וכי תבואו גו' ונטעתם, ש"פ אחרי-קדושים, י"ג אייר, ה'תשכ"ח

בס"ד. ש"פ אחרי-קדושים, י"ג אייר, ה'תשכ"ח

(הנחה בלתי מוגה)

וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו וגו' שלש שנים יהי' לכם ערלים לא יאכל, ובשנה הרביעית יהי' כל פריו קדש הלולים להוי', ובשנה החמישית תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו אני הוי' אלקיכם1. והנה, משמעות הכתוב הוא שהכניסה לארץ (וכי תבואו אל הארץ) היא בכדי שיהי' ענין הנטיעה (ונטעתם) דעץ מאכל דוקא, ולפי זה אינו מובן המשך הכתוב שלש שנים יהי' לכם ערלים לא יאכל, שבג' שנים הראשונות אסורים הפירות באכילה, ואפילו בשנה הרביעית אינו יכול לאוכלם במקומו, אלא יהי' כל פריו קדש הלולים גו', שצריך להעלותם לירושלים, ורק בשנה החמישית תאכלו את פריו. גם צריך להבין מ"ש ובשנה החמישית גו', דלכאורה, כיון שההיתר לאכול את פריו הוא לא רק בשנה החמישית אלא גם לאחרי', הול"ל ומשנה החמישית והלאה תאכלו את פריו, ע"ד מ"ש2 ומיום השמיני והלאה גו', וכיו"ב. עוד צריך להבין מ"ש להוסיף לכם תבואתו, שהכוונה בזה היא להוספה שבאין ערוך, והיינו, שאין זה כמו שכר כל המצוות שהוא בערך המצוה [וכידוע שיש ב' דעות בדברי הראשונים3 בענין שכר מצוה, אם הוא בדרך סיבה ומסובב או שהו"ע סגולי, ועכ"פ לפי ב' הדעות הרי השכר הוא בערך המצוה], אלא זהו ענין של הוספה שבאין ערוך, וצריך להבין מה נשתנה ענין מצות ערלה ששכרה הוא באין ערוך, שלכן צריך הכתוב לפרש להוסיף לכם תבואתו, והיינו, שבכל המצוות הרי זה דבר הפשוט שמקבלים שכר על המצוה, וכאן צריך לפרש זאת, מאחר שהוא שכר שבאין ערוך. וגם צריך להבין מה שמסיים אני הוי' אלקיכם, שלא מצינו זה בכל המצוות.

ב) ויובן ע"פ ביאור אדמו"ר הצ"צ4 בדרוש על פסוק זה, שמביא את דברי הבחיי שמפרש כמה פירושים בפסוק זה, ואח"כ5 מביא מ"ש הבחיי: וע"ד הקבלה מצות ערלה שהרחיקה התורה הנטיעה שלש שנים כנגד השלש העליונות הראשונות שאין לנו בהם השגה, וכנגדם ג"כ תהו ובהו וחושך6. ומבאר הצ"צ: נראה מדבריו שהם ג"ר כתר חכמה בינה. ולאח"ז מביא המשך דברי הבחיי: והשנה הרביעית ג"כ כנגדה, ורוח אלקים מרחפת על פני המים7, כי אינו הסתר גמור ולא השגה גמורה, כן השנה הרביעית אינו היתר גמור, כי מותר הוא בפדיון8, ואסור הוא בלא פדיון. ומבאר הצ"צ: לכאורה צ"ל שהוא הדעת, כי הרוח קו האמצעי, ומרחפת ע"פ המים שהוא חסד כו'.

והענין בזה, דכיון ששלש שנים הם כנגד ג"ר כח"ב שאין לנו בהם השגה, לכן אסורים הפירות באכילה. אבל שנה הרביעית היא בחי' הדעת, שיש לה כבר שייכות גם למדות, שהיא מפתחא דכליל שית9, והיינו, דאף שבחי' הדעת היא ממוצע בין כתר לחו"ב10 (בין למעלה מאצילות לאצילות), מ"מ, להיותה בקו האמצעי, בחי' האמת שאין בה שינויים, שהוא למטה כמו שהוא למעלה, הרי מובן שגם כמו שהיא למעלה בין כתר לחו"ב יש לה שייכות גם למטה, ולכן נעשית ממוצע בין שכל למדות. ולכן הנה בשנה הרביעית יהי' כל פריו קדש הלולים לה', שצריך פדיון, אבל מותר באכילה.

