כי ישאלך בנך, י"א ניסן, ה'תשל"ג

בס"ד. י"א ניסן, ה'תשל"ג

(הנחה בלתי מוגה)

כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה הוי' אלקינו אתכם1, ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' אלקינו משם ביד חזקה ובזרוע נטוי' וגו'2, ומסיים3, ויצונו הוי' לעשות את כל החוקים האלה ליראה את הוי' אלקינו לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה. וידוע הדיוק בזה, דהנה, שאלה זו היא שאלת בן חכם, והראי', שיודע שהתורה נחלקת לעדות חוקים ומשפטים [לא כהבן שהוא היפך דחכם שאומר באופן כללי מה העבודה הזאת לכם4, וגם לא כהבן שאומר באופן כללי מה זאת5, אלא להיותו בן חכם יודע הוא אודות פרטי החילוקים דעדות חוקים ומשפטים], וכיון שהוא בן חכם היודע פרטי התורה ומצוותי', צריך להבין מהי שאלתו למה נתן הקב"ה התורה ומצוותי', הרי כל התורה (בתושב"כ, ועאכו"כ בתושבע"פ) מלאה בענין כוונת המצוות ושכר המצוות, ומה מקום לשאלה מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה הוי' אלקינו אתכם. גם צריך להבין6 מ"ש ואמרת לבנך עבדים היינו וגו' ויצונו הוי' לעשות את כל החוקים האלה ליראה גו', מהו הקשר בין עבדים היינו גו' לענין ויצונו הוי' לעשות את כל החוקים גו', דלכאורה, המענה על השאלה מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה גו', הוא, ויצונו הוי' לעשות את כל החוקים האלה ליראה גו' לטוב לנו כל הימים גו', ולמה מקדים בהמענה עבדים היינו לפרעה במצרים. גם צריך להבין, שהשאלה היא מה העדות והחוקים והמשפטים, והמענה הוא ויצונו הוי' לעשות את כל החוקים גו', דלכאורה ה"ז מענה רק על השאלה בענין החוקים, וא"כ עדיין נשארה השאלה בנוגע להציווי על עדות ומשפטים.

ב) והנה כללות נקודת הביאור בזה7, דלהיותו בן חכם, יודע הוא ענין התורה ומצוותי', שמצוה לשון צוותא8, היינו, שע"י המצוות נעשה צוותא וחיבור עם מצַוה המצוות. ועאכו"כ בנוגע לתורה, כמבואר בתניא9 במעלת התורה לגבי המצוות, שהמצוות, רמ"ח פיקודין, הם רמ"ח אברים דמלכא10, משא"כ התורה היא למעלה מזה, דאורייתא וקב"ה כולא חד11, ולא אברים דמלכא לחוד כפיקודין. ותוכן שאלתו, איך נעשה הענין דצוותא וחיבור עם הקב"ה (צוה ה' אלקינו אתכם) ע"י עדות חוקים ומשפטים שנעשים ע"י הגוף בענינים גשמיים דוקא, דלכאורה, הענין דצוותא וחיבור עם הקב"ה שייך יותר ע"י עבודת המס"נ, ע"י עבודה רוחנית, ע"י עבודת נפש האלקית, ולא ע"י עדות חוקים ומשפטים בענינים גשמיים.

