ויצא חוטר מגזע ישי, אחרון של פסח, ה'תש"ל

בס"ד. אחרון של פסח, ה'תש"ל

(הנחה בלתי מוגה)

ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה ונחה עליו רוח הוי' וגו'1, ומסיים2 כי מלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים. ומבואר בתרגום3 ובמדרשי חז"ל4 שכתוב זה (ויצא חוטר גו') קאי על משיח צדקנו, ובכתובים אלו מתאר הנביא גודל מעלתו של משיח, אופן הנהגתו ומעמד ומצב כללות העולם שיהי' אז, בזמן שיוסיף אד' שנית ידו גו' והניף ידו על הנהר וגו'5. וצריך להבין מה שבפסוקים אלו נאמר גם וברוח שפתיו ימית רשע6, לא ירעו ולא ישחיתו גו', דלכאורה, מה שייך ענין זה (שלילת וביטול המציאות דרשע כו') למעמד ומצב הכי נעלה שיהי' בימות המשיח, שכדי לבטל את מציאות הרשע הרי זה דוקא ע"י רוח שפתיו של משיח, שע"פ פשטות הכתובים ה"ה רוח הוי' שעלי' נאמר ונחה עליו גו' (שלכן אין לתרץ שמדובר אודות ב' זמנים, היינו, שהענין שברוח שפתיו ימית רשע יהי' לפני הזמן שנחה עליו רוח הוי').

ב) ויש להוסיף בביאור גודל המעלה דונחה עליו רוח הוי', ע"פ מ"ש בזהר (באד"ר7 ) ע"פ8 מארבע רוחות בואי הרוח גו' (שנאמר בנבואת העצמות היבשות), דא הוא רוח דמלכא משיחא, דכתיב ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה', הרי ארבע רוחות וכו', ומבאר, שזהו רוח דעתיקא שלמעלה מרוח חכמה ובינה כו' וכוללת אותם כו'. ומוסיף לבאר, שענין זה קשור עם מ"ש והריחו ביראת ה' [כי ריח הוא למעלה מחכמה ובינה, כפי שממשיך לא למראה עיניו (שראי' היא בחי' חכמה9 ) ישפוט ולא למשמע אזניו (ששמיעה היא בחי' בינה9) יוכיח], דמורח ודאין10, כי שורש הריח הוא מבחי' חוטמא, שעז"נ11 ותהלתי אחטם לך, לבעל החוטם אני מתפלל12, דהאי קרא לעתיק יומין אמרו.

