בס"ד. ש"פ קרח, ג' תמוז, ה'תשל"א

(הנחה בלתי מוגה)

ויקח קרח1, ות"א (ומובא בפירש"י) ואתפלג קרח, שענינו של קרח הי' ענין הפילוג והמחלוקת כו'. ואיתא בזהר2 שמחלוקת קרח הי' על הענין דלאכללא שמאלא בימינא, שרצה להפריד שמאלא מימינא, ויתירה מזה, למעבד חילופא דימינא לשמאלא, היינו שקו השמאל יהי' למעלה מקו הימין. וצריך להבין, דלכאורה, קרח שפקח הי'3, למה רצה לאחלפא שמאלא בימינא, שקו השמאל יהי' למעלה מקו הימין, הרי ימין הו"ע הקירוב וההשפעה כו', ושמאל דוחה כו'4, ולמה ירצה לאחלפא וכו', שקו השמאל יהי' למעלה מקו הימין. גם צריך להבין מה שלאחר מחלוקת קרח ומפלתו, כמ"ש5 ותפתח הארץ וגו', נאמר בפרטיות ע"ד עבודת הלויים, וילוו עליך וישרתוך וגו' ושמרו את משמרת אהל מועד וגו' וזר לא יקרב אליכם6. ולכאורה, הרי כבר נאמר בפ' בהעלותך7 (ועוד לפנ"ז8 ) ואתנה את הלויים נתונים לאהרן ובניו לעבוד גו', ולכן הלויים יחנו סביב למשכן העדות ולא יהי' קצף גו' ושמרו הלויים את משמרת משכן העדות9, וא"כ מהו טעם הכפלת הענין. דבשלמא בענין כ"ד מתנות כהונה נתפרשו כאן פרטים שלא נאמרו לפנ"ז, אבל בענין בני לוי שילוו עליך וישרתוך, נתפרשו כבר כל הפרטים, ומובן מאליו שלאחרי שנתבטלה מחלוקת קרח, נשאר הענין כמו שהי' לפני המחלוקת, ולכל היותר הי' צריך להזכיר הענין בקיצור, ולא לכפול עוה"פ כל הענין. ומזה מוכח שהי' זה ענין עיקרי במחלוקתו של קרח, וצריך להבין הענין בזה.

ב) ולהבין זה יש להקדים, דהנה ידוע שבחי' ימין ושמאל ישנם בכל המדריגות10, ועד כמו שהם בשרשם, שהו"ע הצמצום והמשכת האור או צמצום וקו. ועד"ז בעבודת האדם למטה ישנה העבודה בקו הימין והעבודה בקו השמאל, שזהו"ע תומ"צ ותפלה, דתומ"צ הם בקו הימין, המשכה מלמעלה למטה (ועם היות שלפעמים מבואר ההפרש בין תורה ומצוות, שמצוות הם בקו הימין ותורה בקו האמצעי11, הנה בכללות נכללים שניהם בקו הימין), ותפלה היא בקו השמאל, העלאה מלמטה למעלה.

והנה ממאמר ר"י12 ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו13, שזוהי סברא בקדושה, נמשך בריבוי השתלשלות כו' טענת קרח לאחלפא שמאלא בימינא. דהנה, מעלת התפלה בדרך ההעלאה מלמטלמ"ע היא שעל ידה עולה התחתון למעלה ונעשה בדרגת עליון (והיינו מעלה ומטה ברוחניות, שאינו במקום אלא במעלה וחשיבות, ברוחניות ובקדושה14 ). משא"כ בענין ההמשכה מלמעלמ"ט שע"י תומ"צ, הנה עם היות שע"י ירידת העליון למטה נעשה בירור וזיכוך התחתון, מ"מ, נשאר התחתון בדרגת המטה. וכפי שרואים במוחש, שבעבודת התפלה, לא מיבעי כשהיא כדבעי למהוי, אלא גם כשהיא בקטנות כו', הרי בשעה זו עכ"פ אין לו שייכות לגשמיות, והיינו, שכאשר מכוון עכ"פ הכוונה כללית דדע לפני מי אתה עומד15 (שבלאה"כ אינה תפלה, כפסק הרמב"ם16 ), הנה כל חד וחד לפום שיעורא דילי' ולפי מדרגתו כו', נעתק מחומריותו, ולעיתים קרובות גם מגשמיותו. אבל בתורה ועאכו"כ במצוות, הנה גם כשמכוון כל הכוונות כו', נשארת השייכות שלו לגשמיות כמקודם. והיינו, שאע"פ שנעשה בירור וזיכוך ביד המחלקת צדקה, ועד שנעשית בבחי' מרכבה למדת החסד17, כמו מרכבה שאין לה שום רצון לעצמה, וכל ענינה רק להשלים רצון הרוכב, מ"מ, נשארת היד גשמית כמקודם כו'.

