חכם מה הוא אומר, ליל ב' דחג הפסח, ה'תש"ל

בס"ד. ליל ב' דחג הפסח, ה'תש"ל

(הנחה בלתי מוגה)

חכם מה הוא אומר1 מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה הוי' אלקינו אתכם2, ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו הוי' ממצרים ביד חזקה3, ומסיים4, ויצוונו הוי' לעשות את כל החוקים האלה ליראה את הוי' אלקינו. ומדייק כ"ק מו"ח אדמו"ר במאמר שאמר לפני שלושים שנה5, דצריך להבין, דמאחר שהוא חכם ע"פ תורה (שהרי נקרא בשם חכם בתושבע"פ – במכילתא ובהגדה), מהי שאלתו מה העדות והחוקים וגו', הרי החכם יודע בודאי כל זה. ויש להוסיף, שכמו"כ צריך להבין מה שמשיבין לו, עבדים היינו לפרעה במצרים, דמכיון שנקרא בשם חכם, הרי בודאי יודע זאת, ומה מחדשים לו במענה זה. ואף שמענה זה כולל כל עניני הפסח, כמבואר במפרשי ההגדה6 בפירוש המשך הפיסקא (חכם מה הוא אומר כו') ואף אתה אמור לו כו' אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן1, שמלבד מה שכתוב בפרשה (עבדים היינו גו', שכבר הובא בהגדה לעיל) אמור לו אתה עוד שאר הלכות הפסח, עד הדבר האחרון שבו, שהוא אין מפטירין כו', מ"מ, להיותו בן חכם, בודאי ידועים לו כל ענינים אלו, ומהו החידוש במענה זה. וגם מדייק במ"ש ויוציאנו ה' ממצרים גו' ויצוונו גו' לעשות את כל החוקים גו', דמשמע7, שלפי שהוציאנו מארץ מצרים לכן ציוונו לעשות החוקים, דלכאורה מהי שייכות הענינים זל"ז. ויש לבאר הדיוק בזה, דלכאורה, ההוצאה מעבדות מצרים היא סיבה לקיים את המצוות דמשפטים, שהם המצוות שהשכל מחייבם, וכן המצוות דעדות, שאף שהשכל מצד עצמו אינו מחייבם, מ"מ, גם השכל מבין שצריך לעשות זכר למאורע כו', משא"כ חוקים שהם המצוות שאין להם מקום בשכל כלל, שהו"ע המס"נ שלמעלה מהשכל, כי, ההוצאה מעבדות מחייבת רק לעשות ענינים שלמטה מענין העבדות, או שהם עכ"פ בשוה לענין העבדות, אבל אין זה מחייב ענין המס"נ שלמעלה מענין העבדות, שהרי לא ימסור נפשו בכדי לצאת מהעבדות. וא"כ, מהו אמרו שכיון שויוציאנו הוי' ממצרים, לכן ויצוונו לעשות את כל החוקים האלה – חוקים שלמעלה מטו"ד, שזהו כללות ענין המס"נ, שאף שבתורה לא נאמר טעם על מס"נ8, הרי ענין המס"נ עצמו נכתב בתורה, כדילפינן ממ"ש9 ואהבת גו' בכל נפשך, או ממ"ש10 ונקדשתי בתוך בני ישראל8. ועוד מדייק שם, מהו אומרו שהציווי הוא לעשות החוקים בשביל ליראה, הלא אהבה היא עבודה גדולה יותר מכמו העבודה ביראה, ולמה כאן אומר ליראה.

ב) ומבאר במאמר11 שאלת הבן חכם, מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ה"א אתכם, ששאלתו אינה על כללות ענין התומ"צ, עדות חוקים ומשפטים, שהרי קוראים אותו בן חכם, כי הוא יודע ענין התומ"צ בכל פרטי עניניהם וכו', אלא שאלתו היא, איך ממשיכים גילוי אוא"ס ע"י מצוות מעשיות. וזהו תוכן ענין שאלתו מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ה"א אתכם, אתכם ר"ל אתם, דאין העבודה שלכם כמו העבודה דהאבות שהיתה עבודתם במס"נ ובענינים רוחניים, אבל אתם, שהעבודה שלכם היא רק בעשי' בפו"מ, איך אפשר שתהי' המשכה כזו.