ג) וממשיך הצ"צ: אך שייכות בחי' אלו לשלשה שני ערלה כו'. והיינו, דלכאורה אינו מובן, מהי השייכות של ג"ר כח"ב לשלשה שני ערלה שהם כנגד ג' קליפות הטמאות, כמבואר בלקו"ת11 בשם הזהר12. ומבאר הצ"צ: י"ל עדמ"ש בשם אוה"ח13 בענין ארי' ושור, שהרי הארי' בשרשו גבוה יותר מהשור, כי פני ארי' אל הימין כו'14, ומדוע למטה נהפוך הוא, שהשור בהמה טהורה והארי' חי' טמאה, אלא דהיא הנותנת, שמחמת שהוא גבוה יותר, על כן בשבירת הכלים כשנפל למטה, נשפל למטה יותר כו' [וכידוע שכל הגבוה גבוה ביותר נופל למטה מטה ביותר15, ולכן16 הארי' ששרשו גבוה יותר, בנפילתו למטה נעשה חי' טמאה, משא"כ השור, אף שגם שרשו מפני שור שבמרכבה, מ"מ, להיותו למטה מפני ארי', לכן גם לאחר השבירה אינו נפרד מן הקדושה, אלא הוא בהמה טהורה]. ולכן מה שנפלו קצת מבחי' ג"ר כח"ב למטה, נפלו למטה יותר, היינו בגקה"ט, וזהו"ע פירות ערלה שהם מגקה"ט [ולהעיר שהדוגמא שהובא בתניא17 על מאכלות אסורות שהם מגקה"ט לגמרי היא מערלה דוקא]. ומסיים: וזהו"ע ג' שני ערלה כו' שהן תהו ובהו וחושך, ושרשן ממה שנפל בשבה"כ מתהו ובהו וחושך העליון כו'

ד) אך צריך להבין, הרי גם את העולם נתן בלבם18, שכל עניני העולם הם בשביל עבודת האדם, שיברר אותם כו', ולכאורה, איך נעשה הבירור בג' שני ערלה מאחר שהם מגקה"ט שאין להם עלי'. אך הענין הוא, שהבירור דגקה"ט הוא באופן של דחי'. וזהו כללות החילוק בין הבירור שע"י רמ"ח מ"ע להבירור שע"י שס"ה מל"ת, שהבירור שע"י רמ"ח מ"ע הוא בדרך קירוב, ואילו הבירור שע"י שס"ה ל"ת הוא בדרך דחי'. והיינו, שהבירור דגקה"ט נעשה עי"ז שדוחה אותם, ובפרט כאשר מצטער מזה כו' (כמבואר בהמשך תרס"ו19 שע"י הצער מגיעים למעלה יותר מאשר ע"י התענוג), כמבואר בהדרושים המבארים החילוק שבין עבודת הבירורים לעבודת הנסיונות20 (ועד"ז הסתלקות צדיקים שעי"ז נעשה בירור גקה"ט21 ).

ה) ועי"ז הנה בשנה החמישית גו' להוסיף לכם גו', והיינו, שלאחרי הבירור דג' שני ערלה ע"י הדחי' כו', אזי מגיעים להשורש שלהם בקדושה בבחי' ג"ר כח"ב. וזהו ובשנה החמישית גו' להוסיף לכם גו', שהו"ע תוספת אור הנמשך מקוצו של יו"ד דשם הוי', והוא בחי' הכתר, ומשם דוקא נמשך תוספת האור להוסיף לכם כו'22. ועפ"ז מובן ששכר זה הוא למעלה מהשכר דכל שאר המצוות. דהנה ידוע מ"ש בזהר23 שהמצוות תלויות בשם הוי' כענבי דתליא באתכלא (כענבים התלויים באשכול), יש מצוות התלויות באות י' דשם הוי', יש התלויות באות ה' ראשונה, ויש התלויות באות ו' או באות ה' אחרונה. ולכן, ע"י קיום המצוות ממשיכים גילוי אור מבחי' ד' אותיות דשם הוי'. וזהו ששכר המצוות (הן אם הוא בדרך סיבה ומסובב, או אפילו באופן סגולי) הו"ע שבערך, כיון שההמשכה היא רק מד' אותיות שם הוי', שהם כנגד עשר ספירות24, י' חכמה, ה' ראשונה בינה, ו' מדות וה' אחרונה מלכות, וכנגד ד' העולמות25. אבל ע"י מצות ערלה נמשכת בחי' החמישית, קוצו של יו"ד, שלמעלה מד' אותיות שם הוי' (כמבואר באגה"ת26 ), שזהו"ע של הוספה שבאין ערוך, מבחי' ג"ר שלמעלה מהשתלשלות העולמות. וזהו שמסיים אני הוי' אלקיכם, דמאחר שזהו"ע שלמעלה מהשתלשלות, לכן צריך הבטחה מיוחדת שיומשך בהשתלשלות.

