דבר גו' קדושים תהיו, ש"פ אחרי-קדושים, י"ג אייר, ה'תשכ"ד

בס"ד. ש"פ אחרי-קדושים, י"ג אייר, ה'תשכ"ד

(הנחה בלתי מוגה)

דבר אל כל עדת בני ישראל גו' קדושים תהיו כי קדוש אני גו'1, וצריך להבין2, מהו הנתינת טעם דכי קדוש אני שלכן קדושים תהיו, והלא לא נערוך אליו קדושתו3, ומי ידמה לך ומי ישוה לך כו'4. ומביא כ"ק אדמו"ר הצ"צ במאמרו על פסוק זה (בביכל שנפדה מהשבי')5 מ"ש במד"ר6, כתיב7 ואתה מרום, רוממות אתה נוהג בעולמך כו', נתת קדושה לישראל לעולם, שנאמר קדושים תהיו, ומבאר8, שהמכוון שהוא ציווי, וגם הבטחה, שסופכם להיות קדושים (ומביא דוגמא על זה מפירוש הכתוב9 ואהבת את הוי' אלקיך, שהוא לשון ציווי ולשון הבטחה10). וממשיך לבאר מ"ש ואתה מרום לעולם7, שמורה על ענין הנצחיות, ע"ד מארז"ל11 כל מקום שנאמר לי אינו זז לעולם, שענין זה נמשך מבחי' אני הוי' לא שניתי12, וזהו ואתה מרום לעולם, שמבחי' רוממות נמשך שיהי' בבחי' לעולם, בלי שום הפסק. והיינו, שגם הקדושה דישראל היא באופן של נצחיות והעדר השינוי (נתת קדושה לישראל לעולם), וכמובן גם מהפסוק אני הוי' לא שניתי, שסיומו ואתם בני יעקב לא כליתם.

ב) והנה בכתוב זה נמנו ג' בחינות קדושה13. בחי' הא' היא מ"ש דבר אל כל עדת בני ישראל, שהרי בנ"י מצד עצמם (גם קודם הציווי קדושים תהיו) הם גוי קדוש14. ובחי' הב' היא מ"ש קדושים תהיו, שזוהי קדושה נוספת על קדושת בנ"י מצד עצמם. ובחי' הג' היא מ"ש כי קדוש אני, שזהו ענין נעלה יותר גם מהקדושה דקדושים תהיו. והיינו, דעם היות שקדוש אני הוא נתינת טעם על קדושים תהיו, מ"מ, הקדושה דקדוש אני היא נעלית יותר, וכדאיתא במדרש15 עה"פ קדושים תהיו, יכול כמוני, ת"ל כי קדוש אני, קדושתי למעלה מקדושתכם. אך מ"מ, גם הקדושה דכי קדוש אני, קדושתי למעלה מקדושתכם, נמשכת לישראל, כמובן ממ"ש כי קדוש אני, שזהו נתינת טעם על קדושים תהיו.

וזהו גם13 מ"ש במדרש16 משל לבני מדינה שעשו ג' עטרות למלך מה עשה המלך נתן א' בראשו ושתים נתן בראש בניו, וכך הם ג' הקדושות שמקדישים את הקב"ה קדוש קדוש קדוש כו'17, שנתן א' בראשו וב' נתן בראש בניו. והיינו, שב' המדריגות דעדת בנ"י וקדושים תהיו הן שתי העטרות שנתן בראש בניו, ובחי' קדוש אני היא העטרה שנתן בראשו18. אך גם בחי' קדוש אני, שזוהי העטרה שנתן בראשו, נמשכת לישראל, כנ"ל. וכמובן גם מזה שהמשכת כל ג' הכתרים (גם הכתר שנתן בראשו) היא ע"י בני המדינה, וכיון שזהו ענין שנעשה ע"י עבודתם של ישראל19, לכן נמשך להם גם הכתר שנתן בראשו. אמנם, ענין זה יהי' לעתיד לבוא, שזהו שאמרו רז"ל20 עתידין צדיקים שאומרים לפניהם קדוש כדרך שאומרים לפני הקב"ה, והרי לפני הקב"ה אומרים קדוש קדוש קדוש כו', שקאי על כל ג' הכתרים [ואף שלשון רז"ל הוא כדרך, היינו שהוא דוגמא בלבד, הרי זה עכ"פ כדרך הקדושה של הקב"ה], אלא שגילוי זה יהי' לעתיד לבוא, ועכשיו מתגלים רק ב' הבחי' דקדושה.

וביאור הענין יובן ע"פ פירוש הפנים יפות21, שענין בני ישראל היינו גם בני אברהם ויצחק, כמ"ש במד"ר22 שגם אברהם ויצחק, (כולם) נקראו בשם ישראל. וע"פ הידוע שענינם של ג' האבות אברהם יצחק ויעקב הוא בחי' חג"ת23, הרי מובן, שקדושה הא' (שזהו מש"נ דבר אל כל עדת בנ"י) היא מצד בחי' חג"ת, ובעיקר בחי' תפארת, כי ישראל (יעקב) הוא בחי' התפארת. וקדושה הב' (קדושים תהיו) היא בחי' כתר דז"א. וקדושה הג' (כי קדוש אני) היא בחי' כתר דאריך24, שזהו מה שיתגלה לעתיד לבוא (ע"כ תוכן מאמר הצ"צ).

ג) ועפ"ז יש להוסיף ולבאר בפירוש הפסוק דבר אל כל עדת בנ"י גו', שחשיב כאן כל המדריגות דסדר ההשתלשלות, מלמטה למעלה. דהנה, (כל) עדת היא ספירת המלכות25, כי ספירת המלכות כלולה מכל עשר הספירות, ולכן נקראת עדה, דאין עדה פחותה מעשרה26. ומ"ש כל עדת היינו כפי שהמלכות מבררת את כל הניצוצות הנכללים בה. ובני ישראל, הנה ישראל הוא חג"ת (כנ"ל), ובני ישראל (שזהו מה שנמשך מישראל) קאי על בחי' נה"י (ע"ד מ"ש27 וכל בניך לימודי הוי'), שהם ענפי חג"ת. קדושים תהיו הוא כתר דז"א, וכי קדוש אני הוא כתר דאריך (כנ"ל). אך גם המדריגה היותר נעלית, כי קדוש אני, נמשכת לישראל, וכנ"ל שגם העטרה הג' נמשכת לישראל, כיון שנעשית ע"י עבודתם. וזהו גם מ"ש17 קדוש קדוש קדוש הוי' צבאות (ומסיים) מלא כל הארץ כבודו, דכיון שכל ג' הפעמים דקדוש שייכים לעבודת המטה, לכן הרי זה נמשך בכל הארץ. אלא שקדושה ועטרה הג' היא בהעלם עכשיו, ותתגלה לעתיד לבוא, כנ"ל שעתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש כדרך שאומרים לפני הקב"ה.