בס"ד. י"ב תמוז, ה'תשכ"ג
(הנחה בלתי מוגה)
מה. טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל1. הנה בפסוק זה, וכן בפסוק לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל2 (דב' פסוקים אלה הם בב' הפרשיות השייכים לשיעור היום3), וכן לעיל מיני', בפסוק מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל4, נקט הכתוב ב' השמות יעקב וישראל. ומדייק רבינו הזקן [ולהעיר, שהשנה היא שנת המאה וחמישים להסתלקות-הילולא שלו] בד"ה זה בלקוטי תורה5, וכן הוא (בכמה שינויים) בד"ה זה בביכל מאמרי אדמו"ר הזקן בכתי"ק ממלא מקומו אדמו"ר האמצעי עם הגהות הצ"צ6, דצריך להבין הטעם שבנוגע לאברהם אמרו חז"ל7 כל הקורא לאברהם אברם עובר בלאו, שנאמר8 ולא יקרא עוד את שמך אברם, משא"כ ביעקב וישראל, הנה גם לאחרי שנאמר9 לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהי' שמך, נשאר השם יעקב קיים, כמודגש בפסוקים אלה שנזכר (לא רק השם ישראל, אלא) גם השם יעקב. ויש להוסיף, שהתמיהה בזה (שבכתוב נזכר גם שם יעקב) גדולה יותר בפסוק10 דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל, דקאי על ימות המשיח. דהנה, אף שכתב הרמב"ם11 דרך כוכב מיעקב זה דוד וקם שבט מישראל זה מלך המשיח, הרי בכמה מדרשי חז"ל12 פירשו שגם דרך כוכב מיעקב קאי על מלך המשיח. ואינו מובן מהו הענין שאפילו באחרית הימים, כאשר יקויים היעוד אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם הוי' לעבדו שכם אחד13, והי' הוי' למלך על כל הארץ גו' הוי' אחד ושמו אחד14, ופירשו חז"ל15 כמו שאני נכתב כך אני נקרא, היינו, ששם הוי' (כמו שאני נכתב) יהי' בגילוי בעולם (כך אני נקרא), הנה גם אז יהי' (לא רק השם ישראל, שם המעלה, אלא) גם השם יעקב.
ב) ולהבין זה יש להקדים תחילה ביאור ענין השם למעלה, שמזה נשתלשלו גם השמות דיעקב וישראל, כידוע16 שכל הענינים שלמטה נשתלשלו מהענינים שלמעלה שהם בדוגמתם, ועאכו"כ בנוגע לעניני בנ"י, שהשמות יעקב וישראל נשתלשלו מענין השמות למעלה. והענין בזה17, דאיתא במדרש18 על הפסוק19 טוב שם משמן טוב, מצינו שהלך הקב"ה מהלך חמש מאות שנה לקנות לו שם, דכתיב20 אשר הלכו אלקים לפדות לו לעם ולשום לו שם, וכן כתיב21 ותתן אותות ומופתים בפרעה גו' ותעש לך שם. וצריך להבין מהו הענין דמהלך חמש מאות שנה דוקא. ואין לומר שזהו על יסוד מארז"ל בחגיגה22 מן הארץ עד לרקיע מהלך ת"ק שנה (שלכן הליכת הקב"ה מהרקיע לארץ היא מהלך ת"ק שנה), שהרי ישנם שבעה רקיעים, ועביו של רקיע מהלך ת"ק שנה, וכן בין כל רקיע ורקיע, כדאיתא בחגיגה שם, ומוסיף שם, למעלה מהן חיות הקודש, רגלי החיות כנגד כולם וכו' קרני החיות כנגד כולם, למעלה מהן כסא הכבוד, רגלי הכסא כנגד כולם וכו', וא"כ, הליכת הקב"ה מכסא הכבוד (ועאכו"כ מהדרגא שלמעלה גם מכסא הכבוד, לפני כסא כבודך23) עד לארץ היא כו"כ פעמים מהלך ת"ק שנה. ומהו אומרו הלך הקב"ה מהלך חמש מאות שנה דוקא. גם צריך להבין מה שייך הענין דלקנות לו שם למעלה אצל הקב"ה.