וכל זה נעשה ע"י הבירור שבדרך דחי', שדוקא עי"ז נמשכים אורות שלמעלה מהשתלשלות. אך בכדי שתהי' ההמשכה למטה יש צורך בהקדמת העבודה דתיקון דוקא, והיינו, שקוצו של יו"ד, בחי' הכתר, ספירות דתוהו, נמשך ומתגלה ע"י העבודה דתיקון, והו"ע ד' האותיות דשם הוי', ועד לה' אחרונה, בחי' השטח בהתפשטות הכי גדולה, שזהו ענינה של השנה הרביעית, ועי"ז מגיעים לשנה החמישית, בחי' קוצו של יו"ד. וזהו גם כללות ענין ירידת הנשמה בגוף, שיש בזה ד' מדריגות, וכפי שאומרים27 נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראתה אתה יצרתה אתה נפחתה בי, וירידה זו היא צורך עלי', שעי"ז מגיעים לתכלית העלי', למעלה גם מבחי' טהורה היא, שזוהי המדריגה החמישית שלמעלה מד' המדריגות, ועלי' זו נעשית ע"י הירידה בגוף דוקא, שזהו מצד מעלת שורש הגוף, ע"ד מעלת שורש הכלים, כמשנת"ל בארוכה במאמרים שלפנ"ז28.

ו) וזהו כי תבואו אל הארץ גו', שההתחלה בזה בעבודת כל אחד מישראל היא בירידת הנשמה בגוף, ובכללות ישראל הו"ע הכניסה לארץ כפשוטה (לאחרי ההכנה במשך זמן היותם במדבר), שאז היתה תחלת עבודתם בעניני העולם, החורש והזורע כו'29, ועד ונטעתם כל עץ מאכל, שנמשך בפנימיות להיות דם ובשר כבשרו, שעי"ז נעשה בירור העולם לעשותו דירה לו ית'. ואף שזהו ענין של ירידה, וכידוע שזו היתה טענת המרגלים שלא רצו ליכנס לארץ מאחר שלא רצו לרדת ממדריגתם ולעסוק בבירור עניני העולם30, הרי האמת היא שירידה זו היא צורך עלי', וכמ"ש31 טובה הארץ מאד מאד, ב"פ מאד32, כי, דוקא הכניסה לארץ להתעסק בבירור עניני העולם היא תכלית העבודה, ועי"ז נעשית אמיתית העלי' לנשמה, שמגעת למדריגה החמישית, כנ"ל.

ז) וזהו גם כללות העבודה דספירת העומר, שענינה הוא בירור נפש הבהמית, שלכן בא העומר משעורים דוקא, מאכל בהמה33, ועז"נ34 משכני אחריך נרוצה, והיינו, שבתחילה נאמר משכני, לשון יחיד, דקאי על המשיכה מלמעלה לנה"א, ועי"ז מבררת נה"א את נה"ב, שזהו אחריך נרוצה, לשון רבים, היינו שגם נה"ב מתהפכת לאלקות, ועי"ז ניתוסף עילוי גדול יותר בנפש האלקית, שזהו שבחג השבועות מקריבים שתי הלחם שבאים מחיטים35, מאכל אדם, אתם קרויין אדם36. ועי"ז הביאני המלך חדריו, שנמצא עם המלך לבדו (ער מיטן מלך אַליין), דקאי על מתן תורה, וכיון שמ"ת לא יהי' עוד הפעם37, הרי בזה נכלל גם גילוי תורתו של משיח שיהי' בגאולה העתידה. וכל זה נעשה ע"י בירור נה"ב דוקא, ע"ד כי תבואו אל הארץ דוקא, ועי"ז הביאני המלך חדריו, שנעשה הגילוי דמ"ת, כולל גם גילוי רזין דרזין, ובאופן שנעשית קבלת התורה בשמחה ובפנימיות38.