ויש להוסיף בביאור דיוק הלשון עדות חוקים ומשפטים דוקא, שג' לשונות אלה מורים על דרגא פחותה בקיום המצוות גופא. והענין בזה, דהנה, ענין העדות12 שייך דוקא על דבר שאינו נראה בגלוי, ועד שאפילו בדבר שאינו נראה עתה אבל זהו מילתא דעבידא לאגלויי13 לאחר זמן, אין צריך לזה עדות14. ומזה מובן שענין העדות שבקיום המצוות מורה שהאדם המקיימם הוא במעמד ומצב שעניני אלקות הם אפילו לא מילתא דעבידא לאגלויי, והמצוות שמקיים הם רק כמו עדות על זה. ועד"ז חוקים, מלשון חקיקה, הרי ענין החקיקה דורש יגיעה בכח העשי' הרבה יותר מאשר בענין הכתיבה, ועאכו"כ מאשר בענין האמירה, ומזה מובן שענין החוקים שבמצוות מורה שהאדם המקיימם הוא במעמד ומצב שכדי שיתקבל אצלו ענין קיום הציווי דה' אלקינו יש צורך בענין של חקיקה שבאה ע"י יגיעה עצומה. וזהו גם שחוקים הם מצוות שהשטן ואומות העולם מונין בהם את ישראל כו'15, היינו, שלא זו בלבד שאינם ע"פ שכל, אלא עוד זאת, שהם היפך השכל, ואעפ"כ מקיים אותם. ומזה מובן שהאדם המקיימם הוא במעמד ומצב שהשכל שלו אומר להיפך. ועד"ז משפטים, שהם הענינים המובנים גם בשכל האדם, בשכל אנושי, ושכל דנפש הבהמית, שרוח הבהמה היורדת היא למטה16, שמזה מובן שהמצוה ירדה להתלבש בלבוש כזה שאפילו מצד רוח הבהמה היורדת למטה מובן שצ"ל כיבוד אב ואם, וכיו"ב בשאר המצוות שכליות (או שמעיות17 ) שנקראים בשם משפטים. וזוהי שאלת הבן חכם, למה צריכים לענינים דעדות חוקים ומשפטים דוקא, שהם רחוקים כ"כ מתכלית הכוונה דצוותא וחיבור עם מצַוה המצוות ונותן התורה.

ומדייק בהשאלה אשר צוה הוי' אלקינו אתכם18, ולא אותנו, שאין כוונתו להוציא את עצמו מן הכלל (כלשון ההגדה בנוגע להבן שהוא היפך דחכם), כי אם לבאר ולחזק שאלתו כיצד נעשה צוותא וחיבור ע"י העדות והחוקים והמשפטים שמקיימים אתם (אשר צוה הוי' אלקינו אתכם) בענינים גשמיים דוקא, שאין זה כמו קיום המצוות שהי' לפנ"ז ע"י האבות שעיקר קיום המצוות הי' ברוחניות. דהנה, אף שגם עבודת האבות היתה קשורה גם עם דבר גשמי, כמו עבודת אברהם אוהבי19 במדת החסד שהיתה קשורה עם הכנסת אורחים כפשוטה20, ועד"ז עבודת יצחק שהיתה קשורה עם חפירת בארות21, ועד"ז עבודת יעקב שהיתה קשורה עם המקלות22, הרי זה רק שעבודתם הי' בדבר גשמי, אבל הפעולה שפעלו עי"ז היתה בענינים רוחניים, וכמו אברהם שעבודתו במדת האהבה היתה באופן דהלוך ונסוע הנגבה23, ועד"ז פחד יצחק24, ועד"ז מדת אמת ליעקב25, היינו, שעבודתם היתה עבודה רוחנית, ובלשון המדרש26 כל המצוות שעשו לפניך האבות ריחות היו, בדוגמת הריח, שהנשמה נהנית ממנו27. משא"כ מה שצוה הוי' אלקינו אתכם, אינו כמו עבודת האבות, אלא עדות חוקים ומשפטים דוקא. ולכן אינו אומר אשר צוה הוי' אלקינו אותנו, אלא אתכם, כי השאלה ששואל אצל אלו המקיימים את העדות והחוקים והמשפטים היא מצד זה שמתקבל בשכלו שקיום המצוות צריך להיות כמו שהי' אצל האבות, שהם גם האבות שלו (של השואל), דאין קורין אבות אלא לשלשה28, ולא כמו שצוה הוי' אלקינו אתכם, עדות חוקים ומשפטים.

