ראה אנכי, ש"פ ראה, אדר"ח אלול, ה'תשכ"ה

בס"ד. ש"פ ראה, אדר"ח אלול, ה'תשכ"ה

(הנחה בלתי מוגה)

ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וגו'1. ומבאר רבינו הזקן בלקו"ת2, דאנכי שבפסוק זה הוא ע"ד אנכי (הוי' אלקיך) שנאמר במ"ת3. דהנה4, בקבלת התורה כתיב5 פנים בפנים דיבר הוי' עמכם, שנמשך לכל אחד ואחד מישראל בחינת הוי' בפנימיות, שזהו אומרו (אנכי) הוי' אלקיך, שיהי' בחי' שם הוי' מאיר ומתגלה בך כל כך עד שיהא נקרא על שמך להיות אלקיך, אלקים שלך, בבחי' פנימיות. ופירוש אנכי הוי' אלקיך הוא, שבכדי שיהי' הוי' אלקיך (שלך, בפנימיות), הנה הכח על זה הוא מבחי' אנכי. וזהו גם מ"ש ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה, שהמשכת הברכה לפניכם (בפנימיות) היא מבחי' אנכי.

וממשיך לבאר6, שברכה זו (שעלי' נאמר ראה אנכי נותן גו' ברכה) היא מבחי' אל"ף דאנכי שלמעלה ממדריגת הבי"ת, ר"ת ברכה. ומקדים לבאר, דהנה התורה מתחלת בבי"ת, לפי שהוא סימן ברכה7. ואע"פ שהאל"ף הוא אותיות פלא, שלמעלה מבחי' בי"ת, אך הוא בבחי' פלא והעלם כו'. וענין זה נמשך במ"ת שבו פתח הקב"ה באל"ף8, אנכי, כי, ע"י שניתנה תורה אזי יוכל להיות גילוי ההעלם. וזהו ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה, היינו, שמבחי' אל"ף דאנכי נמשך היום הברכה לפניכם כו'. וזהו למעלה ממדרגת הברכה מה שנברא העולם באות בי"ת (בחי' חכמה9, שעל ידה נעשה התהוות היש, שזהו מ"ש10 בראשית ברא גו'), שזוהי הברכה משם הוי' שבהשתלשלות העולמות כו', ואילו הברכה שנמשכת ע"י מ"ת, שעז"נ ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה, היא משם הוי' שלמעלה מהשתלשלות.

ב) ויש להוסיף בביאור מעלת הברכה שנמשכת מבחי' אנכי, אנכי מי שאנכי, ע"פ המבואר בדרושי רבינו הזקן משנת תקס"ב11, וז"ל: יש להבין למה לפעמים נאמר אני הוי' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, ולפעמים נאמר אנכי הוי' אלקיך אשר הוצאתיך גו'. הנה עיקר ההפרש בין תיבת אני לאנכי הוא הכ"ף12, להיות כי פי' אני הוא ידוע כשהאדם אומר על עצמו שהוא עשה דבר פלוני וכדומה, יאמר אני עשיתי דבר זה, ובאמת גם כשיאמר אנכי עשיתי דבר זה, יסבול ג"כ פי' זה, אמנם, ההפרש הוא, שכשאומר בבחי' שפלות והתנצלות וכדומה אל השואלו מי עשה דבר פלוני, יאמר אני עשיתי, שאין בכוונתו אז להגבות עצמותו כו'. אבל כשירגז השואל מי עשה דבר פלוני, וישיבנו אני עשיתי, לומר שמאד יפה עשה, אע"פ שזה נגד רצונו (של השואל), וצריך להגבי' ולהתנשאות כנגדו, אז יאמר אנכי עשיתי, שהוא מורה על ענין התנשאות וההגבהה כו', כלומר, האינך יודע מי שאנכי וכדומה. וזהו עיקר ההפרש בכל מקום בין פי' אני לאנכי, שאני הוא כשמדבר בשפלות [וזהו גם מה שאני אותיות אין13], ואנכי הוא כשמדבר גבוה, כמו שמואל שאמר אנכי הרואה14, ולכך נענש כו'15. וד"ל. ובזה יובן כשהיו ישראל במצרים וירד ה' להצילם מטומאות מצרים, שהוא שפלות וירידה גדולה, לכך כתיב אני ה' אשר הוצאתיך כו'. אבל בשעת מ"ת שהי' התגלות אלקות בבחי' התנשאות והגבהה בקולות וברקים (כדי לפעול הענין דאימה ויראה ורתת וזיע16), לכך כתיב אנכי הוי', כלומר אנכי מי שאנכי כו', וד"ל.

ג) ולהעיר שעפ"ז יתבאר גם מה שאמר משה שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו17, אנכי דייקא, ולא אמר אני (אף ששמואל נענש על זה שאמר אנכי הרואה, ולא אמר אני), דלכאורה, כיון שמשה הי' עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה18, הנה כשרוצה לכלול את עצמו יחד עם כל בנ"י, הול"ל אשר אני בקרבו. אך הענין הוא, כיון שכאן הי' צורך בענין של התנשאות והגבהה כו', ביחס לשש מאות אלף רגלי העם, שהיו ישראל בבחינת הרגל שלו19, ולכן אמר אשר אנכי בקרבו, אנכי דייקא, שמורה על ענין ההתנשאות כו'.