ג) אך הענין הוא, כמבואר במק"א בארוכה24 שענין השם למעלה יובן מענין השם כפי שהוא באדם למטה [דכיון שהענינים שלמטה נקראים ע"ש הענינים שלמעלה שהם דוגמתם, הרי, מהבנת הענינים כמו שהם למטה, בהמשל, יכולים להבין גם את הענינים כמו שהם למעלה, בנמשל, שמהן נשתלשלו הענינים דלמטה], דהנה, שם האדם אינו ממהותו ועצמותו של האדם, ואינו אלא כדי שעל ידו יהי' נפנה לקוראו, היינו, שכדי שזולתו יוכל להיות בקישור וחיבור עמו, ה"ז עי"ז שקוראו בשמו, שאז ה"ה נפנה לקוראו. ודוגמתו למעלה, באדם העליון, שהשם אינו אלא הארה בלבד, כדי להיות ההמשכה בעולמות כו'. וזהו טוב שם גו', דקאי על השם של הקב"ה (הלך הקב"ה כו' לקנות לו שם), ובפרטיות הם ז' שמות שאינם נמחקים25, שם א-ל בחסד ושם אלקים בגבורה וכו'26, היינו27, שההמשכה בבחי' המדות (חסד וכו') שנמשכת מאור א"ס ב"ה, שמצד עצמו הרי לאו מכל אינון מדות איהו כלל28, היא רק בחי' שם והארה בלבד, וכמו שם א-ל, שהו"ע המשכת הארה מלמעלה להתלבש במדת החסד, כדי שעי"ז תהי' התהוות סדר ההשתלשלות, בנין העולמות, כמ"ש29 עולם חסד יבנה, שאינו אלא ע"י הארה בלבד, כמ"ש30 הודו על ארץ ושמים. והענין בזה31, דמצינו באדם למטה, שכאשר קוראים אותו בשם של שבח, אזי מעוררים אצלו מדה זו (שנמצאת אצלו בהעלם) לבוא מן ההעלם אל הגילוי, ומזה מובן גם בנוגע לקריאת שמות של תשבחות למעלה, אלא שלמעלה יש עוד חידוש בזה, שהרי לפני הקריאה בשמות אלה ה"ז באופן שגם בהעלם אין ענין של מדות (שהרי לאו מכל אינון מדות איהו כלל), ורק ע"י ההילול והשבח נעשה ענין של מדות, תחילה בהעלם, ואח"כ נמשך גם בגלוי, החל ממדת החסד, להיות עולם חסד יבנה, ועד"ז בכל ז' השמות שאינם נמחקים, שהם בז' המדות, שבעת ימי הבנין. ומשבעת ימי הבנין, ז' המדות, יומשך גם במחשבה ובעיקר בדיבור, כמ"ש32 בדבר הוי' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם, וכידוע33 שע"י אותיות המחשבה נבראו עלמין סתימין דלא אתגליין, ועלמין דאתגליין נבראו ע"י אותיות הדיבור דוקא, שעל ידם נעשית ההתהוות בפועל (כיון שדיבורו של הקב"ה חשיב מעשה34) לאחרי הקדמת ההמשכה בבחי' המדות.
וזהו גם מ"ש בזהר35 דכל ענין התורה ומצוות הוא לאתקנא רזא דשמי'. והענין בזה36, שענין השם (הארה בלבד, שעי"ז יוכל זולתו להיות בקישור וחיבור עמו) נתתקן ונפעל ע"י לימוד התורה וקיום מצוותי', כי, מצוה היא לשון צוותא37, שעל ידה נעשה החיבור עם הקב"ה, ע"י המשכת הארה מהקב"ה, שזהו"ע לקנות לו שם. ועוד זאת, כפי שמדייק לאתקנא רזא דשמי' (ולא לאתקנא שמי'), שלא מספיק ענין השם שאינו אלא הארה בלבד, אלא צ"ל גם רזא דשמי', הפנימיות (רז וסוד) של השם, היינו, שגם בהארה הנקראת שם יומשך מבחי' הפנימיות והעצמות. ומזה מובן גם בנוגע לענין הצוותא שבמצוה (שענינה לאתקנא רזא דשמי'), שנעשה חיבור לא רק עם בחי' הארה וגילוי בלבד, אלא גם עם בחי' העצם, אשר, העצם כשאתה תופס בחלקו אתה תופס בכולו38.