ג) ועל זה בא המענה שנקודתו היא ויצונו הוי' לעשות את כל החוקים האלה ליראה את ה' אלקינו. והענין בזה29, דהנה, כתיב30 יראו מהוי', וכתיב31 יראו את הוי' (ע"ד מ"ש כאן ליראה את הוי'), שמוסיף תיבת את שפירושו דבר הטפל32. והיינו, שב' פסוקים אלה הם ב' דרגות הכלליות ביראה, יראה תתאה ויראה עילאה33. יראו מהוי' (ללא תיבת את), שאינו טפל, להיותו מציאות בפני עצמו, אלא שהוא ירא מהוי', קאי על יראה תתאה. ויש יראה נעלית יותר, ובכללות הו"ע יראה עילאה, שעז"נ יראו את הוי', שהוא טפל ואינו מציאות בפ"ע. וזהו אומרו ויצונו גו' ליראה את הוי' גו', שתכלית הכוונה (דעדות חוקים ומשפטים, ודכאו"א מישראל) היא ליראה את הוי', שיבוא להדרגא דיראה עילאה, עד לביטול במציאות. ועז"נ ויצונו גו' לעשות את כל החוקים האלה ליראה את הוי', היינו, שכדי שקיום כל המצוות (לא רק המצוות שנקראים חוקים, אלא גם המצוות שנקראים עדות ומשפטים) יהי' באופן שיביא ליראה את הוי', צ"ל קיום המצוות באופן של ביטול המציאות, ובכללות, מתוך השתדלות עצומה ויגיעה עצומה, שזהו"ע דחוקים, מלשון חקיקה, חוקה חקקתי כו'34, שלא זו בלבד שאין זה מצד השכל, אלא אדרבה, היפך השכל, וא"כ ה"ז היפך מציאותו, להיותו עם חכם ונבון35, שכל מציאותו הו"ע השכל, ואעפ"כ מקיים זה מצד ענין החוקה, אפילו בהמצוות דעדות, ואפילו בהמצוות דמשפטים36.

ומקדים לזה עבדים היינו לפרעה במצרים וגו', ולכן, ויצונו הוי' לעשות את כל החוקים האלה ליראה את הוי'. והענין בזה, שטעם החילוק בין העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה הוי' אתכם, שהם בענינים גשמיים דוקא, להמצוות שקיימו האבות ברוחניות (שזוהי שאלת הבן חכם), הוא, שבזמן האבות לא הי' העולם מזוכך ומוכשר לקבל פעולת האור דעדות חוקים ומשפטים בגשמיות העולם, ולכן היו המצוות ריחות בלבד, דבר שהנשמה נהנית ממנו27, אבל אינו פועל על הגוף, היינו, שהוא רק מחזק את הקשר שבין הנשמה להגוף, אבל אינו כאכילה ושתי' ורפואה הפועלים על הגוף ובתוך הגוף. וכדי שיהי' הפעולה דקיום המצוות בגשמיות העולם (העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה הוי' אתכם), הוצרכה להיות ההקדמה דעבדים היינו לפרעה במצרים, עבדים דייקא, כמבואר בתו"א37 בענין עובד אלקים שהוא מלשון עיבוד עורות, דקאי על היגיעה לשנות (איבערמאַכן) את חומריות העולם ואת גשמיות העולם, שענין זה נעשה ע"י העבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך38, שעי"ז נזדכך העולם39 ונעשה ראוי לקבל את הגילוי אור דעדות חוקים ומשפטים באופן שיפעל בגשמיות העולם ויבטל את חומריות העולם, שזהו ע"ד פעולת החקיקה בנפש הבהמית והגוף הגשמי, שנעשה ע"י יגיעה עצומה (בדוגמת כח העשי' שבחקיקה, שהוא שלא בערך יותר מאשר בכתיבה ואמירה כנ"ל), שעי"ז יבוא ליראה את הוי', שיתבטל ממציאותו.