וכשם שבעבודת האדם יש מעלה בהעלאה דתפלה שהיא בקו השמאל, כך גם בכללות ההשתלשלות יש קדימה ומעלה בקו השמאל דוקא. דהנה, אע"פ שכדי שיהי' כללות ההתהוות והנהגת העולמות, כולל ענין נתינת התורה, בנין המשכן והעבודה בו כו', הרי זה ע"י ענין החסד שבקו הימין, כמ"ש18 כי אמרתי עולם חסד יבנה, מ"מ, הוצרך להיות לפנ"ז ענין הצמצום, שהרי קודם הצמצום לא הי' מקום לעמידת העולמות19, וכדי שיוכל להיות התהוות העולמות, שבהם תהי' כללות העבודה דתומ"צ וכו', הרי זה דוקא ע"י הצמצום. והו"ע ברישא חשוכא והדר נהורא20. וגם לאחרי שנמשך בעולם למטה, הנה הסדר הוא ויהי ערב ויהי בוקר21, דברישא חשוכא והדר נהורא. ועד"ז בעבודה, שענין התורה הוא רק לאחרי התפלה22, וכ"ש לאחרי הכובד ראש שלפני התפלה, שאין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש23.

ג) וזהו שטען קרח מדוע תתנשאו וגו'24, והיינו, מדוע יתנשאו הכהנים על הלויים, הרי הלויים הם בחי' קו השמאל, שעבודתם היא לארמא קלא25 בשיר, שזהו"ע התפלה שענינה העלאה, קו השמאל, ואילו כהנים הם בקו הימין26, שזהו שאהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה27, שזהו קו הימין שענינו המשכה, וכיון שמעלת קו השמאל גדולה יותר (כנ"ל), צריך הלוי להיות למעלה מכהן, ולא באופן שהלויים יהיו טפלים לכהנים.

ד) אך על זה ענה לו משה, בוקר ויודע הוי' וגו'28, היינו, שהעיקר הוא ענין הבוקר והאור. וזהו מה שציוה לו להמתין עד הבוקר, דלכאורה אינו מובן, למה הוצרך להמתין עד הבוקר בשביל שיקטירו קטורת וכו', בה בשעה שכל ענין הקטרת הקטורת ע"י חמישים ומאתים איש שאינם כהנים הי' בדרך הוראת שעה (שהרי כללות הקרבת הקרבנות ובפרט קטורת צ"ל דוקא ע"י כהנים, בזמן מסויים, בבוקר ובין הערבים, ובשיעור מסויים וכו'), אלא שבזה רמז לו שכשיבוא הבוקר והאור בפועל, אזי יראה מעלת הבוקר (שאין זה בוקר שבא לאחר החושך והלילה, אלא בוקר) שהוא למעלה מהחושך, ואדרבה, כל כוונת החושך היא בשביל האור (בוקר) והגילוי. והיינו, שאע"פ שהצמצום קודם להגילוי, הרי כל ענין הצמצום הוא בשביל הגילוי, וכיון שסיבת הצמצום הו"ע הגילוי, הרי סיבת כל דבר היא קודמת ולמעלה מהמסובב ממנו.

והענין בזה29, דהנה כתיב30 מזמור לאסף א-ל אלקים הוי' דבר ויקרא ארץ, ואיתא בזהר31 שג' שמות אלו (א-ל אלקים הוי') הם חג"ת (וברשימת הצ"צ29 מבאר שג' בחינות אלו נמשכים מחג"ת שבהעלם, בחי' גנוזות), דא-ל הוא בחי' חסד, כמ"ש32 חסד א-ל וגו', ואלקים הוא בחי' גבורה, שהו"ע הצמצום, והוי' הוא המשכת הקו, שהוא בחי' קו האמצעי ששרשו מתפארת הנעלם. והנה, אסף בן קרח הבין, דהגם דשם אלקים הוא קודם להוי', שהצמצום הוא קודם הגילוי, מ"מ, בחי' א-ל קודם לאלקים, וגם שם הוי' (השם השלישי), בחי' תפארת הנעלם שממנו שרש הקו, שרשו גבוה יותר מב' השמות א-ל אלקים. והיינו, שתחלת ושרש הכל הוא בחי' החסד והגילוי שלמעלה מגבורה, אלא שהוצרך להיות בחי' הצמצום בכדי שיהי' קו דק כו', אבל אח"כ נמשך בהקו תוס' אורות מבחי' נעלית יותר כו'.

ה) וזהו שלאחרי מחלוקת קרח נאמר בנוגע ללויים וילוו עליך וגו', והיינו, דהן אמת שיש צורך בענינם של הלויים שהו"ע הגבורות, ועד"ז למעלה צ"ל ענין הצמצום, בכדי שיוכל להיות כללות סדר ההשתלשלות באופן כך וכך כפי שעלה ברצונו, אבל לאידך גיסא, כל ענינם של הלויים הוא שילוו עליך וישרתוך, שהם טפלים לכהנים, ועד"ז למעלה, שכוונת הצמצום היא בשביל הגילוי כו'. וזהו גם ענין השוב שאחר הרצוא, וכמבואר בענין שני בני אהרן, נדב ואביהוא, שאף שעבודתם היתה עבודה נעלית ביותר, בקרבתם לפני הוי'33, בכלות הנפש וכו' (כפי שמבאר רבינו הזקן34 כל פרטי הלשונות שבפי' האוה"ח33), מ"מ, אין זה תכלית הכוונה, אלא צ"ל לאח"ז בחי' השוב, באופן של המשכה מלמעלה למטה. וענין ההמשכה שנעשה ע"י הכהנים (שהלויים הם טפלים אליהם) נפעל ומתבטא בכ"ד מתנות כהונה שהם דברים תחתונים גשמיים, כמו כללות העבודה בדברים הגשמיים דוקא, לפי שנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים35 דוקא. וזוהי הקדמה קרובה לזמן שבו יחזרו להיות כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם, בבנין ביהמ"ק השלישי, ובקרוב ממש.