בס"ד. יום ה' פ' האזינו, וא"ו תשרי, ה'תשל"ג

(הנחה בלתי מוגה)

שובה ישראל עד הוי' אלקיך1. וידוע הדיוק במ"ש שובה ישראל2, דלכאורה הרי ישראל הוא שם המעלה של בנ"י. וגם, מהו דיוק הלשון עד. הוי' אלקיך3. ונוסף לזה, כיון שפסוק זה הוא התחלת ההפטרה דשבת שובה שקורין (ברוב השנים) בשבת פ' האזינו, יש לבאר הקשר עם פ' האזינו.

ב) והביאור בזה (עכ"פ בקיצור ובנקודה), דהנה, בהתחלת פ' האזינו נאמר4 האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי, ופירש רש"י, שהעיד בהם שמים וארץ (כמ"ש בסיום הפרשה שלפנ"ז5 ואעידה בם את השמים ואת הארץ), שאם יזכו (ישראל), יבואו העדים ויתנו שכרם, הארץ תתן יבולה והשמים יתנו טלם כו', כמ"ש לאח"ז6 יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי – מטר וטל כפשוטם (נוסף על הרמזים שבזה, כמובא בפרש"י ובמדרשי חז"ל בכ"מ). והיינו, שאופן הנהגת בנ"י ניכר בשמים וארץ, שכאשר הנהגת איש ישראל היא באופן המתאים, הרי הוא פועל שגם השמים והארץ מתנהגים באופן המתאים. וכמ"ש7 אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו וגו' ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה (וכל שאר הברכות), ועד"ז נאמר בפרשה שני' דק"ש8, והי' אם שמוע תשמעו וגו' ונתתי מטר ארצכם גו' ואספת דגנך וגו' ואכלת ושבעת. והענין בזה, שמודגשת כאן בעלותם של ישראל על שמים וארץ, שזהו לפי שהבריאה כולה היא בשביל ישראל, כמארז"ל9 בראשית10 בשביל ישראל שנקראו ראשית, ולכן, את העולם נתן בלבם11, שבהם תלוי העולם כולו – כל סדר ההשתלשלות, עד לעוה"ז החומרי, והיינו, שמבלי הבט על היותו חומרי, ועכ"פ גשמי12, תלוי' כל המציאות וההנהגה שלו בלבם (ואופן הנהגתם) של בנ"י. ועד שעל ידם נשלמת בו הכוונה של כל סדר ההשתלשלות – שנתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים13, וכמשנת"ל14 הנקודה בזה, שבדירה נמצא עצמות ומהות כו'15, ששם הוא הענין דנתאוה כו', שהו"ע שלא שייך לשאול עליו שאלות16 ולחפש טעמים כו'.

ג) וכל זה שייך ומודגש ביותר בשבת שובה שבעשרת ימי תשובה שהם הימים שבין ר"ה ליוהכ"פ. והענין בזה, דהנה, ימים אלו באים לאחרי הקדמת העבודה דחודש אלול באופן דבקשו פני את פניך הוי' אבקש17, פני דייקא, הפנימיות דבנ"י, שהיא בשלימות אצל כל אחד מישראל, והחידוש שבאלול הוא – בקשו פני, היינו, שהפנימיות באה לידי גילוי. ועאכו"כ בר"ה, שאז ישנו הענין דתקיעת שופר, שהו"ע הצעקה פנימית בקלא פנימאה דלא אשתמע18, שמשם נמשך ובא בגלוי הקול באופן של תקיעת שופר, עד שמעורר (עס דערנעמט) את הישנים והנרדמים, כידוע לשון הרמב"ם19 בזה. ומזה מובן גודל מעלת ימים אלו, וכדאיתא בסידור האריז"ל20 שהימים שבין ר"ה ויוה"כ הם כמו חול המועד, ולכן, גם ענין הבכי' שנזכר בכתבי האריז"ל21 בנוגע לימים אלו הו"ע בכי' של שמחה, כמ"ש בכתר שם טוב22 (בשם הבעש"ט) בנוגע לר"ה, שעליו נאמר23 לכו אכלו משמנים גו' ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם (ועד"ז בימים שלאח"ז), שמ"ש האריז"ל21 לבכות, הנה ענין הבכי' שבוכין הוא בכי' של שמחה, וכמבואר גם בלקו"ת24 שהבכי' היא מפני ריבוי הגילוי, ע"ד שאמרו על רבי עקיבא כשאמר שיר השירים זלגו עיניו דמעות25, מפני ריבוי גילוי רזין דרזין שבשיר השירים, ועד"ז הוא גם בנוגע לבכי' שבעשרת ימי תשובה.

