בס"ד. ש"פ מצורע, שבת הגדול, י"ב ניסן, ה'תשל"ג
(הנחה בלתי מוגה)
עבדים1 היינו לפרעה במצרים2, שזוהי התשובה על כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה הוי' אלקינו אתכם3, שהיא שאלת בן חכם4, וכדמוכח מזה5 שמפרט את פרטי המצוות עדות וחוקים ומשפטים, ואינו אומר בכללות מה העבודה הזאת גו'. ונתבאר לעיל6 תוכן השאלה מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה הוי' אלקינו אתכם, דכיון שהכוונה היא שיהי' אשר צוה גו', מלשון צוותא, היינו, לפעול צוותא וחיבור לבעל הרצון, הרי לכאורה צריך להיות ענין זה דוקא ע"י ענינים שלמעלה מרצונות פרטיים, ולמה נעשה זה ע"י עדות וחוקים ומשפטים. ועוד זאת, שהשאלה היא איך אפשר לפעול צוותא וחיבור ע"י עדות חוקים ומשפטים [דאפילו אם נתרץ מדוע הוצרך להיות באופן זה דוקא ולא באופן אחר, עדיין יוקשה איך אפשר להיות צוותא וחיבור ע"י עדות וחוקים ומשפטים], דהנה, עדות מורה שהאדם נמצא במעמד ומצב שצריך לעדות7, היינו, שאלקות הוא בהעלם והסתר אצלו, שהרי על דבר גלוי אין שייך ענין העדות, ואפילו על מילתא דעבידא לאגלויי8 לא הצריכה התורה עדות9, וכיון שהאדם זקוק לקיום המצוות באופן שצריכים עדות, ה"ז מורה שאלקות הוא אצלו בהעלם והסתר. וכן הוא בענין החוקים, מלשון חקיקה, שהוא ע"י השתדלות ויגיעה דוקא, היינו, שהאדם הוא במעמד ומצב שצריך ליגיעה כדי לפעול בעצמו הענין דקיום המצוות. וכן הוא בענין המשפטים, שהו"ע השכל, דאף שזהו שכל דקדושה, מ"מ, ידוע שבדרגת השכל קשה יותר לפעול ענין המס"נ, וכידוע המשל בזה10 מראש ורגל, שברגל קל יותר לפעול ענין המס"נ מאשר בהראש. דהנה, כאשר האדם נמצא במצב ירוד, עד ששקוע בתאוות גשמיות ובעניני העולם, הרי קל יותר לבוא למס"נ, ווייל ער האָט ניט מיט וואָס צו פאַרבייטן, משא"כ בשכל דקדושה, שהוא לבוש הראשון דשלשת הלבושים דנפש האלקית, האָט ער דאָך מיט וואָס צו פאַרבייטן, ובמילא קשה לו יותר לבוא לענין המס"נ. וכידוע11 הביאור במש"נ במשה (שענינו שכל דקדושה), והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה12, שזהו מפני שראה גודל המס"נ שבדור דעקבתא דמשיחא. ועז"נ13 כן בקודש חזיתיך, הלואי בקודש חזיתיך14, כיון שבדרגת משה שהו"ע החכמה ושכל דקדושה, קשה יותר לפעול ענין המס"נ. וכל זה מורה על שפלות המדריגה שבענין העדות והחוקים והמשפטים, וא"כ איך יכול לפעול עי"ז ענין הצוותא וחיבור, אשר צוה הוי' אלקינו אתכם. ועל זה באה התשובה, עבדים היינו כו', שהוא מלשון עורות עבודים15, כמשנת"ל בארוכה.
ב) אמנם עדיין צריך להבין איך שייך לומר הענין דעבדים היינו, מלשון עיבוד עורות, לגבי פרעה מלך מצרים, הרי הפירוש דעורות עבודים הוא שהעורות שייכים לאיש ישראל שמעבד אותם, משא"כ בעבדים היינו לפרעה במצרים, שהפירוש הפשוט בזה שבנ"י היו עבדים אצל פרעה מלך מצרים שהי' מושל בכיפה16, והי' מושל גם על בנ"י, עד שויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך17, וא"כ איך אפשר לומר על זה הענין דעבדים מלשון עורות עבודים.