ד) ועז"נ הלך הקב"ה מהלך ת"ק שנה לקנות לו שם. והענין בזה, דמהלך ת"ק שנה קאי על כללות סדר ההשתלשלות, שהוא מבחי' המדות, שכללותם הם חמש מדות39 (כי בחי' היסוד הוא כללות כל המדות, ובחי' המלכות הוא המקבל מבחי' היסוד), והמדות בהיותם למעלה הרי הם בריבוי ובהפלגה, שזהו"ע מספר ת"ק, שמורה על המדות כפי שהם בתכלית הריבוי, שכל א' כלולה מעשר, ועשר מעשר. והיינו, שכללות סדר השתלשלות אינו אלא מבחי' המדות השייכים אל הזולת, וכמו שהוא באדם למטה שענין המוחין הוא לעצמו, משא"כ ענין המדות שבשבילם צ"ל מציאות הזולת דוקא40, ועאכו"כ למעלה, שאין זה כמו במדות שלמטה שאף שהמדות הם בשייכות אל הזולת ה"ז באופן שנפש האדם מתפעלת מהמדות, שהרי למעלה לאו מכל אינון מדות איהו כלל. וכיון שכללות סדר השתלשלות שהוא מבחי' המדות (מהלך ת"ק שנה) אינו אלא בחי' שם והארה בלבד, לכן צ"ל גם הענין דהלך הקב"ה מהלך ת"ק שנה, היינו, שבמהלך ת"ק שנה (סדר השתלשלות) יומשך הענין דהליכת הקב"ה, המשכה שלמעלה מכל סדר ההשתלשלות, שזהו אמיתית ענין ההליכה, בלי גבול41. ונמצא, שהענין דהלך הקב"ה מהלך ת"ק שנה לקנות לו שם הוא ע"ד הענין דלאתקנא רזא דשמי', שגם בהארה הנקראת שם יומשך מבחי' הפנימיות והעצמות (כנ"ל).
ה) והנה כללות ענין השמות הם שני השמות הוי' ואלקים [אף שבפרטיות ישנם עשר שמות42 (ובכללות יותר שבע שמות, כנ"ל ס"ג)]. והענין בזה, דכיון שענין השם הוא כדי להיות קישור וחיבור עם הזולת, הרי כשם שבאדם למטה הנה כדי שיומשך ממנו השפעה למקבל שאינו בערך אליו, צריך תחילה לצמצם את עצמו עד שההשפעה וההמשכה שלו תהי' באופן כזה שתוכל להתקבל גם אצל הזולת שאינו בערך אליו, כן הוא גם למעלה, שכדי שיוכל להיות ענין השם, היינו, המשכת הארה בעולמות (הודו על ארץ ושמים) שאינם בערך כלל, צ"ל תחילה ענין הצמצום. וזהו ענין ב' השמות הוי' ואלקים, שעל ידם נברא כל סדר ההשתלשלות, כמ"ש43 ביום עשות הוי' אלקים ארץ ושמים, דארץ ושמים קאי לא רק על ארץ ושמים גשמיים אלא גם על ארץ ושמים רוחניים44 (עד להדרגא היותר עליונה), היינו, כללות סדר השתלשלות, וכל זה נעשה ע"י ב' השמות הוי' ואלקים. אמנם, בכל העשרה מאמרות שבהם נברא העולם45 נזכר שם אלקים דוקא, ל"ב פעמים46, דשם אלקים הוא שם מדת הגבורה והצמצום47. והביאור בזה, כידוע48 שקודם הצמצום הי' אור א"ס ממלא כל מקום החלל, ולא הי' מקום לעמידת העולמות, וכדי שיוכל להיות בריאת העולמות, סילק אורו הגדול על הצד, שזהו"ע צמצום הראשון שהוא באופן של סילוק לגמרי49, ורק לאח"ז נעשה המשכת הקו, שהוא קו קצר, היינו, המשכה מצומצמת. וזהו כללות הענין דב' השמות הוי' ואלקים, דשם אלקים הו"ע הצמצום, שעי"ז יוכל להיות הגילוי דשם הוי' בעולמות.
