בס"ד. ר"ד בעת הסעודות דשמיני-עצרת ושמחת-תורה, ה'תשכ"ט.

רשימה פרטית בלתי מוגה

ליל שמיני עצרת

א. א' המסובים אמר שקידש על יי"ש. ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א: דבר נכון ("אַ גלייכע זאַך"), שהרי זה שמע"צ. והוסיף, שיש להבהיר שהוא כבר לאחרי גיל ארבעים, כדי שלא ילמדו ממנו אחרים שלא הגיעו עדיין לגיל ארבעים1.

ב. א' המסובים ביקש שכ"ק אדמו"ר שליט"א יספר דבר-מה מאדמו"ר מהוריי"צ, להיותו ה"אושפיזא" דשמע"צ2. ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א3 : כאן כ"ק מו"ח אדמו"ר הוא לא "אושפיז" אלא בעה"ב!

ג. במענה לשאלת א' המסובים, אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שבברכת המזון אין אומרים "הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד כו'", כשם שאין מברכים "לישב בסוכה", אף שיושבים בסוכה.

ד. דיברו אודות ניגון ההקפות של הרלוי"צ ז"ל, שיש אומרים שניגנו ניגון זה בעת ההקפות אצל אדמו"ר הזקן4. ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א: שמעתי ניגון זה מאאמו"ר ז"ל, אך לא שאלתיו מהו המקור של ניגון זה. אבל כשהייתי אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר ברוסטוב5 ופטרבורג, לא שמעתי שינגנו ניגון זה בהקפות.

[רצו לכבד א' המסובים בזימון, ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שע"פ שו"ע, כשמיסב כהן, צריך לכבדו6 ].

* * *

יום שמיני עצרת

ה. א' המסובים הזכיר אודות קריאת היום בארץ ישראל, ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שענין זה שייך לבני א"י (באמרו שנמצאים כאן גם בני א"י), ששם הרי זה כבר שמחת-תורה, משא"כ בחו"ל שרק "למחר קורין וזאת הברכה", כמבואר בגמרא במסכת מגילה7.

ו. א' המסובים רצה למזוג מכוסו לכוסו של חבירו, ולפנ"ז שפך מעט מכוסו. וחשב חבירו שעושה זאת מפני שבלאה"כ יקפיד שלא לשתות משירי כוסו, וסיפר מה שאירע פעם אצל אדמו"ר מהוריי"צ, שנתנו למישהו משירי כוסו של הרה"ח ר' דוב יודאָוויטש הי"ד, ואמר אדמו"ר8 : אצל כל יהודי יש פה טהור, ובפרט אצל בערל!

ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א: אכן יש ענין לשפוך מעט מים מהכוס ששתה ממנו קודם שנותן לחבירו, כדאיתא בגמרא במסכת תמיד9 : "כשאתה שותה מים שפוך מהם ואח"כ תן כו'"; ונוסף לזה יש ענין לשפוך מעט מהכוס קודם שמתחיל לשתות בעצמו, כדאיתא במסכת חולין10 : "משום דאיכא מים הרעים" (ששתה מהן שד11, או דשרי עלייהו רוח רעה12 ), וכמ"ש רבינו הזקן בהלכות שמירת גוף ונפש13 ("לפי שיש מים הרעים ששתו מהם השדים").

ולהעיר, שכ"ק מו"ח אדמו"ר נהג לשפוך מעט מים גם מהכוס שממנו נטל ידיו למים אחרונים, אף שלא שתה ממנו.

ז. כ"ק אדמו"ר שליט"א כיבד א' המסובים בברכת המזון (באמרו להכהן רי"כ: בודאי הנך נוהג כמו כ"ק מו"ח אדמו"ר שהי' מברך רק בסעודת הלילה, ואילו בסעודת היום הי' מכבד מישהו אחר14 ), באמרו, שלפנ"ז עליו לספר משהו. וסיפר מהתוועדות מוצאי יוהכ"פ תרפ"ח. ושאל כ"ק אדמו"ר שליט"א אודות חג הסוכות תרפ"ח, וענה, שלא זוכרים מימים אלו (וגם לא נערכה "חזרה"), כיון שכולם היו בהתרגשות מזה שאדמו"ר מהוריי"צ נוסע מרוסיא. וסיפר, שהחסיד ר' מאיר שמחה חן התאונן בפני אדמו"ר על נסיעתו, דאף שביאר15 שאין זה הפסק כו', מ"מ כו'. והפטיר כ"ק אדמו"ר שליט"א: מה היתה כוונתו – שכ"ק מו"ח אדמו"ר לא יסע?!...

