בס"ד. שיחת יום ד' פ' עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשל"א.
בלתי מוגה
א. כיון שזוהי התוועדות הקשורה עם יום ההילולא של אאמו"ר, הי' מן הראוי להתחיל בענין של תורה מבעל ההילולא.
אבל רגיל גם להתחיל עם סיום מסכת1 – דכיון שיש חילוקי מנהגים בנוגע ליום הילולא ויארצייט, אם צ"ל ענין של התוועדות כפשוטה, הקשורה גם עם "גדולה לגימה שמקרבת"2, או שההנהגה צ"ל בצד ההפכי3, הנה אחד הדרכים לתווך ביניהם הוא עי"ז שמקשרים זאת עם סיום מסכת, ולכן "עבידנא יומא טבא לרבנן"4.
ובכן: ישנו ענין מיוחד בנוגע לכתבי אאמו"ר, שמסיימים עתה להדפיס מכתביו "חידושים וביאורים לש"ס משנה וגמרא"5 – ע"ד הקבלה, אבל בביאור נפלא בכמה דיוקים ופרטים במשנה וסוגיות הש"ס; אלא שאין זה ענין של "סיום", ולכן רק אזכיר את הענין שעליו מתעכב אאמו"ר בהתחלת הספר שנדפס עתה, ומיד לאח"ז ייערך הסיום, ולאחרי הסיום יתבאר הענין שבתורת אאמו"ר.
ב. בהתחלת הספר6 מתעכב אאמו"ר על סיפור הגמרא במסכת תענית7 :
"רב נחמן ורבי יצחק הוו יתבי בסעודתא, אמר לי' רב נחמן לרבי יצחק, לימא מר מילתא,
[ומובן שכוונת הגמרא אינה ל"מילתא" סתם, אלא לדבר תורה, שהרי "שנים שיושבים .. (צ"ל) ביניהם דברי תורה"8 – כל שנים שיושבים, ועאכו"כ אמוראים, וגדולי האמוראים כמו ר"נ ור"י, ועאכו"כ ששאלה ובקשה זו ("לימא מר מילתא") הובאה בתושבע"פ – הרי בודאי שהכוונה היא לדבר תורה. וכדמוכח גם מהמשך סיפור הגמרא],
אמר לי', הכי אמר רבי יוחנן, אין מסיחין בסעודה, שמא יקדים קנה לושט ויבוא לידי סכנה (ולפיכך לא אומר לך כלום).
בתר דסעוד (וכבר לא היתה מניעה לומר דבר תורה מטעם ש"אין מסיחין בסעודה" – קיים ר"י בקשתו של ר"נ לומר דבר תורה, ו)אמר לי', הכי אמר רבי יוחנן, יעקב אבינו לא מת (אלא חי הוא לעולם). אמר לי', וכי בכדי (בחנם) ספדו ספדנייא וחנטו חנטייא וקברו קברייא? אמר לי', מקרא אני דורש (והאי דחנטו חנטיא סבורים היו שמת), שנאמר9 ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים, מקיש הוא לזרעו, מה זרעו בחיים אף הוא בחיים (ודחנטו חנטיא נדמה להם שמת, אבל חי הי').
(ואף שר"י קיים כבר בקשתו של ר"נ לומר דבר תורה, הוסיף ו)אמר רבי יצחק (עצמו, ולא בשם ר' יוחנן), כל האומר רחב רחב מיד נקרי (נעשה בעל קרי). אמר לי' רב נחמן, אנא אמינא ולא איכפת לי (איני חושש). אמר לי', כי קאמינא ביודעה ובמכירה.
כי הוו מיפטרי מהדדי, אמר לי', ליברכן מר, אמר לי' וכו' יהי רצון שיהיו צאצאי מעיך כמותך".
ג. ובכן, ענין זה נתבאר ע"י אאמו"ר ע"ד הקבלה, אבל, כל ענין שבתורה ישנו בכל ד' חלקי התורה, פשט רמז דרוש וסוד, וכן בעניננו, שהדיוקים בזה (שמדייק אאמו"ר) הם גם בפשטות הענינים, וכמו: "להבין השייכות דהמימרות דר' יוחנן, מה שאין מסיחין בסעודה ומה שיעקב לא מת, זה לזה".
[ויש להוסיף בזה:
הן אמת שלאחרי המענה של ר"י על שאלת ובקשת ר"נ "לימא מר מילתא": "הכי אמר רבי יוחנן, אין מסיחין בסעודה" (ולפיכך לא אומר לך כלום), הוצרך ר"י למלא בקשת ר"נ (שלא נתמלאה עדיין) ולומר דבר תורה – הרי ישנם כו"כ מימרות של ר' יוחנן, ולמה בחר דוקא המימרא ד"יעקב אבינו לא מת".
וקושיא גדולה יותר: הרי המאמר "אין מסיחין בסעודה" כשלעצמו הוא דבר תורה, ועכצ"ל שהי' בזה חידוש לגבי ר"נ (ולא שידע זאת בלאה"כ), דאל"כ, לא הי' ר"נ מבקש מר"י "לימא מר מילתא" בשעה שיושבין בסעודה. וא"כ, בדברי ר"י "הכי אמר רבי יוחנן אין מסיחין בסעודה", נתמלאה כבר בקשת ר"נ "לימא מר מילתא"].
ומוסיף לדייק בנוגע ל"השייכות דהמימרא דר' יצחק עצמו, כל האומר רחב רחב, להמימרות הקודמות".
ומבאר אאמו"ר כל דיוקים אלו בהתחלת הספר, ובעזה"י יתבאר לקמן קשר הדברים בנגלה ובפשטות.
ויש להוסיף גם השאלה הידועה בתורה – "למאי נפק"מ":
בשלמא "אין מסיחין בסעודה" – הרי זו הוראה בהלכות דרך ארץ שנוגעת בכל פעם שיושבין לסעודה; אבל למאי נפק"מ להלכה לדינא הענין ד"יעקב אבינו לא מת"?!
ולמאי נפק"מ המימרא ד"כל האומר רחב רחב", בה בשעה שמוסיפים התנאי "כי קאמינא ביודעה ובמכירה", כך, שזהו ענין שהי' נוגע רק בזמנה של רחב?
וכפי שיתבאר לקמן.
* * *
(א) "כל הכלים שהיו במקדש טעונין טבילה חוץ ממזבח הזהב ומזבח הנחושת מפני שהן כקרקע, דברי ר"א, וחכ"א מפני שהן מצופין",
– ביאור הפלוגתא בין חכמים לר"א, מתלמידי ב"ש, ע"פ הסברא הכללית בכמה פלוגתות של ב"ש וב"ה (ולדוגמא – פלוגתא אחת בכל סדר11 ), שב"ש מתחשבים בעיקר עם היסוד והתוכן הכללי של הענין12, ואילו ב"ה מתחשבים בעיקר עם פרטי הדברים13, ולכן, לדעת ר"א, כיון שכללות המזבח הוא מזבח הזהב או הנחושת, הי' צריך לקבל טומאה (לולי דין התורה "שהן כקרקע"), ולדעת חכמים, כשיטת ב"ה – אינו מקבל טומאה, כיון שמצד פרטי המזבחות המתכת היא רק ציפוי שטפל ובטל לכלי (וזהו גם הקשר עם התחלת המסכתא14 – כנהוג ב"הדרן"15 – פלוגתת ב"ש וב"ה בנוגע לראי' וחגיגה);
השייכות למאמר הגמרא ש"אין אור של גיהנם שולטת" ב"תלמידי חכמים" ו"פושעי ישראל" – ע"פ שיטת ב"ה שמצד פרטי הענינים, הרי הענינים הבלתי-רצויים הם רק ציפוי, שטפל ובטל לעצם מהותם של בנ"י שהיא (כמו המזבח) טוב וקדושה,
והפסק-דין כשיטת ב"ה, שגם כאשר בחיצוניות נמצא יהודי במעמד ומצב של "חיגרת או סומא"16 – "אל תבט אל מראהו"17, דכיון שזהו מקחו של הקב"ה18, הרי בודאי שבפנימיותו הוא "כלה16 נאה וחסודה"19 (אלא שבשביל זה צריך שתהי' דעתו "מעורבת עם הבריות"16, לידע המעמד ומצב בעוה"ז עם כל הנסיונות כו'20 ), ועי"ז זוכים לנישואין של כנס"י עם הקב"ה21 –
הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חט"ז ע' 309 ואילך.
(ב) החילוק בין ב' המימרות: "אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר תלמידי חכמים אין אור של גיהנם שולטת בהן, קל וחומר מסלמנדרא, ומה סלמנדרא שתולדת אש היא הסך מדמה אין אור שולטת בו, תלמידי חכמים שכל גופן אש, דכתיב22 הלוא כה דברי כאש נאם ה', על אחת כמה וכמה. אמר ריש לקיש אין אור של גיהנם שולטת בפושעי ישראל, קל וחומר ממזבח הזהב, מה מזבח הזהב שאין עליו אלא כעובי דינר זהב כמה שנים אין האור שולטת בו, פושעי ישראל שמלאין מצות כרמון, דכתיב23 כפלח הרמון רקתך, אל תקרי רקתך אלא רקנין שבך, על אחת כמה וכמה",
– שר"א מדבר אודות מעלת התורה אצל בנ"י, ת"ח24, שמציאותם נעשית מציאות התורה25, "גופן אש" (שאש הוא העיקר המטהר מטומאה, עוד יותר ממים, שהרי "עיקר26 טבילותא בנורא"27 ), ולכן הלימוד ש"אין אור של גיהנם שולטת בהן" (גם אם הי' אצלם ענין של חטא28 ) הוא "מסלמנדרא שתולדת אש היא"29, ואילו ר"ל מדבר אודות מעלת המצוות אצל בנ"י24, שהם רק "מלאים מצוות כרמון" (אבל לא נעשה גופן מצוות30 ), ולכן הלימוד ש"אין אור של גיהנם שולטת בהן" הוא ממזבח שהוא רק מצופה זהב, כשם שהאדם נעשה מצופה31 מהמצוה שמגינה עליו;
החילוק בין ת"ח, שאפילו אם סרח אין מבזין אותו, כיון שזהו בזיון32 התורה33, לאלו שרק "מלאים מצוות כרימון" (אבל אין זו המציאות שלהם), שמבזין אותם לקרותם "פושעי ישראל", בתור חלק מהכפרה שלהם;
והשינוי בהמימרות, שר"א מתחיל ב"ת"ח אין אור של גיהנם כו'", ואילו ר"ל מתחיל ב"(אין) אור של גיהנם כו'", שלא קבע דיבורו בפושעי ישראל, אלא בברייתו של הקב"ה –
הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס34 בלקו"ש שם ע' 434 ואילך.
* * *
ה. בהמשך להאמור לעיל (ס"ד) בנוגע לפלוגתות דב"ש וב"ה, והמסקנא בזה בנוגע למאמר "תלמידי חכמים אין אור של גיהנם שולטת בהן" ו"אין אור של גיהנם שולטת בפושעי ישראל", בהתאם לשיטת ב"ה – נשאלת השאלה: מדוע מביאים מלכתחילה דעת ב"ש?
