מי מנה עפר יעקב, י"ב תמוז (מאמר ב), ה'תשל"ג

בס"ד. יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז (מאמר ב), ה'תשל"ג

(הנחה בלתי מוגה)

מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל1. הנה הפירוש הפשוט בכתוב זה (דקאי על זמן הזה, וגם על ימות המשיח) הוא שאין להם מספר2, שזהו אומרו מי מנה גו', בלשון של תמיהה, איך יכולה להיות אפשרות למנות עפר יעקב. וצריך להבין, דלכאורה, הענין שאין להם מספר הוא בלתי אפשרי, דהן אמת שיכול להיות מספר רב ועצום, אבל ככל שיהי' המספר רב ועצום, הנה כיון שמדובר אודות נשמות בגופים (שלכן נקראים עפר (יעקב) ורובע (ישראל)), הרי הם בחיים חיותם בארץ, וכיון שממזרח למערב הוא מהלך ת"ק שנה3, הרי ישנו מספר מסויים (עם היותו מספר גדול ביותר) שהארץ יכולה להכיל. וא"כ, איך אפשר לומר מי מנה גו', שאין להם מספר. גם צריך ביאור בדיוק לשון הכתוב מי מנה גו', הרי הלשון הרגיל בנוגע לענין שלמעלה ממספר הוא "אין מספר", כמו לגדודיו אין מספר4 או ולתבונתו אין מספר5, ולמה אמר כאן מי מנה, שמזה גופא מובן שיש קס"ד שישנו מספר מסויים, אלא שלאח"ז בא לידי החלטה שזהו"ע של תמיהה, מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל. גם צריך להבין מה שהלשון עפר נאמר במיוחד בנוגע ליעקב (עפר יעקב), וכדאיתא במדרש6, אברהם נתברך בכוכבים (שבנ"י נמשלו לכוכבים7 ), ויצחק נתברך בחול, כחול גו' הים8, ויעקב נתברך בעפר הארץ, כמ"ש9 והי' זרעך כעפר הארץ. ומבואר בזה10, שלכן נק' נחלת יעקב נחלה בלי מצרים, כמ"ש9 (לאחרי והי' זרעך כעפר הארץ) ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה (כדברי הגמרא במסכת שבת11 ), שלא נאמר כן אצל אברהם כו' [שהרי באברהם נאמר קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה12, שלשון זה מורה על גבולות הארץ (ועד"ז ביצחק13 ), משא"כ הלשון ופרצת שנאמר ליעקב ענינו פריצת והסרת הגבולות, מדידות והגבלות], שזהו לפי שיעקב נתברך בעפר, שהו"ע שאין בו מיצרים ומספר כו'. גם צריך להבין מה שברכה זו (מי מנה גו') גופא נחלקת לב' חלקים, בחלק הראשון נקראים בנ"י בשם יעקב, ובחלק השני נקראים בשם ישראל, ועוד זאת, שרק בחלק הראשון נאמר מי מנה, שהרי עם היות שהפירוש דמי מנה הוא הן בנוגע לעפר יעקב והן בנוגע למספר רובע ישראל, וכאילו נכתב מי מנה עפר יעקב ומי מנה מספר רובע ישראל, מ"מ, בנוגע לעפר יעקב נאמר בגלוי מי מנה (שאינו בבחי' מספר), משא"כ בנוגע למספר את רובע ישראל הרי זה רק באופן שהפשט הוא שגם על זה קאי מי מנה, אבל לא נאמר מי מנה בפירוש. ועד שיש גם פירוש2 שבנוגע למספר את רובע ישראל ישנו ענין המספר14, ומ"ש מי מנה קאי רק על עפר יעקב.