ובפרטיות יותר, ישנם ב' ענינים בהשמות הוי' ואלקים50. דהנה, ידוע51 שיש ב' שמות הוי', הוי' דלעילא והוי' דלתתא. וכללות הענין בזה, דגילוי אור א"ס שהי' ממלא מקום החלל כמו שהוא לפני הצמצום הו"ע הוי' דלעילא, והמשכת הקו שלאחרי הצמצום הו"ע הוי' דלתתא. ומזה מובן שגם בשם אלקים ישנם ב' ענינים, שם אלקים השייך לשם הוי' דלעילא, ושם אלקים השייך לשם הוי' דלתתא. וכללות הענין בזה, שפעולת צמצום הראשון היא בב' ענינים. ענין הא' הוא פעולת הצמצום (שם אלקים) בהוי' דלעילא שכללותו הוא האור שלפני הצמצום, להיות באופן של סילוק לגמרי, והיינו, שלאחרי הצמצום יהי' בבחי' מקיף בלבד, שזהו"ע אור הסוכ"ע. וענין הב' הוא פעולת הצמצום (שם אלקים) בהוי' דלתתא, שכללותו הוא אור הקו, להיות באופן של אור פנימי, בהתלבשות בכלים, שזהו"ע אור הממכ"ע.
ועז"נ וידעת היום והשבות אל לבבך כי הוי' הוא האלקים52. והענין הוא, דמזה שיודעים ורואים שההמשכה דלמעלה נמשכת למטה ומתקבלת בהמקבל, מוכח, שאין ענינו של הצמצום להעלים ולהסתיר, אלא כוונת הצמצום היא בשביל הגילוי, דאף שתחלת הצמצום הוא באופן של סילוק לגמרי, הרי הכוונה בזה היא כדי שלאח"ז יוכל להיות הגילוי וההמשכה. והיינו, שבהצמצום דשם אלקים כלול הגילוי דשם הוי'. ועד"ז לאידך, שבהגילוי דשם הוי' כלול הצמצום דשם אלקים, כי, מזה שנעשה פעולת הצמצום בשם הוי' (גם בשם הוי' דלעילא, שיהי' סילוק האור להיות רק באופן של מקיף, בחי' סוכ"ע), מוכח, שגם לפני הצמצום, כשהי' אור א"ס ממלא את כל מקום החלל, ה"ה כבר באופן שיוכל להיות בו פעולת הצמצום בב' ענינים הנ"ל, שהאור הבלי גבול יהי' באופן של סילוק, ואור הגבול יבוא בהתלבשות בכלים. וזהו"ע הוי' הוא האלקים, שב' השמות הוי' ואלקים כלולים זה מזה, היינו, שגם בהדרגא היותר נעלית דגילוי שם הוי' כלול הצמצום דשם אלקים, וגם בהדרגא היותר תחתונה שבהצמצום דשם אלקים כלול הגילוי דשם הוי', כמשנ"ת בארוכה במאמרים הקודמים53 [ומהשמות הוי' ואלקים נמשך ומשתלשל ענין זה גם באורות וכלים, שגם בהדרגא היותר נעלית שבענין האור, הרי כיון שנקרא כבר בשם אור, כלול בו ענין הכלי, וגם בהדרגא היותר תחתונה שבענין הכלי, כלול ענין האור (כמבואר במק"א54 פרטי הענינים בזה)]. והנה, תכלית הכוונה בהתכללות דב' השמות הוי' ואלקים (הוי' הוא האלקים), היא, שגם האור שלפני הצמצום [שלאחר הצמצום אינו אלא בבחי' מקיף, בחי' סוכ"ע, ורק אור הקו הוא אור פנימי שמתלבש בכלים] יומשך ויאיר בהכלים בפנימיותם, כמו שמאיר בהם עתה אור פנימי. וענין זה יהי' לעתיד לבוא, שאז יקויים היעוד לילה כיום יאיר55, שגם אור המקיף שעתה הוא בהעלם (לילה) יאיר בפנימיות56. וכל זה נעשה ע"י מעשינו ועבודתינו בקיום התומ"צ שענינם הוא לאתקנא רזא דשמי', שיאיר בגילוי גם הפנימיות דהשם. וזהו גם הענין דהלך הקב"ה מהלך ת"ק שנה לקנות לו שם, שאור הבל"ג דהלך הקב"ה יאיר במהלך ת"ק שנה דסדר השתלשלות (כנ"ל ס"ד).
ו) ויש לקשר זה עם מ"ש57 כי שמש ומגן הוי' אלקים, וממשיך בכתוב, חן וכבוד יתן הוי' לא ימנע טוב להולכים בתמים. וצריך להבין מהו הקשר והשייכות דהתחלת הכתוב כי שמש ומגן הוי' אלקים עם סיום הכתוב לא ימנע טוב להולכים בתמים. אך הענין הוא58, דאיתא בזהר59 כי שמש ומגן הוי' אלקים דא ברית קדישא. וענין הברית הוא התקשרות וחיבור הפכים (שזהו שהיסוד נקרא כל, כמ"ש60 כי כל בשמים ובארץ, דאחיד בשמיא ובארעא). והיינו, דמ"ש כי שמש ומגן הוי' אלקים, הו"ע היחוד דשם הוי' ושם אלקים להיות הוי' הוא האלקים. ומזה מובן שענין המגן דשם אלקים אינו להעלים ולהסתיר ח"ו, אלא אדרבה, ענינו של המגן הוא שעל ידו יוכל להיות הגילוי דשמש הוי' בעולמות, שהרי לולי הצמצום לא הי' מקום לעמידת העולמות, לפי שאוא"ס הי' ממלא כל מקום החלל (כנ"ל ס"ה), ופעולת המגן היא שגם בעולמות יוכל להיות הגילוי דשמש הוי'. וזהו משנת"ל שבענין הצמצום כלול הגילוי, לפי שהצמצום הוא בשביל הגילוי, ובענין הגילוי כלול גם ענין הצמצום, שהגילוי יכול לבוא באופן מצומצם, להיות נמשך ומתקבל בהתחתון.
וזהו גם הענין דמגן אברהם ומגן דוד61, כמ"ש בדוד62 ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ, ודרשו חז"ל63 זהו שאומרים מגן דוד, דהגדולים הם אברהם יצחק ויעקב, ועז"נ נאמר לדוד שכשם שחותמים במגן אברהם כך יהיו חותמין במגן דוד64. והענין בזה, דהנה, אמרו רז"ל65 בתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין (בראשית ברא אלקים), ראה שאין העולם מתקיים שיתף עמו מדת הרחמים (ביום עשות הוי' אלקים ארץ ושמים), ומבואר בשער היחוד והאמונה66 שזהו"ע התגלות אלקות ע"י צדיקים ואותות ומופתים שבתורה. והיינו, שע"י האותות ומופתים שבתורה, החל מהאותות ומופתים דיצי"מ, שעליהם נאמר ותתן אותות ומופתים בפרעה גו' ותעש לך שם (כנ"ל ס"ב), נעשה הענין דיחוד הוי' ואלקים. ועד"ז גם ע"י צדיקים, שעליהם נאמר67 כל הנקרא בשמי, דקאי על אבהתכון צדיקייא דאתקרי שמי עליהון68, הצדיקים שהם אבות העולם, וכן הצדיקים שבכל דור ודור, שהם האבות (ראש ומוחין69) של הדור, הנה על ידם נעשה הענין דיחוד הוי' ואלקים. וזהו שאומרים מגן אברהם ומגן דוד, דהנה, אברהם ודוד כוללים כל סדר ההשתלשלות דצדיקים, החל מאברהם, אחד הי' אברהם70, האדם הגדול בענקים71, ועד לדוד, רגל הרביעי שבמרכבה72, ספירת המלכות, דלית לה מגרמה כלום73. וזהו ענין מגן אברהם ומגן דוד, שענינם של הצדיקים הוא בדוגמת המגן דשם אלקים שעל ידו יוכל לבוא הגילוי דשמש הוי' באופן שיתקבל אצל התחתון. ועד להשלימות שבזה לעתיד לבוא, שיהי' הגילוי היותר נעלה דשמש הוי', אלא שיומשך ע"י המגן דשם אלקים להיות באופן של אור פנימי שבא בהתלבשות בכלים.
