בס"ד. ש"פ ואתחנן, שבת נחמו, ט"ז מנחם-אב, ה'תשכ"ה

(הנחה בלתי מוגה)

ואתחנן אל הוי' וגו'1, ואיתא בספרי2 שני פרנסים טובים עמדו להם לישראל משה ודוד מלך ישראל, והיו יכולים לתלות כו' במעשיהם הטובים, ולא בקשו מן המקום שיתן להם אלא חנם כו'. ומה אלו כו', מי שאינו כו' עאכו"כ שלא יבקש מלפני המקום שיתן לו אלא חנם. ד"א ואתחנן אל ה', עשרה לשונות נקראת תפלה כו'. ועד"ז איתא במד"ר3, עשרה לשונות נקראת תפלה ואלו הן כו', ומכולן לא נתפלל משה אלא בלשון תחנונים כו', מכאן אתה למד שאין לברי' כלום אצל בוראו, שהרי משה כו' לא בא אלא בלשון תחנונים. (וממשיך שם) למה לא בא משה אלא בלשון תחנונים כו', כך אמר הקב"ה למשה וחנותי4 את אשר אחון כו', מי שאין לו בידי, וחנותי, במתנת חנם אני עושה עמו וכו'.

והענין בזה5, שלפי' המד"ר, ואתחנן הוא א' מעשרה לשונות שנקראת תפלה, שכללותה (כפי שצ"ל מלכתחילה ע"פ תורת אמת) הוא באופן הקשור עם עבודת האדם וזכויותיו כו' [ולהעיר גם מהפי' דתפלה מלשון התופל ומחבר6, כי צ"ל חיבור ושייכות לזה שמתפלל אליו, עי"ז שהוא אומן שעשאהו7, ויש לו זכיות וכו'], שלכן ראוי הוא שתתמלא בקשתו, אלא, שאין לתבוע מהקב"ה ולתלות התפלה בזכות עצמו8, שהרי ידוע שאפילו מה שהקב"ה נותן בתורת שכר, אין זה באופן שהוא מחוייב ליתן, וכמ"ש9 ולך אד' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, שגם התשלום כמעשהו הוא חסד של הקב"ה10 [והיינו לפי שכללות הענין דאתעדל"ת אתעדל"ע הוא רק מפני שכן עלה ברצונו ית'11, ואף שלאחרי שעלה ברצונו ית' שהעבודה תעורר (מפני רצונו ית') נעשה כן באמת12, מ"מ, זה גופא הוא רק מפני חסדו ית'], ולכן (שייך ו)צריך להתפלל להקב"ה, ועד לתפלה בלשון תחנונים, כמו שמבקשים מתנת חנם (אף שבאמת אין זו מתנת חנם, כיון שהאדם ראוי לכך מצד עבודתו וזכויותיו). ואילו לפי' הספרי, ואתחנן (שהיא הבקשה שהקב"ה יתן חנם) אינו בכלל עשרה לשונות שנקראת תפלה (שקשורה עם עבודה וזכיות כו'), להיותו במדריגה כזו שנרגש אצלו שאין לו זכיות שבגללם יהי' ראוי שהקב"ה ימלא בקשתו, ולכן אינו מבקש מן המקום שיתן לו אלא חנם, מתנת חנם ממש.

ויש להוסיף בזה, דהנה, מבואר בדרושי חסידות13 שעשרה לשונות של תפלה הם י"ס שבמלכות, ובקשת מתנת חנם היא בחי' כתר שבמלכות, שמצד בחי' זו, כולא קמי' כלא חשיב. ואולי י"ל, שב' האופנים הנ"ל במתנת חנם הם כנגד ב' הבחי' שבכתר. מצד חיצוניות הכתר (אריך) שיש חשיבות לנבראים ועבודתם, הענין דמתנת חנם הוא רק בלשון המתפלל14, משא"כ מצד פנימיות הכתר (עתיק) דכולא קמי' לא חשיב ממש, אפשר לבקש רק בתורת מתנת חנם באמת.