וזהו שמסיים בכתוב ויצונו גו' לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה, דמ"ש כהיום הזה קאי על כללות ענין הגאולה שנקראת בשם יום40 (היפך ענין הגלות, אותותינו לא ראינו41, שנקרא בשם לילה42 ), וענין זה הי' ביציאת מצרים, שהי' באופן של לילה כיום יאיר43, שהלילה עצמו האיר, היינו, לא רק יתרון האור מתוך החושך44, אלא שהחושך עצמו נעשה אור.

ד) ויש לקשר זה עם מ"ש45 לשלמה וגו', וירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ גו' ואויביו עפר ילחכו46, ומסיים וימלא כבודו את כל הארץ47. והענין בזה, שענינו של שלמה הוא כמ"ש בדברי הימים48 שלום ושקט אתן על ישראל בימיו, היינו, שלא יהיו זקוקים לענין של מלחמה כלל, וכמבואר בדרושי פדה בשלום לאדמו"ר האמצעי49, שהשלימות בזה תהי' בימות המשיח בגלוי, וההתחלה בזה היתה בימי שלמה, דקיימא סיהרא באשלמותא50. וממשיך, אלקים משפטיך למלך תן וצדקתך לבן מלך, דקאי על כל אחד מישראל שנקרא בשם מלך ובן מלך, כמבואר בזוהר51 דמלכים ובני מלכים איקרו. וממשיך בכתוב52 ידין עמך בצדק וענייך במשפט, היינו, שישראל הם הפועלים ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה ומשפט53, וכמבואר בתו"א54 דע"י שעושה משפט בעצמו, נעשה ענין הצדקה (כללות כל המצוות55 ) באופן נעלה יותר, כיון שנעשה אצלו הענין דאנכי עפר ואפר (כמ"ש באברהם)56, ויתירה מזה, שמצד העילוי דמ"ת לגבי עבודת האבות, נעשה גם ליראה את הוי', שמתבטל ממציאותו. ועי"ז נעשית גם הפעולה בעולם באופן שוירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ גו' ואויביו עפר ילחכו, ומסיים וימלא כבודו את כל הארץ, שגם בארץ הלזו הגשמית ימלא כבודו, דקאי על הכבוד שנעשה מצד הענין דעושה נפלאות לבדו (שנאמר בפסוק שלפנ"ז)57, דקאי על עצמות ומהות, שהוא הוא העושה נפלאות (כתורת הבעש"ט בזה58 ), והיינו, שכבוד זה שבא ע"י עושה נפלאות לבדו, יומשך בארץ, ובאופן דימלא כבודו את כל הארץ. וכל זה נעשה ע"י ההקדמה דעבדים היינו לפרעה במצרים, היינו, שבהיותו בהמיצרים וגבולים דגשמיות עוה"ז, הרי הוא מתעסק כעבד, מלשון עיבוד עורות, באופן של חקיקה, שעי"ז נעשה העולם כלי מוכשר באופן שלאחרי יצי"מ תהי' נתינת התורה מלמעלה למטה, לנשמות בגופים דוקא, כמארז"ל59 למצרים ירדתם וכו', ועד"ז בעבודת האדם, שהענין דליראה את הוי', ביטול המציאות, יהי' (לא רק בנוגע להנשמה, אלא גם) בנוגע לנפש הבהמית והגוף הגשמי, שכל מציאותם תהי' רק למלאות רצון השם. וזה פועל לטוב לנו גו' לחיותנו, ובאופן דכהיום הזה, וכמ"ש60 אתם נצבים היום כולכם, מה היום הזה מאיר לעולם כו'61, כן נעשה אצל כל אחד מישראל בגאולתו הפרטית, ובכללות אצל כל ישראל בגאולה הכללית, וכימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות62, שאז יהי' לילה כיום יאיר, בקרוב ממש בביאת משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו.