בס"ד. ש"פ בשלח, שבת שירה, י"ז שבט, ה'תשל"ג

(הנחה בלתי מוגה)

ובני1 ישראל הלכו ביבשה בתוך הים והמים להם חומה מימינם ומשמאלם2, ואיתא במכילתא3 אף הים נתמלא עליהם חימה, שנאמר והמים להם חומה, אל תקרי חומה אלא חימה. מי גרם להם לישראל להנצל, מימינם ומשמאלם, מימינם, בזכות התורה שהן עתידין לקבל, ומשמאלם זו תפלה. ד"א מימינם ומשמאלם, מימינם זו מזוזה שעתידין ישראל לעשות, ומשמאלם אלו תפילין. והיינו, שבקרי"ס מודגש ענין העבודה בשני הקוין דימין ושמאל, תורה ותפלה, כידוע4 שתורה היא המשכה מלמעלה למטה, קו הימין, ותפלה היא העלאה מלמטה למעלה (סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה5 ), קו השמאל, וכן מזוזה ותפילין, דמזוזה מימין6, ותפילין על יד שמאל7.

והענין בזה, דהנה נת"ל8 בנוגע לפ"ג9 דמאמר ההילולא10, שבכל דבר יש שני קוין11, החל מראשית ההשתלשלות, דהתחלת התהוות סדר השתלשלות הוא ע"י עשרה מאמרות, והמאמר הראשון הוא ויאמר אלקים יהי אור12, ומבאר הבעש"ט בכתר שם טוב13, ויאמר הש"י מכח מדת אלקים שהוא מדת הגבורה המצמצם האור, מחמת זה יהי אור המתקיים שיוכל העולם לסובלו. ומבאר הרב המגיד באור תורה14, איתא בר"מ15 יהי אור דא חסד, ויהי אור דא גבורה, ולכן נאמר ויהי אור, ולא נאמר ויהי כן. ונמצא, שיש בתחלת ההתהוות שני הקוין דימין ושמאל. ועד"ז נמשכים ב' קוין אלו גם בנש"י, בתורה ומצוות, בעולם, וגם למטה מהעולם, כמשנת"ל בארוכה. ומזה מובן גם בנוגע לקריעת ים סוף, שהוא ענין כללי, והי' בזה פלא גדול במאד, כמובן מזה שכאשר אדה"ז צריך להביא דוגמא מנס אזי מביא ראי' מקרי"ס16. וכן מצינו גם בנגלה (ככל ענין בחסידות שמרומז גם בנגלה, ובנדו"ד הרי זה בגלוי), כלשון חז"ל17 קשה כקרי"ס, היינו, שקרי"ס הוא דוגמא לענין קשה כו'. ולכן הנה גם בענין קרי"ס הוצרך להיות שני הקוין ימין ושמאל. וזהו מ"ש במכילתא, מי גרם להם לישראל להנצל, מימינם ומשמאלם, שזהו מה שהם מסובבים בתורה ותפלה, ובתפילין ומזוזה, שהם שני הקוין ימין ושמאל.