והביאור בזה – ע"פ דברי המשנה במסכת עדיות35 : "למה מזכירין דברי היחיד וכו'", שא' הפירושים בזה, שאם בזמן מסויים יבוא מישהו ויאמר שחידש סברא שבגללה צריך אולי לשנות את הדין, יאמרו לו, שכבר הי' לעולמים שנאמרה סברא זו ע"י היחיד, ואעפ"כ פסקו את הדין באופן אחר.
ועד"ז בנדו"ד: אילו לא הובאה כלל דעת ב"ש "כלה כמות שהיא"16, אלא רק דעת ב"ה – הי' יכול לבוא מישהו ולשאול על זה: היתכן כו', ולכן, כדי שלא יהיו בלבולים כו', מבהירה הגמרא את כל השקו"ט, וקובעת "כיצד מרקדין לפני הכלה"16, שגם על "חיגרת או סומא" אומרים "כלה נאה וחסודה" (וכדברי התוס'36 : "ישבחוה לגמרי", ולא רק ש"בדבר נאה שיש בה כגון בעיני' או בידי' אם הם יפות"), וכיון שכך אומרת "תורת אמת", הנה כן הוא האמת37.
ועד"ז בנוגע למה שרואים (בפרט בדור יתום זה) שיש אנשים שמתבלבלים בשמעם טענה בענינים הנוגעים לתומ"צ, ונראה להם שזוהי קושיא גדולה ונוראה (בבחי' "מדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים"38 ) שלא היתה מעולם, ואינם יודעים כיצד להשיב עלי' – הנה בשעה שמסתכלים ומתבוננים בתורה, רואים מיד גם במבט שטחי שכבר נשאלה שאלה זו בעבר, ונתפרש ברור התירוץ בדבר.
ו. ועד"ז בנוגע לשקו"ט אודות "מיהו יהודי"39 :
כשטוענים היתכן שישנו שקר הכי גדול של "מיהו יהודי" אע"פ שהגיור אינו כהלכה – משיבים: היתכן לשאול שאלה כזו, בשעה שעשו כמה פעולות טובות בנוגע לחינוך בחדרים ותלמודי תורה40, או בנוגע להפרשת תרומות ומעשרות וכיו"ב!
כששואלים אותו: היתכן לרשום גוי בתור יהודי, בה בשעה שהוא בעצמו אומר שהוא גוי, ורק שילם 25 דולר כדי שירשמוהו (או אפילו לא שילם סכום זה, ורק רשמוהו) בתור יהודי, ואתה בעצמך חותם (או מורה למישהו אחר לחתום בשליחותך) על כך שהוא "יהודי", למרות שתורת-אמת קובעת ש"יהודי" הוא מי ש"כופר בעבודה זרה"41 ו"מודה בכל התורה כולה"42 – תשובתו היא: מה פירוש?! הרי אני למדתי "דף יומי", הנחתי תפילין, ואני לובש טלית-קטן ונותן צדקה! ולכן, יכול לומר על גוי שהוא יהודי, ואח"כ יהי' הגוי נבלע בין ישראל, כך, שלא יוכלו לדעת מי יהודי ומי גוי!...
אך כבר הבהירה הגמרא שישנו מצב ש"טענו43 חיטים והודה לו בשעורים"!
והגע עצמך: מדובר אודות שני אנשים נורמליים שבאים לבית-דין שצריכים להיות "חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם"44, ואעפ"כ, יכולה להיות מציאות ש"טענו חיטים והודה לו בשעורים"!
ובנדו"ד לא מדובר אודות חטים ושעורים, אלא "טענו נפשות" [לא רק נפש אחת, כיון שלאחרי החתונה נולדים ילדים ואח"כ גם נכדים, וכן הלאה, עד סוף כל העולם כולו], "והודה לו בשעורים"!
למה הדבר דומה – שאומרים למישהו שיש לו שונא שרוצה רח"ל לערוף את ראשו, והוא עונה: יש לי רגל בריאה ויד בריאה, ובמילא איני צריך לדאוג!... אומרים לו שהראש נמצא בסכנה רח"ל, והוא עונה, שאינו מדבר אודות הראש, אלא אודות שאר האברים שבגופו!
וכמדובר כמ"פ45 אודות הסיפור שהיו מספרים פעם ב"חדר": יהודי שהי' בעל מרה-שחורה כל כך עד שהוצרך ללכת לרופא, חזר מהרופא מלא שמחה, וכששאלוהו מהי השמחה הגדולה – שהרי ידעו שהוא חולה מסוכן – השיב, שהרופא אמר שהכל בסדר! – שאלו אותו: מה אמרת לרופא, והשיב: הראיתי לו את רגלי וידי הבריאים, ואמר לי שאני בריא, וחזרתי לביתי!... שאלו אותו: האם הראת לרופא את הראש החולה, והשיב: לא! חששתי שיאמר שאינני בריא!...
הוא הלך לרופא, ושילם לו כמה שצריך, אבל, כדי לשמוע שהוא בריא, לא רצה להסתכן בספק, והראה לו את רגלו הבריאה, ואילו את הלב החולה או הראש החולה, רח"ל, לא הראה לו!
וכאמור, הגמרא אומרת שיכולה להיות מציאות כזו – רבנים עטורי זקן לבן, שיש להם סמיכה איש מפי איש, ויושבים בבית-דין ופוסקים שאלות כדבעי, וכששואלים אותו: היתכן שבנוגע ל"מיהו יהודי" לא נתפרש שצריך להיות "גיור כהלכה" – משיב (ברבים, ומדפיסים זאת): ישנו חינוך "ממלכתי דתי", וישנם מושבות שבהם מפרישים תרומות ומעשרות!... הניחו ליהודי חו"ל להרעיש כרצונם, ואצלנו יהי' הכל רגוע, בשלום ושלוה!...
ז. שאלתי אצל ראש-ישיבה: מדוע הוא שותק? והשיב, שהוא עסוק בהרבצת התורה, שזהו ענין נעלה ביותר. אמרתי לו: דע לך, שבישיבה שלך לומדים גויים, ובפניהם אתה אומר את ה"שיעור"!...
בין תלמידי הישיבה יש בחור או כמה בחורים שלא יודעים שהם אינם יהודים: כשהאב והאם הגיעו לגבול, רשמו אותם בתור יהודים, והוא הי' אז ילד קטן שבכלל לא ידע במה המדובר, ולאחרי שהגיעו לנתני' או לעיר אחרת, וראו שהוא רשום בתור יהודי,
– "מהלך ארבע אמות בארץ ישראל", "ומדבר בלשון הקודש" (כלשון הירושלמי46 ), ש"מובטח47 לו שהוא בן העולם הבא"! אלא ששם מדובר אודות יהודי, ואילו כאן מדובר אודות מי שלא ידע מלכתחילה שהוא גוי –
התחבר עם כל שאר הילדים, וכיון שהי' לו "ראש טוב", הלך לישיבה, כך, שיושב עכשיו בישיבה פלונית ושומע את השיעור, וכשיש לו שאלה כו', פונה לראש-ישיבה, ששמח בחידושי-תורה שלו, מבלי לדעת שהוא מלמד תורה לעכו"ם, שענשו כו'48, אלא שהעכו"ם אינו יודע שהוא עכו"ם, לפי שאביו ואמו לא סיפרו לו, כיון שהם בעצמם אינם יודעים זאת!
ובכן: מה יוצא מהרבצת התורה שלך – בה בשעה שבשיעור שלך יושב גוי ושומע את הדברים!
ולאחרי כן, כשבאים לחפש שידוך עבור הבת49 – הנה לפי הסדר שנקבע אצל כו"כ משפחות בארץ ישראל, שפונים לישיבות הגדולות ושואלים אצל ראש-הישיבה מיהו בחור הגון, הרי מובן, שכשישנו בחור שלמד חמש שנים בישיבה גדולה, וראש-הישיבה מרוצה ממנו – לא יעלה איש על דעתו לחקור ולדרוש מי הם אביו ואמו! – כשראש-הישיבה אומר שבחור פלוני הוא מתמיד ושקדן, וראוי להיות שר ומושל בישראל בימה של תורה – לא יעלה על דעת הורי הבת לחקור ולדרוש; הם סומכים על ראש-הישיבה, והקולר תלוי בצווארו!
בנוגע לשידוך עם בחור שאינו לומד בישיבה מכובדת – הנה כיון שיודעים שזהו מעמד ומצב של דור פרוץ, אי אפשר לסמוך כו', אלא צריך לחקור ולדרוש – מתי הגיע לארץ הקודש, מי הם אביו ואמו וכו' וכו'; אבל בנוגע לבחור שלמד כמה שנים בישיבה מכובדת, והצליח בלימודו, כפי שמתברר לאחרי שפונים לראש-ישיבה הראשי, למשפיע הרוחני, מגיד מוסר וכו' וכו', וכולם משבחים אותו – שוב אינו חוקר ודורש יותר!
וכך מביאים את הבת לידי מכשול!
וכל זה – בגלל שעסוקים עם ענינים אחרים!
מה הם אותם ענינים? – כשמדובר אודות "מצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים", ישנו דין בתלמוד בבלי, במסכת מועד קטן50, שצריך לדחות את כל הענינים ולעסוק בה!
כשישנו מעמד ומצב שאין מישהו אחר שיכול להחליף את התוקף שבדברי ראש-הישיבה – אזי דין הגמרא הוא, שכשם שצריך להזהר מאיסור בשר בחלב, לשמור שבת, ולצום ביוהכ"פ, כך צריך לקיים את המצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים.
ויש מקום לומר יתירה מזה, שכאן מדובר אודות ענין שנוגע לא רק למצוה אחת, אלא למצוה ששקולה כנגד כל המצוות, ונוגע לכל התורה כולה – שיהודי ידע שהוא צריך לקיים תורה ומצוותי', והגוי ידע שאסור לו ללמוד תורה, מלבד בנוגע לשבע מצוות שלו, ועד"ז בנוגע לקיום המצוות; ושיהודי ידע שהוא צריך להתחתן עם בת ישראל, ובת ישראל צריכה להתחתן עם בחור יהודי, מבלי להתחשב בכך שיש תעודת-נייר חתומה, בגלל שישנם יהודים שלעת-עתה שותקים עדיין!...
ולכן אי אפשר לומר שעסוקים בענינים גדולים יותר – כיון שאין דבר גדול יותר מאשר "מצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים", שזהו דין שלא צריך לחפש במקום נדח, להיותו גלוי בגמרא ובפוסקים, ככל הדינים שבתורה.
וכמו"כ אין צורך לחפש במקום נדח את העובדה שיש בחורים (לעת-עתה ספורים בלבד, והלואי שמספרם יתמעט) שאינם יודעים שהם גויים, ויושבים ולומדים בישיבות בארץ הקודש או בארצות-הברית! – אלא שכאן נקל יותר לברר, כיון שכאן לא נותנים תעודה עם "אותיות מרובעות" שהוא "יהודי", משא"כ שם.