ב) ויש לומר, שענין התפלה באופן דמתנת חנם הו"ע התפלה דשבת, שהרי ענין השבת הוא באופן של מתנה, כמארז"ל15 מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה. ובפרטיות יותר, הנה גם ענין התפלה שבימות החול הוא בחי' השבת, כידוע שזהו"ע הארת השבת כפי שנמשך בימות החול16. ועפ"ז י"ל, שב' אופנים-פירושים הנ"ל בענין ואתחנן, תפלה שרק נאמרת בלשון תחנונים כמו שמבקשים מתנת חנם (כפי' המד"ר), ותפלה שהיא בקשת מתנת חנם ממש (כפי' הספרי), הם ב' הענינים דתפלת ימות החול ותפלת השבת17, דתפלת ימות החול, עם היותה בחי' שבת, הרי זה בחי' השבת שבימות החול, ולכן התפלה היא באופן של עבודה ויגיעה, ויש בה גם הענין דאמירת תחנון כו', אבל ביום השבת התפלה אינה באופן של עבודה ויגיעה כו', ואין בה אמירת סלח לנו (כיון שכבר בערב שבת לאחרי חצות הנה כל דינין מתעברין מינה וכו'18), אלא התפלה היא באופן של מתנה, הן בתפלת ליל שבת, ובאופן נעלה יותר ביום השבת, ובפרט ביום השבת לאחרי חצות, רעוא דרעוין19, שאז הוא עיקר ענין המתנה דיום השבת20.

ג) ויש לקשר כל זה עם ביאור רבינו הזקן בלקו"ת21 בענין אין ואתחנן אלא מתנת חנם, שע"י כניסתו לארץ (אעברה נא ואראה גו'22) רצה משה לפעול אצל בנ"י מדריגה כזו שאי אפשר להגיע אלי' ע"י עבודת הנבראים, שזוהי בחי' אתערותא דלעילא שלמעלה לגמרי מאתעדל"ת. וזהו פירוש הלשון מתנת חנם, כמו חנם בלא מצוות23, היינו, מדריגה שהיא למעלה מעלה מבחי' המצוות. ועפ"ז יש לבאר סברת הספרי שואתחנן אינו מעשרה לשונות של תפלה, כי, תפלה היא עבודה בדרך אתערותא דלתתא24, ולכן, כדי לפעול אצל הקב"ה מילוי המבוקש דאעברה נא ואראה גו', שהי' פועל אצל בנ"י הגילוי בדרך אתערותא דלעילא, הוצרך להיות גם אופן הבקשה מעין זה25, והיינו, לבקש (לא בלשון של תפלה, שקשורה עם זכויות כו', אלא) מתנת חנם ממש, שאינה קשורה כלל עם זכויות כו'.

אך סברת המד"ר היא שגם ואתחנן הוא מעשרה לשונות של תפלה. ויובן בהקדים המבואר בלקו"ת26 שבקשת משה הנ"ל (שתהי' בחי' אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת) הו"ע התורה, שהרי על ידה נמשך מבחי' אנכי מי שאנכי, שהיא למעלה מעלה מאתעדל"ת, ובאה בדרך מתנה. אך עפ"ז אינו מובן מה שאומרים שבקשת משה לא נתקיימה עכשיו, הרי ישנו ענין התורה שעל ידה נמשך גם עתה מבחי' זו דאתעדל"ע בלי אתעדל"ת27. ומבאר הצ"צ28, שבקשת משה היתה שההמשכה שע"י תורה (שבאה בדרך מתנה ואתעדל"ע כנ"ל) תפעל למטה בעולם29, שזהו היתרון בהחידוש דתפלה לגבי תורה30, שפעולת התורה היא (בעיקר) למעלה (באצילות), בעולמות העליונים (שזהו"ע שהקב"ה קורא ושונה כנגדו31), ואילו ע"י התפלה פועלים לשנות הנבראים מכמות שהם שיתרפא החולה וירד הגשם כו', והיינו לפי שהתפלה באה בדרך מלמטה למעלה, ולכן פועלת בהמטה שזהו המקום שבו היא התפלה. ומשה רצה לפעול שגם ההמשכה למטה תהי' בדרך אתעדל"ע (ע"י תורה). ולכן ס"ל להמד"ר שגם בקשת מתנת חנם של משה היתה לשון של תפלה, כיון שמשה רצה שיהי' חיבור ב' המעלות, שאע"פ שההמשכה באה בדרך מתנת חנם (אתעדל"ע), מ"מ תומשך עד למטה מטה (במקום התפלה), ולכן היו בתפלתו ב' הענינים, שהיתה לשון של תפלה, אבל באופן שענינה הוא בקשת מתנת חנם.