והענין בזה, דהנה אמרו רז"ל12 שהאבות קיימו כל התורה כולה עד שלא ניתנה, אלא שענין זה הי' ברוחניות, וכמו מצות תפילין, שמקשה בתו"א13, איך הניח (אברהם) תפילין אשר נזכר שם יצי"מ, ואז עדיין לא הי' כלל גלות מצרים, ומבאר, שהקיום שלו הי' בפנימיות (היינו ברוחניות). והגם שמצינו שהעובדא דהמקלות אצל יעקב הי' בדוגמת הנחת תפילין14, מ"מ, הרי בהמקלות לא נשאר קדושה, ומזה מובן, שעיקר העבודה היתה ברוחניות, ואילו ההלבשה בגשמיות היתה רק לסימן ורמז בעלמא, שלכן לא נשאר הקדושה בהדברים הגשמיים לאחר עשיית המצוות15. אמנם, המצוות שלאחר מ"ת, עיקר ענינם הוא במעשה בפועל בגשמיות, ודוקא עי"ז ממשיכים גילוי אוא"ס, והצורך בענין הכוונה כו' הוא רק לשלימות וביאור הענין, שלכן, אם קיים המצוה במעשה בפועל, ולא כיון, יצא, משא"כ אם כיון כל הכוונות, אבל לא עשה המצוה במעשה בפועל, לא יצא16. וזוהי שאלת הבן חכם, איך ממשיכים ע"י מצוות מעשיות גילוי אוא"ס. ובפרט ע"פ הידוע שההמשכה שע"י מצוות מעשיות היא המשכת העצמות, וכמארז"ל17 יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעוה"ז מכל חיי העוה"ב, דהנה, בפי' עולם הבא יש שני פירושים18, יש מפרשים שעוה"ב קאי על ג"ע, ויש מפרשים שעוה"ב קאי על עולם התחי', ואילו ענין התומ"צ הוא למעלה מכל חיי העוה"ב, אפילו מן הגילויים דלעתיד בעולם התחי', דדוקא ע"י עשיית המצוות למטה בגשמיות ממשיכים את העצמות, ובאופן שעושים דירה לו ית' בתחתונים19. וזהו גם מה שכללות הענין דמ"ת הי' למטה דוקא, שהרי מ"ת הי' יכול להיות בשני אופנים20, או שישראל יעלו למעלה ושם תנתן להם התורה, או שהתורה תרד למטה, ולפועל עלה ברצונו ית' שמ"ת יהי' באופן דוירד הוי' על הר סיני21, שהתורה ניתנה למטה בגשמיות דוקא, והיינו, שהקצה העליון (אוא"ס למעלה מעלה עד אין קץ) נמשך בקצה התחתון דוקא. וזוהי שאלת הבן חכם, שחוזר ושואל בכל שנה ושנה, מה העדות גו' אשר צוה ה"א אתכם, שהעבודה שלכם היא בעשיית המצוות בגשמיות דוקא, איך אפשר שתהי' המשכה כזו ע"י מעשה המצוות בגשמיות, כי, מצד בחי' החכמה דקדושה, הי' צ"ל קיום המצוות ברוחניות דוקא, כמו שהי' אצל האבות.

ג) ועל זה היא התשובה, עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו גו', שזהו מדה כנגד מדה22, דכשם שהוציאנו מן העבדות שבמצרים, מתכלית השפלות, כמו"כ צריך להיות קיום המצוות בעשי' בפועל דוקא. אך גם זה אינו מספיק עדיין, אלא צריך להיות גם ענין הביטול. וע"ד המבואר23 בענין טעמי בריאת העולם, שיש בזה כמה ביאורים, וכמו בכדי שיתגלה שלימות כחותיו ופעולותיו24, וכיו"ב, אבל לאחר כל הטעמים, הנה עיקר הטעם הוא כמאמר המדרש25 על הפסוק26 שוקיו עמודי שש, זה העולם שנשתוקק הקב"ה לבראותו, דנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים, וכמאמר אדה"ז27 אויף אַ תאוה איז קיין קשיא ניט, שזהו"ע שלמעלה מטו"ד לגמרי. וזהו"ע שתוק כך עלה במחשבה28, שאצל משה שמדריגתו היא מדריגת החכמה, הי' צ"ל ענין הביטול (שתוק). וזהו גם המענה לבן חכם על שאלתו מהו ענין מעשה המצוות בגשמיות, דלכאורה מצד החכמה הי' צ"ל העבודה ברוחניות דוקא – כי, הגם שצריך להיות ענין ההבנה והשגה, אין זה מספיק עדיין, אלא צ"ל גם ענין הביטול29. וזהו מ"ש4 בסיום הענין ויצונו ה' לעשות את כל החוקים האלה ליראה וגו', שהעיקר הוא המעשה בפועל (לעשות), רק שצריך להיות באופן של יראה, שזהו בחי' עבד30, עבד נאמן ועבד פשוט, ועד – שניהם ביחד31.

