וירד מים עד ים, י"ב תמוז (מאמר א), ה'תשל"ג

בס"ד. יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז (מאמר א), ה'תשל"ג

(הנחה בלתי מוגה)

וירד1 מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ2. ומבואר במפרשי התהלים שני פירושים בפשוטו של כתוב זה3, פי' הא', שקאי על מ"ש בתחלת המזמור4 : לשלמה גו', והיינו, שהענין דוירד מים עד ים הי' בימי שלמה המלך, ופי' הב', שקאי על ימות המשיח5. ולב' הפירושים צריך ביאור, מדוע מצייר ומתאר הכתוב הענין דמושל בכיפה, בכל העולם כולו, בכל הארץ כולה, ע"י הגבולים מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ. ועד"ז היא השאלה במ"ש הרמב"ם בהלכות מלכים6 בנוגע למשיח (שנזכר בתושב"כ כמ"פ, ומביא גם) שנאמר בו בנבואת זכרי'7 ומשלו מים עד ים (ומנהר עד אפסי ארץ) – למה לא נאמר בכל העולם כולו (או בלשון דומה לזה), אלא מים עד ים. גם צריך להבין מהי ההוספה דמנהר עד אפסי ארץ על מ"ש מים עד ים, שמשמעותו (כמובן מסגנון הכתובים) שכולל את כל שטח כדור הארץ, וממה-נפשך, כיון שנאמר עד אפסי ארץ, מה מוסיף הענין דמים עד ים. ועוד זאת, שלאחרי הסברת הענין (שכמה הסברות אפשריות בזה, החל מההסברה בלשון החסידות, כדלקמן), צריך לבאר גם הבכן בנוגע למעשה בפועל. וכפי שמצינו גם בפשטות לימוד הגמרא, שכשיש דעות חלוקות מבארת הגמרא מאי בינייהו, מהי הנפק"מ בנוגע לפועל, ומזה הוכחה שבכל ענין שבתורה צ"ל ענין של מאי בינייהו, בנוגע למעשה בפועל, ובלשון הידוע: גדול תלמוד שמביא לידי מעשה8. ועד"ז מובן בנוגע למ"ש במשיח וירד מים עד ים (או הפסוק שמביא הרמב"ם, ומשלו מים עד ים) ומנהר עד אפסי ארץ, שיש בזה ענין של פועל, שבו נוגע ההדגשה מים עד ים דוקא.

ב) ויובן בהקדם מ"ש רבינו הזקן9 בנוגע לביאת המשיח וימות המשיח, שתכלית השלימות של ימות המשיח כו' תלוי במעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות, שעי"ז שבקולו תשמעו10, בלימוד התורה וקיום המצוות, מכין כל אחד את עצמו ואת העולם (ובפרט בנ"י) לביאת המשיח, שיהי' בחסד וברחמים ובקרוב ממש. וכיון שמדתו של הקב"ה היא מדה כנגד מדה11, הרי מובן, שגם מעשינו ועבודתינו צ"ל בדוגמת הענין שרוצים שיהי' בביאת המשיח. ולכן, כדי שיהי' ומשלו (וירד) מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ, צ"ל מעשינו ועבודתינו בדומה לזה. וכיון שמשיח יבוא ויגאל את כל אחד מישראל, צריך להיות הענין דוירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ (במדה כנגד מדה) אצל כל אחד מישראל בתור פרט. ומזה מובן, שבעבודת ה', ובתכונות הנפש ומחשבה דיבור ומעשה של האדם, יש ענינים שנקראים ים, ובזה גופא יש שני ימים (מים עד ים), וישנם גם הענינים דנהר ואפסי ארץ. ובכחו של כל אחד מישראל (הרשות נתונה12 ) לקיים הציווי ובחרת בחיים13, ולהתנהג באופן דמשפטיך למלך תן4, היינו, שלפי משפטי הקב"ה מתנהג כל אחד מישראל, שנקרא מלך, שהרי על בנ"י נאמר14 ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, לא רק בני מלכים15 (וצדקתך לבן מלך4), אלא מלך (כמ"ש בתיקוני זהר16 ), ולהשתדל לפעול בעצמו, ב"מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ" שבו, הענין ד"וירד", ורדו17, מלשון רדי', שליטה וממשלה, בדוגמת האופן דוירד גו' שיהי' בביאת המשיח בכל העולם כולו, לתקן עולם במלכות שד-י18. ועי"ז שפועל בעצמו שניצוץ משיח הפרטי שבו [כדאיתא במאור עינים19 שבכל אחד מישראל יש ניצוץ של משיח (ומרומז גם בפסוק20 דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל), כשם שמשיח שהוא נשמה כללית יש בו ניצוצות של כל נשמות ישראל] יהי' באופן דוירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ, הנה ע"פ מ"ש הרמב"ם21 צריך כל אדם שיראה עצמו וכן כל העולם כו' כאילו חציו זכאי כו' (שקול22 ), עשה מצוה אחת (מעשה או אפילו דיבור ומחשבה) הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות, יפעל הענין דוירד וגו' כפי שיהי' ע"י משיח, בגאולה האמיתית והשלימה לכללות עם ישראל, ביחד עם הקב"ה כביכול, שהרי גם שכינתא בגלותא23 יחד עם בנ"י.