ח. וכאמור לעיל (ס"ו) שזהו כמו שמזהירים מישהו שרוצים לחתוך את ראשו, רח"ל, והוא טוען, שהעיקר שתשאר רגל שלימה ויד שלימה, ואינו רוצה שידברו עמו אודות הראש, כיון שזהו דבר שמורה על ענין של חולי, ואינו רוצה לשמוע אודות חולי!...
ועד כדי כך, ששוכרים במיוחד אנשים שיאמרו "שלום עליך ישראל"...
וכמו בנוגע לשטחים – שזהו אחד הטעמים שהפסקתי להרעיש אודות השטחים51 – שאם יש מישהו שבא ואומר שהוא מודאג (להיותו בעל מרה שחורה) שילחצו מארה"ב לעשות כך וכך, ואשר לכן צריך לקדם פני הרעה – לא רוצים לשמוע אותו, ומחפשים מישהו שיבוא ויאמר שארה"ב לא תלחץ, ובעזה אין טרוריסטים, ולא צריך לגרשם משם...
כך אמרו לפני שלש וחצי שנים, באמרם: במקום לגרש אותם משם, צריך לקנות אותם!
וכיון שלא רצו לשמוע מה שהיו צריכים לשמוע – הנה לאחרי שלש וחצי שנים עושים זאת מתוך קושי גדול יותר ("מיט גרינע ווערים") רחמנא ליצלן!
ואין פירוש הדברים שאז לא ידעו מהו המצב; אף אחד לא טעה בכך ש"הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב"52 (ועאכו"כ כשלא הי' ענין של "וישקהו"53 עם נקודות...), כפי שאמרו הערבים עצמם, אלא מאי, אמרו שעכשיו צריך לעצום את העינים; עכשיו צריך לחשוב אודות דברים רגועים ושמחים, ושלא יבלבלו אותנו שיש ענין של סכנה!
ועד"ז עוד כמה פרטים שאין כאן המקום לדבר עליהם – שהרי מדברים עתה אודות "מיהו יהודי".
ט. ובהקדמה:
דיברתי עם מישהו שטען שכל ענין הרישום54 הוא דבר שאינו נוגע לפועל, ולא יבלבל אף אחד, אלא זהו ענין של "סטטיסטיקא" בלבד.
ובכן, בראותי שלא אוכל לשכנע אותו ("אַיינקערן מיט אים") אלא ע"י "גמרא" שלא יוכל להתווכח עלי'... אמרתי לו:
יש סיפור בגמרא במסכת גיטין55 אודות ילד קטן שלנגדו עמד הקיסר (אנטיוכוס), שלאחרי שניסה ולא הצליח לשכנע את ששת אחיו להשתחוות לעבודה-זרה, ובגלל זה נהרגו רח"ל על קידוש השם, ונשאר רק השביעי, ילד קטן – אמר לו הקיסר: שמע נא! לא מבקשים ממך להשתחוות לעבודה-זרה; זוהי רק "סטטיסטיקא"; הנני רק מבקש שבמעמד כל הגויים שנמצאים מסביב תרים את הטבעת שאשליך ארצה ותיתננה לי!
ולכאורה: במצב של סכנת נפשות – לא רק מותר להרים טבעת, אלא חייבים לעשות זאת! כשם שיש דין ש"יהרג ואל יעבור", כך יש דין להיפך (לדעת כמה פוסקים56 ). ועאכו"כ במקרה זה, שלא היתה סתם גזירה, אלא הוא ראה את ששת אחיו שנהרגו רח"ל בפניו!
ואעפ"כ, כיון שיתכן שיהי' יהודי שיפרש זאת כהשתחוואה לעבודה-זרה [אע"פ שלאמיתו של דבר אין כאן השתחוואה לע"ז, ובודאי לא מאהבה ומאמונה כו', וגם אם ב"ד ש"יראה לעינים"57 ירצה להענישו, הרי הוא בעצמו יודע שלא עבר על הלאו ד"לא תשתחווה להם"58, כיון שלא השתחווה, אלא רק הרים טבעת זהב] – מספרת הגמרא שהילד לא הניח שירמו אותו, ובפועל, הרגו גם אותו רח"ל!
וסיפור זה נצטוו לכתבו בתושבע"פ על כל הדורות כולם, כדי שאם יהי' מקרה דומה שיבואו ויאמרו לכם שזוהי "סטטיסטיקא" – אל תתפעלו ממה שאומרים לכם; תשאלו יהודי שעומד לצדכם מה ההתרשמות שלו.
ובנדו"ד, היהודי שעומד לצדכם לא צריך לומר מה יהי' בעתיד – כיון שרואים בפועל כל מה שאירע בעבר כתוצאה מזה, שכבר נתקיימו חוקי נישואין וקידושין עם אלו שקיבלו התעודות, כיון שלא עלה בדעתו של אף אחד שצריך לחדור ולדרוש וכו' וכו', כידוע ליודעים, כך, שאין זה רק ענין של שקו"ט וכו', אלא מדובר בנוגע לפועל.
י. ולדוגמא: במקרה של שליט51 – שהי' בית-דין שפסק ע"פ תורה שאסור ליתן לאשה תעודה שהיא "יהודי'". ואח"כ בא "בית-דין" חילוני – שאמרו בעצמם שהם פוסקים שלא ע"פ דין התורה, לא ע"פ דין ומשפט בנ"י, אלא הפסק שלהם הוא על סמך החוקים שנקבעו ע"י גויים באנגליא, ולפנ"ז בצרפת (ע"י נפוליון שהי' רוצח, כנודע), ולפנ"ז ע"י הרומיים (יוליוס, שהי' א' ממלכי רומי) וכו' וכו', ובתוקף חוקים אלו פסקו שצריך לתת לאשה ושני ילדי' תעודה שבה ירשמו ב"אותיות מרובעות": "יהודי".
ואז בא יהודי, שבחייו הפרטיים הוא שומר תורה ומצוה, והורה לחתום על זה וכך עשו – בניגוד לפסק-דין של הרבנות (לא של חוץ-לארץ, אלא של ארץ ישראל) שאסור לעשות זאת!
יש לקוות שסוף-כל-סוף תבוא הגוי' עם שני הילדים ותזרוק בחזרה את ה"תעודת זהות" ותאמר: "אינני זקוקה לטובות שלכם", ובלשון רש"י59 בנוגע לשידוך עם אליעזר: "אין ארור מתדבק בברוך" – כפי שכבר עשו כמה גויים באמרם שאינם חפצים בכך,
[וכבר הי' לעולמים שלא הועיל אפילו להביא עדים כשרים ונאמנים שהגוי הוא גוי, כדי לבטל מה שרשמו אותו בתור יהודי: הי' גוי שיודע את כתובת הוריו בורשא, ועומד עמהם בקשר מכתבים וכו', ומכריז שהוא גוי (ובגלל זה שיחררו אותו מהצבא), ואעפ"כ, כשביקש להחזיר את התעודה ולבטל את מה שרשמו אותו בתור יהודי, אמרו לו, שלאחרי שקיבל תעודה שהוא "יהודי", אי אפשר לבטל זאת עד שתהי' החלטה של בית משפט – לא בית-משפט ע"פ תורת משה, אלא בית-משפט חילוני, שהתוקף שלו הוא על סמך חוקים שנקבעו ע"י הגויים הנ"ל – שיקבע שהגוי הוא גוי!].
אבל כל זמן שהיא לא עשתה זאת עדיין, הרי זה סימן שלא נתכפר העון; אלו שהולכים בדרכיו אינם מניחים שיכופר לו על העון שנרשם לדורי-דורות.
יא. וכאמור לעיל: בשעה שמסתתמים טענותיו – עונה: מה אתה מדבר עמי אודות עריפת הראש, רח"ל, בה בשעה שיש לו רגל ויד ושאר איברים בריאים וכו' וכו'.
אך על זה אמרתי: בנוהג שבעולם, שבמקרה של חולי, רח"ל, כשאין עצה אחרת, כורתים ("אַמפּוטירט מען") אצבע קטנה מהרגל כדי להציל את האדם. ובמקרה של סכנה גדולה יותר – יכולה להיות מציאות שכורתים את כל הרגל, רח"ל, כדי להציל את האדם60 ; אבל אין לך "חובש", איש פשוט ואפילו שוטה, שיאמר, שיש להסיר את הראש כדי להציל את הרגל! – בשביל זה לא צריך להיות רופא!
אלא מאי, למה צריך לדבר אודות ענין שאינו נוח ונעים – מוטב שבינתיים ישתקע הדבר.
מה פירוש "ישתקע הדבר"? – בדיבור כבר נשתקע הדבר, אבל יש מעשים שמתרחשים עכשיו מידי יום ביומו!
ולאחרי שנגמרו כל הטענות, נפלו על "סברא עצומה" – שזהו הענין של חטא המרגלים:
חטא המרגלים הי' בכך שהמרגלים היו במדבר, והוציאו "דיבת הארץ רעה"61. ומזה מובן – טוענים הם – שלומר חסרון על ארץ ישראל, יש רשות רק למי שנמצא בארץ ישראל!
מי אומר זאת? – אלו שמורים לחתום ב"אותיות מרובעות" על גוי שהוא "יהודי"!
– ה"שמאלנים" אומרים בפירוש להיפך, שמי שאומר שאסור ליהודי מחוץ-לארץ להתערב בעניני ארץ ישראל, הרי זה היפך מ"ציונות" (כפי שאמר א' השמאלנים בגלוי בשנה שעברה, ועכשיו חזרו על הדברים והדפיסו בעיתונים). –
ולכאורה: הרי גם הם יודעים שפלוני הוא בר-סמכא, ונוגע לו ארץ ישראל יותר ממה שלהם נוגע ארץ ישראל, והוא אמר, שיהודי מחוץ-לארץ (לא רק יכול, אלא) צריך לומר חוות-דעת כזו אודות ארץ ישראל – אלא הם רוצים שיניחו להם לישון בשקט!
גם הוא יודע שזוהי סכנה איומה רח"ל שלא היתה כמוה בישראל,
– יש מי שרצה להוסיף שלא היתה סכנה כזו מאז שיהודה ואפרים נחלקו זמ"ז. אבל האמת היא שגם אז לא היתה סכנה כזו, כי, כשיהודה (ב' שבטים) נחלק מאפרים (י' שבטים) היו כולם יהודים, ואילו עכשיו, משליכים יהודים, רח"ל, בין שלש בליון גויים! –
ורק בגלל שאין לו סברא אחרת – טוען, שכך התנהגו המרגלים!...
יב. ולגופו של ענין: מה אמרו המרגלים? – אין צורך לחפש רמזים; ישאלו ילד בן חמש למקרא אודות מעשה המרגלים, ויווכחו שהם לא יודעים פשוטו של מקרא:
בזמן המרגלים לא היו יהודים בארץ ישראל. ואז טענו המרגלים, שארץ ישראל היא ארץ כמו כל שאר הארצות, ושם נמצא "עם גדול ורם ממנו", "בני ענקים"62, "אנשי מדות"63, ולכן אין אפשרות שיהודי יכנס ויכבוש את ארץ ישראל, כיון שיש שם גויים גדולים וחזקים. – המרגלים אמרו: "הארץ .. זבת חלב ודבש היא וזה פרי'"64, פירות יפים, טובים וטעימים וכו', אלא שזוהי ארץ שיש בה "אנשי מדות .. בני ענק"65, ובמילא – "ונהי65 בעינינו כחגבים"!