וענין זה קשור עם כללות מעלתו של משיח, עליו נאמר13 הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד, כידוע14 שמאד הוא אותיות אדם, אלא שהוא בצירוף אחר שמורה על בל"ג [ולהעיר, שאדם ר"ת אדם דוד משיח15, אבל בצירוף דמא"ד הנה משיח הוא הראשון], והיינו, שמשיח הוא למעלה מאדם הראשון16 וממשה רבינו (כדאיתא בתנחומא17 ירום מאברהם כו' ונשא ממשה). וזהו הנה ישכיל עבדי, ישכיל דייקא18, ממקור החכמה כו' הנעלם בעצמות ממש, שלא נגלה עדיין לשום אדם, גם לאבות ולמשה במ"ת, שלכן מצינו שמשיח ילמד תורה את כל העם כולו19, כולל גם האבות ומשה רבינו20, אע"פ שמשה קיבל תורה מסיני21. ועוד זאת, שהלימוד של משיח יהי' באופן של ראי' [שעפ"ז מתורצת גם השאלה איך יוכל האחד לשאת ריבוא רבבות אנשים], שעל ידה תופסים שלא בערך יותר מאשר בשמיעה22. וכהדוגמא שהובאה על זה23 ממ"ש בפע"ח24 גבי האריז"ל [שעל ידו התחיל גילוי פנימיות התורה, שנעשה אח"כ באופן דיפוצו מעינותיך חוצה25, שזוהי ההכנה לשלימות הגילוי דפנימיות התורה ע"י משיח], שבשעת השינה בשבת שמע בישיבה של מעלה דברים נפלאים מה שלא הי' יכול לפרשם בשמונים שנה רצופים. וזה תמוה לכאורה, איך יכול לתפוס במחשבתו בשעה א' מה שצריך לומר בדיבור פ' שנה, עם היות שאותיות המחשבה נק' אתוון רברבין26, לפי שבמחשבה משיג במעט זמן מה שצריך על זה בדיבור זמן רב, מ"מ, היינו שמשיג במחשבה ברבע שעה מה שצריך לדבר שעה או שתים, אבל שישיג במחשבה בשעה א' מה שצריך לומר ס' או פ' שנה27, זהו נמנע. אבל הענין הוא, שהשגתו היתה בבחי' ראי', דהיינו ראיית עצמיות החכמה, ולא כמו שמתלבשת בבינה והשגה בבחי' אותיות, והיא למעלה מעלה מבחי' השכל כמו שמלובש בהשגה ואותיות, עד שיתכן שמה שמשיג בבחי' ראיית החכמה בשעה ושתים, כשירצה להלבישה באותיות יצטרך ע"ז זמן ס' או פ' שנה. ועפ"ז יובן העילוי דמשיח לגבי משה, דהנה28, משה ביקש אעברה נא ואראה את הארץ29, כי במשה כתיב30 וירא ראשית לו, ורצה משה להמשיך בחינה זו בכנ"י, שנקראת ארץ חפץ, ולא פעל (אלא רק ביחידי סגולה31 ), ולכן נאמר32 ועתה ישראל שמע כו', ורק לעתיד יהי' גילוי בחי' זו בכנס"י ע"י משיח. ועז"נ הנה ישכיל עבדי, שישכיל הוא פועל יוצא, שימשיך וישכיל בכנ"י בחי' ראי' דחכמה העצמית כו'. וזהו גם מ"ש והריחו ביראת ה' ולא למראה עיניו, בראיית עין השכל, ולא למשמע אזניו, בשמיעה דבינה כו', רק בבחי' הראי' דחכמה העצמית כו'33.

וע"פ כל הנ"ל בביאור גודל העילוי דונחה עליו רוח הוי' וגו', יוקשה ביותר, מהי השייכות דונחה עליו רוח הוי' למ"ש אח"כ וברוח שפתיו ימית רשע. ומובן שאין לתרץ שמ"ש כאן ימית רשע אין הכוונה לרשע כפשוטו בגשמיות, אלא לענין הרשע ברוחניות ובדקות כו', שהרי בחי' רוח הוי' (שגדלה מעלתה ביותר, כנ"ל) היא למעלה שלא בערך גם מענין הרשע בתכלית הדקות.

ג) ויובן בהקדים מ"ש בהמשך הכתובים, והי' צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו34. והענין בזה35, דהנה, אזור הוא חגורה שעל המתנים, שמקומם למטה מן הלב ולמעלה מן הטבור, ששם הוא חצר הכבד שהוא הפרסא המפסקת בין אברי הנשימה לאברי המזון (העיכול), שזהו בדוגמת ענין רקיע המבדיל בין מים למים36, היינו, בין תענוג רוחני לתענוג גשמי (כי המים מצמיחים כל מיני תענוג37 ), וכלשון רז"ל38 מפלגך ולעילא כו' מפלגך ולתתא כו', ולכן שם דוקא צ"ל אזור וחגורה כו'. וע"פ המבואר בכ"מ39 (גם בדרושי ההילולא לכ"ק מו"ח אדמו"ר40 ) שכל הגבוה גבוה ביותר יורד למטה מטה ביותר, מובן, שהכח על זה הוא ממקום גבוה כו', שזהו"ע צדק (אזור מתניו) ואמונה (אזור חלציו), שהיא מלכות [שבהיותה בבחי' דין אזי נקראת צדק, וכשמקבלת מתפארת (שנקראת אמת) אזי נקראת אמונה], כי נעוץ תחלתן בסופן41, ששרש המלכות הוא בכתר.

אמנם תכליתה של פרסא ומחיצה זו היא (לא רק להפסיק, אלא גם) לחבר ולהמשיך העליון לתחתון, כידוע בענין מחצתי ואני ארפא42, שתתרפא המחיצה שבין העליונים לתחתונים, ויהי' גילוי אלקות למטה (ואז יהי' ענין המחיצה בקדושה בלבד, כמו המחיצות שבביהמ"ק). ועפ"ז מובן, שעי"ז שצדק אזור מתניו גו', נעשית פעולתו של משיח באופן שברוח שפתיו ימית רשע, ועד שלא ירעו ולא ישחיתו גו'43 (ואדרבה, כפי שמצינו בסנהדרין44 בנוגע לנחש הקדמוני, שבהתחלת הבריאה הי' שמש גדול). וכל זה הוא מצד גודל מעלתו של משיח, שנחה עליו רוח הוי' וגו', שלהיותו גבוה ביותר, יש בכחו לפעול (לא רק על בנ"י, אלא גם על אומות העולם, ועד) למטה מטה ביותר.

ד) וכ"ז נעשה ע"י כללות מעשינו ועבודתנו למטה בעוה"ז התחתון [לא רק בנוגע לקיום המצוות, אלא גם בנוגע ללימוד התורה, כידוע45 בענין חברים מקשיבים לקולך השמיעני46, וכמבואר באגה"ק47 שהעליונים אין בהם כח לברר ולהעלות כו' אלא התחתונים לבד כו', ולכן באים העליונים לשמוע חידושי תורה מהתחתונים כו'], שדוקא עי"ז ממשיכים הגילוי דגבוה גבוה ביותר, שזהו הגילוי דמשיח, בחי' היחידה48.

וכן תהי' לנו, שיקויים בנו מקרא שכתוב ונחה עליו רוח הוי' וגו', וברוח שפתיו ימית רשע, שזהו כללות הענין שמשיח ילחם מלחמות ה' וינצח, ויבנה מקדש במקומו ויקבץ נדחי ישראל49. ובלשון הכתוב50 אלקים יושיע ציון וגו', שפסוק זה, אף שבא בהמשך למ"ש בהתחלת המזמור למנצח על שושנים לדוד, הנה בזמן דוד קאי על דוד, אבל בזמן הזה קאי על משיח51 [ולהעיר שגם דוד קשור עם משיח, כמ"ש הרמב"ם52 בביאור הכתובים דפרשת בלעם, ששם נבא בשני המשיחים, במשיח הראשון שהוא דוד כו' ובמשיח האחרון שעומד מבניו (משיח בן דוד, נוסף על משיח בן יוסף53 ) שמושיע את ישראל באחרונה], שעליו אומר הקב"ה בני אתה אני היום ילידתיך54, היום אגלה לבריות שבני אתה55, ועל ידו יהי' הענין דאלקים יושיע ציון. ועפ"ז יש לפרש המשך הכתוב ויבנה גו', שקאי על מעלת הבנין דביהמ"ק העתיד שיהי' בית נצחי56, והיינו, דנוסף לכך שביהמ"ק בכללותו הוא באופן שקדושתו היא מפני השכינה ושכינה אינה בטלה57, הרי, בענין זה גופא יש חילוקי דרגות, והחידוש דביהמ"ק העתיד הוא שענין זה יהי' בדרגא נעלית, ועד שהבנין עצמו יהי' בית נצחי. וממשיך בכתוב, וישבו שם וירשוה, ירושה דייקא, שאין לה הפסק, כידוע58 מעלת הירושה ונחלה לגבי מתנה, שירושה דוקא אין לה הפסק, והיינו, שנוסף על נצחיות הבנין מצ"ע, ניתוסף בו גם מעלת הירושה שאין לה הפסק. ויש לומר, שההוספה דוירשוה על ויבנה, היא, שלאחרי שמשיח יבנה מקדש במקומו49 (יבנה גו'), ירד ויבוא ויתגלה בו מקדש בנוי ומשוכלל מן השמים59 (וירשוה, ירושה שבאה מלמעלה). וממשיך בכתוב, וזרע עבדיו ינחלוה, דקאי על שבט לוי, שהובדל60 לעבוד את ה' לשרתו (עבדיו), והקב"ה זוכה להם, שנאמר61 אני חלקך ונחלתך (ינחלוה). ואוהבי שמו – כהנים, כי אהרן הוא אוהב שלום62, ושמו של הקב"ה שלום63. וישכנו בה – באופן נצחי, כמ"ש64 אהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח. ואז זוכים גם לקיום היעוד לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים.