בס"ד. ש"פ יתרו, מבה"ח אדר ראשון, ה'תשל"ג

(הנחה בלתי מוגה)

בחודש1 השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני, ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני וגו'2. וידוע דיוק אדמו"ר הזקן בתורה אור3 ובמאמרי רבותינו נשיאינו שלאח"ז4, מש"נ סתם ביום הזה, ולא פי' באיזה יום, רק חז"ל (בסוגיא דמתן תורה5 ) דרשו שהוא בר"ח, כתיב הכא ביום הזה, וכתיב התם6 החודש הזה לכם, מה להלן ר"ח אף כאן ר"ח. גם צריך להבין מהו הטעם בסדר הכתוב שמקדים תחילה בחודש השלישי, ואח"כ ביום הזה (דקאי על ר"ח, כנ"ל), דלכאורה הול"ל תחלה היום ואח"כ החודש, כמו באחד לחודש השני7, בחמשה עשר יום לחודש8, וכיו"ב, ועד"ז הול"ל באחד לחודש השלישי [ובפרט שזוהי תיבה אחת (באחד), ולא הי' צריך לומר שתי תיבות, ביום הזה]. גם צריך להבין מ"ש בהמשך הכתוב9 באו מדבר סיני ויסעו מרפידים (נוסף על קושיית רש"י למה הוצרך לחזור ולפרש מהיכן נסעו, והלא כבר כתב שברפידים היו חונים, בידוע שמשם נסעו), הרי הנסיעה מרפידים היתה לפני שבאו מדבר סיני (וכמ"ש לאח"ז ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני), ומהו אומרו באו מדבר סיני ויסעו מרפידים. אך הענין בזה, דכל פרטי הענינים שנאמרו בכתובים אלו הם הכנה והקדמה ופירוש להעיקר, שהוא הסיפור דמ"ת, ולכן נאמר תחילה בחודש השלישי, כיון שעיקר ההדגשה היא שמ"ת קשור עם הענין דשלישי, וגם בנוגע ליום בחודש נאמר דוקא ביום הזה (ולא באחד לחודש, אלא שכדי שנדע באיזה יום, הנה על זה הוא הלימוד מהגז"ש הזה הזה), שכל זה שייך להכנה למ"ת. וזהו גם מה שתחילה נאמר באו מדבר סיני, ולאח"ז מוסיף ויסעו מרפידים, כי דוקא באופן כזה היא ההכנה למ"ת (כדלקמן).

ב) ולהבין זה צריך לבאר תחילה כללות החידוש דמ"ת (עד שהיו גם קולות וברקים כו'10 ), דלכאורה, הרי כבר הי' ענין התורה גם לפנ"ז, כמארז"ל11 קיים אברהם אבינו את כל התורה כולה עד שלא ניתנה, וכן יצחק ויעקב קיימו את כל התורה (ולכמה דעות12 גם השבטים קיימו את כל התורה), וכיון שקיימו את כל התורה, עכצ"ל שגם למדו תורה כדי שידעו את המעשה אשר יעשון13, וכדאיתא בגמרא14 אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה (וכיון שאברהם הי' איש החסד15, הרי בודאי למד גם עם אחרים כל מה שידע), וכן יצחק ויעקב, וכמו"כ גם בהיותם במצרים14, וכמ"ש16 (בהירידה למצרים) ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גשנה, ופי' רש"י לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה. ומובן גודל מעלת לימוד התורה בישיבה שהזקן שבה הי' אברהם, אשר, בהיותו בן שלש שנים הכיר את בוראו17, ויתירה מזה, כדאיתא במדרש תנחומא18 שנעשו שתי כליותיו כשני כדים של מים והיו נובעין תורה, ועד להעילוי דא"ב ר"ם, כביאור אדה"ז19 שהו"ע שכל הנעלם מכל רעיון, ואח"כ נתוסף לו ה', וכמ"ש20 ולא יקרא עוד את שמך אברם והי' שמך אברהם, דהיינו שנמשך בגילוי למטה. ועד"ז בנוגע ללימוד התורה בישיבות דיצחק ויעקב, וכן בכל הדורות לפני מ"ת, כמו עמרם שגדול הדור הי' (כדאיתא בגמרא21 ), ולאחריו משה, שלימד את התורה גם לפני מ"ת. ובודאי הי' הלימוד אז לא רק בתורה שבכתב, אלא גם בתושבע"פ, וע"ד המבואר באגה"ק22 לגבי רשב"י בהיותו במערה, שספר הזהר והתיקונים הי' יכול לגמור בב' וג' חדשים, כי בודאי לא אמר דבר אחד ב' פעמים, אלא ודאי הי' עיקר הלימוד בנגלה דתורה בשקו"ט ופלפולא דאורייתא. וכיון שגם קודם מ"ת הי' לימוד התורה, גם תושבע"פ ופלפולא דאורייתא, א"כ מהו החידוש דמ"ת, ועד כדי כך, שאמרו רז"ל23 מאי דכתיב24 משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה, בתחלה יראה ולבסוף (כשקיבלו בנ"י התורה) שקטה, וזהו דכתיב25 יום הששי, מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם ישראל מקיימין את התורה אתם מתקיימין כו', וזהו יום הששי, שכולם תלויים ועומדים עד יום השישי, הוא שישי בסיון המוכן למתן תורה26, ולכאורה מהו גודל החידוש במ"ת שלכן הנה דוקא אז שקטה הארץ.