ד) והנה בסיום המאמר משנת תקס"ב הנ"ל, מבאר, שיש ב' בחינות אנכי, כי, גם אנכי שמורה על התנשאות הוא בחינת גילוי, שאומר לזולתו האינך יודע מי שאנכי (כנ"ל). אבל אמיתית ענין אנכי מי שאנכי הוא שאינו מושג כלל, היינו, שלא שייך גם לשלול שאינו יודע, כיון שאינו בגדר גילוי כלל20. ויש לומר, שהענין דראה אנכי נותן גו' ברכה הוא הבחי' היותר נעלית דאנכי (אמיתית ענין אנכי מי שאנכי שאינו מושג כלל), למעלה גם מאנכי שבמ"ת (התגלות אלקות בבחי' התנשאות).

והענין בזה, דהנה, אף שנת"ל שאנכי שנאמר בפרשתנו הוא ע"ד אנכי שנאמר במ"ת, הרי במ"ת נאמר (לא רק) אנכי (אלא גם) הוי' אלקיך, ואילו בפרשתנו נאמר רק אנכי, ולא נזכר כלל הוי' אלקיך, אף שלכאורה הרי זה צ"ל באופן שאנכי נמשך בהוי' להיות אלקיך, שהרי הכח הזה להמשיך הברכה זהו ע"י דיבור אנכי שעי"ז נמשך בכל אחד שם הוי' שעי"ז הוא המשכת הברכה כו'21.

ויובן בהקדם מעלת הברכה שעלי' נאמר ראה אנכי נותן גו', כפי שמפרש רש"י: ברכה וקללה האמורות בהר גריזים ובהר עיבל, שהחידוש בהם הוא22 בענין אחדותם של ישראל, שנעשו ערבים זה לזה23 [שלכן יכול א' להוציא את חבירו י"ח בענין הברכות, לא רק ברכת המצוות, אלא גם ברכת הנהנין24 (ואפילו כאשר האכילה היא באופן שחיות המאכל שמק"נ יורד ונכלל לפי שעה ברע גמור שבגקה"ט25, שהרי גם אז צריך לברך על אכילת המאכל, ויכול להוציא י"ח את חבירו, ועד לששים ריבוא בנ"י)]. ובשביל זה יש צורך לפעול אצל בנ"י את ענין האחדות, באופן דנצבים גו' כולכם26, לאחדים כאחד27, ובלשון רבינו הזקן בתניא פרק לב: "שכולן מתאימות ואב א' לכולנה .. אחים ממש", ועד להאחדות ש"מצד שורש נפשם בה' אחד", שזהו"ע שלמעלה מהתחלקות לגמרי28. וכיון שהמשכת הברכה כאן קשורה עם האחדות של כל בנ"י באופן שלמעלה מהתחלקות לגמרי, לכן לא נאמר בפירוש (אנכי) הוי' אלקיך, שמורה על ההמשכה בהתחלקות דסדר השתלשלות (שם הוי' דסדר השתלשלות, ואלקים בגימטריא הטבע29), כיון שאז היתה האחדות של ישראל כפי שנמשכת בהתחלקות המדריגות דראשיכם שבטיכם גו' מחוטב עציך עד שואב מימיך, ולא באופן דלאחדים כאחד ממש, למעלה מהתחלקות לגמרי. ולכן נאמר רק ראה אנכי נותן גו', שבזה מודגש שההמשכה היא מבחי' אנכי מי שאנכי, למעלה מההתחלקות דסדר השתלשלות, שמצד זה נעשית גם האחדות של בנ"י באופן שלמעלה מהתחלקות, לאחדים כאחד ממש [ואף שההמשכה בפועל היא ע"י הוי' אלקיך, הרי זה רק בדרך מעביר, ולא בדרך התלבשות, כמבואר בארוכה בדרושי חסידות30 החילוק שבין דרך מעביר להתלבשות]. ומזה מובן, שבחי' אנכי שבפסוק ראה אנכי נותן גו' ברכה (שלא נזכר הוי' אלקיך) הוא אמיתית ענין אנכי מי שאנכי שאינו מושג כלל, למעלה גם מאנכי (הוי' אלקיך) שבמ"ת, שהו"ע התגלות אלקות בבחי' התנשאות.

וי"ל שכן הוא גם בענין שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו, שאין זה רק בחי' אנכי שמורה על ענין ההתנשאות (כנ"ל ס"ג), אלא גם בחי' אנכי שלמעלה מהתחלקות לגמרי, שהרי האחדות של משה ובנ"י היא באופן שישראל שהם בחינת הרגל של משה נעשים לו בחינת מקיף ובחינת ראש19, ועד שע"י רגלי העם נמשך הגילוי דאנכי בקרבו של משה31, שזוהי אחדות שלמעלה מהתחלקות לגמרי, שנמשכת מהבחי' היותר עליונה דאנכי.

ועד"ז י"ל גם בפסוק32 ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב גו' אשר אנכי מצוך היום לאהבה גו' (הרי הטוב) וחיית ורבית (הרי החיים), ובחרת בחיים33, דכיון שמדובר אודות ענין החיים, יש צורך בענין ההתנשאות וההגבהה והתוקף דבחי' אנכי דוקא, ועד לבחי' היותר נעלית דאנכי (שהרי גם כאן נאמר רק אנכי, ולא אנכי הוי' אלקיך), כמובן ממארז"ל34 שמפתח של תחיית המתים הוא מג' המפתחות שבידו של הקב"ה שלא נמסרו לשליח35.