בס"ד. שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשכ"ו.

בלתי מוגה

א. בשיחות א-ב נתבאר פירוש רש"י בהתחלת התורה: "אמר רבי יצחק1, לא הי' צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם, שהיא מצוה ראשונה2 שנצטוו בה ישראל3, ומה טעם פתח בבראשית, משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים4, שאם יאמרו אוה"ע לישראל לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו", – שטענת אוה"ע היא (לא על עצם הכיבוש, שהרי כיבוש מלחמה אינו גזל5, אלא) על שינוי עצם מהות הארץ שנעשית "ארץ ישראל", שיש בה קדושה.

והמענה על זה – שמלכתחילה בראה6 הקב"ה ונתנה לאשר ישר בעיניו (בנ"י), אלא שרצונו של הקב"ה שהענין ד"נתנה לנו" בפועל יהי' לאחרי ש"נתנה להם" ואח"כ "נטלה מהם", ואז נשארת של בנ"י לעולם, כיון שאין זה רק מצד הכיבוש (שזהו רק דבר חיצוני), אלא להיותה ארץ הקודש כפי שנבראה בעצם מהותה7.

וזוהי גם הוראה בנוגע לסדר עבודת בנ"י עצמם8 בלימוד התורה – שתחילה "מלמדין אותו כל התורה כולה", ואח"כ בא מלאך ו"משכחו כל התורה כולה"9, כדי שהלימוד בפועל יהי' ע"י יגיעתו, אבל באופן שעי"ז יוכל להגיע למדריגת התורה כפי שהיא למעלה מגדר הבריאה (שזהו מה ש"נתנה לנו"10 דוקא). ועד"ז בנוגע לסדר השתלשלות התורה גופא, שמצד עצמה היא חכמתו ורצונו של הקב"ה, ונסעה וירדה בעולמות בי"ע, דרוש ורמז ופשט, אך דוקא ע"י לימוד הפשט בעולם העשי' מתגלה עצם התורה – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש ח"ה בתחלתו.

* * *

ב. מאמר ד"ה בראשית ברא גו'.

[לאחרי המאמר אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שכל אלו שסיימו (או שיסיימו עד הבדלה) לימוד הלקו"ת והתו"א השבועי, יאמרו "לחיים"11.

וכן עורר שבהמשך ללימוד הלקו"ת יחליטו ע"ד קביעות עתים ללימוד החסידות בכלל (בהוספה על השיעורים הקבועים), באופן שיומשך על כל השנה כולה, ומתוך שמחה.

אח"כ הורה שימכרו את המצוות12, כנהוג בשבת בראשית, וכרגיל בכל שנה – בחבישת "שטריימל"13].

* * *

ג. נתבאר פירוש רש"י בסיום הפרשה14: "כי נחמתי כי עשיתים", "חשבתי מה לעשות להם על אשר עשיתים" (ולא חרטה על בריאתם) – דאף ש"וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו", "נהפכה מחשבתו .. למדת הדין"15, הרי זה רק במחשבה, ואילו בדיבור – "ויאמר ה' אמחה גו'"14, לא מחיית היקום לגמרי, אלא רק "אביא עליו מים כו'", כך שישארו כל אלו שבתיבה, וטעם הדבר – "כי נחמתי כי עשיתים", "חשבתי מה לעשות להם", למצוא דרך שישארו בקיומם, כיון שהם מעשי ידי ("כי עשיתים")16. וההוראה מזה, עד כמה צריכה להיות הזהירות מדיבור בלתי-רצוי על הזולת17, שיכול לגרום לקטרוג כו'18, וגם כשרואים אצל הזולת ענין בלתי-רצוי, צריך לדון אותו לכף זכות – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חט"ו ע' 27 ואילך.

ד. בהמשך להוראה הנ"ל, נתבאר גם מ"ש גבי שם ויפת "וערות אביהם לא ראו"19, ע"פ תורת הבעש"ט20 שכאשר אדם רואה רע בזולתו, הרי זו הוכחה ש(דוגמת) אותו רע נמצא בו21, וצריך לתקנו (ולולי שהי' רואה זאת אצל הזולת, לא הי' יודע שיש בו רע, כי, "על כל פשעים תכסה אהבה"22), כי, מלמעלה מראים לו רק שיש בחבירו ענין הזקוק לתיקון, ומה שרואה ענין רע, הרי זה בגלל שיש בו רע וצריך לתקן את עצמו; וזהו החילוק בין חם שראה את הרע עצמו, לשם ויפת שהתעסקו רק בתיקון הדבר, ולא ראו את הרע עצמו – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש ח"י ע' 24 ואילך.

ה. במהלך השיחה בביאור פרש"י ד"ה כי נחמתי כי עשיתים, נתבאר גם פרש"י ד"ה וינחם ה' כי עשה15:

רש"י מפרש: "נחמה היתה לפניו שבראו בתחתונים, שאילו הי' מן העליונים, הי' ממרידן". ואח"כ מוסיף: "ד"א וינחם, נהפכה מחשבתו של מקום ממדת רחמים למדת הדין וכו'".

והביאור בזה:

רש"י מקדים הפירוש "נחמה היתה לפניו כו'", כי, עפ"ז מובן מ"ש "וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ" – שהנחמה היא "שבראו בתחתונים"; משא"כ להפי' ש"נהפכה מחשבתו .. למדת הדין", אין מקום להדגיש את בריאת האדם "בארץ", שהרי אדרבה: זהו טעם למעט חומר החטא, כמובן שחטא בשמים הוא גרוע וחמור יותר מחטא בארץ (וע"ד שבארץ גופא גרוע וחמור יותר חטא דור הפלגה שאמרו "נעלה לרקיע כו'"23).

אלא, שלפי' הא' יש קושי בהמשך הכתוב "ויתעצב אל לבו" – שאין לפרשו כפשוטו (כבפי' הב', "נתאבל על אבדן מעשה ידיו"), דא"כ, הי' צריך הכתוב להקדים "ויתעצב אל לבו", שזהו עיקר תוכן הכתובים כאן ("וירא ה' כי רבה רעת האדם גו' אמחה את האדם גו'"), ורק אח"כ להוסיף עוד פרט לאידך גיסא, שלמרות כל זה, הנה "נחמה היתה לפניו שבראו בתחתונים"; ולכן מוכרח רש"י לפרש "ויתעצב האדם אל לבו של מקום, עלה במחשבתו של מקום להעציבו" – מלשון שבירה, כפירוש תרגום אונקלוס (כמ"ש רש"י: "זהו תרגום אונקלוס"), והרי אין זה הפירוש הפשוט ד"ויתעצב" בכל המקרא.

ולכן לא מסתפק רש"י בפי' הא', ומוסיף: "ד"א וינחם, נהפכה מחשבתו כו', ויתעצב אל לבו, נתאבל על אבדן מעשה ידיו".

*

ו. בסיום ההתוועדות אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:

בהמשך להמנהג להכריז במוצאי שמח"ת "ויעקב הלך לדרכו"24 – הרי עיקר ההליכה לדרכו היא בעניני הרשות, שההתעסקות בהם היא לאחרי יום השבת – בימות החול.

ובהתאם לכך, הנה בעמדנו קודם היציאה לסדר העבודה דימות החול במשך כל השנה – ינגנו עתה הניגון "האָפּ קאָזאַק"25, כדי לצאת ("אַריינהאָפּן") לעבודה דכל השנה כולה מתוך מסירת-נפש, כמו "קאָזאַק" – ובנדו"ד, שמדובר אודות ניגון של ה"סבא משפּאָלי", הרי בודאי שהכוונה היא ל"קאָזאַק" בקדושה – שהולך מתוך מסירת-נפש (כמ"ש26 "בידך אפקיד רוחי", "ער גיט זיך אַוועק אינגאַנצן") באופן שלמעלה מדרך הטבע, על מנת להמשיך את הענין ד"מלוך על העולם כולו בכבודך" שבר"ה – על כל השנה כולה.

[והתחיל כ"ק אדמו"ר שליט"א לנגן הניגון "האָפּ קאָזאַק"].

______ l ______