ב) אך עדיין צריך ביאור איך יהי' לעתיד לבוא, שהרי לעת"ל יהי' ענין האחדות בגילוי, וא"כ, איך יתבטאו אז שני הקוים, והיינו, אם גם אז יהיו שני הקוין, או שאז יהי' הכל באופן של התאחדות. גם צריך להבין בנוגע לכללות ענין ב' הקוין שבכללות סדר השתלשלות, דהנה, כל סדר ההשתלשלות נמשך מלמעלה, ושם ה"ה למעלה מהתחלקות שני קוין. וכמבואר בעץ חיים18 דבתחלה הי' אור עליון פשוט ממלא כל המציאות, ולא הי' שום מקום פנוי, וא"כ הרי זה למעלה מהתחלקות ב' קוין19. ועד"ז מוכח ממש"נ בתחלת ההתהוות ויאמר אלקים יהי אור, דאע"פ שבחי' אלקים ובחי' יהי אור הם ב' קוין כנ"ל, הרי תיבת ויאמר שלפנ"ז קאי על הש"י, שהוא למעלה מב' הקוין, שהו"ע האחדות שבאוא"ס. ומטעם זה, הנה במשנת"ל8 בענין שני הקוין כפי שהם בשרשן למעלה, לא הובא מהמבואר בהמאמר דההילולא עצמו20 הענין דאוא"ס למעלה מעלה עד אין קץ ולמטה מטה עד אין תכלית21 [ולכאורה למה צריך לחפש ולהביא ממק"א, מתורת הבעש"ט והרב המגיד הנ"ל, בה בשעה שאפשר להביא ממאמר ההילולא עצמו], כי, בענין אוא"ס למעלה מעלה עד אין קץ ולמטה מטה עד אין תכלית עיקר ההדגשה היא (לא על ההתחלקות דב' קוין, אלא) על ענין האוא"ס שהוא ענין אחד – אוא"ס, אלא שהוא למעלה מעלה עד אין קץ ולמטה מטה עד אין תכלית. ואילו משנת"ל (בשייכות להמבואר בפ"ג בענין החמימות והקרירות) הוא בענין התחלקות ב' הקוין בכל המדריגות. אמנם, כיון שכל סדר ההשתלשלות נמשך מבחי' שלמעלה מהתחלקות ב' קוין, הרי מובן, שגם בב' הקוין שבכל סדר ההשתלשלות צריך להיות מורגש בגילוי שיש בהם ענין האחדות. ובזה הוא כללות ענין העבודה למטה, לפעול שבשני הקוין יורגש בגילוי ענין האחדות (משא"כ בענין דלמעלה מעלה עד אין קץ כו', להיותו ענין של אחדות מעיקרא (אוא"ס), לא שייך בזה ענין העבודה), וע"י העבודה נעשה ענין של עלי', שהרי הירידה היא לצורך עלי', שזוהי העלי' שתהי' לעת"ל, באופן נעלה יותר גם מכמו שהי' לפני הירידה, בתחלת הבריאה, דעולם על מילואו נברא22, שאז יהי' בגילוי הענין דאוא"ס למעלה מעלה עד אין קץ ולמטה מטה עד אין תכלית. וזוהי גם השייכות להמאמר דההילולא, כי, ההילולא הו"ע העליות, ובשביל זה צ"ל ענין העבודה בשני הקוין (תוכן פ"ג דהמאמר), ועי"ז באים לבחי' דאוא"ס למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית (בהמשך המאמר). אך צריך להבין בנוגע לענין הקרירות והחמימות, הקרירות בענינים רוחניים והחמימות בעניני העולם, דכיון שקרירות וחמימות הם שני קוין הפכיים, ובשניהם לא נרגש ענין הרוחניות, א"כ איך יכול להיות מורגש בהם ענין האחדות. וכל זה מחזק יותר את השאלה בנוגע למעמד ומצב דלעת"ל, שאז תהי' העלי' שע"י העבודה בשני הקוין, ויתגלה הענין דאוא"ס למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית – באיזה אופן יהי' הגילוי דלעת"ל, האם יורגש בו בעיקר ענין האוא"ס, אלא שהוא למעלה מעלה כו' ולמטה מטה כו', או שיהי' אז בעיקר ב' הקוין ההפכיים דלמעלה מעלה עד אין קץ ולמטה מטה עד אין תכלית, אלא שבשניהם יורגש ענין האוא"ס.

ג) והנה לכאורה אפשר להביא ראי' מהידוע שלעת"ל יתגלה בחי' פנימיות עתיק, וכמבואר בפע"ח23 שכל הגילויים דעכשיו הם רק בחי' חיצוניות עתיק, ואילו בחי' פנימיות עתיק היא באופן דלא ידעתי24, ויתגלה רק לעת"ל. והרי על פנימיות עתיק נאמר25 לית שמאלא בהאי עתיקא26. ונמצא, שלעת"ל יהי' רק קו אחד, קו הימין.

