בס"ד. אחרון של פסח, ה'תשל"ג

(הנחה בלתי מוגה)

כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות1. הנה ידוע שיש ב' פירושים בפסוק זה. הא', שימי צאתך מארץ מצרים שבהם היו נסים ונפלאות הם רק דוגמא (כ.ימי גו') לנסים ונפלאות שיראה הקב"ה בגאולה האמיתית והשלימה שעתידה לבוא ע"י משיח צדקנו2. והב'3, כמבואר בזהר4 שהנסים דלעתיד לבוא יהיו באופן של נפלאות אפילו בערך הנסים שהיו ביצי"מ, אלא שאעפ"כ מדמה הכתוב את הגאולה העתידה (אראנו נפלאות) לימי צאתך מארץ מצרים, כיון שכללות ענין הגאולה התחיל ביצי"מ. ועד"ז מצינו במ"ש בנוגע לקרי"ס עד יעבור עמך הוי' עד יעבור עם זו קנית5, שגם בזה יש ב' פירושים. הא'6, שעד יעבור עמך ה' קאי על קרי"ס, ועד יעבור עם זו קנית קאי על בקיעת הנהר לע"ל, כמ"ש7 והחרים ה' את לשון ים מצרים והניף ידו על הנהר גו'. והב'8, שכל הפסוק קאי על לעת"ל, כדיוק לשון הכתוב עד יעבור גו' עד יעבור גו', ששניהם בלשון עתיד [ולא כמו בפסוק9 הפך ים ליבשה בנהר יעברו ברגל שם נשמחה בו, שמ"ש הפך ים ליבשה, בלשון עבר, קאי על קרי"ס, ובנהר יעברו ברגל (ואח"כ שם נשמחה בו), בלשון עתיד, קאי על לעת"ל (כמ"ש והניף ידו על הנהר גו'), משא"כ כאן נאמר עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית, שניהם בלשון עתיד, ששניהם קאי על לעת"ל], אלא שאעפ"כ נזכר ענין זה בשירת הים, כיון שכללות ענין זה התחיל ותלוי בקרי"ס, דכשם שהי' הענין דקרי"ס כשיצאו בנ"י ממצרים, כך גם בגאולה העתידה יעבור עמך ה' גו' כאשר והניף ידו על הנהר גו'. אך צריך להבין מה הם ב' עניני העברה שיהיו לעת"ל, העברה א', עד יעבור עמך ה', ואח"כ תהי' העברה שני', עד יעבור עם זו קנית. והנה, מדיוק לשון הכתוב נראה לומר החילוק ביניהם, שהעברה הא', עד יעבור עמך הוי', קשורה לשם הוי', ואילו העברה השני', עד יעבור עם זו קנית, היא למעלה משם הוי'. ועוד ענין בזה, שבהעברה הא' נאמר עד יעבור עמך סתם, ואילו בהעברה הב' נאמר עד יעבור עם זו קנית, שהעם נעשה באופן של קנין. ובפרט לפי המבואר10 שעם זו קנית הו"ע שלישי, והיינו, שלאחרי עד יעבור עמך ה', ואח"כ נאמר עד יעבור סתם, הנה לאח"ז מוסיף הכתוב ענין שלישי, עם זו קנית, שהעם נעשה באופן של קנין. וכמו בפסוק הפך ים ליבשה, שלאחרי ב' הענינים דהפך ים ליבשה, בנהר יעברו ברגל, מוסיף הכתוב ענין שלישי, שם נשמחה בו, וכמשי"ת לקמן.

ב) ולהבין זה צריך להקדים תחילה החילוק בין קרי"ס לבקיעת הנהר דלעת"ל11, דלכאורה, כיון שכימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, היינו, שהכתוב מדמה את הגאולה העתידה לגאולת מצרים, א"כ מהו טעם החילוק ביניהם, שבקרי"ס נקרע הים לי"ב גזרים (כמארז"ל עה"פ לגוזר ים סוף לגזרים12 ), ולעת"ל נאמר7 והכהו לשבעה נחלים, דלכאורה הי' צ"ל בשניהם בשוה (או בשניהם לי"ב או בשניהם לז'). גם צריך להבין13, למה הוצרך להיות כל הענין דקרי"ס, דלכאורה, אם הטעם הוא בגלל שהיו צריכים לילך לא"י, הרי כמה דרכים למקום, ולמה הי' צ"ל קריעת הים דוקא, ובפרט לפי המבואר בתוס'14 שבאותו צד שירדו באותו צד עלו, הרי צ"ל למה הי' כל הענין דקרי"ס.