ומזה מובן, שבימים אלו מודגשת ביותר מעלתן של ישראל, שלא זו בלבד שנקראו ראשית9, אלא הם למעלה אפילו מבחי' ראשית (כמבואר בכ"מ)26, שהרי מה שנקראו ראשית הרי זה כפי שהם כבר בסדר השתלשלות, משא"כ כפי שהם בדרגא שבה ישנו ענין הבחירה, כמ"ש27 יבחר לנו את נחלתנו את גאון יעקב אשר אהב סלה (כפי שאומרים בר"ה), ללא טעמים והסברות, כיון שזהו"ע שלמעלה מטעמים והסברות, שאלות וכו', ע"ד הענין דנתאוה כו'. ומצד גודל מעלת בנ"י, מבקש מהם הקב"ה בר"ה שתמליכוני עליכם28, ובנ"י ממלאים בקשה זו, והקב"ה מקבל את ההכתרה כו', באופן שממשיכים (ע"י תק"ש) מעצמות התענוג29, ששם הוא הענין דנתאוה כו'.

וכיון שבנ"י הם בדרגא הכי נעלית דיבחר לנו את נחלתנו, הרי בודאי שיש להם בעלות על שמים וארץ העליונים, בנוגע להשפעה רוחנית כו', כמו הענין דחק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב30, שא' הפירושים בזה31 שזהו"ע המשפט על גילוי האלקות (וויפל אלקות זאָל נתגלה ווערן), ועאכו"כ שיש להם בעלות על שמים וארץ התחתונים, בנוגע לענין דהאזינו השמים ותשמע הארץ כפשוטם. ומצד מעלת ימים אלו, נעשה כל זה באופן של שירה, כמודגש בפרשת האזינו שנקראת בתורה בלשון השירה הזאת32, והרי אין אומרים שירה אלא על היין33, שזהו ענין של שמחה כפי שבאה בגילוי.

ד) ועפ"ז יובן מ"ש שובה ישראל (שם המעלה) דוקא, דכיון שבימים אלו (לאחרי ר"ה) עומדים בנ"י ברום המעלה, הרי הענין דישראל הוא באופן של גילוי, והעבודה אז היא בהענין דשובה ישראל – לפעול גם בעולם המעמד ומצב דהרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה34, ובאופן ד"עד הוי' אלקיך", כמבואר במאמרים35 שמגיעים לבחי' עד ולא עד בכלל36, שזוהי הפנימיות שלמעלה, בחי' פניך הוי', שלזה מגיעים ע"י העבודה דבקשו פני. וענין זה (עד, ולא עד בכלל) פועל ש"הוי'" יהי' רק בבחי' "אלקיך"37, היינו, שנעשה לבוש ונרתק לגילויים שלמעלה מזה, ועד לעצמות ומהות.

ה) ועי"ז פועלים גם בענין התשובה, שתהי' באופן שאפילו הזדונות נהפכים לזכיות38. ולאח"ז פועלים גם הענין דקחו עמכם דברים ושובו אל הוי' וגו' ונשלמה פרים שפתינו39. ועד שהעבודה בסיום זמן הגלות באופן דונשלמה פרים שפתינו, נעשית הכנה קרובה לשלימות העבודה באופן ששם40 נעשה לפניך את קרבנות חובותינו כמצות רצונך כמו שכתבת עלינו בתורתך הקדושה, בבית המקדש, לאחרי שמשיח צדקנו ילחם מלחמות הוי' וינצח, ויבנה מקדש במקומו ויקבץ נדחי ישראל41, ויפעל בכל העולם כולו הענין דנגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו גו'42, ועד שמלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים43. וכאמור, שכל זה נעשה ע"י ההקדמה והכנה קרובה בסוף זמן הגלות בענין דשובה ישראל עד הוי' אלקיך, כפי שפועלים וממשיכים למטה מעשרה טפחים בעשי"ת, ומהם הולכים – באופן דואולך אתכם קוממיות44, כשתי קומות של אדה"ר45, שהם ב' אופני הילוך (והתהלכתי46 ), מלמטה למעלה ומלמעלה למטה47 – ליוהכ"פ, שהו"ע יום אחד48 (כדאיתא במדרש49 ), שבו עומד כל אחד מישראל למטה באופן שהוא כמלאכי השרת50. וענין זה נעשה הכנה קרובה לענין ושמחת בחגך51 דחג הסוכות, כמ"ש52 ושמחתם לפני הוי' אלקיכם, וג"פ שמחה (כדאיתא בילקוט53 ), ועד שמקיימים בפועל ושמחתם לפני הוי' אלקיכם בביהמ"ק השלישי, שיבנה במהרה בימינו, ובשמחה ובטוב לבב.