ביום השמיני עצרת, יום שמחת-תורה, ה'תשכ"ט

בס"ד. יום שמחת תורה, ה'תשכ"ט

(הנחה בלתי מוגה)

ביום השמיני עצרת תהי' לכם1, ואיתא במדרש2 הה"ד3 יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך, ומונה כמה מצוות שבהם נאמר הלשון לכם. וצריך להבין, מהו היתרון בהמצוות שנאמר בהם לכם, הלא כל המצוות ניתנו לישראל דוקא4, כמ"ש5 מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי גו'. ולאידך גיסא צריך להבין מ"ש ביום השמיני עצרת תהי' לכם, דלכאורה מצינו בשמיני עצרת ענין ששייך לא רק לישראל אלא גם לאומות העולם, שזהו"ע דירידת גשמים6. דהנה, איתא במדרש7 עכו"ם אחד שאל כו' אתם יש לכם מועדות ואנו יש לנו מועדות, בשעה שאתם שמחים אין אנו שמחים, ובשעה שאנו שמחים אין אתם שמחים [כמבואר במסכת ע"ז אופן ההנהגה בשייכות לימי אידיהן כו'], ואימתי אנו ואתם שמחים, (א"ל) זה יום ירידת גשמים, מ"ט, לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו8, מה כתוב אחריו, הריעו לאלקים כל הארץ9. והנה, ההמשכה דירידת גשמים היא בשמיני עצרת, שבו מתפללים ומברכים על הגשמים שיהיו לברכה, לחיים ולשובע (ולא כו'), ואילו הגשמים שיורדים לפני שמיני עצרת אינם גשמי ברכה. וכיון ששמיני עצרת הוא יום ירידת גשמים שכולם (אנו ואתם) שמחים בו, צריך להבין מהו הענין שנאמר ביום השמיני עצרת תהי' לכם, יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך.

ב) והענין בזה, דהנה, אף שכללות התומ"צ ניתנו לישראל דוקא ולא לאומות העולם (כנ"ל), ויתירה מזה, שקיום התומ"צ הוא היפך המציאות דאוה"ע, כמארז"ל10 עכו"ם ששבת חייב מיתה כו' עכו"ם שעוסק בתורה חייב מיתה, מ"מ, יש מצוות ששייכות (גם) לאוה"ע, והם שבע מצוות בני נח, כולל גם העסק בתורה בהלכות אותן שבע מצוות להיות בקיאין בהן, שעל זה אמרו רז"ל11 שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה (במצוות דידהו) הרי הוא ככהן גדול. וענין זה שייך להתומ"צ דישראל, כמ"ש הרמב"ם12 וכן צוה משה רבינו מפי הגבורה לכוף את כל באי העולם לקבל מצוות שנצטוו בני נח, ועוד זאת, שבני נח עצמם צריכים לקיים מצוות אלו מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה והודיענו ע"י משה רבינו כו'. ונמצא, שיש בתומ"צ ענין ששייך גם לאוה"ע, ויש ענין ששייך רק לבני ישראל ולא לאומות העולם, ובענין זה, לא זו בלבד שאין כופין את אוה"ע לקבל תומ"צ13, אלא יתירה מזה, שאין מניחים אותם לעשותם14, ועד שענין זה הוא היפך מציאותם, כנ"ל.