ד) ויש להוסיף ולבאר גם בנוגע לג' הענינים עדות חוקים ומשפטים, שהם כמו שאר עניני הפסח שנחלקים לג' הענינים דפסח מצה ומרור, ובפרטיות יותר, הנה במצה גופא ישנם ג' מצות, ובלשון רבינו הזקן בסידורו32 ג' מצות מונחים זה על זה, הישראל, ועליו הלוי, ועליו הכהן. וג' ענינים אלו (עדות חוקים ומשפטים, פסח מצה ומרור, וג' המצות) הם כנגד ג' הקוין33, קו הימין קו השמאל וקו האמצעי. והענין בזה, דהנה, משפטים הם המצוות שהשכל מחייבם, וזהו ענינו של ישראל, שהרי כל אדם, ובפרט איש ישראל, מתנהג ע"פ השכל. ועדות הם המצוות שהשכל מצ"ע אינו מחייבם, אבל לאחר ששומע זה מהזולת מבין גם הוא, וזהו ענינו של הלוי, שהו"ע הקב"ע שלמעלה מהשכל, אלא שענין זה בא להם מצד הכהן, וכמ"ש34 וילוו עליך וישרתוך. וחוקים הם המצוות שלמעלה מטו"ד לגמרי, שזהו ענינו של הכהן.

ה) וע"פ מ"ש35 כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, מובן, שגם לעת"ל יהיו ג' ענינים אלו. וזהו מ"ש36 אלקים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה וזרע עבדיו ינחלוה ואוהבי שמו ישכנו בה. ובהקדים, דמ"ש אלקים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה, זהו מה שעושה הקב"ה, ומ"ש וישבו שם וירשוה וזרע עבדיו ינחלוה ואוהבי שמו ישכנו בה, הרי זה בנוגע לבנ"י. וכיון שאינו כוללם ביחד, מובן, שהם ג' חלוקות37. וישבו שם וירשוה, הו"ע הירושה, ובלשון רבינו הזקן בתניא38 הון עתק שלא עמל בו, וזהו ענינו של הישראל, שהרי ענין הירושה שייך לכאו"א מישראל, להיותו בן אברהם יצחק ויעקב. וזרע עבדיו ינחלוה הו"ע ועליו הלוי, כי, על שבט לוי נאמר34 וילוו עליך וישרתוך, וה' הוא נחלתו39, וכמ"ש ברמב"ם40 לא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו כו' לעמוד לפני ה' לשרתו כו' ה' חלקו ונחלתו כו'. ואוהבי שמו ישכנו בה הו"ע ועליו הכהן, כמארז"ל41 הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום, שהי' עושה שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחבירו42, והעיקר בין ישראל להקב"ה, כפי שמסיים41 ומקרבן לתורה, ועש"ז נקראו הכהנים אוהבי שמו, ששמו של הקב"ה שלום43. וזהו גם מ"ש ישכנו בה, באופן של קביעות, דכיון שכהנים מוזהרים על הטומאה44, לכן צריכים להיות בארץ ישראל (ישכנו בה), ולא בארץ העמים, שהו"ע הפירוד (עלמא דפרודא), שגזרו על גושה כו'45. ומה גם שקביעות מקום עבודתם הוא בביהמ"ק, עליו נאמר46 לשכנו תדרשו וגו', וע"ד מ"ש47 ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים, שצריכים להיות שם באופן של קביעות48.

ו) וזהו חכם מה הוא אומר, מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ה"א אתכם, שזוהי שאלת הבן חכם49, מהו"ע קיום המצוות בגשמיות דוקא, שעי"ז דוקא יומשך העצמות. ועל זה עונים לו עבדים היינו, שדוקא ע"י בחי' הביטול פועלים המשכת העצמות. ועי"ז באים לגאולה העתידה, כאשר אלקים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה וזרע עבדיו ינחלוה ואוהבי שמו ישכנו בה, ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים50, בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.