אמנם באמת, הנה מזה גופא מוכח לאידך גיסא, שהרי הענין דלית שמאלא בהאי עתיקא למדים27 ממ"ש28 ימינך הוי' נאדרי בכח ימינך הוי' תרעץ אויב (ימינך ב"פ). ומזה מובן, שאע"פ שלית שמאלא בהאי עתיקא, שאין שם שני הקוין דימין ושמאל, הרי אעפ"כ ישנם שני קוין, אלא ששניהם בימין. ומזה מוכח שגם לעת"ל יהיו שני קוין, אלא ששניהם יהיו בבחי' ימין. וכן נראה גם ממ"ש באגה"ק29, שאחר שיושלם בירור הניצוצות ויופרד הרע מהטוב, אזי לא יהי' עסק התורה והמצוות לברר בירורין כ"א לייחד יחודים עליונים יותר כו', והיינו, שעתה בזמן הגלות ישנם שני מיני עבודה, המשכת האור ע"י מצוות עשה, ודחיית הרע ע"י מצוות לא תעשה, משא"כ לעת"ל, כאשר את רוח הטומאה אעביר מן הארץ30, הנה גם אז יהיו כל עניני העבודה בשני קוין, עשה ולא תעשה, אלא שאז לא תהי' ההתעסקות בבירור הרע, כ"א בתנועה של עלי' (והכל בשביל העלי') ממדריגה למדריגה בקדושה גופא. וע"ד משנת"ל8 שבתורה ומצוות יש שני ענינים. דהנה, בנוגע לתורה אמרו רז"ל31 בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין, ועפ"ז נמצא לכאורה שהתורה היא בשביל בירור היצה"ר, וכן בנוגע למצוות אמרו רז"ל32 לא נתנו המצוות אלא כדי לצרף בהם את הבריות. ולאידך גיסא, הרי על התורה נאמר33 ואהי' אצלו אמון, ואהי' שעשועים יום יום, והיינו שהתורה היא שעשועי המלך בעצמותו34. וכן המצוות הם חוקיו ומשפטיו כו'35. אלא שבתורה ומצוות יש שני ענינים36. ולעתיד לבוא הנה גם ענין התומ"צ כפי שהם בשביל הפעולה בעולם יהי' באופן נעלה יותר, היינו, לא בשביל ענין הבירורים, אלא בשביל העלי' בקדושה גופא. ובענין זה גופא יהיו לעת"ל שני הקוין, אלא שאז יהי' הכל באופן של אחדות, והיינו, שהאחדות תהי' לא רק מצד הרצון שלמעלה מהתחלקות, אלא גם כפי שבאים בציור ובהתחלקות, גם אז יורגש ענין ההתאחדות שבהם. וע"ד המבואר בענין המחלוקת דר' ישמעאל ור' עקיבא בנוגע למ"ת, אם היו אומרים על הן הן ועל לאו לאו, או על הן הן ועל לאו הן37, שגם כאשר יש שני קוין, הן ולאו, הרי שניהם הם מצד רצון העליון, ומצד רצון העליון הן ולאו שוין, וכיון שבמקום שרצונו של אדם העליון – שם הוא נמצא38, הרי בשניהם נמצא בחי' אוא"ס. ולעת"ל יורגש ענין ההתאחדות בגילוי.

ד) ועפ"ז יש לבאר גם בענין המחלוקת בין הרמב"ם והרמב"ן לגבי שלימות העילוי דלעת"ל, שדעת הרמב"ם39 היא שעיקר העילוי דלעת"ל יהי' בעוה"ב, לנשמות בלא גופים, והיינו, שהענין דתחיית המתים (נשמות בגופים) יהי' רק למשך זמן, ואח"כ יהי' עיקר העילוי לנשמות בלא גופים. ודעת הרמב"ן40 היא שעיקר העילוי יהי' במעמד ומצב של נשמות בגופים דוקא. והמסקנא בקבלה ובחסידות41 היא כדעת הרמב"ן, שתכלית העילוי יהי' בנשמות בגופים (אלא שהנשמות יהיו ניזונים מהגופים42 ). ולכאורה, יש מעלה גדולה יותר במעמד ומצב דנשמות בלא גופים, שיש רק ענין אחד, שבזה מודגשת מעלת האחדות. והביאור בזה, ע"פ האמור לעיל שגם לעת"ל יהיו שני הקוין, אלא שיהיו בהתאחדות. ומשום זה הנה עיקר ותכלית העלי' דלעת"ל היא דוקא באופן שיהיו שני הענינים דנשמות וגופים, ואעפ"כ יהיו בהתאחדות כו'.