אך הענין הוא, דהנה18, פרעה הוא אותיות הערף19, שהוא ענין עורף דאריך אנפין, ושרשו מעולם התוהו שקדם לתיקון, שאין זה רק קדימה בזמן, אלא גם קדימה במעלה, שהאורות דתהו הם אורות תקיפין, אורות גדולים, ולכן כשנפלו בשבירת הכלים נפלו למטה ביותר, לארץ מצרים, מלשון מיצרים וגבולים. וכידוע מ"ש בלקוטי תורה מהאריז"ל20 על הפסוק21 לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי הוי' יחי' האדם, שלא על הלחם לבדו, מצד עצמות הלחם, יחי' האדם, אלא על כל מוצא פי הוי' שמלובש ממש בהלחם, דהיינו מאמר תדשא הארץ דשא22. אך צריך להבין23 דהלא גם באדם מלובש דבר הוי' ממאמר נעשה אדם24, וא"כ למה יקבל חיות מהלחם שמלובש בו מאמר תדשא כו', אך הענין הוא, דבחינת דצ"ח שרשן הוא מבחינת עולם התהו שקדם לבחינת עולם התיקון כו', אלא שנשתלשלו בריבוי המדריגות וע"י שבירת הכלים עד שירדו למטה מטה ונתהווה מהם דברים גשמיים. והאדם שרשו מעולם התיקון. ולכן אפילו בנ"י שהם המובחר שבמין המדבר, מקבלים חיותם ממוצא פי הוי' שבהלחם, וכמ"ש כי לא גו' יחי' האדם, אתם קרויים אדם ואין העכו"ם קרויים אדם25, כי מוצא פי הוי' שבמין החי, ועאכו"כ במין הצומח, הוא למעלה יותר ממוצא פי הוי' שבהאדם, ויותר מזה הוא במוצא פי הוי' שבהאדמה, שלכן הכל הי' מן העפר26, דכל הגבוה ביותר נופל למטה יותר27, וכהמשל מהאבן שבראש החומה הנופל למטה יותר. וזהו"ע ר"ב ניצוצות שנפלו במצרים, וכמ"ש28 וגם ערב ר"ב עלה אתם, דקאי על הר"ב ניצוצות שנתבררו בגלות מצרים29, שזהו מספר הכי גדול מהרפ"ח ניצוצות שנפלו בשבה"כ, והם גם היו ניצוצות הכי גדולים30, וכולם נתבררו בקושי השעבוד שבגלות מצרים, ולכן נאמר לגבי מצרים לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד31, כיון שכבר נתבררו כל הניצוצות שבארץ מצרים32, ואח"כ נשארו רק פ"ו ניצוצות, בגימטריא אלקים29, שמבררים בנ"י בשאר הגלויות, עד לגלות זה האחרון (ומה שצריך לזה זמן רב יותר, אף שהן רק פ"ו ניצוצות, הוא מכיון שנתפזרו ונתפררו לפירורים קטנים ביותר וביותר30).
ג) וזהו עבדים היינו לפרעה במצרים, שתכלית ירידת אבותינו למצרים היא לברר הניצוצין דתהו שנפלו למצרים בשבה"כ, שהם ניצוצים נעלים ביותר, וזהו"ע עבדים היינו לפרעה, שזהו מצד שורש ניצוצי הקדושה בבחי' פרעה דבי' אתפריעו כל נהורין33. וזהו גם המענה על השאלה איך נעשה צוותא וחיבור ע"י עדות וחוקים ומשפטים המלובשים בענינים גשמיים דוקא, שזהו מצד גודל מעלת ניצוצי הקדושה שנתלבשו בדברים הגשמיים דוקא. וזהו גם הדיוק דעדות וחוקים, שמורה על מעמד ומצב שאלקות הוא בהעלם והסתר, וצריך יגיעה והשתדלות כו', עד למשפטים, שהם מצוות שע"פ השכל, גם שכל של נה"ב, שקשה ביותר לבררו, כמבואר בתניא34, וכידוע35 שכללות העבודה בזמן הזה אינה אלא בבירור ז' המדות דנה"ב, משא"כ הג' מוחין (שכל) דנה"ב אי אפשר לברר עכשיו, ובירור זה יהי' לעתיד לבוא. ומצד הקושי והיגיעה שבעבודה דעדות חוקים ומשפטים, הנה דוקא על ידם נעשה הענין דצוותא וחיבור, אשר צוה הוי' אלקינו אתכם.
ד) והנה כשם שויוציאנו הוי' אלקינו משם גו', כמו כן כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות36, כימי לשון רבים, כיון שכל המשך הזמן מט"ו בניסן עד לגאולה העתידה הו"ע יציאת מצרים37, אלא שהענין דיציאת מצרים כפשוטו הי' ע"י העבודה בחומר ובלבנים כפשוטם38, משא"כ בגאולה העתידה שתהי' ע"י העבודה בחומר דא ק"ו, ובלבנים דא ליבון הלכתא39, וגדול תלמוד שמביא לידי מעשה40, מעשה הצדקה ששקולה כנגד כל המצוות41, והוא עיקר העבודה בזמן הזה, כמ"ש באגה"ק42, ועי"ז מקימים את סוכת דוד הנופלת, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.
הוסיפו תגובה