ג) וביאור הענין, דהנה, ענין שני הימים (מים עד ים), יובן מפסוק נוסף שנאמר בנבואת זכרי'24 אודות ימות המשיח: והי' ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים (מקומו של משיח) חצים אל הים הקדמוני וחצים אל הים האחרון, והיינו, שמ"ש ומשלו מים עד ים (או בלשון הכתוב בתהלים: וירד מים עד ים), נתפרש בזכרי' שהם ים הקדמוני וים האחרון.

ויובן בהקדם המבואר במ"א בדרושי חסידות בנוגע לב' הענינים שיש בים. דהנה כתיב25 כל הנחלים הולכים אל הים וגו' (ואח"כ) הם שבים ללכת, והיינו, שהים מקבל ומקבץ את המים מכל הנחלים, ומזה נעשה הים, אבל אח"כ הם שבים ללכת, והיינו, שמי הים חוזרים לתחתית הארץ, ומהם נעשים אח"כ הנחלים. והיינו26, שיש בים שני אופנים, ישנו ים האחרון, שזהו כפי שהים אוסף לתוכו מכל הנחלים ומזה נעשה ים גדול, וישנו גם ים הקדמוני, שקודם לכל הנחלים (ולכל המימות שבעולם), שזהו שעיקר מי הנחלים נלקחים מהים, שהרי גם מי הגשמים שבאים מהעננים, הרי זה עי"ז שהשמש מחממת את מי הים, כמ"ש27 ואד יעלה מן הארץ והשקה וגו', להצמיח את כל מין הצומח, ובזה תלוי גם קיום כל מין החי ומין המדבר, שלכן נוגע איכות המים, אם הם מים מתוקים ומים חיים או ח"ו להיפך.

וענין ב' האופנים שיש בים בתכונת ועבודת האדם [שנקרא עולם קטן (כדאיתא בתנחומא28 ), וכל מה שיש בעולם יש באדם וכל מה שיש באדם יש בעולם29 ] בחייו של כל אחד ואחד בתור איש פרטי, הנה בלשון החסידות הו"ע חכמה עילאה וחכמה תתאה, ובלשון הספירות הו"ע חכמה ומלכות. ובפשטות, הנה ים הקדמוני ענינו התחלת כחות האדם [שעל ידם פועל במחשבה דיבור ומעשה, להורות להם מה ואיך לעשות, לדבר ולחשוב], שהו"ע המוחין שבראש, שנחלקים לחב"ד, חכמה בינה ודעת, ומזה מובן שים הקדמוני בכחות הנפש הוא הכח הראשון שקודם לכל שאר הכחות, שזהו כח (מוח) ונקודת החכמה, שמזה נמשך אח"כ בבינה, ולאח"ז בדעת. ובפשטות, שתחילה ישנה נקודת השכל, ואח"כ מתחיל לחשוב ולהתבונן בזה, ולפרט לפרטים לאורך ולרוחב, באופן דרחובות הנהר30 דבינה31, ואח"כ נמשך בענין הדעת, שיתקע מחשבתו בחוזק כו'32. וזהו סדר ההשתלשלות בכחות הנפש, שמתחיל מהנקודה הראשונה שבשכל, שזהו"ע ים הקדמוני, ואח"כ נמשך מהשכל ברגש שבלב, ואח"כ במחשבה, וממחשבה לדיבור, ועד למעשה, שזהו הענין האחרון שבסדר השתלשלות הכחות בחיי האדם, ולכן נקרא ים האחרון.