ועפ"ז יתבאר גם המשך הפסוק כי שמש ומגן הוי' אלקים חן וכבוד יתן הוי' לא ימנע טוב להולכים בתמים. והענין בזה74, דהנה, מ"ש לא ימנע טוב להולכים בתמים, הוא ע"ד מ"ש75 טוב הוי' לקוויו. ואיתא על זה בגמרא76 רבי אלעזר רמי, כתיב77 טוב הוי' לכל, וכתיב טוב הוי' לקוויו, משל לאדם שיש לו פרדס כשהוא משקה משקה את כולו (לפי שאינו אלא טורח אחד), כשהוא עודר (דהוי טורח לכל אחד ואחד) אינו עודר אלא טובים שבהם (כך הקב"ה זן טובים ורעים הכל בדיבור אחד כו' אבל כשבא להגין מן הפורעניות ולשלם שכר אינו אלא לקוויו). ומבואר בזה, שהחילוק בין טוב הוי' לכל וטוב הוי' לקוויו הוא ע"ד החילוק שבין המשכה חיצונית להמשכה פנימית, ובלשון הקבלה זיווג חיצוני וזיווג פנימי78, דהחילוק שביניהם הוא, שזיווג חיצוני ישנו גם ללא עבודה, ועז"נ טוב הוי' לכל, משא"כ זיווג פנימי אינו אלא ע"י עבודה, ועז"נ טוב הוי' לקוויו דוקא. וזהו כי שמש ומגן הוי' אלקים חן וכבוד יתן הוי' לא ימנע טוב להולכים בתמים, שהיחוד דהוי' ואלקים באופן שהמגן דאלקים אינו אלא שעל ידו יוכל להיות הגילוי דשמש הוי', הו"ע של המשכה פנימית שע"י יחוד פנימי79, ולכן המשכת הטוב היא להולכים בתמים דוקא, ע"ד מ"ש טוב הוי' לקוויו, שהמשכה זו נעשית ע"י העבודה דקיום התומ"צ, שענינם הוא לאתקנא רזא דשמי', שיומשך הפנימיות דהשם.
ז) והנה ב' השמות הוי' ואלקים יש דוגמתם גם בבנ"י. דהנה, כתיב80 אדם אתם, ודרשו חז"ל81 אתם קרויין אדם, ע"ש אדמה לעליון82, ומזה מובן שגם באדם התחתון ישנם דוגמת ב' השמות דהוי' ואלקים. וכיון שכל ענין נקרא בשם, הנה ב' הענינים שבבנ"י שהם בדוגמת ב' השמות הוי' ואלקים, נקראים בב' השמות יעקב וישראל83. והענין בזה, שהשם ישראל שהוא ע"ש כי שרית עם אלקים גו' ותוכל84, הוא למעלה מההגבלה דשם אלקים, והוא בדוגמת שם הוי', ובכללות הו"ע האורות, שזהו שישראל אותיות לי ראש85, שבראש הוא עיקר החיות86, שהו"ע האור. והשם יעקב שהוא מלשון יו"ד עקב87, שבעקב לא ניכר החיות88, הו"ע הכלי, והוא בדוגמת שם אלקים. וזהו גם שכללות עבודת האדם היא בב' הקוין דרצוא ושוב, שהחילוק ביניהם89 הוא ע"ד החילוק שבין ב' השמות הוי' ואלקים, כי, רצוא הו"ע של העלם והסתר (עלי' למעלה), ושוב הו"ע של המשכה וגילוי, שדוגמתם למעלה הוא החילוק שבין ב' השמות דאלקים והוי', והחילוק שבין אורות וכלים, שמזה נמשך גם בעולמות החילוק שבין עולם האצילות ועולמות בי"ע.