כלומר: דברי המרגלים הם לא כ"כ בנוגע לארץ ישראל כמו בנוגע לעם ישראל; הם אומרים שצריך לדעת שיהודי לגבי גוי הוא "חגב"! הם אומרים שצריך לשמור את העם היהודי, שהוא עם קטנטן, "כחגבים", ומסביב יש "אנשי מדות" שאין בכחנו להתמודד אתם.
ולעומת זאת אמרו כלב ויהושע, שכיון שהקב"ה אומר שיהודי צריך ללכת לארץ ישראל, אין לו מה להתפעל מגוי, "כי לחמנו הם סר צילם מעליהם"66, כיון ש"ה'66 אתנו"!
ונמצא, שחטא המרגלים מתבטא בכך שאומרים שארץ ישראל היא ארץ כמו כל שאר הארצות, שיש בה ענינים גשמיים וטבעיים, וכיון שמסביבה יש כך וכך מליון גויים שחייבים להתחשב בהם, אשר לכן צריכים להתנהג לפי רצון הגויים, והגוי אומר, שע"פ דמוקרטיא יכולים לתת תעודת נייר לגוי שהוא "יהודי"!
אבל "ה' אתנו", והוא אומר שזהו היפך האמת, היפך המציאות, והעיקר: "והיא67 לא תצלח"! כיון שהענין ד"המבדיל בין ישראל לעמים" הוא כמו "המבדיל בין קודש לחול בין אור לחושך", וכשם שנאמר לקרח: "בוקר ויודע ה'"68, "גבולות חלק הקב"ה בעולמו, יכולים אתם להפוך בוקר לערב כו'"69 – כך לא יכולים לבטל את הגבולות שבין ישראל לעמים.
כל יהודי, בכל מקום שנמצא, יודע שארץ ישראל היא "ארץ הקודש". ואם לא די בראיות מיהודים, הנה כשנוסעים בין כל שבעים האומות ושואלים איך נקראת ארץ זו – ישמע שכולם קוראים אותה "ארץ הקודש" – כל אחד בלשונו70 : "האָלי לענד" – באנגלית, "סוויאַשטשנאַיאַ זעמליאַ" – ברוסית, ועד"ז "סאַנטאַ טעראָ" – בלטינית וכו' וכו' [(כ"ק אדמו"ר שליט"א אמר בבת-שחוק:) אין צורך להראות "לומדות" בכל שבעים לשון].
ישנו גוי שהוא אחד מיושבי-ראש של הוועידות הכי גדולות בקונגרס ובסנַט, שבא לביקור בארץ ישראל, וכשחזר לושינגטון סיפר אודות רשמיו מביקורו הראשון בארץ ישראל – שהראו לו את "מכון וייצמן", האוניברסיטה, בתי-מלון גדולים, רחובות גדולים וכו', ולא עשו עליו רושם כלל; וכשביקר אח"כ פעם נוספת, הראו לו את "מאה שערים" וה"כותל המערבי" – לא כפי שהוא מצוחצח, אלא כפי שעומדים בו יהודים ומתפללים, עם מחיצה שמחלקת בין נשים לאנשים, ועם העניים והקבצנים ש"מבלבלים" את התפלה בבקשת צדקה... ואח"כ הכניסו אותו ל"שטיבל" ו"ישיבה" עם ספסלים שבורים וכו' – וכשחזר אח"כ לושינגטון הביע את התפעלותו ואמר: עכשיו ראיתי את ה"האָלי לענד"!... ולאחרי כן סייע שיתנו כסף עבור "פנטום"!
ובכן: כשבאים בטענות ליהודים ואומרים שהם כמו ה"מרגלים" – הנה "מרגלים" הם אלו שאומרים שצריך להתחשב עם גויים שהם "אנשי מדות", ש"כחגבים .. היינו בעיניהם"65, ואותם גויים – שהם הרוב – לוחצים על ישראל,
– אין להשלות אף אחד בגוזמאות שאין לחץ; ישנו לחץ איום ונורא במשך כל הזמן, ולא לחץ בדברים [שאף א' לא מתפעל מזה, לא עכשיו, ולא לפני חמש או שלש שנים], אלא לחץ בנוגע לנשק וכסף וכו' וכו', ואין כאן המקום להאריך בזה –
ואעפ"כ אומרים כלב ויהושע, שאם "ה' אתנו" – אזי "לחמנו הם סר צילם מעליהם".
יג. איתא במדרש71 – בקשר למ"ש בפרשת השבוע72 "ארץ אשר הוי' אלקיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה": "חביבה ארץ ישראל שבחר בה הקב"ה .. ובחר לחלקו ישראל .. אמר הקב"ה יבואו ישראל שבאו לחלקי וינחלו את הארץ שבאה לחלקי".
זהו האמנה ("טשאַרטער"), ה"חזקה" וה"כיבוש" שלנו.
אבל זהו רק לצורך עלי' של יהודים, ולא עלי' של גויים!
אם מאיזה טעם שיהי' רוצים להכניס גויים – אין זה שייך ל"שבות", "ושבתי את שבות עמי ישראל"73, "ושב הוי' אלקיך את שבותך ורחמך"74, שקאי על כל אחד מישראל75 – "אתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל"76 – עד סוף כל הדורות.
ובזה נכלל גם מי שחטא כו' – שלכן, אין מקום לערב את הטענה (שטוענים השמאלנים) היתכן שרוצים לוותר על יהודי, שהרי בודאי אסור לוותר רח"ל על יהודי, מבלי הבט על מעמדו ומצבו. "אע"פ שחטא"77 בכל עבירות שבעולם – אסור לוותר עליו; ואכן בגלל זה אסור להניח שזרעו הבא אחריו יהי' גוי רח"ל!
כיצד יכול להיות גוי מזרעו של יהודי, הרי זה היפך הטבע? – אך על זה ישנה העצה שמצא היצר-הרע (לא עכשיו, אלא) עוד בזמנו של בלעם: בנות מואב, כיון שבנו הבא מן העכו"ם הוא עכו"ם (כדברי הגמרא במסכת יבמות78 ), כך, שבמקום שיקויים מ"ש79 "להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך", הנה תמורת "זרעך" – נעשה גוי (כמדובר כמ"פ בדבר80 ).
ולכן, כשמכניסים לשם אינו-יהודי, ונותנים לו תעודת-נייר שהוא "יהודי", הנה עי"ז פותחים "פתח פתוח" שאח"כ יוכל להתחתן עם זרע ישראל, ולאחרי כן, בנוגע לבניו או בנותיו הבאים אחריו, כך, שתמורת זה שיתוסף יהודי – ניתוסף אינו-יהודי!
ומה שהוא לא יודע מזה – הרי בגלל זה הצרה היא כמ"פ ככה, כמדובר כמ"פ81 הדוגמא מחולה, שכשיודע שאינו בריא, יש לקוות שיחפש רופא וכו', משא"כ כשאינו יודע כו', ועד"ז בנדו"ד, ששוכרים אנשים וממנים אותם בתור פקידים שמקבלים משכורות, כדי שיסעו ברחבי העולם ויכריזו בפני גויים שביכלתם לעלות לארץ ישראל, ארץ הקודש, ויחול עליהם "חוק השבות", אלא שכדי שהדבר יעבור באופן חלק, עליהם לומר בעת הרישום שהוא יהודי והיא יהודי', ואז יחול עליהם "חוק השבות".
ואלו שמקשרים זאת עם ויתור על יהודי – הנה ההיפך הוא הנכון: כשמכניסים את אלו שנוסעים ובאים עם גיור שהוא היפך ההלכה, שבמילא אין זה גיור, ואומרים שעליו חל "חוק השבות", ונותנים לו תעודה שהוא "יהודי" וכו' וכו' – עי"ז מעמידים בסכנה בן או בת ישראל שבודאי היו מתחתנים עם יהודים, ודוחפים אותם שיתחתנו עם גויים, לאחרי שפותחים בפניהם את הדלתות לרווחה. ורק למזלנו הנה לעת-עתה עדיין לא נתפרסם הדבר בין הגויים, אבל יש שלוחים שנוסעים ומפרסמים זאת, ומקבלים תשלום עבור זה!
יד. ועוד ענין בזה, שאילו זכינו – היו למדים זאת מהתורה, אבל כשלא זכינו – יש ללמוד לכל-הפחות מהשמאלנים:
לפני שנה ומחצה פעלו כבר על השמאלנים להוסיף תיבת "כהלכה"; וצריכים רק לפעול זאת על ארבעה-חמשה האנשים שצריכים להגן על הדת (אלא שעושים את עצמם כאילו אינם יודעים מה רוצים מהם), ואינם מוכנים בשום אופן לסכן את עצמם כדי לעשות זאת!
וכששואלים אותו: היתכן?! עונה, שישנו פסק-דין מהממשלה, ולכן אינו יכול לעשות באופן אחר. ולכן, למרות שבחייו הפרטיים הוא מתנהג ע"פ התורה והמצוה, עליו לחתום (או לשלוח שליח) על התעודה של הגוי שהוא "יהודי". ועל זה אמרתי: מה פירוש יש "חוק"? – הרי הנך "מושבע82 ועומד מהר סיני"?! אפילו אם היתה כאן שבועה ע"פ תורה, לא היתה חלה, כיון שישנה שבועה קודמת – "מושבע ועומד מהר סיני"!
אלא מאי, ישנה החלטת הממשלה – צא. מהממשלה! "ערום נולדת", לא "פקיד", "שר" או "סגן שר", וכך גדלת עד הבר-מצוה והחתונה, ונולדו לך ילדים ונכדים וכו' – מבלי להיות "שר", "סגן שר" או "פקיד". ופרנסה – יזמין לך הקב"ה באופן אחר!
ומה שטוען שאינו יכול ללכת נגד החוק – שנקבע ע"פ החלטה של 120 אנשים, שביניהם יש כך וכך נוצרים וערבים, וכך וכך כאלו שאומרים שאין רצונם לשמוע אודות דת ישראל – הנה על זה אמרתי: אין צורך ללכת נגד חוק; עזוב את כל ה"עסק"!... יש להקב"ה בעולמו כמה ענינים שעל ידם תוכל לעזור לארץ הקודש, בלי לחתום על תעודת זהות הנ"ל!
אך על זה טוען: מה רוצים ממנו – הוא לא מחדש, אלא רק ממשיך, ולכן יש לרחם עליו, כיון שהוא רק שליח.
מה פירוש "ממשיך"?! – "דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין" (כפי שמביא רש"י83 במאורע עם הנחש הקדמוני, "שאילו שאלו למה עשית זאת, הי' לו להשיב דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין"), שלכן "אין שליח לדבר עבירה"84. – אין ענין של "שליחות" בנוגע לחתימה על גוי שהוא "יהודי", והבאת תקלה לעולם, באופן שאפילו אם הוא בעצמו ירצה לתקן זאת לאחרי שנה או שנתיים, לא ידע למי ניתנו התעודות!