ג) ושרש הענין הוא, דהנה, בתורה גופא ישנם ב' ענינים. ענין הא' הוא, שהתורה שייכת לעולם ופועלת בו, כמאמר15 קוב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא. וענין הב' הוא, כפי שהתורה היא מצד עצמה, שהיא נעלמה מעין כל חי16, ואהי' אצלו גו' שעשועים17, שענין זה הוא באין ערוך לגמרי למדרגת התורה כפי ששייכת לעולם ופועלת בו, שלכן נענש דוד על שקרא דברי תורה בשם זמירות, כמ"ש18 זמירות היו לי חוקיך גו', כי מה שהי' משתבח בעת צרתו במעלת התורה שבדקדוק אחד שבה תלוי כל חיות וקיום העולמות, אין לזה ערך למעלת התורה כפי שהיא מצד עצמה19. וכמו"כ ישנם ב' ענינים במצוות התורה. ענין הא' הוא כמארז"ל20 לא ניתנו המצוות אלא כדי לצרף בהן את הבריות, בריות דייקא, היינו, לברר ולזכך אפילו אלו שהם בריות בעלמא (ע"ד המבואר בתניא21 ), שזהו כללות הענין דעבודת הבירורים, לברר ולזכך את הגוף ונה"ב וחלקו בעולם, וכמ"ש22 ואהבת גו' בכל לבבך, בשני יצריך23, שגם היצה"ר, א-ל זר אשר בקרבך24, יתברר ויזדכך עד שיתהפך לאהבה את ה'. וענין הב' הוא ע"ד קיום המצוות לעתיד לבוא, לאחרי קיום היעוד את רוח הטומאה אעביר מן הארץ25, שאז לא יהי' עסק התומ"צ לברר בירורין, כי אם לייחד יחודים עליונים יותר כו'26, באופן של הליכה מחיל אל חיל27 בקדושה גופא. ומזה נשתלשל שיש גם מצוות ששייכים לאוה"ע, שזהו מצד דרגת התומ"צ כפי ששייכים לעולם, ויש מצוות ששייכים לבנ"י בלבד, שזהו מצד דרגת התומ"צ כפי שהם מצד עצמם, למעלה מהעולם, שזוהי גם דרגתם של בנ"י, כמארז"ל28 במי נמלך בנשמותיהם של צדיקים.

וזהו גם כללות הענין דשבעת ימי הסוכות ושמיני עצרת, כדאיתא במדרשי חז"ל29 ביאור החילוק שבין הקרבת שבעים פרים בחג הסוכות להקרבת פר אחד איל אחד בשמיני עצרת, ע"פ משל למלך שעשה סעודה שבעת ימים וזימן כל בני אדם שבמדינה, כיון שעברו שבעת ימי המשתה אמר לאוהבו כבר יצאנו ידינו מכל בני המדינה, נגלגל אני ואתה כו'. והיינו, שעבודת בני ישראל בחג הסוכות היא בשייכות לאומות העולם, שאז היו מקריבים שבעים פרים כנגד שבעים אומות30, שזהו כללות הענין דעבודת הבירורים, ולאחרי כן באה העבודה דשמיני עצרת, שבו היו מקריבים פר אחד כנגד אומה יחידה31, שזוהי העבודה דבני ישראל כפי שהם מצד עצמם, למעלה משייכות לאומות העולם, יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך.

ד) אמנם ע"פ הידוע שבתומ"צ ישנו ענין ההתכללות, שזהו הטעם שהעוסק במצוה פטור מן המצוה32, לפי שבכל מצוה כלולים כל המצוות33, מובן, שבדרגת התומ"צ כפי ששייכים לעולם ופועלים בו ענין הבירורים כו', כלולה גם דרגת התומ"צ כפי שהם מצד עצמם. וכמובן גם מזה שכל הענינים דלעתיד לבוא תלויים במעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות34, וכל שית אלפי שנין דהוי עלמא35, וכיון שלעת"ל יהי' עסק התומ"צ כפי שהוא למעלה מענין הבירורים, עכצ"ל, שענין זה ישנו כלול גם במעשינו ועבודתינו עכשיו בענין הבירורים. ומ"מ, יש חילוק באין ערוך בין דרגת התומ"צ שלמעלה מהעולם כפי שהיא כלולה בדרגת התומ"צ ששייכים לעולם, לדרגת התומ"צ שלמעלה מהעולם כפי שהיא מצד עצמה.

וביאור הענין, דהנה, כללות הענין דעבודת הבירורים הוא באופן שהמתברר קודם להמברר, שהרי ניצוצות הקדושה שבדברים הגשמיים המתבררים, שרשם מעולם התהו, שקדם לתיקון, שהוא שורש האדם המברר. וכידוע36 בפירוש הכתוב37 כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי הוי' גו', שזהו דבר הוי' שמלובש בלחם להחיותו, דלכאורה, הלא גם בהאדם עצמו מלובש דבר הוי', ולמה צריך לקבל חיותו מדבר הוי' המלובש בלחם, אך הענין הוא, לפי ששרש בחי' דצ"ח הוא מבחי' עולם התהו שקדם לבחי' עולם התיקון. וזהו הטעם שדצ"ח הם צרכי האדם, היינו, שהאדם צריך להם ואינו יכול להתקיים בלעדם, ואילו הדצ"ח אינם צריכים להאדם ויכולים להתקיים בלעדו, שזהו לפי שהם קודמים להאדם בשרשם38. והנה, מצד קדימת הדבר המתברר להאדם המברר ישנם קשיים (שוועריקייטן) בעבודת הבירורים, שהרי הדבר המתברר אקדמי' טעניתא39 להאדם (אתם קרויים אדם40 ), וכמ"ש בעשו ויצא הראשון אדמוני גו'41, ולכן טען42 את בכורתי לקח גו'43. אך הנתינת כח שיוכל להיות כללות ענין הבירורים הוא מצד זה שיש דרגא נעלית יותר ששם אין מציאות אחרת מלבד מציאותם של בנ"י, שזהו"ע יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך, שאין מציאות של זרים כלל, אפילו לא באופן של אתך, דהיינו כמו דבר הטפל (את הטפל44 ) בלבד, שלכן, הנה גם לאחרי ירידתם לעולם נעשים בנ"י בעלי-בתים על העולם, לכוף את כל באי העולם לקבל מצוות שנצטוו בני נח, ולפעול בירור וזיכוך העולם. וזהו גם מ"ש45 הלא אח עשו ליעקב גו' (ומ"מ) ואוהב את יעקב, היינו, שגם בהדרגא שעשו הוא אח ליעקב, הנה ואוהב את יעקב (אויך אין די דרגא גופא איז יעקב טיפער), שזהו מצד הדרגא כפי שיעקב מושרש בעצמותו ית', ששם אין מציאות אחרת מלבד בנ"י, ישראל ומלכא בלחודוהי46, ומשם נמשך להיות ואוהב את יעקב גם בהדרגא דאח עשו ליעקב. וזהו שגם בדרגת התומ"צ כפי ששייכת לעבודת הבירורים כלולה דרגת התומ"צ שלמעלה מעבודת הבירורים, שזוהי הנתינת כח לעבודת הבירורים בעולם. אמנם, ענין זה הוא רק באופן של התכללות, ועדיין יש צורך בעבודה ויגיעה לפעול את ענין הבירורים, את בכורתי לקח, ומובן שאין זה בערך להדרגא שלמעלה מבירורים, שאין צורך כלל בענין הבירורים, כיון שאין מציאות אחרת מלבד המציאות של בנ"י.

ויש לבאר ענין זה גם בנוגע לסוכות ושמיני עצרת. דהנה, אף שנת"ל שהעבודה דחג הסוכות היא בשייכות לבירור אוה"ע, הרי מצינו שגם בחג הסוכות כתיב לכם, כמ"ש במצוות ד' מינים ולקחתם לכם גו'47. אך הענין הוא, שהענין דלכם שנאמר בחג הסוכות הוא ע"ד הנתינת כח לעבודת הבירורים, מצד דרגת התומ"צ כפי שהם מצד עצמם (ששייכים לישראל דוקא, לכם) שכלולה גם בדרגת התומ"צ כפי ששייכים לעולם. אבל בשמיני עצרת הוא הענין דלכם כפי שהוא מצד עצמו, היינו, לא רק באופן של התכללות ונתינת כח לעבודתם של ישראל בבירור העולם, אלא כפי שהוא בעבודתם של ישראל מצד עצמם, באופן דיהיו לך לבדך ואין לזרים אתך.

ה) אמנם מצד ענין ההתכללות (כנ"ל ס"ד), הנה גם בשמיני עצרת שבו מאיר הענין דלכם כפי שהוא מצד עצמו, ישנו גם הענין דירידת גשמים שהוא יום שכולם (אנו ואתם) שמחים בו, אלא שבענין זה גופא מודגשת מעלתם של ישראל (לכם) כפי שהם למעלה מהעולם. והענין בזה, דהנה, בענין ירידת גשמים פליגי ר' אליעזר ור' יהושע אם כל העולם כולו ממימי אוקיינוס הוא שותה, שנאמר48 ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה, או ממים העליונים הוא שותה, שנאמר49 למטר השמים תשתה מים50. וע"פ מארז"ל51 אלו ואלו דברי אלקים חיים, יש לומר דלא פליגי, אלא שניהם אמת, שהם ב' דרגות בענין הגשמים52, היינו, שיש גשמים שהם ממימי אוקיינוס, שהם מים תחתונים, המים אשר מתחת לרקיע53, ויש גשמים שהם ממים העליונים, המים אשר מעל לרקיע53. וזהו ענין תפלת הגשם בשמיני עצרת שבו נאמר לכם, היינו, שאצל בנ"י הנה גם הענין דירידת גשמים הוא באופן שלמעלה מהעולם, שהו"ע מים העליונים שלמעלה מהרקיע. ומ"מ, ענין זה גופא שלמעלה מהעולם נמשך גם למטה, בעולמות בי"ע עד לעוה"ז הגשמי, באופן שהרוה את הארץ והולידה והצמיחה54.