ה) והנה ע"פ כהנ"ל ניתוסף ביאור ועי"ז גם נתינת כח בעבודת בנ"י. ובהקדים, דלכאורה צריך להבין, דכיון שלעת"ל לא יהי' שייך כל ענין העבודה בשני הקוין כו', נמצא, שכללות העבודה דקיום המצוות היא רק ענין של אחיזת עינים. ואף אם נאמר שבשעת העבודה היתה זו מציאות קיימת43, מ"מ, כיון שמציאות זו היא רק בהוה ולפי שעה, הרי אין לה קיום אמיתי44, וכידוע45 בענין נהרות המכזבין אחת לשבע שנים46, שמזה מוכח שמלכתחלה ה"ה נהרות המכזבין שאין להם קיום אמיתי. והרי בודאי אי אפשר לומר כן בענין המצוות, דכיון שהמצוות הם רצון העליון, הרי בהכרח שהם מציאות אמיתית, דכשם שעצמות אוא"ס הוא אמיתית המציאות, כך גם רצונו ומצוותיו הם אמיתית המציאות. אך הענין הוא, כאמור לעיל שגם לעת"ל יהיו ב' קוין כמו עתה, אלא שאז יורגש בהם ענין האחדות.

ועוד זאת, שמזה נמשך ענין ההתאחדות גם בעבודה דתורה ומצוות בזמן הזה. ולכל לראש בתורה, שלהיותה תורה אור47, הרי זה באופן של גילוי, והיינו, שגם כאשר לומד בתורה בנוגע לענין של לא תעשה, ה"ה מקיים בזה המצות עשה דלימוד התורה. ובפרטיות יותר, הנה בלימוד התורה גופא ישנה ההתחלקות דב"ש וב"ה, ב"ש לחומרא וב"ה לקולא, שהו"ע שני הקוין בתורה, ואלו ואלו דברי אלקים חיים48, ומ"מ, מתגלה בתורה גם ענין ההתכללות, שיש ענינים שהם מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה, כפי ששנינו במסכת עדויות49. וע"י תורה אור נמשך גם בנר מצוה47, דאף שקיום המצוות כפי שהם מלובשים בגשמיות העולם הוא בב' הקוין דמ"ע ומל"ת, מ"מ ה"ה בהתאחדות, כיון ששניהם רצון העליון, ולכן הנה גם כאשר עוסק בדחיית הרע, הרי הוא ממשיך אור, ופועל הענין דלא יגורך רע50, כפי שהוא באצילות51, ועוד יותר מאשר באצילות, כיון שענין המצוות הוא בחי' הרצון (כתר) שלמעלה מאצילות. והיינו, דכשם שע"י לימוד התורה ה"ה יודע את המעשה אשר יעשון52, שהו"ע המצוות, כמו"כ הנה התורה, תורה אור, מגלה ופועלת שגם בקיום המצוות יהי' נרגש איך שהם למעלה מהתחלקות של שני קוין, שלכן הנה גם כשבאים בהתחלקות לב' קוין יש בהם ענין ההתאחדות.

ויתירה מזה, שענין האחדות נמשך גם בב' הקוין דקרירות וחמימות דלעו"ז, הקרירות בעניני קדושה והחמימות בעניני העולם*. ובהקדם הידוע שבשרש הענין הנה כל כוונת הלעו"ז היא לשם שמים, כמארז"ל53 שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו. וכמשל הזונה ובן המלך שהובא בתניא54 מזה"ק55, שכוונת הזונה שבן המלך לא ישמע בקולה, אלא יקיים רצון המלך, ומה שמפתה את בן המלך הרי זה רק הציור החיצוני שלה כו' (ולעת"ל יתגלה אמיתית ענינה, שכל כוונתה אינה אלא לקיים רצון הבורא, ויתבטל הפיתוי כו'). וכיון שהמדובר בתניא הוא בנוגע לעבודת איש ישראל למטה, שידיעת דבר זה יתן לו תוספת כח בעבודתו, הרי מובן, שהכוונה בזה היא לא רק בנוגע לשרש הענין למעלה, אלא גם כפי שנמשך למטה. וע"ד המבואר בתניא56 במ"ש בנוגע לשמעי כי ה' אמר לו קלל57, לפי שהחיות שבדיבורו בשעה שדיבר דברים אלו לדוד נמשך מרוח פיו ית'. ומזה מובן גם בנוגע לענין החמימות בעניני העולם, דהנה, כל ענין החמימות שייך דוקא באלקות, כמ"ש58 כי הוי' אלקיך אש אוכלה הוא, ולכן הנה כל ענין החמימות שישנו בעניני העולם, ולמטה יותר, הרי זה רק כדי שעי"ז יהי' תוספת חיות בעבודתו, ע"י ההתבוננות ששרש חמימות זו הוא מקדושה כו'59. וע"ד המבואר בקונטרס התפלה60 בענין חילוקי המדריגות דנה"ב שנק' שור כשב ועז, שעז הוא עז שבבהמות בבחי' תקיפות וחוזק ביותר, שאינו ניזוז ממקומו כלל משום דבר, ואינו בבחי' ההתפעלות כלל כו' (שאז אי אפשר לפעול עליו מאומה, ס'איז ניטאָ מיט וועמען צו דינגען זיך), ושור הוא שור נגח, שמראה תקפו וחזקו לנגח ולבעוט כו', ובזה נקל יותר לפעול הזזה לטוב, מפני שיש בו תנועת התפעלות כו'. ועד"ז בנדו"ד, שכאשר ישנו ענין החמימות כו', אזי נקל יותר לפעול עליו ולהפוך את החמימות לקדושה. וכן הוא בענין הקרירות בעניני קדושה, שכל ענין הקרירות נתהווה בגלל שלא מספיק שתהי' העבודה דמדות בלבד, אלא צריך שיהי' גם ענין המוחין, שהם בטבע הקרירות, והיינו, שצ"ל שני הקוין דשכל ומדות, ובשכל גופא, חכמה ובינה, שדוקא אז נעשית העבודה בתכלית השלימות.

*) במענה לשאלה אודות תירוץ הקושיא דלעיל ס"ב, "דכיון שקרירות וחמימות הם שני קוין הפכיים, ובשניהם לא נרגש ענין הרוחניות, איך יכול להיות מורגש בהם ענין האחדות", שמשמעות הלשון שהקושיא היא איך יכול להיות: (א) ענין האחדות בב' הקוין ההפכיים דקרירות וחמימות שבקליפה גופא, (ב) ענין האחדות בין קרירות וחמימות דקליפה לענין הקדושה, ולכאורה, הביאור ששרש ענין החמימות והקרירות דלעו"ז הוא באלקות, אינו מתרץ עדיין הקושיא בנוגע לאפשרות ענין האחדות בקליפה גופא – כתב כ"ק אדמו"ר שליט"א:

כל הני קושיות איתנהו – ולאו בכל פעם צריך למנותם כולם.

כן בנוגע לבי' – ע"י ההסברה איך שבדרגא אחת אפ"ל התאחדות, מובן שעד"ז הוא בהשאר, שהרי מצרים (ערות הארץ) בן חם – הוא ממ"ח צירופים אחרונים דשם אלקים דשרשו: צמצום הא', לא מטי, היכולת שלא להאיר.

ו) וזהו והמים להם חומה מימינם ומשמאלם, דקאי על כללות העבודה בזמן הזה בשני הקוין דימין ושמאל, תורה ותפלה, וכן תפילין ומזוזה, כנ"ל. וזוהי ההכנה להגילוי דלע"ל, שגם אז יהיו שני קוין, אלא שיהיו שניהם בימין, כי אז יקויים היעוד את רוח הטומאה אעביר מן הארץ, וכמ"ש61 לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, והיינו, שאפילו אצל בעלי החיים יתבטל הרע, וכמ"ש62 גם אויביו ישלים אתו, זה הנחש63, שתתבטל ממנו מציאות האויב, ויתגלה בו מציאותו האמיתי כמו שהוא בשרשו למעלה (כנ"ל ס"ה). ויקויים מ"ש בסוף השירה הוי' ימלוך לעולם ועד64, וכפי שאומרים65 אח"כ גם בלשון תרגום66 (הוי' מלכותי' קאם כו'), דהיינו שההמשכה בעולם היא למטה יותר, גם במדריגת שאר הלשונות, ומסיימים65 ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה להוי' המלוכה67, בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.