ח. דובר אודות הנוסח בברכת הזימון: "ברשות מרנן ורבנן ורבותי", וא' המסובים סיפר אודות החסיד ר' יעקב מרדכי בעזפּאַלאָוו שבירך פעם בבית הרבנית רבקה (אשת אדמו"ר מהר"ש) בנוכחות כ"ק אדנ"ע, ואמר גם "ברשות אדמו"ר הרב בעל הבית"14. והעיר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שצריך עיון שבירך בנוכחות כ"ק אדנ"ע. ואולי בגלל שהי' זה בבית אמו הרבנית.

* * *

ליל שמחת תורה

ט. כ"ק אדמו"ר שליט"א אמר (בקשר לדברי א' המסובים אודות ענין של חסרון ביו"ט) שלא שייך לומר שחסר ביו"ט (או ביו"ט שני של גלויות) הענין של הנחת תפילין, למשל, דכיון שזהו ענין שנעשה ע"פ תורה (תקנת אנשי כנסת הגדולה), לא שייך לומר שחסר משהו.

י. כ"ק אדמו"ר שליט"א אמר לא' המסובים, שניגוני-דביקות שניגן הם טובים מאד, אבל בשמח"ת צריך לנגן ניגוני שמחה (וניגנו הניגונים "ושמחת" "ופרצת", וכ"ק אדמו"ר שליט"א עודד את השירה בידו הק')16.

* * *

יום שמחת תורה

יא. א' המסובים שאל אודות מנהגנו לערוך ביום שמח"ת ג' הקפות וחצי, ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שכבר מובא בספר המנהגים17 שכן הוא מנהג ביהכנ"ס רמ"א (ופנה לא' מזקני החסידים בטענה, מדוע לא השתדלו יותר לשאול ולברר אצל אדמו"ר מהוריי"צ אודות עניני מנהגים).

יב. א' המסובים הזכיר שיש פירוש במ"ש18 "אתה יודע רזי עולם", שרק הוא ית' בעצמו – "אתה", דקאי על העצמות – יודע כוונת התהוות העולם19.

והעיר כ"ק אדמו"ר שליט"א מהמבואר בנוגע למאמר רבינו הזקן20 בענין "נתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים"21, "אויף אַ תאוה איז קיין קשיא" – שאין הכוונה שזוהי רק תאוה ללא טעם, אלא כו'.

יג. א' המסובים הזכיר המבואר בחסידות22 בפירוש "זמן שמחתנו" לשון רבים, דקאי על ב' שמחות, "ישמח ישראל בעושיו"23, ו"ישמח ה' במעשיו"24.

ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א: דובר כמ"פ25 שכאשר יש שני ענינים שנאמרו יחד, הרי זה מורה שיש להם שייכות זל"ז, ובנדו"ד: כיון שבלשון שתיקנו אנשי כנסת הגדולה נזכרו ב' השמחות ביחד, הרי הם שייכים זל"ז, והיינו, שגם שמחת בנ"י יכולה להיות בשמחת ה', כי, כאשר יהודי מתבטל ממציאותו, שאינו מציאות בפני עצמו, אלא כל מציאותו היא מציאות האדון, אזי גם (התענוג ו)השמחה שלו היא (תענוג ו)שמחת האדון.

יד. א' המסובים שאל בענין המבואר באגה"ק26 אודות האור חדש שנמשך בר"ה, אם הכוונה היא בנוגע לעניני התומ"צ. ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:

כיון שהאור חדש דר"ה נמשך מיד, הרי מובן שאין צריכים לחכות על העבודה בתומ"צ.

ואדרבה: משמעות הלשון באגה"ק – בביאור מ"ש27 גבי אה"ק "תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה" – שקאי על ההמשכה למטה בארץ, בענינים גשמיים.

וכיון שגם המצוות הם בענינים גשמיים, הרי מובן, שהאור חדש שנמשך בענינים הגשמיים פועל שגם המצוות יהיו באופן נעלה יותר.