טו. ואם לא די בכך, אירע לפני ימים אחדים מאורע חדש אצל השמאלנים – והרי כל דבר הוא בהשגחה פרטית, וכדברי רש"י85 שהקב"ה הולך מן הקל אל הכבד: "בתחילה הזהיר כו' (אולי יכיר בעצמו את האמת), לא חזר בו סוף כו', האחרונות קשות מן הראשונות" – וכאמור לעיל, הלואי היו לומדים מהם:
בנוגע למאורע של שביתת הרופאים – שהרי ע"פ "סוציאַליזם" (ללא כל קשר לדת ואמונה), יש לכל עובד אפשרות לערוך שביתה, והמעביד (שמשלם לו משכורת) אינו בעה"ב עליו – הנה כשראו שהשביתה נמשכת, ומתכוונים ברצינות וכו' וכו', והרי לא רוצים לוותר להם, אזי ערכו אסיפה בישיבת הממשלה, והחליטו שצריך להכריח ולחייב את הרופאים לשוב לעבודתם, ובאם לאו יעשו להם כך וכך וכו'.
וע"פ הסדר, הנה כשם שעל תעודת זהות צריך לחתום שר פלוני, הוצרך לחתום על החלטה זו השר הממונה על הרופאים – "שר הבריאות". ואמר, שהוא, בתור "סוציאַליסט", לא יחתום על נייר כזה! וראה זה פלא: הוא לא חתם, ואעפ"כ נשאר "שר"!... וה"'קונץ" הכי גדול – שמישהו אחר חתם במקומו!
ובנדו"ד: אילו זכינו, הי' קם יהודי ואומר: ע"פ שולחן-ערוך, ע"פ הוראת משה רבינו, אסור לי לחתום. אבל תוקף כזה לא הי' לו, ואין לו עד היום!
ותמורת זה בא יהודי אחר ואומר: ע"פ "קאַרל מאַרקס" אסור לי לחתום נייר זה. ולמרות שכל ה-23 שרים – שרובם "סוציאַליסטים" – אומרים שמותר, עומד הוא בתוקף על דעתו שלא יחתום, ואכן לא חתם, ונשאר "שר", ובמקומו חתם מישהו אחר.
והגע עצמך: הנה עומד כאן חברך ואומר, שאם "קאַרל מאַרקס" אמר לו שאסור לעשות דבר מסויים, אינו מתפעל מכל 23 השרים, ולא יחתום על הנייר, ואכן אינו חותם, ונשארים לשבת יחד עמו לשולחן; ולמה אינך יכול לעמוד ולומר, שהיום בבוקר אמרת "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד"86, ואח"כ אמרת "השמרו לכם פן גו' וסרתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחוויתם להם"87, שאסור להשתחוות לעבודה-זרה – איזו "געטשקע" שתהי', אפילו אם היא במסוה של ערבי או נוצרי שיושב ב"כנסת" ואומר שגיור יכול להיות שלא כהלכה, ולכן, אינך יכול לחתום כו', ובמילא גם השלוחים שלך אינם יכולים לחתום! – אך עדיין לא זכינו לכך!
וזוהי הצרה, שאצל השמאלנים, הנה בשעה ש"קאַרל מאַרקס" אומר שאסור לחתום, אינו מתפעל מכל ה-23 שרים, ומפרסם את דעתו, ומצליח להמשיך בשאר עניניו; ואילו בשעה שצריך לעמוד בתוקף בנוגע לתורת משה – אזי "ונהי בעינינו כחגבים", וצריך לשתוק וכו'!
ועכשיו התבטל אפילו ה"לימוד זכות", שאם לא יציית, עלול לאבד את תפקידו בתור "שר", ובמילא יזיק הדבר לענין זה או אחר – שהרי רואים שהשר הנ"ל לא ציית, ונשאר "שר"!
ומבלי הבט על כך, הנה למחרת בבוקר או מחרתיים (עוד לא עברו שלשה ימים) נמשכת כל העיסקה – שבאים גויים ואומרים להם: אין לכם מה לדאוג; תאמרו מה שאתם רוצים, וכך ירשמו אתכם בניירות שיתנו לכם, ואז הנכם יכולים לעלות לארץ הקודש.
טז. וכיון דאתינן להכי – הנה:
המחיר ליישב משפחה בארץ ישראל (כפי שכבר נדפס) הוא בערך 30 אלף דולר! ומניין הכסף – מה"מגביות" ("אַפּילס") שעורכים לפני "כל נדרי", שבהם אוספים ח"י דולר או עשר דולר מיהודים שמעוררים אותם, שבשעה שעומדים לפני הקב"ה ביום הקדוש, ובמקום קדוש, ואומרים "כל נדרי" בניגון הידוע, יעזרו לעלי' לארץ הקודש, הנה מהמגביות של "כל נדרי" בשנה שעברה, יישבו כך וכך משפחות של גויים בארץ הקודש!
– הקב"ה עזר שחלק מהם נסעו כבר בחזרה, לאחרי ששה חדשים של חופשה ("וואַקיישאָן")... שהרי הסדר הוא שבתקופה הראשונה שבאים לא"י אינם צריכים לשלם עבור שום דבר; שולחים אותם ללמוד ב"אולפּן", ואח"כ מראים להם את כל הארץ, ומתנהגים עמהם בכל מיני ענינים של טובה, במשך מינימום של ששה חדשים. ואח"כ "נזכר" הגוי שבמקום זה יש לו אחות, ובמקום אחר אמא או אבא וכו', ואז הוא אומר "אַ גוטן טאָג" ונוסע בחזרה. אבל בינתיים השקיעו בו 30 אלף דולר מכספי המגביות של "כל נדרי"!
ואין פירוש הדברים שנותנים כסף מיותר, אלא בגלל זה חסר וצריך לוותר על נתינת כסף ליהודים, כיון שאין כסף! ועל מה מוציאים את הכסף – עבור כך וכך גויים שהביאו מדרום-אמריקא, כך וכך גויים ממרסיי, וכך וכך גויים דרך וינה וכו'.
וכאשר שואלים בנוגע למה שמתרחש בוינה88 : היתכן?! – מתגאים בכך שבמשך שנה שלימה היו רק 52 או 54 מקרים, וחלקם הי' באופן כשר.
אבל, המציאות היא שעלו משם 300, כך, שמלבד אותם 52-54 מקרים, יש עוד 250 שאצלם לא נערכה אפילו "צרמוניא" על הנייר, אלא מיד רשמו אותם בתור יהודים (כפי שעושים עכשיו בלוס אנג'לס)! – הוא יכול להקרא בשם "מעקדאָנאַלד" או "מעקינטאָש", וכל שאר שמות משפחה איריים או נוצריים, שמות ע"ש אותו האיש וכו', ואעפ"כ רושמים אותו בתור "יהודי", וכך הוא נוסע לארץ ישראל!
שלחו לשם במיוחד רבנים, שחזרו עם ידיעה שלא היו יותר מ-54 מקרי גיור; אבל יש רשימה של 300 עולים, שנמצאת בידם של יהודים שבחיי היום הפרטיים הם דתיים, והם עושים כל מה שבכחם שלא ידעו מכל הענין ולא ידברו אודותיו!
יז. ובהמשך להאמור אודות הלימוד מהשמאלנים, הנה לא זו בלבד שלא לומדים מהם, אלא רוצים עוד להביא ראי' מתורת משה שאלו שמתנהגים לא כמוהו הם כמו ה"מרגלים" (כאמור לעיל) – בה בשעה שההיפך הוא הנכון:
חטא המרגלים התבטא בכך שאמרו שבנ"י הם "חגבים" וגויים הם "אנשי מדות", ואמרו זאת לא בנוגע לארצות-הברית, אלא בנוגע לארץ הקודש, ולא אמרו זאת רק בתור שיטה ב"חקירה", אלא אמרו שלכן צריך להתנהג כמו "חגב" לגבי גוי גדול! ובגלל זה לא הי' יכול להיות על ידם קיומה של ארץ ישראל.
ואילו כשבאים ואומרים ש"לחמנו הם סר צילם מעליהם וה' אתנו", וכשאתם רוצים לעשות דבר-מה עליכם לקחת את הקב"ה עמכם – הנה זו היא הדרך שהראה משה רבינו, ש"קיבל תורה .. ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וכו'"89 עד סוף כל הדורות, ועי"ז כבשו את ארץ ישראל, וימשיכו להחזיק בה, ואדרבה, באופן דמוסיף והולך ואור,
החל מזה שאסור לוותר על יהודי אחד ויחידי, "אע"פ שחטא", רפורמי או רחוק יותר, ובמילא אסור להכשילו בכך שיתחתן עם מי שאינו מזרע ישראל (אם אפשר לקרוא זאת בשם "חתונה"), ללא נפק"מ אם זה בתל-אביב, בשומרון, בקפריסין, מכסיקו, מלבורן או ניו-יורק, ובמילא אסור לתת לו "תעודה" שהוא "יהודי", ואסור לומר שעליו חלה "ברית בין הבתרים", ועליו חלה ההבטחה "ושבתי את שבות עמי ישראל" באופן ש"תלוקטו לאחד אחד" ע"י הקב"ה בעצמו.
ועי"ז מצילים כל אחד מישראל וכל בנ"י, ומכינים אותם שלא להתפעל מ"אנשי מדות", למרות שבכמות הם "כחגבים", כיון שהם עומדים ביחד עם הקב"ה.
ואלו שהם "הנחשלים"90 ו"הירא ורך הלבב"91 – שילכו לנהל את ה"חדר", ויפרישו תרומות ומעשרות וכו', אבל שלא יכשילו יהודים, ללא נפק"מ אם הם דתיים או לא, שעל כל אחד מהם חל חיוב כל תרי"ג מצוות.
יח. וכמדובר כמ"פ92, שהאמירה שיש יהודי חילוני – היא דבר והיפוכו: מאז מתן-תורה נעשה כל יהודי חלק מ"גוי קדוש"93 – כך קבע הקב"ה!
יש יהודי שבמשך כל השנה בוחר בחיים במילואם ובשלימותם, ויש יהודי שמזמן לזמן יכול להכשל בדקדוק קל של דברי סופרים וכו'; אבל יהודי שאינו חלק מ"גוי קדוש" – אין מציאות כזו בעולם, כשם שאין גוי שהוא יהודי!
וכמדובר94 (וענין זה הוא גם בהמשך לסיום של מסכתא חגיגה) אודות הדיוק של רבינו הזקן95, שיהודי, יהי' מי שיהי', אפילו פושע, נקרא "פושעי ישראל", ואילו גוי, אפילו הטוב ביותר, שיש לו חלק לעולם הבא, בגלל שמקיים שבע מצוות בני-נח "מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה והודיענו על ידי משה רבינו" (כמ"ש הרמב"ם96 ), נקרא "חסידי אומות העולם"!
ואז – טוב לו וטוב לכולם. טוב עבור חסידי אומות העולם, וטוב עבור פושעי ישראל, ועאכו"כ שטוב עבור כלל ישראל ועבור כל אחד ואחת מישראל;
אבל כשיש גוי שנותנים לו תעודה שהוא "יהודי" – אזי מוותרים על יהודי כנגדו!
דהנה, בגמרא במסכת שבת97 נאמר: "כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא דבר אחד לבטלה". – אין פירוש הדברים שיש לו זמן לעשות דבר טוב, ויש לו זמן לעשות דבר בלתי-רצוי, ויכול לעשות שניהם ביחד, שהרי נתנו לו מספר מסויים של ימים – "ימים יוצרו"98, וכמות מסויימת של מרץ, כח והשפעה, וכאשר מנצל את זמנו והשפעתו עבור דבר בלתי-רצוי, אזי נחסר בהשפעה שהי' צריך לנצל עבור דבר רצוי.
ובמילא, כשמנצל השפעתו או כחו או חותמו ("זיין פּיטשאַטקע") לחתום על גוי שהוא "יהודי" – אזי נחסר בפעולה של עשיית טובה ליהודי כרצונו של הקב"ה. וזה נקרא לוותר על יהודי!
יט. אין זה דבר שהומצא בשנת תשל"א; זהו דבר שנאמר בתורה שבכתב, החל ממעשה המרגלים, וביתר ביאור בתורה שבעל-פה, ועד להלכה פסוקה בדברי הפוסקים.
כשם שיש הלכה פסוקה כיצד צריך להיות גיור, ויש הלכה פסוקה ש"מפרנסין עניי עכו"ם עם עניי ישראל"99 (עם כל השירותים שצריך ליתן להם); וכשם שנאמר בתורה שבכתב "ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך .. לאחוזת עולם"100 – כך נאמר בפירוש שהנתינה לאברהם ולזרעו אחריו היא (לא לישמעאל ש"יצא ממנו"101, אלא) ליצחק, ובזה גופא – "ב.יצחק (יקרא לך זרע) ולא כל יצחק"102, אלא יעקב ובניו, ש"מטתו שלימה"103 (ואע"פ שגם אצלו היו כמה סיפורים וכמה ענינים, ועאכו"כ אצל זרעו אחריו, מ"מ, "יעקב אבינו לא מת"7, כפי שיתבאר לקמן104 ).
ואז יעלו יהודים בהמוניהם לארץ ישראל (ויוכלו לקלוט אותם) ע"פ התורה והמצוה – מתי ובאיזה אופן צריך לעלות כו', ולא יהיו קשיים מגויים,
והלואי שלא יהיו קשיים מיהודים שרוצים לצאת י"ח כלפי הגויים, וטוענים – כפי שטענו המרגלים – "ונהי בעינינו כחגבים"; בכל מקום שרואה גוי, מכריז עליו שהוא "ענק" ו"איש מדות", בגלל שהוא גוי... ובכל מקום שרואה יהודי, הרי זה באופן ד"ונהי בעינינו כחגבים"; זהו חטא המרגלים, שלא זו בלבד שלא ניצחו, אלא אדרבה: גרמו "בכי' לדורות" (כדברי הגמרא105 שהובאו בפירוש רש"י106 ) עד הדור הזה, ועד"ז אלו שטוענים עכשיו שיהודים הם "חגבים", ואילו גויים ו"גוי'שקייט" הם "אנשי מדות" ו"ענקים" – גרמו בכי' רח"ל, אלא שכבר יצאנו י"ח במשך שנה ומחצה-שנתיים, ודי בכך, ועדיין צריך לחפש עצות כיצד לתקן את הצרות שגרמו במשך זמן זה.
והעצה לזה – צריך גם לשאול אצל בן חמש למקרא, שיאמר: "אל תיראום", כיון ש"ה' אתנו", ולכן, לא זו בלבד שאין ביכלתם להרע לנו, אלא "לחמנו הם", כיון ש"סר צילם מעליהם"66.
ואין זה באופן שלוקחים דבר שלהם; "כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה .. ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו"107, וכן "גבולות חלק הקב"ה בעולמו" (כנ"ל (סי"ב) בפירוש מ"ש "בוקר ויודע ה'"), כך, שאי אפשר לבטל את ההגבלה ומחיצה והבדלה שבין ישראל לעמים.
וזוהי הדרך שעל ידה מצילים יהודים, ועאכו"כ שלא מוותרים על יהודים, וסוכ"ס מביאים אותם "אל המנוחה ואל הנחלה"108, כל אחד ואחת בכל מקום שהוא, עד ביאת משיח צדקנו, ואח"כ עולה כל אחד ואחד מהם ועד שעולים בהמוניהם, "בם עור ופסח גו' יחדיו קהל גדול ישובו הנה"109, בקרוב ממש, ובשמחה ובטוב לבב.
* * *
כ. דובר כמ"פ שכל ענין צריך לסיים בנוגע לפועל:
הכוונה בכל אריכות הדברים האלו – שידעו את המצב בנוגע לחוק של "מיהו יהודי" רח"ל שהוא עדיין קיים במלוא התוקף,
– ולא יחשבו שהדבר נחלש כו', אלא שהורו להשתיק קצת את הדבר, כדי שלא ירעישו, עד שירדמו... ואם לא ירדמו, אזי יתנו "כדור הרדמה" –
והצרה היא, שהוא קיים לא רק על הנייר, אלא הוא מיושם בחיים, בעיקר בדרום-אַמריקא, ולאט לאט – בכו"כ מקומות בעולם כולו.
ולכן, כל אחד ואחת אשר נגע יראת ה' בלבו, צריך לעשות כל התלוי בו, ולומר – אם בכתב או ע"י טלגרם, באיזה אופן שיהי'110 – שהוא דורש שלא יוותרו אפילו על יהודי אחד, ובמילא אסור להכשיל אותו שלא ידע עם מי יתחתן בנו או בתו, או בפני מי יאמר מחר שיעור, או את מי יקרא לעלות לתורה, כפי שיודעים בכמה מאורעות שכבר אירעו.
וסוכ"ס – "אמת מארץ תצמח"111, שגיור יהי' כהלכה, ו"מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים"112 – התורה האמיתית, תורת חיים ותורת אמת, ודבר ה' האמיתי, ש"אמת הוי' לעולם"113, ללא פשרות, כך, שלא יתעקשו להתפלל מנחה על הר הבית... אלא יעשו הכל כדי לבטל את הענין ד"מפני חטאינו" שהביא את הגלות ואת האיסור לעלות להר הבית, ועי"ז בודאי יתבטל הענין ד"גלינו מארצנו".
ובלשון הרמב"ם114 : "יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה כו' כדוד אביו",
– שבשעה שהי' אצלו ספק, שאל אצל חכמי ישראל, אלו שהיו סמוכים איש מפי איש עד משה רבינו; ולא רק שאלה בנוגע לשליא "כדי לטהר אשה לבעלה"115, אלא גם שאלה בנוגע לפרנסה ועריכת מלחמה: "עמך ישראל צריכין פרנסה .. לכו ופשטו ידיכם בגדוד .. נמלכין בסנהדרין וכו'"116 –
ו"יכוף את כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה", כיון שלא יתפעל מפני "דמוקרטיא",
ו"ילחם מלחמות ה'",
ולאחרי שינצח, ו"בנה בית המקדש במקומו", שרק אז תסתיים הגלות: "וקבץ נדחי ישראל" (שזהו פס"ד ברור ברמב"ם117 ) – "הרי זה משיח בודאי",
ו"יתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד, שנאמר118 כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד", שהם מחכים לענין זה בשמחה ובטוב לבב.
וכל זה יהי' ע"י מעשינו ועבודתינו בזמן הגלות, כאמור, לבטל את הענין ד"מפני חטאינו", ובפרט בענין שהזמן גרמא – לבטל את הגיור שלא כהלכה, ולעת עתה אין עצה אחרת מלבד מחאה הכי נמרצה ודרישה הכי נמרצה, בדרכים המתאימים, שחייבים להוסיף בחוק שהגיור מוכרח להיות "כהלכה", ויפה שעה אחת קודם.
ועי"ז תהי' הגאולה באופן ד"זכו – אחישנה"119, בקרוב ממש, ובשמחה ובטוב לבב, ובטוב הנראה והנגלה.
* * *
כא. דובר כמ"פ120 אודות יום עשרים באב, שהוא "ארבעים יום קודם יצירת הולד"121 – החל מ"יצירת הולד" בנוגע לאדה"ר שנולד בר"ה, ועד"ז בנוגע לכל אחד, שהרי "בר"ה יכתבון"122, וההכנה לזה ארבעים יום לפנ"ז היא בעשרים באב. ולכן מצינו אצל המקובלים, ובפרט בארץ ישראל, שהחל מעשרים באב מתחילים בהנהגות מיוחדות בקשר לר"ה123.
ולכן, כאן המקום להזכיר בנוגע להכנות לר"ה – החל מימי הסליחות שלפנ"ז, ובכל חודש אלול שלפנ"ז,
ובנוגע לחודש אלול גופא הרי זה מתחיל מהנתינת כח על חודש אלול שישנה כבר בשבת מברכים אלול,
וכיון ש"מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת"124 – הרי זה מתחיל כבר בימים שלפני שבת מברכים חודש אלול, ועאכו"כ מיום הרביעי, כשמתחילים לומר בשירו של יום "לכו נרננה הקטן" (כלשון הידוע)125, וכידוע שג' ימים לפני יום השבת, יום רביעי יום חמישי ויום ששי, נקראים "קמי שבתא"126, ואז גם ה"טרח בערב שבת" (ש"יאכל בשבת") היא במדה גדולה יותר, ועד"ז בנוגע להכנות השייכות לשבת מברכים חודש אלול, שהוא חודש החשבון וההכנה לר"ה, לזכות לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בטוב הנראה והנגלה.
ולכן צריכה להיות התחזקות והוספה בלימוד התורה וקיום מצוותי', ובפרט בצדקה ש"שקולה כנגד כל המצוות"127 (כפי שדובר רבות במשך שנה זו בכלל, ובפרט בימים ובחדשים האחרונים),
וכיון שמסרו לי ששומעים את הדברים הנאמרים עתה, יחד עם הניגונים כו', בכמה מקומות עד לקצוי תבל – מנוצלת הזדמנות זו לדבר על זה עתה, "קמי שבתא" במובן הרחב, בג' הימים שלפני שבת מברכים.
כב. ויש להזכיר גם אודות פרשת השבוע:
התחלת הפרשה היא: "והי' עקב תשמעון", דקאי על שכר המצוות – "למחר לקבל שכרם"128, כפירוש המדרש129 : "שכרו בעקב אני נותן לכם"; וענין זה נעשה ע"י קיום התומ"צ בעקבתא דמשיחא (כפירוש הב' במ"ש "והי' עקב תשמעון")130, שאז יקויים מ"ש "ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותך", ככל היעודים הטובים שנאמרו בפרשת השבוע.
וכן ישנו חלק הפרשה השייך ליום רביעי בפרט, מרביעי עד חמישי (כתורת רבינו הזקן131 ) – שבו מדובר גם אודות מיתת צדיקים: ההילולא והיאָרצייט של אהרן הכהן, ש"קשה .. לפני הקב"ה כיום שנשתברו בו הלוחות"132, ולאח"ז – "כשריפת בית אלקינו"133 ; אבל מיד לאח"ז מדובר אודות ההכנה לעלי' לארץ ישראל134 – שזהו ענין ביטול החורבן וענין הגאולה האמיתית והשלימה.
וזהו גם הקשר עם מעלת חמשה עשר באב:
אע"פ שביום חמשה עשר שבכל חודש ישנה המעלה ד"קיימא סיהרא באשלמותא"135, מ"מ, "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב"136 דוקא, עוד יותר מחמשה עשר בניסן, יום ראשון של פסח, וחמשה עשר בתשרי, יום ראשון של "זמן שמחתנו".
ואז מתחיל הזמן שעליו נאמר137 "מכאן ואילך דמוסיף (לילות על הימים לעסוק בתורה) יוסיף (חיים על חייו)" – הוספה בלימוד התורה, וכיון שלימוד מביא לידי מעשה, ניתוסף גם בקיום המצוות,
ובפרט החל מעשרים באב, ארבעים יום קודם יצירת הולד.
כג. ולא לדרשה קאתינא, אלא למעשה:
יש לנצל את הימים עד שבת מברכים, ובמיוחד שבת מברכים עצמו – שבו יתברך חודש אלול "לששון ולשמחה לישועה ולנחמה", עם כל הברכות האמורות והכתובות בכל המקומות, שיומשכו למטה מעשרה טפחים – באופן המתאים לחודש אלול, חודש החשבון וההכנה לשנה הבאה, החל מר"ח אלול, שבו עלה משה להר לקבל לוחות שניות, ובו מתחילים ארבעים יום האחרונים – "האחרונים ברצון", כמו "הראשונים ברצון"138, שאז היו בנ"י קודם החטא; וכן יהי' גם בימינו – שע"י עבודת התשובה (הקשורה עם לוחות שניות דוקא) נזכה לתורתו של משיח.
וכאמור, שהנתינת כח והברכה על זה – מתחילה משבת מברכים ו"מעלי שבתא" שלפנ"ז.
וכל ענינים אלו יש לעשותם מתוך שמחה וטוב לבב, שאז יעשו אותם באופן דמוסיף והולך ואור, ועד ש"לילה כיום יאיר"139 אצל כל אחד בעבודתו ובחלקו בעולם, ועד ש"לילה כיום יאיר" בכללות העולם כולו, בביאת משיח צדקנו, שאז "ה' יהי' לך לאור עולם"140, שבו לא שייכים שינויים בין לילה ליום – "לילה כיום יאיר".
וכל זה יהי' בטוב הנראה והנגלה, ולמטה מעשרה טפחים.
* * *
כד. לפני ההמשך להמדובר לעיל בקיצור עכ"פ בנוגע לתורת אאמו"ר על הסוגיא במסכת תענית – יש להקדים:
דובר לעיל (ס"ד) אודות הוספה בלימוד התורה ובהידור בקיום המצוות, ובפרט במצוות הצדקה ששקולה כנגד כל המצוות.
ובכן: יש ה"קרן" שנקראת על שם אאמו"ר, שעל ידה מסייעים למטרות ידועות הקשורות עם תורה ומצוותי', כמדובר כמ"פ141.
וכל הרוצה להשתתף בודאי ינצל את ההזדמנות של עת רצון זו להשתתף בקרן זו, מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה של בשר ודם, ועי"ז תומשך ברכת ה' כמה פעמים ככה, "מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה"142 של הקב"ה, ש"לי הכסף ולי הזהב נאום ה' צבאות"143, גם כפשוטו.
ומסתמא יתנו גם את הפיתקאות, כדי שכל הרוצה שיזכירוהו בעת רצון בקשר להתנדבות זו, יוכל לרשום שמו ושם אמו.
(ואח"כ הוסיף:) נתינת הצדקה יכולים להתחיל גם באמירת לחיים, ואז תהי' הנתינה מתוך שמחה.
* * *
כה. ועתה נבאר עכ"פ ראשי-פרקים בנוגע לסוגיא במסכת תענית:
בנוגע לסיפור הגמרא "רב נחמן ורבי יצחק הוו יתבי בסעודתא, אמר לי' רב נחמן לרבי יצחק, לימא מר מילתא, אמר לי', הכי אמר רבי יוחנן, אין מסיחין בסעודה כו'. בתר דסעוד אמר לי', הכי אמר רבי יוחנן, יעקב אבינו לא מת כו', (ולאח"ז) אמר רבי יצחק כל האומר רחב רחב וכו'" – צריך להבין מהו קישור ג' המאמרים זל"ז?
וגם בנוגע לנפק"מ להלכה – הנה בשלמא המאמר ד"אין מסיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט ויבוא לידי סכנה", הרי זו הוראה בנוגע לכל סעודה שבכל יום; אבל למאי נפק"מ המאמר ד"יעקב אבינו לא מת" והמאמר "כל האומר רחב רחב כו'" (כנ"ל ס"ג).
כו. הביאור במאמר "אין מסיחין בסעודה" – שר"נ הי' סבור שבאמירת דברי תורה בסעודה אין לחוש לסכנה, כיון ש"שלוחי מצוה אינן ניזוקין"144, ואמר לו ר"י שאין מסיחין בסעודה אפילו בדברי תורה, כי, "היכא דשכיח (ויתירה מזה: "קביע") היזיקא, שאני, שנאמר145 ויאמר שמואל איך אלך (למשוח את דוד, ואע"פ ששלוחו של מקום הי', הרי הי' ירא) ושמע שאול146 והרגני"144 – נכלל בשיחה שהוגהה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפסה בלקו"ש חל"ה ע' 223 ואילך.
כז. ועתה נבוא לבאר המאמר ד"יעקב אבינו לא מת" ושייכותו לעניננו147 :
לכל לראש בנוגע לשאלה למאי נפק"מ – הנה הנפק"מ לפועל היא בפשטות – לענין טומאה148, דכיון ש"יעקב אבינו לא מת", וכהדגשת רש"י: "אלא חי הוא לעולם", הרי "מת מטמא ואין חי מטמא" (כלשון הידוע בגמרא149 ). ואף שקברי צדיקים אינם מטמאין באוהל – הרי עדיין מטמאין במגע150, משא"כ בנוגע ליעקב אבינו שלא מת, לא שייך ענין של טומאה כלל.
ויש לבאר גם המאמר עצמו151 – דלכאורה אינו מובן (כקושיית המפרשים152 ): מדוע דוקא "יעקב אבינו לא מת", ולא אברהם ויצחק? הן אמת שיעקב הי' "בחיר שבאבות"153, אבל מה הקשר של "בחיר שבאבות" עם הענין ש"לא מת" אלא חי?!
ובכן, ענין זה מובן מהמענה של ר"י על שאלת ר"נ "וכי בכדי ספדו ספדנייא וחנטו חנטייא וקברו קברייא" – "מקרא אני דורש שנאמר וכו'", שעפ"ז מתורץ בדרך ממילא מדוע יעקב דוקא לא מת.
[כלומר: אצל ר"נ הי' מובן בפשטות מדוע יעקב דוקא לא מת, ולכן שאל רק "וכי בכדי כו'"; אבל אצלנו יובן יותר ענין זה ע"פ דברי ר"י "מקרא אני דורש וכו'"].
כח. ביאור הדברים:
החילוק בין יעקב [שעיקר ענינו הו"ע התורה – "יושב אהלים", "אהלו של שם ואהלו של עבר"154, כמ"ש155 "ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל"] לאברהם [שעיקר ענינו הי' הכנסת אורחים] ויצחק [שענינו הי' חפירת בארות] הוא – כדברי הגמרא במסכת פסחים101: "ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה, אמר, שמא חס ושלום יש במטתי פסול, כאברהם שיצא ממנו ישמעאל, ואבי יצחק שיצא ממנו עשו, אמרו לו בניו, שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, אמרו, כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד, באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", והיינו, שדוקא יעקב היתה "מטתו שלימה"103.
ועפ"ז מובן הטעם שרק בנוגע ליעקב אפשר לומר ש"לא מת" – לא רק בנוגע לנשמתו, שזהו אצל כל ה"צדיקים שבמיתתן נקראו חיים"156, אלא בנוגע להגוף, ש"חי הוא לעולם":
גוף האדם – יש לו שייכות ונמשך אל הבנים, ע"י טיפת האב, כדאיתא בגמרא157 : "לובן שממנו גידים ועצמות וכו'".
וכיון שאברהם יצא ממנו ישמעאל, ויצחק יצא ממנו עשו – כידוע הדיוק בזה158 שאמנם בא "ממנו", אבל באופן ש"יצא ממנו", כפי שנאמר לאברהם "גרש האמה הזאת ואת בנה"159, ובנוגע ליצחק נאמר160 "כי ב.יצחק יקרא לך זרע", "ולא כל יצחק"102 – נמצא שחלק מגופו של אברהם נשאר אצל ישמעאל, וחלק מגופו של יצחק נשאר אצל עשו;
וכיון שחלק זה (מגופם של אברהם ויצחק) מת ביחד עם ישמעאל ועשו – שוב אי אפשר לומר על אברהם ויצחק ש"לא מת", אלא "חי הוא לעולם".
ורק יעקב ש"מטתו שלימה" (בנוגע לכל בניו, כולל גם "את דינה בתו"161 ) – "לא מת", אלא "חי הוא לעולם", כה"מקרא (ש)אני דורש, ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים, מקיש הוא לזרעו, מה זרעו בחיים אף הוא בחיים", והיינו, שהכתוב מבטיח ליעקב שכל זרעו של יעקב ישאר בחיים (שהרי אם חלק של זרעו לא יהי' בחיים ח"ו, הרי זה כמו אברהם או יצחק שיצא ממנו כו'), ובלשון הרמב"ם162 : "הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה .. ומיד הן נגאלין" [וענין זה נאמר בנוגע לכל ישראל, שהרי גבי יעקב לא נאמר "ב.יעקב, ולא כל יעקב"; אם הוא רק מזרע יעקב, מבטיח הכתוב ש"לא ידח ממנו נדח"163 ], ועי"ז ש"זרעו בחיים" – "אף הוא בחיים".
כט. והנה, כאשר ר"י אמר לר"נ "הכי אמר ר' יוחנן יעקב אבינו לא מת" – לא היתה אצלו שאלה מהי מעלתו המיוחדת של יעקב לגבי אברהם ויצחק, שהרי פשוט הדבר שאברהם ויצחק יצאו מהם כו', ורק יעקב היתה מטתו שלימה; שאלת ר"נ היתה רק "וכי בכדי ספדו כו'", ועל זה השיב לו ר"י "מקרא אני דורש וכו'":
ובהקדים – שלכאורה אינו מובן איך מתורצת השאלה "וכי בכדי ספדו כו'" עי"ז ש"מקרא אני דורש וכו'":
בפירוש רש"י: "והאי דחנטו חנטיא, סבורים היו (נדמה להם) שמת (אבל חי הי')". ואינו מובן:
א) אם הסיבה לכך ש"חנטו חנטיא" היא בגלל ש"סבורים היו שמת" – למה הוצרך ר"י לומר "מקרא אני דורש וכו'"; הי' לו לומר ש"סבורים היו שמת", ולא ידעו ש"לא מת"?
ב) מדוע אכן לא ידעו חנטיא ש"לא מת": בשלמא אם הענין ד"יעקב אבינו לא מת" הי' בנוגע לנשמה – הי' מובן מדוע לא ידעו חנטיא ש"לא מת", כיון שאין להם שייכות כלל לנשמת יעקב, שאין ביכלתם למששה כו'; אבל כיון שהענין ד"יעקב אבינו לא מת" הי' בנוגע לגוף – מהו הפירוש "סבורים היו שמת", הרי הם חנטו את הגוף, וא"כ היו צריכים להבחין שהוא חי, שהרי אינו דומה מישוש וחניטת גוף חי לגוף שאינו חי?!
בפשטות יש לומר הביאור בזה – שבשעת מעשה הרגישו שיש בגופו חיות, אבל לא ידעו באיזה מצב יהי' הגוף מחר ומחרתיים, וכדי להבטיח שגם למחרת, כשיתחיל ענין המיתה, ישאר הגוף שלם, הוצרכו לחנוט את הגוף מבעוד מועד, קודם שמתחילים בגוף ענינים של הרס כו' (כמבואר במפרשי סוגיא זו בפירוש ענין החניטה164 ).
אבל באמת אין צורך לומר שחנטו חנטיא בגלל הספק בנוגע למצב הגוף של יעקב לאחר זמן, אלא יש לומר שהיו סבורים שבודאי יש צורך לחנוט את יעקב, בגלל שלדעתם לא יתכן שישאר חי לעולם, עי"ז שיהי' "זרעו בחיים", כדלקמן.
ל. ובהקדים – שמצינו165 שאצל המצריים היתה "חכמת מצרים" בכו"כ עניני שכל, כולל גם חכמת הנפש.
ובפרט ע"פ הידוע שהיתה לפרעה ידיעה בשם אלקים (ורק בנוגע לשם הוי' אמר166 "לא ידעתי את הוי'")167, והרי הפירוש ד"אלקים" ע"פ שו"ע (ועאכו"כ ע"פ קבלה וחסידות) הוא בעל הכחות כו'168, שקאי על כל עניני הטבע, כולל גם נפש האדם שהיא חלק מהטבע.
וא"כ, בודאי ידעו שנפש האדם ועאכו"כ גוף האדם קשורים עם הבנים, כך, שקישור הנפש בגוף אצל יעקב תלוי באופן הנהגת הבנים.
ובכן: אע"פ שיעקב הי' צדיק, וברך והדריך את בניו בכל ההוראות בקשר להנהגה בדרך התורה והמצוה, כך, שהם בבחי' "שלוחי מצוה", מצד כח התומ"צ, אבל אעפ"כ, מצד כללות הענין ד"ראה נתתי לפניך גו' את החיים ואת הטוב" וגם את הפכם169, ובפרט כשנמצאים במצרים, "ערות הארץ"170 [והרי ידעו שלאחרי קבורת יעקב חוזרים בניו למצרים, ששם השאירו את טפם כו'171, ולא עוד אלא שרצונם הי' שבנ"י ישארו במצרים עד עולם, שלכן השליכו את ארונו של יוסף לנילוס כדי שבנ"י לא ימצאו אותו, ובמילא לא יוכלו לצאת ממצרים172 ], הרי זה מעמד ומצב ש"שכיח (ו"קביע") היזיקא", כך, שלדעתם הי' ברור שעכ"פ חלק מזרעו של יעקב לא ישאר בחיים, ובמילא, גם יעקב לא יוכל להשאר חי לעולם, אלא יהי' באותו מעמד ומצב כמו אברהם ויצחק כו'.
ועפ"ז מתורצת השאלה "וכי בכדי חנטו חנטיא כו'" – שהרי הענין ש"יעקב אבינו לא מת" מיוסד על זה ש"מקרא אני דורש שנאמר ואתה אל תירא עבדי יעקב .. כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים, מקיש הוא לזרעו, מה זרעו בחיים אף הוא בחיים", שזוהי הבטחה שנאמרה ע"י הנביא לאחרי כמה שנים ודורות, אבל לולי זאת, ע"ד הרגיל, הרי זה מעמד ומצב ש"שכיח היזיקא", כנ"ל.
וזהו הקשר בין שני המאמרים – "אין מסיחין בסעודה" ו"יעקב אבינו לא מת" – שבשניהם מודגש הענין ד"שכיח היזיקא".
לא. ועתה נבוא לבאר המאמר הג' – "כל האומר רחב וכו'":
לכל לראש – בנוגע לנפק"מ לדינא:
איתא במשנה במסכת זבים173 : "בשבעה דרכים בודקין את הזב (משום דאינו מטמא מחמת אונס), עד שלא נזקק לטומאה (דהיינו כשרואה ראי' שני' שבה הוא נעשה זב (ובראי' שלישית מביא קרבן174 ) .. אבל ראי' ראשונה מטמאה באונס טומאת ערב כדין בעל קרי, ומצטרפת עם השני' ואפילו שהיתה באונס), במאכל ובמשתה .. ובהרהור".
ועל זה מחדש ר"י שה"שבעה דרכים" שנימנו במשנה (שבהם לא נזכר ענין של דיבור, הזכרת שם שיכולה לעורר תאוה) הם ענינים השווים בכל אחד, אבל ישנו ענין נוסף שיכול לגרום ראי' באונס – "האומר רחב רחב" ו"יודעה ומכירה" (שלכן אין זה שוה לכל), שעי"ז נעשה בעל קרי, ובמילא, אם תהי' זו ראי' שני', לא יהי' לו דין של זב, כיון שראה באונס.
ונפק"מ לדינא גם לאחרי שרחב לא נמצאת בעולם – כי, אע"פ שרחב היתה אשה יפה175 באופן שלא הי' לעולמים, הרי יכול להיות שתהי' עוד הפעם מציאות של אשה יפה בדוגמת יפי' של רחב בדור שלה, ויהי' יודעה ומכירה.
אך כיצד אפשר לשער אם היא יפה כמו רחב אם לאו (הרי בדורות המשנה לא ידעו כיצד היתה נראית רחב, כיון שלא היו תמונות כו') – הרי זה קשור עם הענין ד"שכיח היזיקא" (כבב' המימרות שלפנ"ז):
כיון שהענין ד"שכיח (ועאכו"כ "קביע") היזיקא" הו"ע חזק בטבע עד כדי כך שאפילו "שלוחי מצוה" צריכים להזהר מזה [כמובן מדברי שמואל שהי' ירא לקיים את שליחותו של הקב"ה למשוח את דוד, באמרו, "איך אלך ושמע שאול והרגני", וכהסיום בגמרא144 שהקב"ה הסכים לכך, ולכן נתן לו עצה: "ויאמר ה' עגלת בקר תקח בידך וגו'"145] – הנה אם יש אשה שיודעים ומכירים אותה שבכל פעם שמזכיר את שמה נעשה בעל קרי, הרי זו הוכחה שזהו מעמד ומצב ד"שכיח היזיקא".
לב. ועוד ענין בקישור ג' המימרות:
במימרא הא' מדובר אודות חשיבות ענין הסעודה ("אין מסיחין בסעודה") – בעולם הזה, שזהו זמן שבו יש צורך בענין הסעודה כדי לחבר את הנפש עם הגוף.
[ובזה גופא – בזמן הסעודה, שלא זו בלבד שצריכה להיות ע"פ תורה, אלא עוד זאת, שהסעודה היא למעלה אפילו מתורה, שלכן "אין מסיחין בסעודה" אפילו בדברי תורה, "שמא יקדים קנה לושט ויבוא לידי סכנה".
ובהקדים – שלכאורה אינו מובן: "קנה" – קשור עם הדיבור בדברי תורה, ואילו "ושט" – קשור עם מאכל ומשתה (ש"הולך דרך הושט"), וא"כ, צריך להיות הסדר ש"יקדים קנה לושט"?
אמנם, במה דברים אמורים – שלא בזמן הסעודה, שאז הסדר הוא שאסור לאכול קודם התפלה, ולאחר התפלה צ"ל לימוד התורה ("מבית הכנסת לבית המדרש"176 ), ולאח"ז אוכל סעודתו; אבל בבוא זמן הסעודה, שעל ידה נעשה חיבור הגוף עם הנשמה – הרי זה ע"ד שמצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים177 דוחה אפילו לימוד התורה50, ולכן אין מסיחין בסעודה אפילו בדברי תורה].
ועי"ז שהנהגתו בעולם הזה היא כדבעי, אזי נעשה המשך חיבור הנפש בגוף גם בתקופה שבה אין כבר ענין של אכילה ושתי' (סעודה) – "יעקב אבינו לא מת", "אלא חי הוא לעולם", כבמימרא הב'.
ובמימרא הג' מדובר אודות הענין ההפכי – "האומר רחב רחב מיד נקרי" – היפך מעלתו של יעקב, שאודותיו מצינו חידוש גדול בגמרא במסכת יבמות178 : "אטו כ"ע יעקב אבינו הואי, דכתיב בי'179 כחי וראשית אוני, שלא ראה קרי מימיו", היינו, ש"זרעו" הי' באופן שנעשה מזה ענין של "חיים" – "זרעו בחיים" עד סוף כל הדורות, ולא באופן שהולך לאבדון רח"ל, שזהו ענין של היפך החיים, כמ"ש הרמב"ם180 ש"שכבת זרע היא כח הגוף וחייו ומאור העינים, וכל שתצא ביותר, הגוף כלה וכחו כלה וחייו אובדים כו'".
וענין זה קשור עם "האומר רחב רחב כו'" – כידוע מ"ש בספר יצירה181 ש"ברית המעור" היא כנגד "ברית הלשון", והזהירות בברית הלשון (שלא לומר "רחב רחב" וכיו"ב) מסייעת בזהירות ושלילת הענינים הבלתי-רצויים של "ברית המעור", אלא באופן שיהי' "זרעו בחיים".
וזהו גם סיום הסיפור בגמרא "כי הוו מיפטרי מהדדי, אמר לי', ליברכן מר, אמר לי' וכו' יהי רצון שיהיו צאצאי מעיך כמותך" – שבהמשך למימרות הנ"ל נאמרה גם הברכה בקשר לענין ד"זרעו", שיהיו כמותו כו'.
לג. ויה"ר שכל אחד יזכה לקיום ברכה זו – "אילן במה אברכך .. שיהיו פירותיך מתוקין .. שיהא צילך נאה .. שתהא אמת המים עוברת תחתיך", ועד לתכלית הברכות: "שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך", ודוגמתו בנמשל, "שיהיו צאצאי מעיך כמותך" – "זרעו בחיים", בנים ובנות עוסקים בתומ"צ, באופן דהולך ומוסיף ואור.
וכך מעמידים "צבאות השם", "עד שיכלו כל נשמות שבגוף"182, ואז יוצאים לקבל פני משיח צדקנו, "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו"183, כפי ש"יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים"184, באופן ש"בני ישראל יוצאים ביד רמה"185, ובקרוב ממש.
[כ"ק אדמו"ר שליט"א הזכיר אודות אמירת ברכה אחרונה].
הוסיפו תגובה