ו) ויש לומר בדרך אפשר, שבשמיני עצרת גופא ישנם ב' מדריגות הנ"ל, וזהו כללות החילוק שבין שמיני עצרת לשמחת תורה (יו"ט שני של גליות דשמיני עצרת), וכידוע מאמר אדמו"ר האמצעי55 ששמיני עצרת ושמחת תורה הם ב' ענינים שאין לערב אותם. והענין בזה, שבשמחת תורה מודגשת מעלת התורה כפי שהיא נעלית יותר אפילו מקיום המצוות, וכפי שמביא אדמו"ר מהר"ש במאמר דשמחת תורה56 מ"ש בירושלמי57 בענין מעלת התורה, דכתוב אחד אומר58 וכל חפצים לא ישוו בה, וכתוב אחד אומר59 וכל חפציך לא ישוו בה, חפציך הם אבנים טובות ומרגליות, לא ישוו בה, וכל חפצים לא ישוו בה, אפילו חפצי שמים שהם המצוות, לא ישוו בה, ונמצא דעת הירושלמי שכל המצוות לא ישוו נגד בחי' התורה (דלא כדעת הבבלי60 ). ומוסיף: ומאחר שכעת שמחת תורה, נבין דעת הירושלמי שכל חפצים הם המצוות לא ישוו בה. וכללות הענין בזה, כידוע ביאור61 החילוק שבין מצוות לתורה, שהמצוות הם אברים דמלכא62, ע"ד אברי הגוף, והתורה היא בדוגמת הדם הוא הנפש63, שממשיך חיות בהאברים דמצוות. וזהו הטעם שהמצוות שהם בדוגמת אברי הגוף הם בהגבלת הזמן ומקום, משא"כ התורה שהיא בדוגמת הנשמה היא למעלה מהגבלת הזמן ומקום, שלכן אמרו חז"ל64 כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה, גם כשאינו בזמן ומקום ההקרבה. ונמצא, שבתומ"צ גופא הנה המצוות הם שייכים לעולם, והיינו שגם המצוות שנאמר בהם לכם יש להם שייכות לעולם, אלא שהם למעלה מהעולם, שלכן ביכלתם לפעול בירור העולם, משא"כ התורה היא למעלה לגמרי מהעולם, ובה מתגלה אמיתית הענין דלכם, יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך. וזהו גם החילוק שבין שמיני עצרת לשמחת תורה, ששמיני עצרת, אף שנאמר בו לכם, הרי הוא גם יום גשמים שבו שמחים כולם, אלא שבזה גופא מודגשת מעלתם של ישראל (ע"ד ענין המצוות), ולמעלה מזה הוא הענין דשמחת תורה שבו מודגשת מעלת התורה כפי שהיא למעלה לגמרי מהעולם, שלכן, כל חפציך (אבנים טובות ומרגליות) לא ישוו בה, וכל חפצים (חפצי שמים) לא ישוו בה, כולל גם הפירוש65 שחפציך קאי על מעשה המצוות כפי שנעשים אבנים טובות ומרגליות, דענין אבנים טובות הוא ע"ד המבואר בפירוש מעשים טובים, שהמעשים הם טובים ומאירים66, וענין מרגליות הוא כמבואר בלקו"ת67 בפירוש צווארך בחרוזים68, שחרוזים הם אבנים טובות ומרגליות שעושים בהם נקב כדי שיכנוס בהם החוט המחברם, שהו"ע הביטול שעל ידו נמשך גילוי אוא"ס כו'. והרי לפי פירוש זה מובן עוד יותר גודל המעלה דחפצים (חפצי שמים) סתם שלמעלה מחפציך, ואעפ"כ, כל חפצים לא ישוו בה, שאינם בערך למעלת התורה כפי שהיא מצד עצמה69.