בס"ד. ש"פ נשא, י"ב סיון, ה'תשל"א

(הנחה בלתי מוגה)

כה. תברכו את בני ישראל וגו' ישא הוי' פניו אליך וישם לך שלום1. ואמרו רז"ל2 אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבש"ע, כתוב בתורתך אשר לא ישא פנים גו'3, והלא אתה נושא פנים לישראל, דכתיב ישא ה' פניו אליך, אמר להם, וכי לא אשא פנים לישראל, שכתבתי להם בתורה ואכלת ושבעת וברכת וגו'4, והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה. ומדייק בזה בלקו"ת (בד"ה כה תברכו5 ), דצריך להבין ענין זה שבשביל הדקדוק שמדקדקים עד כזית יש נשיאת פנים למעלה (דלכאורה מהו הקשר והשייכות בין הענינים). גם צריך להבין, מהו"ע ישא הוי' פניו, דהפירוש הפשוט (אין מקרא יוצא מידי פשוטו6 ) דישא הו"ע של הגבהה, ומהו הפירוש שתהי' הגבהה בבחי' הפנים שלמעלה. וגם, מהי השייכות דישא גו' לסיום הכתוב וישם לך שלום.

ב) והענין בזה, דהנה, בחי' פנים מורה על כללות ההמשכה בסדר השתלשלות ע"י הספירות באופן של מדידה והגבלה, אורות בכלים, שהמשכה זו היא ע"י העבודה למטה באופן של מדידה והגבלה, והיינו, לפי שבאתעדל"ת אתעדל"ע, ובמדה שאדם מודד בה מודדים לו7 [כמ"ש הצ"צ8, שמה שנקרא בלשון הנגלה במדה שאדם מודד בה מודדים לו, הנה בלשון הזהר הוא אתעדל"ת אתעדל"ע, או רוח אייתי רוח ואמשיך רוח9 ], ולכן, כאשר העבודה במדידה והגבלה, שזוהי כללות העבודה דקיום המצוות שהם במדידה והגבלה כו'10, וכן כללות העבודה דואהבת גו' בכל לבבך ובכל נפשך11, או כמ"ש בפרשה שני' בכל לבבכם ובכל נפשכם12, אזי גם ההמשכה מלמעלה היא במדידה והגבלה, אורות בכלים, שיהי' הקב"ה ממלא את העולם כמו שהנשמה ממלאה את הגוף13, ובאופן שיהי' גילוי אלקות למטה, החל מהענין דשכנתי בתוכם14, בתוך כאו"א מישראל15, ועי"ז גם בכל העולם כולו, שנעשה דירה לו ית' בתחתונים16. וכמאמר הבעש"ט17 על פסוק18 ואתה קדוש יושב תהלות ישראל, שהקב"ה (אתה) מצ"ע הוא קדוש ומובדל, וכדי שיהי' נמשך בבחי' התיישבות (יושב) ובפנימיות, הרי זה ע"י תהלות ישראל. והשם הכללי לכל המשכות אלו הוא אכילה, שעל ידה מתקשר חיות הנשמה עם הגוף, שהו"ע התקשרות האלקות עם העולם. ובפרטיות יותר הרי זה קשור עם ענין האכילה בעבודת האדם למטה, כמ"ש4 ואכלת ושבעת וברכת, שהו"ע האכילה בשיעור הראוי, כדי שביעה19, היינו, שהעבודה היא כדבעי לי' למעבד20, בכל לבבך ובכל נפשך (כנ"ל), ועי"ז נעשה המשכת בחי' הפנים כו', שזוהי ההמשכה שבמדידה והגבלה, לפי אופן העבודה בשיעור מדוד ומוגבל כו'.

אך מ"ש ישא הוי' פניו, היינו שיגבי' למעלה מן ההשתלשלות21, למעלה ממדידה והגבלה. וענין זה נעשה ע"י העבודה שלמעלה ממדידה והגבלה, בכל מאדך11, שזהו הענין שמדקדקים על עצמם כו', אף שלא נצטוו על זה, וכמו קדש עצמך במותר לך22. ומ"מ, גם ההמשכה שלמעלה מהשתלשלות נמשכת ע"י בחי' הפנים23, ולכן נאמר ישא הוי' פניו גו'. וזהו שגם המשכה זו נעשית ע"י ענין האכילה, אלא ששיעור האכילה הוא כזית כו', שמורה על העבודה שבבחי' ביטול, כמבואר בזהר24, שזית הוא בחי' יו"ד, שהו"ע הביטול, כמרומז בתמונת אות יו"ד (כמבואר בשער היחוד והאמונה25 שתמונת האות מורה על ענינה כו'), שהיא נקודה לבד, שהו"ע הביטול. וזהו"ע מדקדקים על עצמם עד כזית כו', שהוא העבודה דבחי' ביטול, שעי"ז ממשיכים בחי' נשיאת פנים שלמעלה מסדר השתלשלות.

ג) ויובן ע"פ משנת"ל בד"ה ועשית חג שבועות26 (מיוסד על מאמרי רבותינו נשיאנו ד"ה ועשית חג שבועות, וביחוד מאמר אדה"ז דמוצאי יום הכיפורים תקס"ב27 שנדפס עם הגהות הצ"צ28 ) החידוש שבמ"ת על התורה שהיתה לפנ"ז, דאף שקיים אברהם אבינו כל התורה כולה עד שלא נתנה29, ועד"ז שאר האבות30, ועוד לפנ"ז, גם מתושלח ונח31, הנה בשבועות נתחדש הענין דמתן תורה בדרך מתנה, שאז ההמשכה היא באין ערוך כו'. ועז"נ32 ועשית חג שבועות להוי' אלקיך מסת נדבת ידך, שע"י העבודה דמסת, שהו"ע הויתור והביטול, נמשך מבחי' הכתר33 (שזהו ענינו של חג השבועות) שהוא מקום הויתור, לבחי' הוי' אלקיך34. ועד"ז הוא גם הענין שמדקדקים על עצמם כו', שזוהי העבודה בבחי' ויתור וביטול, ועי"ז נמשך מבחי' שלמעלה מסדר השתלשלות, שהו"ע ישא הוי' פניו גו'.

ד) אך צריך להבין, איך אפשר לקבל המשכה זו, והיינו, דעם היות שעי"ז שמדקדקים על עצמם עד כזית כו', נמשך מבחי' ישא הוי' פניו, הרי עדיין צריך להבין איך אפשר לקבל המשכה זו. הנה עז"נ וישם לך שלום, ואיתא בספרי35 גדול השלום שאין כלי מקבל ברכה אלא שלום36, והו"ע התורה, כמ"ש37 ה' עוז לעמו יתן – אין עוז אלא תורה38 – הוי' יברך את עמו בשלום, ועד שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם39. וזהו שמסיים וישם לך שלום, שע"י התורה שהו"ע השלום יש בכח לקבל ההמשכה דישא הוי' פניו גו', שלמעלה מהשתלשלות. וכיון שהשלום שקול כנגד הכל (כמובא בפרש"י40 ), הרי כששלום כאן הכל כאן, ועד לקהל גדול ישובו הנה41, בביאת משיח צדקנו.