסוק זה שייך לתוכן הענין דירידת גשמים, כי, שבת אחים גם יחד הו"ע יחוד ז"א ומלכות, שזהו שרש ענין ירידת גשמים, ומזה נמשכת ירידת גשמים כפשוטם. ונמצא, שגם אצל מי שתורתו אומנתו צריך להיות לימוד התורה באופן שקשור גם עם עניני העולם, שעי"ז יתמלא צורך העולם (בענין הגשמים וכיו"ב), כמו ע"י תפלה. וכללות הענין בזה, שגם מי שעיקר עבודתו היא בלימוד התורה, תורתו אומנתו, הרי זה צריך להיות באופן שעי"ז פועל גם בעניני העולם לבררם כו'. ובזה יובן גם מה שמצינו שרב יהודה כולי תנויי בנזיקין הוה59, דלכאורה, כיון שאצל ר' יהודה היתה תורתו אומנתו60, למאי נפק"מ באיזה חלק בתורה הי' לימודו. אך הענין הוא, שבזה מודגש שגם אצל מי שתורתו אומנתו צריך להיות לימוד התורה באופן ששייך לעולם, שזהו שענין התורה הוא להבדיל בין הקודש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור61, וכמודגש בעיקר בהלימוד דנזיקין62, וזהו שרב יהודה כולי תנויי בנזיקין הוה.

ו) וזהו ענין הקמח, כמארז"ל אם אין קמח אין תורה, וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה, והיינו, שלימוד התורה צריך להיות באופן שיומשך גם בעולם, הן ע"י מלאכה כפשוטה, והן ע"י מלאכה רוחנית שהו"ע עבודת התפלה. ולהעיר גם מדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר63 אודות תורת הרה"צ ר' לוי יצחק מבארדיטשוב בפירוש המאמר כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה, שמלאכה הו"ע ההתעסקות באהבת ישראל [שזוהי תוכן המצוה הראשונה שבתורה, פרו ורבו64, כפי שהיא ברוחניות הענינים, אַז מ'דאַרף מאַכן נאָך אַ אידן65 ], והרי המלאכה דאהבת ישראל קשורה גם עם המלאכה דעבודת התפלה, כמובן מפתגם רבינו הזקן66, שאהבת ישראל, ואהבת לרעך כמוך67, היא הכלי לאהבת ה', ואהבת את הוי' אלקיך68 (וכב' הפירושים שבזה, לשון ציווי ולשון הבטחה69 ), שזהו ענינה של עבודת התפלה, כמאמר70 לית פולחנא כפולחנא דרחימותא. וזהו ענין מצות חלה שנצטוו ישראל בכניסתם לארץ, שעי"ז מתקנים הקלקול שנעשה ע"י חטא עה"ד בחלתו של עולם, ומחזירים את העולם למעמד ומצב כפי שהי' קודם החטא. וזוהי גם ההכנה להכניסה לארץ – ובלשון רש"י על הפסוק71 כי תבואו אל ארץ מושבותיכם גו', בישר להם שיכנסו לארץ – ע"י משיח צדקנו, שיבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, בקרוב ממש.