אך הענין הוא11, שקרי"ס הי' הכנה למ"ת, והיינו, שנוסף על כללות ענין גלות מצרים שהי' כדי לזכך את העולם ובפרט את בנ"י (לפעול בהרע שבהם באופן של אתכפיא15 ואתהפכא כו'16 ) שיוכלו לקבל את התורה, כמ"ש17 בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה, הוצרכה להיות ההכנה למ"ת גם ע"י הענין דקרי"ס. ועד"ז יהי' גם לעת"ל, שבכדי שיוכלו לקבל תורתו של משיח, צ"ל זיכוך נוסף בנוגע לעולם ובנוגע לבנ"י, שזהו הטעם לשאר הגלויות, כדי לברר בהם את העולם ואת בנ"י, ונוסף לזה תהי' גם ההכנה וההקדמה דוהניף ידו על הנהר גו', כמו שהיתה ההכנה וההקדמה למ"ת עי"ז שהפך ים ליבשה. אלא שבמ"ת ניתן (בגלוי) רק נגלה דתורה, שבאה במדה וגבול, עד שישנו דין בהל' ת"ת18 בנוגע למי שלמד כבר כל התורה כולה, משא"כ לעת"ל כתיב19 ישקני מנשיקות פיהו, שהו"ע גילוי תורתו של משיח, פנימיות התורה, שהיא ארוכה מארץ מדה20, בלי גבול. וזהו הטעם שגלות האחרון שהוא הכנה לגילוי פנימיות התורה הוא ארוך יותר (באי"ע) מגלות מצרים שהי' הכנה רק לגילוי דנגלה דתורה.

ג) וביאור הענין, דהנה, מבואר באגה"ק21 (ע"פ מ"ש ברע"מ22 ) כללות החילוק בין נגלה דתורה לפנימיות התורה, שנגלה דתורה נקראת עץ הדעת טוב ורע, ופנימיות התורה נקראת עץ החיים. והיינו, שהגם שעל התורה נאמר23 הלא כה דברי כאש, הרי נגלה דתורה מתלבשת בעניני טו"ר כדי לבררם (ואפילו פרטי ההלכות שאינם שכיחים, הרי יש להם שרש למעלה, וע"י שמברר אותם מתברר שרשם למעלה כו'24 ). וענין זה שייך לספירת המלכות, שרגלי' יורדות מות25, שיורדת לבי"ע לברר בירורים, וכ"ה בענין התורה שענינה לברר בירורים כו'.

אך כשהוצרכו לפעול הבירור ע"י התורה שנתלבשה בטו"ר באופן שיהי' ניכר בגשמיות העולם, הוצרך להיות תחלה זיכוך העולם ובנ"י. וענין זה נעשה ע"י קרי"ס, שענינה הפך ים ליבשה. דהנה, ים סוף הוא בחי' המלכות, סופא דכל דרגין26, ולא רק כפי שהיא באצילות, אלא גם כפי שמתלבשת בבי"ע, ועד שיורדת להיות בבחי' כח הפועל בנפעל, שעז"נ27 לעולם ה' דברך (דבר ה', מלכות) נצב בשמים, כפי' הבעש"ט28 שתיבות ואותיות אלו הן נצבות ועומדות לעולם בתוך הרקיע להחיותו, וכמו"כ בכל הנבראים. וזהו שנקראת בשם ים, שמורה שענין האלקות הוא בהעלם (בדוגמת הים שמכסה על היבשה שתחתי'), והיינו, שאע"פ שדבר ה' מהוה ומחי' ומקיים את הנבראים, מ"מ, הרי זה בהעלם, וכידוע שע"י הדיבור בלבד אי אפשר להבין, כי אם מי שהוא בעל שכל מצ"ע, וגם אז ה"ה מקבל ע"י הדיבור רק חיצוניות השכל, אבל פנימיות השכל נשאר בהעלם (עד ארבעין שנין, שאז קאים אדעתי' דרבי'29 ), לפי שענין הדיבור הוא ים המסתיר. ובפרט לפי המבואר30 שלא כל השכל נמשך בהדיבור, אלא רק חלק העשירי, והכוונה לחלק העשירי במספר, וכש"כ באיכות, שהרי התשע כחות שלמעלה מהדיבור הם הרבה יותר נעלים ממנו, וא"כ, גם מה שבארבעין שנין קאים אינש אדעתי' דרבי', הרי זה רק בחלק שנמשך בדיבור, אבל שכל הרב עצמו שלא נמשך בדיבור, לא יבוא לזה התלמיד כלל, אפילו לאחר ארבעין שנין, כיון שהוא באי"ע להתלמיד. ומכל זה מובן שמה שנמשך מדבר ה' להאיר העולמות, הוא רק מעט מזעיר, וזה גופא הוא בהעלם, ולכן נקרא בשם ים. ועז"נ הפך ים ליבשה, שבכדי לפעול שדבר ה' ישנה (איבערמאַכן) את העולם, הוצרך להיות קודם הענין דהפך ים ליבשה, שזוהי בקיעת המחיצה שבין אצי' ובי"ע31, ואח"כ ויבואו בנ"י בתוך הים32, שהם שני אופני ההליכה, העלאה מלמטלמ"ע, והמשכה מלמעלמ"ט33, שזהו גם המבואר בחסידות34 שיש ב' דעות בענין קרי"ס, דעת הזהר35 שבי"ע עלה לאצי', ודעת האריז"ל36 שאצי' ירד לבי"ע. ועז"נ12 לגוזר ים סוף לגזרים, שנקרע הים לי"ב גזרים, כנגד י"ב שבטים, וכמו הים שבביהמ"ק, שעמד על שני עשר בקר שלשה פונים צפונה וגו'37, וכמו סדר ד' הדגלים שהי' במדבר, שבכל דגל היו ג' שבטים כו'. ועז"נ ששם עלו שבטים שבטי י-ה38, שע"י קרי"ס בפרסא שבין האצי' ובי"ע, עלו י"ב השבטים לאצי', ואח"כ היתה גם ההמשכה מאצי' לבי"ע ע"י י"ב מסילות.

וכל זה הוא הענין דקרי"ס, שהו"ע בקיעת הפרסא שבין אצי' לבי"ע, שהי' הכנה רק למ"ת דנגלה דתורה. משא"כ ההכנה לקבל פנימיות התורה, עץ החיים, בחי' ז"א39, היא ע"י בקיעת הנהר, בחי' בינה40. דהנה, כשם שיש פרסא בין אצילות לבי"ע ובין מלכות וז"א, כמו"כ יש פרסא בין מוחין ומדות, ולכן צ"ל בקיעת הנהר, דהיינו בקיעת הפרסא שבין הבינה לז"א שעז"נ41 על ראשי החי' רקיע כעין הקרח הנורא, ועי"ז יהי' עליית ז"א בבינה, וכן המשכת בינה לז"א, היינו, שגם בשעה שנמשכת לז"א יאיר האור דבינה כפי שהוא בבינה עצמה. וכיון שז"א הוא ז' מדות, לכן תהי' הבקיעה (והכהו) לשבעה נחלים.

ד) אמנם כיון שפנימיות התורה היא ארוכה מארץ מדה, הרי מובן שיש בזה גופא עליות לאין קץ, עלי' אחר עלי', וכמ"ש אראנו נפלאות, פלא אחר פלא. ובכללות הם ב' העליות דעד יעבור עמך הוי' ועד יעבור עם זו קנית, דעלי' הא' תלוי' בשם הוי', ועלי' הב' היא למע' משם הוי' [ע"ד שמצינו לגבי יוה"כ42, שמ"ש43 לפני הוי' תטהרו, הרי זה שייך עדיין לשם הוי', ומ"ש43 כי ביום הזה יכפר עליכם, הוא למע' משם הוי'], והיינו, דמ"ש עד יעבור עמך הוי', הוא להסיר הפרסא שבין מדות למוחין (ובפרט בחי' החכמה), שעי"ז נעשית העלי' בשבעה נחלים (ז"א), אבל זוהי רק הסרת הפרסא שבין אותיות יו"ד ה"א, דקאי על בחי' המוחין, לאותיות וא"ו ה"א, דקאי על בחי' המדות, שנעשה ע"י והניף ידו על הנהר גו' והכהו לשבעה נחלים, ואח"כ היא העלי' הב', עד יעבור סתם, למעלה משם הוי', שהו"ע הסרת הפרסא (לא רק שבין מוחין למדות, אלא גם הפרסא) שבין אצילות לכתר (בין חכמה לכתר). ולאח"ז בא הענין הג' – עם זו קנית, שמורה על חביבות יתירה שאין למעלה הימנה, והו"ע העלי' לעצמותו ומהותו ית' שלמעלה מהכתר (שעולה בפנימיות אבא שהוא פנימיות עתיק44 ). ועד"ז גם במ"ש הפך ים ליבשה בנהר יעברו ברגל, שהם בדוגמת ב' העליות דעד יעבור גו' עד יעבור, ואח"כ נאמר שם נשמחה בו, בו בעצמותו45, שהוא בדוגמת הענין דעם זו קנית, שהוא למעלה מכל העליות.

ובכללות הם שני הזמנים שיהיו בימות המשיח46, ימות המשיח ולאח"ז עולם הבא, ששני הזמנים יהיו ע"י משיח צדקנו, אלא שבתחלה יהי' הזמן דסעודת לויתן ושור הבר47, ולאח"ז יהי' הזמן שלמעלה מסעודה (דאע"פ שלויתן ושור הבר הם ענינים נעלים, הרי זה שייך עדיין לענין הסעודה, משא"כ לאח"ז יהי' הזמן שלמעלה מסעודה), שזהו הענין דעולם הבא שאין בו לא אכילה ולא שתי' אלא צדיקים יושבים ונהנין מזיו השכינה48. והחילוק ביניהם הוא ע"ד מה שרואים למטה באדם, ע"ש אדמה לעליון49, שבכח הכי נעלה שהוא כח התענוג ישנם ב' אופנים50, הא' הוא תענוג המורגש, שהו"ע פנימיות עתיק כפי שמלובש בפנימיות אבא, שהוא באופן של הרגש, והב' הוא תענוג נעלה יותר, תענוג עצמי הבלתי מורגש. וז"ש עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם, ולאח"ז מוסיף זו קנית, שהו"ע הקנין, שנעשה לדבר אחד עם עצמותו ומהותו ית', שאז הוא יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים51, שהוא למעלה מענין העליות. והענין בזה, דהנה, מה שאמרו רז"ל52 אין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, הרי זה קודם תחה"מ דוקא53, שאז הוא עדיין גמר הבירורים ושלימות העבודה, וכמבואר במ"א54 שאז תהי' גם תכלית השלימות בעבודת הקרבנות, שעז"נ55 אדם כי יקריב, כיון שאז תהי' תכלית ושלימות מדריגת האדם, ומזה מובן שכן הוא גם בנוגע לשאר המצוות, וכמ"ש באגה"ק56 דמה שאמרז"ל57 דמצוות בטילות לעת"ל, היינו בתחיית המתים, אבל לימות המשיח קודם תחה"מ אין בטלין. אמנם למעלה מזה הוא מ"ש58 הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד, שהוא למעלה ממדריגת אדם59, דאדם הוא ר"ת אדם דוד משיח60, וכאן האותיות הם בסדר הפוך (מאד), שהוא למעלה ממדריגת אדם, וקאי על הזמן שלאחר גמר הבירורים. ובאמת הנה גם לאחר תחה"מ יהיו עליות כו', כמ"ש61 ילכו מחיל אל חיל. ורק לאח"ז יהי' מעמד ומצב שהוא למעלה מכל עניני עליות.

ה) וזהו כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, דאע"פ שבקרי"ס נקרע הים לי"ב גזרים, ולעת"ל כתיב והכהו לשבעה נחלים, מ"מ, הרי זה בדוגמת ענין קרי"ס שביצי"מ, ולאח"ז ישנו הפי' שיהיו נפלאות אפילו בערך הנסים דיצי"מ, וזהו אראנו נפלאות, נ' פלאות4, פלא ע"ג פלא, וכמבואר בדרושי ספה"ע ובפרט בדרושי שבועות, דקאי על שער הנו"ן62, ובשער הנו"ן גופא יש שני אופנים63, הא', כפי ששייך למ"ט הימים, שענין זה פועלים מלמטה ע"י תספרו חמשים יום64, ואח"כ ישנו אופן הב', שנפעל בדרך ממילא, שזהו שער הנו"ן מצ"ע, שנעתק לגמרי. וכל זה הוא במדרי' הכתר עדיין, אלא שבכתר גופא הוא החילוק בין עתיק לאריך, ובעתיק גופא הוא החילוק בין ג"ר דעתיק לז"ת דעתיק המלובשים באריך. אך לאח"ז מגיעים לעצמותו ומהותו ית' שלמעלה מהכתר. וכל זה יהי' לעת"ל בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש, אלא שבתחלה יהי' מעמד ומצב שאין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, ולאח"ז יהי' וגר זאב עם כבש גו'65, ולדעת הראב"ד66 יהי' כן כפשוטו (ולא רק משל), וגם לדעת הרמב"ם67 שהוא רק משל, הרי זה רק בתחלה68, בזמן שאין בין עוה"ז כו', אמנם אח"כ יהי' וגר זאב עם כבש גו' בפועל, וכן נראה ממ"ש הרמב"ם במאמר תחיית המתים69, דמ"ש בנוגע להיעודים דלעתיד שהם "משל וחידה" – "אין דברינו זה החלטי שהם משל כו', ואם הוא על פשוטו, יהי' מופת שיראה בהר הבית לבד, כמו שאמר70 בכל הר קדשי, ויהי' כיוצא בדבריהם71 לא הזיק נחש ועקרב בירושלים". ואז נזכה לכל העליות, ושם נעשה לפניך כמצות רצונך72, ונלמד פנימיות התורה תורתו של משיח73, בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.