ג) ויובן בהקדים משנת"ל במאמרים הקודמים27, שבכל ענין יש שני קוין28, החל מראשית ההשתלשלות, ולאח"ז בכל סדר ההשתלשלות, עד שנמשך כן בהעולם ולמטה מזה כו'. וכפי שמבאר הבעש"ט29 במ"ש30 ויאמר אלקים יהי אור, ויאמר הש"י (שהוא מדת החסד) מכח מדת אלקים שהוא מדת הגבורה המצמצם האור כו'. וכן מובן ממ"ש בעץ חיים31 בתחלה הי' אור עליון פשוט ממלא כל המציאות* ולא הי' שום מקום פנוי, והיינו, שישנם שני ענינים, האוא"ס הממלא את המציאות, והאפשריות למציאות החלל (דאף שלא הי' עדיין הצמצום בפועל, מ"מ, הי' כבר הנתינת מקום לזה), ובלשון הקבלה32 הו"ע מטי ולא מטי, שהם שני התנועות דצמצום והתפשטות. וכן נמשך בתורה, שענינה שעשועי המלך בעצמותו33, שבתיבת שעשועי ישנם האותיות ש"ע ב' פעמים, שזה מורה34 על שני הקוין שבתורה. ומזה נמשך ענין ב' הקוין גם בעולם, וגם למטה מהעולם, במציאות הקליפה, הן כפי שהיא שומר לפרי35, ולאח"ז גם כפי שנעשית מציאות בפ"ע. ולכן צ"ל ענין שני הקוין גם בעבודת בנ"י, וז"ש36 והמים להם חומה מימינם ומשמאלם, שהם שני הקוין דימין ושמאל.

*) מאמר המוסגר: בהרשימה (דש"פ בשלח37 ) נכתב שבתחלה הי' חלל ומקום פנוי, והאוא"ס ממלא מקום החלל. אבל באמת, לפני הצמצום לא שייך לומר "מקום פנוי", כי אם לאחר הצמצום. וע"ד שמצינו לגבי ההלכה דדבר שיש לו מתירין לא בטל, שזהו רק אם בתחלה הי' האיסור ניכר בפ"ע ואח"כ נתערב, אבל אם תחלת ביאתו לעולם הוא ע"י תערובת, לא נקרא דבר שיש לו מתירין, וכן כל כיו"ב38 . וכן הוא גם לגבי לפני הצמצום, דכיון דמתחלה הי' אוא"ס ממלא את כל המציאות, הרי אין שום מציאות אחרת מלבד אוא"ס, ובמילא לא שייך לקרוא זה בשם חלל ומקום פנוי.

ד) ועפ"ז יובן החידוש שבמ"ת39, שהו"ע חיבור ב' הקוין, ע"י קו השלישי שלמעלה מב' הקוין, וכוללם יחד, ולכן ה"ה מחבר ומיחד את ב' הקוין40. וע"ד הענין דעושה שלום במרומיו41, כי מיכאל שר של שלג (ומים42 ), וגבריאל שר של אש, והקב"ה עושה שלום ביניהם כשהם במרומיו, להיותו למעלה מאש ומים. וזהו גם ענין התורה, וכמ"ש הרמב"ם בסוף הלכות חנוכה, שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם, שנאמר43 דרכי' דרכי נועם וכל נתיבותי' שלום. ולהעיר גם ממ"ש הרמב"ן44, שמשה רבינו כתב התורה כשלישי המדבר, שזוהי הבחי' שלמעלה מב' הקוין דהעלאה והמשכה, הכוללת את שניהם ומיחדתם.

והענין בזה, דאיתא במדרש45 כשביקש הקב"ה ליתן התורה, בטל הגזירה ואמר התחתונים יעלו לעליונים והעליונים ירדו לתחתונים, ואני המתחיל, שנאמר46 וירד ה' על הר סיני וכתיב47 ואל משה אמר עלה אל ה'. דהנה, בתחלה היתה הגזירה שהעליונים לא ירדו לתחתונים ותחתונים לא יעלו לעליונים, ולכן, הנה אע"פ שקיימו האבות את כל התורה, וכמו קיום מצות תפילין ע"י המקלות48 וכיו"ב, הרי כל המצות שעשו לפניך האבות ריחות היו49, דהיינו שגם לאח"ז נשארו המקלות במציאותן, אבל אנו שמן תורק שמך כו'49, שדוקא לאחרי מ"ת פועלת המצוה בקלף גשמי שהקלף עצמו נעשה מציאות של מצוה. וזהו הענין דמ"ת, שנעשה חיבור בין התחתונים ועליונים, בדוגמת קו השלישי, שאינו מבטל ב' הקוין, אלא מחברם ומייחדם, ועד"ז בנוגע לחיבור התחתונים עם העליונים, שגם לאחר שירד ה' על הר סיני נשאר ההר במציאותו, אלא שה' ירד עליו, וכן לאחר שמשה עלה אל ה' נשאר משה במציאותו, אלא שעלה אל ה', שזהו החיבור בין העליונים והתחתונים. וכן הוא גם בלימוד התורה, שיש בזה שני קוין, אלו ואלו דברי אלקים חיים50, ומ"מ ההלכה היא רק אחת, כדברי המכריע, והוי' עמו שהלכה כמותו בכל מקום51, והרי אין זה באופן שמתבטלים ב' הדעות, אלא גם אז נשארים שני דעות, שאלו ואלו דברי אלקים חיים, ודוקא כשיש ב' דיעות אזי שייך לומר שהלכה כדברי המכריע, שכולל ב' הדעות יחד52, ולכן הלכה כמותו. וכן הוא גם במצוות, שישנם שני הקוין דסור מרע ועשה טוב53, וישנו גם ענין השלישי, בקש שלום53, דקאי על התורה, דכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם. וזה פועל גם בעולם, כמארז"ל54 על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים, דגמילות חסדים היא בקו הימין, ועבודה היא בקו השמאל, אמנם תורה היא בקו האמצעי, הכולל את ב' הקוין ומיחדם, וזה פועל גם שיהי' העולם עומד והעולם קיים55. וזהו גם מ"ש משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה, דלפני מ"ת הי' מעמד ומצב דארץ יראה, כי אז היו עדיין רק ב' קוין, ולא הי' החיבור ביניהם, כי לא הי' מי שיתווך אותם, ולכן הי' באופן של ולאום מלאום יאמץ56 דקדושה, ודוקא לאחר מ"ת, שאז הי' היחוד בין שני הקוין, אזי שקטה.

ה) וזהו בחודש השלישי גו', דקאי על חודש סיון, דהנה, ניסן ואייר הם שני הקוין דחסד וגבורה, וכמבואר באוה"ת57 שחודש ניסן הוא קו העבודה, העלאה מלמטה למעלה, וכמ"ש58 ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה, ואייר הוא חודש זיו59, שהו"ע ההמשכה שמלמעלה למטה, ולכן ה"ה רק זיו, שאינו לוקח את העצם. וע"פ המבואר בלקו"ת60 הנה חודש הראשון זהו בחי' אתכפיא, ואח"כ הוא חודש השני שענינו לבוא לבחי' אתהפכא. אמנם לאח"ז באים לחודש השלישי, שבו ניתנה התורה, שהיא בקו האמצעי, שמחבר ומייחד ב' הקוין, ולכן מודגש תחילה הענין דחודש השלישי. ולאח"ז מוסיף הכתוב ביום הזה (דקאי על ר"ח) שהו"ע הגילוי (גילוי אלקות), עד שאפשר לומר כזה ראה וקדש61, לפי שבר"ח הוא יחוד שמשא וסיהרא, דהנה הלבנה לית לה מגרמה כלום62, ומקבלת אורה ע"י היחוד עם השמש, והיינו ע"י בחי' הנקראת הזה63, שעל ידה נעשה יחוד שימשא וסיהרא, היינו, שנעשה מהם ענין אחד. ביום הזה, שהו"ע היחוד בזמן. וכן נמשך היחוד גם במקום, שהם שני הענינים דמדבר סיני ורפידים. מדבר סיני הו"ע הגבורה, שנקרא (מדבר) סיני לפי שירדה שנאה לעכו"ם עליו64, וגם נקרא מדבר (סיני) לפי שהוא בחי' התשוקה והכליון65, וכמובן גם ממ"ש והר סיני עשן66, שהו"ע הכליון והתשוקה67, ורפידים ענינו קרירות, שנקרא רפידים לפי שריפו עצמן מדברי תורה68. ובסגנון המאמר דההילולא69 הו"ע הקרירות בעניני קדושה והחמימות בעניני העולם. וזהו בחודש השלישי גו' ביום הזה, שהו"ע יחוד שני הקוין ע"י המשכה מבחי' שלמעלה משניהם שמחברת ומאחדת אותם, ואז באו מדבר סיני ויסעו מרפידים, שזהו מה שנפעל בב' הקוין, שירדה שנאה כו', ונתבטל הענין דרפיון ידים כו'70.