ועפ"ז מובן דכשם שב' השמות הוי' ואלקים הם שמות קדושים שאינם נמחקים25, דענין זה (שאינם נמחקים) מורה על הנצחיות והתמידיות, הנה כן הוא גם בב' השמות יעקב וישראל (שהם בדוגמת ב' השמות הוי' ואלקים) שגם הם אינם נמחקים, היינו, שישנם בתמידות. וכללות הענין בזה, שהיחוד דהוי' ואלקים (שע"י המגן דאלקים יאיר השמש הוי' בעולם) שנעשה ע"י עבודתם של בנ"י, הוא בב' אופני עבודה, אופן העבודה דיעקב ואופן העבודה דישראל, כמבואר בארוכה בלקו"ת ובביכל כתי"ק ד"ה מה טובו אוהלך יעקב משכנותיך ישראל הנ"ל (ס"א), ולפנ"ז בד"ה לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל90. וכיון שתכלית הכוונה היא שגם הגילוי היותר נעלה דשם הוי' יומשך ויאיר בפנימיות בהתלבשות בכלים ע"י המגן דשם אלקים, כפי שיהי' לעתיד לבוא (כנ"ל ס"ה), לכן, גם לעתיד לבוא, כאשר את רוח הטומאה אעביר מן הארץ91, ואהפוך אל עמים גו' לעבדו שכם אחד13, יהיו ב' השמות דיעקב וישראל שהם דוגמת ב' השמות דהוי' ואלקים, שזהו מש"נ על הזמן דימות המשיח דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל.
ח) וכיון שתכלית השלימות דימות המשיח שהוא גילוי אור א"ס ב"ה בעוה"ז הגשמי תלוי במעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות92, ויתירה מזה, שעיקר פעולת המשכת האור שהיא ע"י מעשה המצוה נעשה בזמן הגלות, וימות המשיח הם רק קבלת השכר, שכר המצוה93, לכן, הנה גם בזמן הגלות ישנו מעין זה (מעין הגילוי דשם הוי' ע"י המגן דשם אלקים דלעתיד לבוא) בהנסים אותות ומופתים שנעשים בכל דור ודור ע"י אבהתכון צדיקייא שבדור, וביחוד ע"י נשיא הדור, אשר נשיא הדור הוא ככל הדור כי הנשיא הוא הכל, כמ"ש בפירש"י94 בנוגע למשה רבינו, ועד"ז באתפשטותא דמשה שבכל דרא ודרא95. והענין בזה, שע"י הנסים אותות ומופתים לנשיא הדור נעשה שבירת המנגד דלעו"ז, שזהו ענין הב' במגן, מלשון תריס (מגן) בפני הפורעניות96, היינו, שהמגן פועל שלא תהי' יניקה ללעו"ז כו'97, ונוסף לזה ישנו גם ענין המגן בקדושה גופא, שע"י המגן דשם אלקים מאיר הגילוי דשמש הוי' (כנ"ל), וענין זה נעשה ע"י הנסים אותות ומופתים הנ"ל שכללות ענינם הוא שידוד הטבע שהוא הגימטריא דאלקים98, ע"י ההתגברות והשליטה דשם הוי', שפירושו הי' הוה ויהי' כאחד99, וגם למעלה מזה, עד לשם הוי' שלמעלה מציור אותיות100, וענין זה (שם הוי' בדרגא היותר נעלית) נמשך ומאיר למטה, אלא שבא באמצעות ודרך מעבר המגן דשם אלקים.
ועי"ז שההנהגה עם נשיא הדור היא הנהגה נסית, ועד שרואים בעיני בשר שגם המנגד מתהפך לסייע לעבודת ה' (ע"ד זדונות נעשו לו כזכיות101), ה"ז נתינת כח ופתיחת הצינור, שביל ודרך, דרך המלך ודרך הרבים, עד לדרך של ל"ב אמה (כדרשת חז"ל102 דרך הדרך), שכאו"א מישראל יוכל לילך בדרך התורה והמצוה באופן שילך לבטח דרכו למלא את השליחות העליונה לעשות לו ית' דירה בתחתונים103, עדי יקויים היעוד דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל, וישראל עושה חיל104, בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.
______ l ______
הוסיפו תגובה