בס"ד. שיחת* יום ב' דראש השנה, ה'תשל"ג.

כ"ק אדמו"ר שליט"א נטל ידיו הק' לסעודה.

א. ביאור מעלת קביעות ר"ה שחל בשבת – בנוגע ליום ב', שאז ניכרת ביתר שאת שייכותו לעצם ענינו של ר"ה (ש"הם כיום אחד ארוך" – להלכה למעשה1 שבה משתווין כל ישראל), כי: על ר"ה נאמר "זה היום תחלת מעשיך", לפי שבו נעשית התחדשות כל העולמות2 באופן שמודגשת תכליתם שנתאווה הקב"ה (שזהו"ע שלמעלה מטעם) להיות לו ית' דירה בתחתונים, ע"י עבודת האדם דוקא3 (וענין זה מודגש בתק"ש4, כמ"ש הרמב"ם5 שהיא "גזירת הכתוב" שלמעלה מטעם, ו"רמז יש בו כו'", שמורה על כללות עבודת האדם6 ); וכיון שבר"ה שחל בשבת נעשית התחדשות העולם (לא ע"י תק"ש7, שאין תוקעין בו8, אלא) ע"י השבת עצמה ש"מקדשא וקיימא"9, הרי החידוש שענין זה נעשה ע"י עבודת האדם בתק"ש הוא ביום ב' דר"ה דוקא. וההוראה מזה10, שגם כאשר כל הענינים הם בשלימותם, יש צורך בעבודת האדם, והיא הפועלת שלימות אמיתית – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חי"ד ע' 122 ואילך.

* * *

ב. כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לנגן הניגון בן ג' הבבות (של הבעש"ט הרב המגיד ואדמו"ר הזקן) ג' פעמים, ואח"כ ניגון של אדמו"ר הזקן (והתחיל בעצמו לנגן "א-לי אתה גו'"). אח"כ צוה לנגן ניגון מאדמו"ר האמצעי, מאדמו"ר הצ"צ, אדמו"ר מהר"ש, אדמו"ר מוהרש"ב, ואדמו"ר מוהריי"צ.

אח"כ צוה לנגן "אתה בחרתנו", ותיכף אחר הניגון התחיל לומר המאמר ד"ה זה היום תחלת מעשיך.

* * *

ג. הסדר בכלל הוא להזכיר את היהודים הנמצאים מאחורי מסך הברזל [אבל אין המסך מפסיק ח"ו בין ישראל לאביהם שבשמים11 ], ע"ד מ"ש12 "אעלה את ירושלים על ראש שמחתי":

עי"ז שאלה שכבר יצאו מן המיצר אל המרחב יתאמצו ויוסיפו בעבודתם בתורה ומצוות, יעוררו חסדי ה' על אחיהם שעדיין לא יצאו משם, שגם הם יזכו לגאולתם הפרטית13 – יצאו משם הם ובניהם ובנותיהם, נכדיהם ונכדותיהם וכו' –

ותהי' זאת הכנה קרובה לגאולה הכללית האמיתית והשלימה.

וסיים שינגנו ניגון ש"הביאו משם"14.

[אחדים מיוצאי גרוזיא ניגנו ניגון דבנ"י דגרוזיא].

* * *

ד. אף שבכל התוועדות צ"ל שלא יחסר הדיבור ע"ד ענין הידוע (הבעי' ד"מיהו יהודי"), איך שהוא מופרך עד מאד – בר"ה צריכים לדבר רק בצד הטוב שבזה:

להזכיר המעלה שלא בערך דבנ"י אשר "אתה בחרתנו מכל העמים וכו'"15, וכל הענינים המנגדים לזה, המתקוממים להעלים על מעלתם הלזו, הרי הם בטלין ומבוטלין לגמרי, לא שרירין ולא קיימין כלל וכלל, ובכל הלשונות בזה16,

ואדרבה: המציאות של אוה"ע (וכל העולם) – היא כדחז"ל17 בשביל ישראל, ובפרט בכדי לאפשר את ה"אתה בחרתנו מכל העמים וכו'", וכמדובר לעיל18 שכל מציאות סדר השתל' הוא בכדי לעשות לו ית' דירה בתחתונים, ובנדו"ד הוא בכדי שיהי' בגלוי ה"אתה בחרתנו" (והתחיל לנגן הניגון, ועמד מלא קומתו ורקד על מקומו).

אח"כ צוה לנגן "אבינו מלכנו".

ה. אח"כ צוה שימלאו לו הכוס, ואמר:

"כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם"19 (דקאי גם על אדה"ע20 ), הנה מובן שבקשת בנ"י מהקב"ה שיקבל מלכותו עליהם ש"מלכותו ברצון קבלו עליהם"21 [ע"פ בקשת הקב"ה: "שתמליכוני עליכם"22 ], באופן כזה הוא מקבל, וכבר קיבל היום, את המלכות.

ומאחר ש"מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא"23 – הנה כמו שהוא במלכות בו"ד שנוהג והחוק הוא שכשמכתירים מלך, מבטל אז כל גזירה והנחה למדינות עושה ויתן משאות כיד המלך24, עד"ז הוא בהכתרת הקב"ה, שמבטל כל הגזירות, ובנ"י נמצאים במצב של "נצבים קיימים ועומדים כו' שזוכים בדין"25, מ"ראשיכם שבטיכם גו'" עד "חוטב עציך" ו"שואב מימיך"26 – כמו שהם "כולכם", כלל אחד, וכפי שהם כאו"א בפ"ע בפרטיות.

שלכן – בודאי היתה כתיבה טובה לשנה טובה ומתוקה [וכמבואר בשו"ע אדמוה"ז27 שביום ב' של ר"ה ישנה כבר הכתיבה]; ותהי' גם החתימה וגמר חתימה לטוב.

ובפרט ש"ועמך כולם צדיקים"28, הרי בודאי נכתבו כולם לאלתר בספרן של צדיקים גמורים29.

ויה"ר שיומשך למטה מעשרה טפחים בשנה טובה ומבורכת בכל הפרטים, שתהי' שנת אורה וכו', וכל הענינים המרומזים בשאר אותיות האל"ף בי"ת עד התי"ו, ועד – שנת תורה, כולל שנת גאולה – גאולה פרטית וגאולה כללית.

ועד – הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו בקרוב ממש ובעגלא דידן.

[קודם ברהמ"ז צוה לנגן ניגון אדמו"ר הזקן (בן ד' הבבות) – הבבא הרביעית פעם אחת.

בעת ברהמ"ז אמר הברכה הראשונה בלחש (לא ככל פעם שאומרה בקול רם). ואחר ברהמ"ז אמר: טעם השינוי בזה (אמירת הברכה בלחש) הוא בכדי לשלול הטעות שהאמירה בקול רם היא בכדי להוציא את השומעים ואינם צריכים לברך בעצמם30.

אחר ברכת המזון נתן החלות לחלק בהעזרת נשים. התפללו תפלת ערבית, ואח"כ הבדיל כ"ק אדמו"ר שליט"א בעצמו, ואח"כ חילק בידו הק' כוס של ברכה לכאו"א31 ].