ב) ויובן הביאור בזה לאחרי הקדמת החילוק בין יעקב לישראל (שהרי בפסוק זה ישנה חלוקה שכאן נקראים בנ"י בשם יעקב וכאן נקראים בשם ישראל). והענין הוא15, שחילוק זה מיוסד על הכתובים, שיעקב הוא השם שניתן לו בעת הלידה, קודם התחלת עבודתו, משא"כ השם ישראל, שבו נאמר הטעם כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל16, היינו שזהו"ע שנעשה ע"י העבודה דשרית עם אלקים ועם אנשים ובאופן דותוכל [ויש דבר חידוש בנוגע לשם ישראל גופא, שרק כאשר המלאך אמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל, נאמר הטעם כי שרית גו', אבל כאשר הקב"ה קראו בשם ישראל17, לא נאמר טעם זה (כדלקמן ס"ו)]. ואע"פ שגם בנוגע לשם יעקב נאמר18 וידו אוחזת בעקב עשו, וא"כ, גם השם יעקב קשור לכאורה עם ענין של מעשה, הרי ידוע המבואר במדרשי חז"ל19 שהשם יעקב ניתן מלכתחילה עוד מקודם לכן, ורק אח"ז תלו זאת למטה עם הענין דידו אוחזת גו'20, אבל השם יעקב הוא מצד עצמו21. וזהו הטעם22 לחידוש דבר שמצינו בנוגע לשם יעקב, שאינו כמו באברהם שכל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה דכתיב23 והי' שמך אברהם24, משא"כ ביעקב, אף שנאמר25 לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל יהי' שמך, נשאר גם השם יעקב, דהדר אהדרי' קרא26.

והנה החילוק בין יעקב לישראל ניכר גם בעצם השם. והענין בזה, דהנה, יעקב יש בו אותיות עקב, משא"כ ישראל יש בו אותיות ראש, שקשור גם עם הטעם דשרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל, כיון שנעשה ע"י תכסיסי המלחמה שמצד השכל שבראש. אמנם, גם השם יעקב שניתן לו מלמעלה בעת הלידה, אף שנקרא בשם עקב, מ"מ, נמשך בו גם אות יו"ד, י' עקב27, כפי שמבאר רבינו הזקן בדרושי תו"א28 שהיו"ד מורה על (הקב"ה) שם הוי', והוא התחלת שם הוי', שקאי על ספירת החכמה29, ויש בו גם קוצו של יו"ד, שהו"ע הכתר29, וזהו יו"ד עקב, שהיו"ד (חכמה וכתר) נמשך עד לעקב, בהיותו למטה בבירא עמיקתא30, ולכן ביכלתו של יעקב לפעול שם עבודתו, ועד שביכלתו גם להגיע לדרגא דשרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל, כיון שמלכתחילה היתה ירידתו למטה באופן שהיו"ד נמשך בהעקב.

ג) ועוד ענין בהקריאה בשם ישראל, שעי"ז נעשה גם אישור על ברכת יצחק ליעקב31, כפירוש רש"י (ממדרשי חז"ל32 ) על הפסוק16 לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית גו', לא יאמר עוד שהברכות באו לך בעקבה ורמי' כו' (כטענת עשו שהשם יעקב קשור גם עם נטילת ברכת יצחק בעקבה ורמי', כמ"ש33 הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמיים גו'). אמנם, ענין זה גופא צריך ביאור, דכיון שהי' אישור על הברכות, למה הוצרך להיות ענין הברכות באופן שאח"כ יוכלו לומר על זה בא אחיך במרמה ויקח ברכתך34.

אך ידוע הביאור בזה (כמבואר במ"א בארוכה35 ), דהנה, כל ענין עבודת האדם שצ"ל למטה דוקא, במעמד ומצב שלמצרים ירדתם ויצר הרע יש ביניכם36, התחיל מזה שהנחש הי' ערום37, שזהו הנחש הקדמוני שבא בכמה ענינים של מרמה וערמומיות, וגרם את החטא הראשון (ועד שפעל גם על אלו שלא הי' להם חטא, כמארז"ל38 ארבעה מתו בעטיו של נחש), ולכן צ"ל גם התיקון ע"י עבודת האדם באופן של מרמה (בא אחיך במרמה), להפוך זאת לערמה דקדושה, כמ"ש39 אני חכמה שכנתי ערמה, ועי"ז נעשה תיקון הענין בכל הפרטים.

וזהו גם הביאור בפשטות על השאלה למה היתה כזאת, שכאשר איש ישראל רוצה לעבוד את ה' (למלא רצונו ית'), הרי זה צ"ל קשור עם עניני עוה"ז, שההתעסקות בהם צ"ל באופן של מרמה, ועד שאפילו בנוגע לענין האכילה ושתי', שמקשר את הנשמה בגוף (חיבור רוחניות וגשמיות), צ"ל הגישה לזה (על הרוב) באופן של בערמה, והיינו40, שאף שמברך לפני' ולאחרי', הנה בשעת האכילה ושתי' עצמה לא רואים חילוק בין אכילה סתם לאכילה של קדושה, ומי שמסתכל עליו מבחוץ, כולל גם היצה"ר שמסתכל עליו, רואה שזוהי אכילה סתם. ועד כדי כך, שאכילה נפשית שייכת דוקא אצל מי שהוא בדרגת צדיק, כמ"ש41 צדיק אוכל לשובע נפשו, משא"כ אצל רוב בני אדם (שהרי ראה הקב"ה בצדיקים שהם מועטין42, והתורה על הרוב תדבר43 ), ענין האכילה אינו לשובע נפשו, אלא כדי לפעול הענין דבירור הניצוצים, והיינו, שצריך להשפיל את עצמו (אראפלאזן זיך) לענין האכילה ושתי', ולאח"ז ה"ה מעלה אותם, עי"ז שנעשים דם ובשר כבשרו, ובכח זה עובד עבודתו בלימוד התורה וקיום המצוות וכו' (כמבואר בתניא44 ובמאמרי חסידות בארוכה45 ). ורק בשבת, שאין בו ענין הפסולת, פרש שבתכם לא קאמר46, אזי האכילה אינה מגשמת, ואדרבה, מצוה לאכול בשר שמן ויין ישן47 דוקא, משא"כ האכילה של ימות החול48. וזהו משנ"ת בלקו"ת בהדרושים לפרשתנו49 בפירוש מ"ש50 לא ראה עמל בישראל, שרק בבחי' ישראל אין עמל, אבל בבחי' יעקב יש עמל, ובכללות ה"ז החילוק בין שבת לימות החול, שבשבת נקראים בשם ישראל, ובימות החול נקראים בשם יעקב (ולכן אומרים במוצאי שבת אל תירא עבדי יעקב), שאז ישנו ענין העמל, כיון שיש צורך לגשת בערמה, כנ"ל, לעסוק באכילה ושתי' באופן שנראה כמו אכו"ש סתם, אלא שאח"כ משתמש בזה לצורך עבודתו בלימוד התורה וקיום המצוות. וכל זה אפילו באכילה סתם, שכדי להעלותה, אין צורך בעבודה מיוחדת כו'. ועאכו"כ אם אוכל למלאות תאוות גופו, שאז יש צורך בעבודה מיוחדת כדי להוציא את האכילה עם הניצוצות כו' מהמקום שנפלו לשם ע"י אכילתו באופן של מילוי תאוות או רעבון גופו וכו', כמבואר בתניא44. וכן הוא בנוגע לכללות ההתעסקות בעניני העולם, כמ"ש51 וברכך הוי' אלקיך בכל אשר תעשה, והיינו, שצ"ל עשיית האדם בדרך הטבע, שזהו הכלי שבו תחול ברכת ה'. ואף שעשי' זו צ"ל בלא לב ולב52 (ניט מיט אַ פאַרקאָכטקייט), וכידוע הדיוק53 במ"ש54 יגיע כפיך כי תאכל, שהיגיעה צ"ל רק ע"י כפיך, ולא ע"י ראשך, הרי גם בשביל יגיע כפיך בהכרח להשתמש בשכל שבמוח כדי שיוכל לנהל את המסחר (או למלא את התפקיד שבו עוסק לפרנסתו) באופן דנשאת ונתת באמונה55.

ועז"נ בא אחיך במרמה ויקח ברכתך34, דהנה, יעקב הוצרך לקבל את הברכה ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ56, ומבואר בקבלה57 שטל השמים הוא טל תחי' שעתיד להחיות בו את המתים, וזוהי גם עבודת יעקב להחיות את המתים, מאן דנפיל מדרגי' אקרי מית58, שהם ניצוצות הקדושה שנפלו למטה, וצריך לבררם כו', ובירור זה צ"ל באותו אופן כפי שהיתה הנפילה עי"ז שהנחש הי' ערום, במרמה דוקא.

ד) אך לאחרי עבודה הנ"ל באים לעבודה נעלית יותר, שעז"נ מי מנה גו' ומספר את רובע ישראל. והענין בזה59, דהנה מבואר בדרושי הצ"צ60, שרובע הוא מלשון רביעה שבגמרא61 שקאי על ירידת גשמים. וענין זה שייך לעפר יעקב, כי, בריאת אדה"ר (דשופרי' דיעקב מעין שופרי' דאדה"ר62 ) היתה עפר מן האדמה63, לאחרי שאד יעלה מן הארץ64, כדאיתא במדרש65 שבריאת האדם היתה ע"י עירוב עפר ומים, וזהו שנברא מן האדמה, שבשם אדמה נקראת הארץ כנגד תקופת תשרי66, שבה היתה בריאת האדם, שאז הארץ עשוי' בולין בולין (חתיכות) של אדמה, בגלל מי הגשמים67.

והענין בעבודת האדם68, שיש עבודה שהיא מצד ענין העפר (שזהו ענינו של יעקב שנתברך בעפר), כמ"ש69 ונפשי כעפר לכל תהי', כעפר שהכל דורסין עלי'70, שהו"ע הביטול, והיינו, שכאשר בא לענין של תורה ומצוות אזי מתבטל ממציאותו, שאינו מציאות לעצמו כלל, אלא כל ענינו הוא רק להיות עפר שעליו תהי' הקמת המשכן (העפר אשר הי' בקרקע המשכן71 ), שזהו"ע ושכנתי בתוכם72, בתוך כאו"א מישראל73. ובכללות הרי זה הענין דנעשה, שיש לו קבלת עול מלכות שמים שלימה לקיים ציווי האדון, שזהו כללות ענין המצוות, שקיומן צ"ל (לא מצד הסגולה שבדבר ולא מצד הטעם שיש בדבר, אלא) בגלל שזהו ציווי הבורא, כנוסח ברכת כל המצוות: אשר קדשנו במצוותיו וצוונו, שזוהי הכוונה הכללית שבכל המצוות74, ובלשון הידוע75 : כמו אילו נצטווה לחטוב עצים (שגם אז הי' עושה זאת באותה קבלת עול ובאותה חיות). אך ישנו אופן עבודה שניתוסף על העפר גם ענין המים, אין מים אלא תורה76, בדוגמת הענין דשני כתרים, אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע77, והיינו, שמלבד ענין העפר, שזהו הנעשה שקודם לנשמע, ניתוסף גם ענין ההבנה והשגה (נשמע) שבתורה.

ובכללות הרי זה החילוק שבין עשיית המצוות, עפר יעקב, כפירוש רש"י (ממאמר חז"ל78 ) שקאי על המצוות שהם מקיימין בעפר79, ללימוד התורה, (רובע) ישראל, שיש בו אותיות ראש, שע"י התורה נעשה בבחי' ראש, מאן מלכי רבנן80. והענין בזה, שעשיית המצוות הו"ע שצ"ל ע"י מעשה בני אדם בעניני העולם, כידוע81 הסיפור שרבינו הזקן לא רצה לקדש את הלבנה כל זמן שהספינה לא עמדה בדרך הטבע דוקא. ואילו לימוד התורה הוא באופן דהלא כה דברי כאש82, והיינו, שאפילו כאשר לומדים תורה למטה במצב בלתי מתאים לגמרי, אזי התורה גם כפי שהיא בפיו של פלוני ה"ה כאש (שאינו מקבל טומאה83 ), כיון שזהו דברי. (של הקב"ה), שזהו כללות הענין שהתורה היא מלמעלה למטה, כמ"ש אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, היינו, שהתורה שלו נתן הקב"ה לבנ"י כפי שנמצאים למטה בבירא עמיקתא30. וצ"ל חיבור ב' הקצוות ביחד, שזהו שהלימוד צ"ל באופן שמביא לידי מעשה84, שזהו העירוב של ענין העפר (נעשה) עם ענין המים (נשמע), שעי"ז נעשה הענין דמספר את רובע ישראל.

ה) ועז"נ מי מנה עפר יעקב וגו', ולא נאמר אין מספר. והענין בזה85, דהנה, בנוגע לעפר יעקב, שקאי על המצוות (שהם מקיימין בעפר), הרי אדרבה, ענין המצוות הוא במדה ושיעור ומדידה וצמצום (כמבואר באגה"ק86 ), ובכללות יש תרי"ג מצוות דאורייתא וז' מצוות דרבנן. אלא שבזה גופא ישנו גם הענין דעלמות אין מספר87, היינו, שיכולים לחדש בזה כמה ענינים ופרטים וטעמים עד אין מספר88, שזהו מצד התכללות המדות (שורש המצוות) וכן התכללות המצוות זו מזו וזו מזו. ועפ"ז מובן שיכול להיות קס"ד שיש מספר לעפר יעקב (המצוות שהם מקיימין בעפר), אבל לאחרי ההתבוננות כו', אזי מתעוררת התמיהה מי מנה עפר יעקב.

וממשיך בכתוב ומספר את רובע ישראל, דקאי על התורה, שעם היותה למעלה מהתחלקות ופרטים, ה"ה באה גם בהתחלקות ומתלבשת בכמה פרטים ופרטי פרטים, עד לעלמות אין מספר, אלו מימרות האמוראים89 (שבהם נתבארו פרטי המצוות), עד לכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש (שניתן למשה מסיני90, ואעפ"כ מחדש התלמיד ותיק את התגלות הפרט מן הכלל, כמבואר בכ"מ91 ).

וע"ד ביאור הצ"צ92 במזמור תהלים93 על הפסוק94 הנוטע אוזן הלא ישמע אם יוצר עין הלא יביט, דלכאורה, איך יתכן קס"ד להיפך, שיש צורך להבהיר זאת. אך הענין הוא, שישנם הטוענים95 רם על כל גויים הוי'96, שמצד היותו ית' אחדות פשוטה, אינו יכול ואינו רוצה להשפיל את עצמו לשמוע ולהביט. ומחדש הכתוב, שכיון שהוא יוצר עין ונוטע אוזן, הרי מובן מזה, שעם היותו אחדות הפשוטה, ה"ה נמשך ובא גם בהפרטים. ועד"ז גם בנוגע לתורתו של הקב"ה, דכיון שהוא המדע והוא היודע כו'97, הרי גם התורה היא באופן של אחדות הפשוטה, ואעפ"כ ה"ה נמשכת ובאה למטה בפרטי פרטים.

וענין זה (שהתורה כפי שהיא למעלה מהתחלקות, אחדות הפשוטה, נמשכת גם בהפרטים) פועל עילוי בהפרטי פרטים, כמו בקיום המצוות, שלאחרי שישנו קיום המצוות באופן של נעשה, הנה כשניתוסף גם הענין דנשמע, שזוהי כללות הידיעה שבזה שבאה ע"י לימוד התורה לעמקה ולבורי', אזי העשי' היא באופן נעלה ביותר, כיון שישנו הלימוד שמביא לידי מעשה (שזהו העילוי שע"י הוספת המים (תורה) בהעפר (מצוות), שעי"ז נעשה הענין דמספר את רובע ישראל, כנ"ל סוס"ד). וכידוע גם המבואר בלקוטי תורה98 בדרושי מתן תורה, שהתורה היא בדוגמת הדם שבאברים, שבכל רמ"ח אברים הוא אותו הדם, והיינו, שאף שבאברים יש חילוק שכל אבר הו"ע בפ"ע, העין לראות והאוזן לשמוע, והרי הדם מחי' כל אבר בתור אבר בפ"ע, אעפ"כ ה"ה גם מאחד אותו (ע"י הדם שבתוכו) עם כל שאר האברים, ועד שבזה תלוי' בריאות כל אברי הגוף, כמבואר באגה"ק בסופה99 בענין שהשכינה נקראת לב, שע"י התפשטות והילוך הדם עם רוח החיים מהלב אל האברים של כל הגוף, וחזרתו אל הלב, נעשה ענין של בריאות ושלימות כו'.

ו) וע"י כללות העבודה בהענין דעפר יעקב ורובע ישראל, הן עפר ורובע, ענין הביטול (כעפר שהכל דורסין עלי', שזהו"ע דנעשה), וענין התורה (רובע, מים, אין מים אלא תורה), והן יעקב וישראל, שתמורת זה שהיו"ד נמצא אצלו בבחי' העקב, ה"ה מעלה את העקב עד שנעשה ענין של ראש, ועד לענין דלי ראש (ישראל אותיות לי ראש100 ), שהראש נעשה באופן דלי, שהו"ע נצחי, כדאיתא במדרש101 כל מקום שנאמר לי אינו זז לעולם – אזי מגיעים להעילוי דשם ישראל כפי שניתן בפעם הב', ע"י הקב"ה (כנ"ל ס"ב), והיינו, שנוסף לקריאת שם ישראל ע"י המלאך מצד הענין דשרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל, שזהו ענין הקשור עם עבודה, ישנו אופן נעלה יותר בקריאת שם ישראל, עי"ז שהקב"ה קורא ומגלה את ה"ישראל", שם העצמי102 [שלכן אמרו103 אע"פ שחטא ישראל הוא, והיינו, שאע"פ שאינו נמצא כלל בדרגא דשרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל, ואדרבה, שהרי חטא, אעפ"כ, ישראל הוא], שזהו ענין שלמעלה מסדר ההשתלשלות בעולמות ולמעלה מסדר השתלשלות בכחות האדם104.

ז) וזהו מי מנה עפר יעקב גו', עפר דייקא, כנ"ל (ס"א) שיעקב נתברך בעפר הארץ, למעלה מיצחק שנתברך בחול הים, ולמעלה מאברהם שנתברך בכוכבים. והענין בזה, שהכוכבים, מקומם בשמים, והרי התכלית של בנ"י היא להיות למטה דוקא כדי לעשות לו ית' דירה בתחתונים105. ובנוגע לחול הים שנתברך בו יצחק, הנה אף שגם הוא לא יספר מרוב, הרי כיון שכל גרגיר הוא בפ"ע, הנה סוכ"ס יכול הרוצה למנותו, אלא שיהי' לרוב, במספר עצום ביותר. אמנם בנוגע לעפר, הרי גושי העפר מצ"ע אינם בגדר מספר כלל106, וצריך לפררם תחילה כדי שיוכלו למנותם. ועאכו"כ כשניתוסף על העפר גם ענין המים (רובע ישראל), אין מים אלא תורה, שהאחדות שבתורה נמשכת גם בענין המצוות (עפר יעקב).

ח) וע"י מעשינו ועבודתינו במשך זמן הגלות107 בענין דמי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל כפי שהוא בעבודת האדם, אזי נפעל הענין דמי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל (כפשוטו) כפי שיהי' בימות המשיח, שאז יהי' בנ"י לרוב, לא רק באופן שיוסף עליכם ככם אלף פעמים108, כפי שאמרו בנ"י למשה, אתה נותן קצבה לברכתנו, כבר הבטיח הקב"ה כו' אשר אם יוכל איש למנות גו'109, ועל זה השיב להם משה, זו (אלף פעמים) משלי, אבל הוא יברך אתכם כאשר דבר לכם110, שלא בהדרגה, והיינו, שאע"פ שבגשמיות כפשוטו הרי כיון שהארץ היא מוגבלת, מהלך ת"ק שנה כו', הנה אף שזהו שטח שכולל מספר עצום, יכולים סוכ"ס למנותו, וכמאמר ר"א111 יכולני לשער כמה טיפות יש בים, מ"מ, מצד ענין האיכות, ובעיקר מצד זה שישראל מתקשראן באורייתא ואורייתא בקוב"ה112, ועד שישראל ואורייתא וקוב"ה כולא חד112, הרי זה למעלה מגדר המספר לגמרי, וכך נמשך גם למטה באופן דמי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל, בביאת משיח צדקנו, ובקרוב ממש.