בס"ד. ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשכ"ו
(הנחה בלתי מוגה)
בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ1. ומביא כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע2 פירוש רש"י ז"ל, אמר רבי יצחק לא הי' צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש3 הזה לכם כו', ומה טעם פתח בבראשית, משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים4, שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם כו', הם אומרים להם, כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו וכו'. וממשיך: ובאמת נפלא הדבר מה שנאמר בריאת שמים וארץ בתורה, הרי תורה היא לשון הוראה5, והיא ספר דינים, ומה שייך ענין בריאת העולם שנאמר בתורה כו' (והיינו, שלא יתכן לומר שבגלל שצריך לתרץ טענת אוה"ע, לכן נכתב בתורה ענין שלא שייך לתורה6, ועכצ"ל, שגם ענין זה שייך לתורה). וגם צריך להבין מהו ענין לתת להם נחלת גוים, ומהו ענין שנתנה לאשר ישר בעיניו כו'.
ב) וממשיך בהמאמר, שלהבין זה יש להקדים תחילה הענין דא-ל דעות הוי'7, שהן ב' דעות8, דעת עליון ודעת תחתון9, דעת עליון, שלמעלה יש ולמטה אין, ודעת תחתון, שלמטה יש ולמעלה אין, ומ"מ אין סתירה ביניהם, כי שניהם הם בהאור האלקי גופא (שזהו מש"נ א-ל דעות הוי'), אלא שהם בב' בחי' של האין, ד"ע הוא בהאין של היש האמיתי, בחי' האור כפי שנמשך מן העצמות, שהוא אין בעצם מהותו, וד"ת הוא בהאין של היש הנמצא, בחי' הארה דהארה שנעשית מקור ליש, ומה שנקרא אין ה"ז ע"ש שאינו מושג, וע"ש שהוא בבחי' לא דבר כמו היש שהוא בבחי' מציאות דבר ממש.
וממשיך בהמאמר, דכשם שיש ב' דעות למעלה, בחי' ד"ע וד"ת, כמו"כ צ"ל באדם ג"כ ב' הדעות [והיינו, לפי שהאדם כלול מכל הענינים שבסדר השתלשלות10, מלמעלה מעלה עד למטה מטה11], והן יחודא עילאה (ד"ע) ויחודא תתאה (ד"ת), והו"ע היחוד דהוי' אלקים, שהיחוד הוא בב' האופנים דיחו"ע ויחו"ת. והו"ע שילוב אד' בהוי' ושילוב הוי' באד', שכאשר השילוב הוא אד' בהוי', ה"ז התגברות הוי' על אד', וזהו בחי' יחו"ע, וכאשר השילוב הוא הוי' באד', ה"ז התגברות אד' על הוי', וזהו בחי' יחו"ת. וכמו"כ ישנם ב' דעות אלו בתורה, והו"ע לחם מן הארץ, גליא דתורה, ולחם מן השמים, פנימיות התורה, ובכללות יותר, הנה לחם מן הארץ הוא מה שניתן מיד לאחר יצי"מ, ולחם מן השמים הוא כללות הענין דמ"ת, כולל גם גליא דתורה, שגם זה בחי' ד"ע. והיינו, שלחם מן הארץ היא הידיעה דד"ת ששייכת לענין הבירורים מלמטה למעלה, שעי"ז נעשה היחוד דהוי' אלקים בבחי' שילוב הוי' באד', ולחם מן השמים הוא היחוד דהוי' אלקים בבחי' שילוב אד' בהוי', בבחי' ד"ע.
ג) ומסיים במאמר12, שעפ"ז יובן מ"ש רש"י לא הי' צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם וכו'. דהנה, בראשית גו' והחודש גו' הם ב' אופני ההנהגה שלמעלה, שמהם יכולים לידע גדלות הבורא, הנהגה טבעית והנהגה נסית (כדאיתא בעקידה13), שהם ע"ד ב' הענינים דד"ע וד"ת, יחו"ע ויחו"ת. בראשית גו' הו"ע הנהגת הטבע, בחי' ד"ת, יחו"ת, שזהו ענינו של חודש תשרי, שהוא זמן בריאת העולם להיות בבחי' הנהגת הטבע. והחודש הזה גו', חודש ניסן, הו"ע הנהגה שלמעלה מהטבע, בחי' ד"ע, יחו"ע, כדאיתא במדרש14 כשבחר (הקב"ה) ביעקב ובניו (כמ"ש15 יבחר לנו את נחלתנו את גאון יעקב אשר אהב סלה) קבע בו (בעולמו) ר"ח של גאולה, שהו"ע שידוד המערכות וביטול הטבע, כמו האותות ומופתים דיצי"מ כו'. וזהו שלא הי' צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם, דכיון שהתורה בכלל היא בחי' ד"ע, צריך להיות התחלת התורה מהחודש הזה לכם, שהו"ע ד"ע, כנ"ל.
ומה טעם פתח בבראשית, משום כח מעשיו הגיד לעמו גו', כח מעשיו היינו הכח והשליטה על הטבע16, והו"ע הבירורים מלמטלמ"ע בבחי' ד"ת. והטעם שגם ענין זה נכתב בתורה, כי, אע"פ שהבירורים דד"ת הם הבירורים דשם ב"ן, מ"מ, גם ענין זה הוא ע"י הארת שם מ"ה, ולכן נאמר ענין זה בתורה, שהיא בחי' שם מ"ה. וזהו כל הארץ של הקב"ה היא ונתנה לאשר ישר בעיניו, דבחי' נתינה היא משם מ"ה, בבחי' המשכה מלמעלה למטה. וזהו ג"כ לאשר ישר, כמו ישר יחזו פנימו17.
וי"ל שזהו שבתחלת השנה קורין פרשת בראשית שבה מדובר אודות סדר ההנהגה ע"פ טבע, לפי שאז מתחיל סדר העבודה בעולם בענין הבירורים מלמטה למעלה, והכח לזה הוא עי"ז שקורין ענין זה בתורה, כנ"ל שגם ענין הבירורים דשם ב"ן הוא ע"י הארת שם מ"ה, שזהו"ע התורה, וזהו הנתינת כח לעבודת הבירורים במשך כל השנה כולה שנמשכת ע"י הקריאה בתורה בשבת בראשית, שהיא שבת כללית, כפתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר18 שלפי אופן העמידה (ווי מ'שטעלט זיך) בשבת בראשית כך נמשך על כל השנה כולה.
ד) ויש להוסיף בזה בפרטיות יותר, שב' הענינים דד"ע וד"ת, יחו"ע ויחו"ת, ישנם בהענין דבראשית גופא, שזהו מ"ש בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, שהרי החילוק בין שמים לארץ הוא ע"ד החילוק שבין ד"ע ויחו"ע לד"ת ויחו"ת19. ובזה גופא ישנו הסדר דבראשית גו' את השמים ואת הארץ, ששמים קדמו לארץ, שזהו ע"ד שלא הי' צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם (ד"ע ויחו"ע), וישנו הסדר דביום עשות הוי' אלקים ארץ ושמים20, שארץ קדמה לשמים, שזהו ע"ד פתח בבראשית (ד"ת ויחו"ת). וכללות הענין בזה, שקדימת שמים לארץ היא בסדר הבריאה מצד בחי' הגילויים כו', שמצד זה יש מעלה בד"ע ויחו"ע, אבל מצד כוונת הבריאה, שכללותה הוא כדי שתהי' עבודת הבירורים מלמטה למעלה דוקא, אזי ארץ קדמה לשמים, ומצד זה יש מעלה בעבודה שבבחי' ד"ת ויחו"ת דוקא.
ה) והענין בזה, דהנה, התחלת ועיקר העבודה היא בבחי' ד"ת ויחו"ת דוקא, שזהו"ע דפתח בבראשית, ענין הבירורים מלמטה למעלה, שעבודה זו היא באופן דכח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, והיינו, שתחילה נתנה להם, ואח"כ נטלה מהם ונתנה לנו, ע"י מעשינו ועבודתנו בבירור העולם, שלכן, הנה גם קיום התומ"צ צריך להיות בהתלבשות בדרך הטבע דוקא (וכידוע הסיפור אודות אדמו"ר הזקן בנוגע לקידוש לבנה21). ועד"ז בנוגע לבירור הגוף ונפש הבהמית, שזהו כללות ענין ירידת הנשמה בגוף, שלא ירדה כדי לתקן את עצמה, כי הנשמה עצמה אינה צריכה תיקון כלל22, שכבר ניתקנה, לפי ששרשה משם מ"ה (בגימטריא אדם23) שבבחי' התיקון24, אלא ירידתה למטה היא כדי לתקן את הגוף ונפש הבהמית כו'. ובשביל זה צריכה להיות העבודה באופן דכח מעשיו, שהו"ע המעשה (גם) מלשון כפי'25, שזוהי העבודה דאתכפיא (ועד שגם לימוד התורה צריך להיות באופן של שינוי הרגילות דוקא, כידוע26 בענין המעלה דשונה פרקו מאה פעמים ואחד, לפי שזהו יותר מרגילותו). וזוהי גם כללות המעלה של עובדי הוי' בגופם לגבי עובדי הוי' בנשמתם27, שזהו מצד מעלת העבודה דאתכפיא, שמצד החידוש שבה ה"ה פועלת תענוג למעלה, כמשל הידוע מציפור המדברת28. וזהו פתח בבראשית, שזוהי התחלת ועיקר העבודה, ורק לאח"ז באים לעבודה שבבחי' ד"ע ויחו"ע, שזהו"ע דהחודש הזה לכם. ויתירה מזה, שגם לאחרי שהאדם מתעלה בעבודתו ומגיע לבחי' ד"ע ויחו"ע, צריך שישאר אצלו רושם ממדריגת ד"ת ויחו"ת (וע"ד שמבאר אדמו"ר הזקן בקיצור וברמז בהקדמה לשער היחוד והאמונה, חינוך קטן, בפירוש הפסוק29 חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה, שבעת העלי' ממדריגה למדריגה שאז הוא בבחי' נפילה ממדריגתו הראשונה, שזהו מ"ש30 שבע יפול צדיק וקם, נשאר בו הרשימו ממדריגתו הראשונה).
אמנם אף שעיקר העבודה היא בבחי' ד"ת ויחו"ת, מ"מ, כדי שהעבודה שבבחי' ד"ת ויחו"ת תהי' כדבעי (ועד שעל ידה יגיעו גם לעבודה שבבחי' ד"ע ויחו"ע), יש צורך בנתינת כח מהענין דד"ע ויחו"ע31. וזהו שגם כאשר פתח בבראשית נאמר את השמים ואת הארץ, שמים תחילה ואח"כ ארץ, שזוהי הנתינת כח שמצד בחי' ד"ע ויחו"ע (בחי' שמים) כדי שתוכל להיות עבודת הבירורים בבחי' ד"ת ויחו"ת (ע"ד שכללות הענין דבראשית נכתב בתורה, כנ"ל ס"ג). ומ"מ32, עיקר העבודה היא בענין הבירורים בבחי' ד"ת ויחו"ת (בחי' ארץ) דוקא, ועי"ז דוקא נעשית עיקר ההמשכה33, ולכן נאמר בסיום הפרשה אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות הוי' אלקים ארץ ושמים, ארץ תחילה. וזהו גם הענין דנקבה תסובב גבר34, אשת חיל עטרת בעלה35, שיהי' בגמר העבודה36, כאשר יקויים היעוד37 אלה תולדות (תולדות מלא38) פרץ גו', בביאת משיח צדקנו, דוד עבדי נשיא להם לעולם39.
הוסיפו תגובה