ד) והנה שני ענינים אלו, יש בכל אחד מעלה לגבי השני. מעלת החכמה, ים הקדמוני, היא, שבה תלוי' כל הנהגת האדם, שצריכה להיות ע"פ שכל (לא ענין של תאוה סתם, ללא הסברה וכו'), עי"ז שההנחה בשכלו תהי' כדבעי. ולכן, צ"ל השליטה (וירד) בים הקדמוני, שהו"ע התחלת השכל, שבזה תלוי' כללות ההנהגה באופן דמשפטיך למלך תן וצדקתך לבן מלך, לפי משפטי הקב"ה.

אך לאידך גיסא, השלימות היא דוקא כשישנו הים האחרון, מעשה בפועל, וכפי ששנו חכמים במשנתם33 המעשה הוא העיקר. וכל זמן שלא בא במעשה בפועל [והרי אפילו לאחרי שנמשך במחשבה ואפילו בדיבור, עדיין לא יודעים איך יהי' המעשה בפועל, כיון שיכול להיות מעמד ומצב דויפתוהו בפיהם ובלשונם ולבם לא נכון עמו גו'34 ], אזי חסר כל שלימות האדם. וכפי שרואים במוחש, שיכול להיות שיונח בשכלו כדבעי, אבל חסר אצלו הענין דמוח שליט על הלב35, או למטה מזה, שנעשה ברשות לבו36, שאז הנה לא זו בלבד שאינו מציית לשכלו, אלא יתירה מזה, שהתאוה והרצון מטים את השכל להסירו בדרך עקלתון. ומצד זה נוגע ים האחרון יותר מאשר ים הקדמוני. וכפי שרואים במ"ת [שאז הונחו היסודות למציאותם של בנ"י בתור עם, ובלשון הרס"ג37 אין אומתנו אומה אלא בתורתה], שהתנאי לקבלת התורה הי' הקדמת נעשה לנשמע38, והיינו, שלכל לראש צריך לקבל על עצמו שתהי' אצלו העשי' בפועל (נעשה), ורק לאח"ז בא הענין דנשמע, מלשון הבנה והשגה39, היינו, להשתדל להבין זאת באופן שגם שכלו יסכים שהוצרך לעשות כן. ודוקא ההנהגה באופן דקדמיתו פומייכו לאודנייכו (קודם ששמעתם אותה כו' קבלתם עליכם לקיימה) היא בבחינת תומת ישרים תנחם40 (כדברי הגמרא במסכת שבת41 ), שמוליכה את בנ"י בתור עם, ואת כל אחד מישראל בתור יחיד ופרט, בדרכו בחיים.

וכיון שיש מעלה בזה מה שאין בזה, לכן נאמר וירד מים עד ים (סתם), ולא מים הקדמוני עד ים האחרון או להיפך, כי, יש מי שמצד תכונת נפשו מתחיל אצלו ענין השליטה וממשלה (וירד) באופן דמשפטיך למלך תן מענין החכמה, ים הקדמוני, ויש מי שמצד תכונת נפשו נקל לו יותר להנהיג השליטה וממשלה עי"ז שמתחיל מענין המעשה בפועל, ים האחרון. אבל אצל כל אחד מישראל צ"ל ב' הענינים (מים עד ים), הן ענין הלימוד (ים הקדמוני) והן ענין המעשה (ים האחרון), מתוך שליטה וממשלה (וירד) באופן של קיום לעד ולעולמי עולמים, כל משך חייו עלי אדמות וגם לאח"ז.

ה) אמנם כל זמן שהענין דוירד מים עד ים הוא רק בנוגע לתכונות נפשו, מכח החכמה עד כח העשי' (וביניהם גם רגש המדות אהבה ויראה שבלב, ולפנ"ז גם הרצון), הרי זה רק ענין שבתוכו פנימה, ואינו נוגע לכללות העולם. ולאח"ז יכול להסתגר (אפילו עם בני ביתו) בחדרו ולהשאר בד' אמותיו, ולחשוב שאינו צריך להתעסק עם העולם, אלא הקב"ה, שהוא הבעה"ב לבירה זו, יתקן את העולם. אך עז"נ בהמשך הפסוק, שלאחרי שישנו הענין דוירד מים עד ים, צ"ל גם ומנהר עד אפסי ארץ.

והענין בזה, דהנה, נהר סתם קאי על נהר פרת (כפי שמבארים מפרשי התנ"ך בכ"מ42 ), כמ"ש43 והנהר הרביעי הוא פרת, הוא פרת דמעיקרא44, הנזכר למעלה ונהר45 יוצא מעדן להשקות את הגן (שהשלשה נפרדין ממנו). והנה, ענינו של גן עדן הוא שבו היתה דירתו של אדה"ר בתחילת הבריאה, כפי שהיתה בשלימותה, קודם החטא [ומזה מובן גם בנוגע לשלימות שתהי' בימות המשיח, כדאיתא במדרש46 שב' פעמים נאמר תולדות מלא (שמורה על השלימות), בתחלת הבריאה, אלה תולדות השמים והארץ בהבראם47, ובימות המשיח, אלה תולדות פרץ48 ], כמ"ש49 ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה. אך כדי שתתקיים מציאותו של הגן, יש צורך להשקות את העצים שבגן, ע"י הנהר שיוצא מעדן (להשקות את הגן). וע"פ הידוע50 שעדן הוא למעלה מגן (עדן), והו"ע השלימות באלקות כו', הרי מזה מובן גם גודל מעלת הקדושה של הנהר שיוצא מעדן. ועז"נ וירד גו' ומנהר עד אפסי ארץ, שהנהר הידוע שיוצא מעדן, נמשך עד אפסי ארץ, ובפרט לפי פירוש הבעש"ט ורבינו הזקן51 שארץ היא מלשון ארציות, היינו, שגם בענינים ארציים וגשמיים נמשך מהנהר היוצא מעדן להשקות כו', באופן שגם באפסי ארץ נעשית הצמיחה והגידול מיום ליום ע"י המים של הנהר היוצא מעדן.

וכללות הענין בזה, שכשם שענינו של משיח אינו רק שהוא בעצמו יהי' בתכלית השלימות, אלא ענינו לגאול גם את כל העולם ולהעמידו במעמד ומצב של שלימות, לתקן עולם במלכות שד-י (כנ"ל ס"ב), עד שידע כל פעול כי אתה פעלתו52, הנה כן הוא גם בנוגע לניצוץ פרטי של משיח שבכל אחד מישראל, שמעורר אותו ונותן לו את הכח והזכות לכך, שביחד עם שלימות הכחות שלו באופן דוירד מים עד ים, יפעל גם מנהר עד אפסי ארץ, להמשיך את הנהר הידוע כדי להשקות את הגן, ולא להסתפק בפנה של הגן שבו נמצא, אלא להמשיך זאת עד אפסי ארץ, ולעשות מהעולם כולו גן (לגני לגנוני53 ), שבו נמשך הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן.

ו) וע"י עבודת כל אחד מישראל באופן האמור נעשית גאולה פרטית בחייו של כל פרט, שהיא מעין הגאולה הכללית בביאת משיח (כמבואר באגה"ק54 ), והיא הכנה קרובה שמקדימה וממהרת (באופן דאחישנה55 ) את הגאולה בפועל [כידוע56 מאמר אדמו"ר מהר"ש להצ"צ שצ"ל ביאת המשיח כפשוטו וגאולה כפשוטה בגשמיות], שאז יקויים היעוד57 אז אהפוך אל עמים גו' לעבדו שכם אחד, (כיון ש)והיתה לה' המלוכה58 בכל הארץ כולה, ויהי' בפועל הענין דוירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ ברוחניות וגם בגשמיות כפשוטו, ע"י משיח צדקנו, ובקרוב ממש.