ד) ואעפ"כ לא פעל משה רבינו ענין זה בתפלתו, כיון שתכלית הכוונה היא שכל הענינים יהיו ע"י עבודה דוקא. ולכן הנה אע"פ32 שבגלל שמשה לא נכנס לארץ היתה הכניסה לארץ ע"י יהושע, פני לבנה33, שיש בה שינויים, ובמילא הי' יכול להיות אח"כ ענין הגלות [משא"כ אם הכניסה לארץ היתה ע"י משה, שאז היתה באופן של גאולה נצחית (כיון שלא היתה תלוי' בעבודת המטה)], מ"מ, דוקא עי"ז ישנה מעלת העבודה, למעשה ידיך תכסוף34, שממשכת אור נעלה יותר35 (למעלה גם מהאור שנמשך ע"י מתנת חנם), שיתגלה למטה בגאולה האמיתית והשלימה, ע"י משיח צדקנו, שקשור גם עם משה רבינו, שהרי גואל ראשון הוא גואל אחרון36, יבוא ויגאלנו במהרה בימינו ממש, ובב' האופנים שבזה, באופן דבעתה37, עי"ז שהקב"ה קץ שם לחושך38, או באופן דאחישנה37, עי"ז שישראל עושין תשובה ומיד הן נגאלין39, ובאופן שיהיו ב' הענינים עם כל המעלות שבכל אחד מהם40. וכל זה נפעל ביום השבת, שיש בה בחי' שלמעלה גם ממתנת חנם*, ועי"ז יכולים לבטל כל הגזירות כו', ובכללם גם ג' השבועות41 כו' שלא ידחקו את הקץ42. וכן תהי' לנו, בעגלא דידן.

*) עשר לשונות שבתפלה – ע"ס43 (לכל היותר כבשרשן בא"א).

מתנת חנם – כתר41 (לכל היותר ע"ק השייך (מתלבש) בא"א. עביד נייחא44, ג"כ מעין (עכ"פ) דאתדל"ת. שבועה מתלבשת ומַשביעה את עשר הכחות "לקיים – שהם המקיימים – את המצוה").

למעלה מהנ"ל – מנותן מתנה לאחר – כשנותן לזה שהוא "עצמו" (בדוגמת (ועוד יותר) עדיפות מתנה לזה שראוי ליורשו) – יבחר לנו (ע"ק שלמע' מהתלבשות בא"א, ג"ר דע"ק ולמעלה מזה וכו').

בנגלה י"ל: הפרת השבועה (ראה ב"ב עד, א). תשובה מועלת אפילו על עון שבועה. הציווי בנגלה אל תתייאש מן הפורעניות (עיי"ש בפרש"י אבות פ"א) – הוא בלא הגבלה.

ואולי יל"פ עפ"ז השינוי בשבת (י, ב): הנותן מתנה לחברו כו' מתנה טובה ושבת שמה.

שני ענינים בשבת: 1) מתנה 2) מתנה טובה (נתבאר ב45...).