בס"ד. ש"פ וישב, כ"א כסלו, ה'תשכ"א

(הנחה בלתי מוגה)

דוד מלך ישראל1, ומבאר כ"ק אדמו"ר הזקן בד"ה זה (ממאמריו הקצרים2), דדוד מלך ישראל היינו התגלות מישראל, וכשהגיע בדרך השתלשלות עד עולם העשי', נחלף מהאות ה' דלית, וזהו שם דוד. והליכות עולם לו3 נצרך להלל בתהילות, לשון בהילו נרו4 כו', היינו להאיר ע"ת5 דעשי' כעין עלמא עילאה דאצילות, ועל זה נאמר כל ספר תהלים מעשר תחתונות דעשי' כו' להגיע לאצילות.

ב) וביאור הדברים, דהנה, מלך מורה על ענין הגילוי, כמבואר בלקו"ת6 בענין המסעות, שספירת המלכות הו"ע הגילוי. וזהו שמלך ישראל היינו הגילוי דישראל, בחי' אצילות7. והנה, עיקר הגילוי דמלכות דאצילות הוא בעולם העשי', כמאמר8 אימא תתאה (מלכות) מקננא בעשי', אלא שבעשי' נחלף מאות ה' לאות ד'. והענין בזה, כפי שמבאר כ"ק מו"ח אדמו"ר בהמשך באתי לגני9 בענין אותיות ד' ור', ששתיהן מורות על היפך העשירות, אלא שאות ד' היא בקדושה, ואות ר' היא בלעו"ז, וכמו החילוק בין הוי' אחד.10 לאל אחר11, והיינו לפי שבאות ד' ישנו יו"ד מאחוריו, המורה על הביטול, משא"כ באות ר'. וזהו שבעשי' נחלף מאות ה' לאות ד' דוקא (ולא לאות ר'), דאף שהמלכות יורדת לעשי', רגלי' יורדות מות12, מ"מ, כיון שזהו בעולם הקדושה, הרי זה אות ד' דוקא. וזהו ענין שם דויד13 (ביו"ד), כפי שהוא במאמר כ"ק אדמו"ר הזקן14, כי, ב' ההי"ן שבעולם האצילות (כידוע שעשר הספירות שבעולם האצילות הם ד' אותיות דשם הוי'15), כשבאים בעולם העשי', מתחלפים בד', ועי"ז נעשה שם ד' ו' י' ד' (וע"ד החילוף דתיבת אחד בתיבת ועד16).

אמנם תכלית הכוונה בירידת המלכות דאצילות לעולם העשי' היא כדי לפעול ענין הביטול בעשי' כדי שעי"ז יתעלה לאצילות, שגם ענין זה נעשה ע"י המלכות. וכידוע שהמלכות פועלת ב' ענינים17, ענין ההתהוות, וענין הביטול וההעלאה. וזהו הענין דתהלים, כפי שמבאר בהמאמר, ש"נצרך להלל בתהילות, לשון בהילו נרו כו' (שהו"ע ההארה והגילוי), היינו להאיר ע"ת דעשי' כעין עלמא עילאה דאצילות" (שהו"ע ההעלאה דעשי' "להגיע לאצילות").

ג) ומסיים בהמאמר: לכן צריך כ"א לאמור הקאַפּיטל שהוא עומד בשנה זו ולהלל בתהילות כו', וד"ל. וכנראה שזהו המקור למ"ש כ"ק מו"ח אדמו"ר18, שתקנת הקדמונים היא שכל אחד יאמר את המזמור בתהלים המתאים למספר שנותיו, כגון כשנעשה בן י"ג יאמר מזמור י"ד, וכן כיו"ב.