בלילה ההוא, פורים, ה'תשכ"ח

בס"ד. פורים, ה'תשכ"ח

(הנחה בלתי מוגה)

בלילה ההוא נדדה שנת המלך1, ואיתא במנהגי מהרי"ל2 (והובא באחרונים3 ) שמבלילה ההוא צריך להגבי' את הקול, לפי שהוא התחלת תוקפו של נס4. וידועה הקושיא בזה5, דלכאורה תוקפו של הנס התחיל ע"י בקשותי' של אסתר כו', שלאח"ז נתבטלה הגזירה, ומה נוגע הענין דבלילה ההוא נדדה שנת המלך לכללות הנס, ועד כדי כך שזהו תוקפו של נס. והתירוץ בזה, ע"פ מ"ש במדרש6 בפירוש נדדה שנת המלך, זה מלכו של עולם וכו', שאז נעשה בגלוי הענין דלא ינום ולא יישן שומר ישראל7. והענין בזה, דכשם שהענין דנדדה שנת המלך ע"פ פשוטו של מקרא הי' שינוי וחידוש דבר, הרי מובן שכן הוא להפירוש בפנימיות הענינים שקאי על מלך מלכי המלכים הקב"ה, שנדדה שנת מלכו של עולם הוא שינוי וחידוש גדול. ולכאורה אינו מובן מהו החידוש בזה, הרי לא ינום ולא יישן שומר ישראל. והביאור בזה, ע"פ תורת רבינו הזקן8 במאמר המשנה9 דע מה למעלה ממך, שאיש ישראל צריך לידע שכל הענינים שלמעלה (מה למעלה) הם ממך, שתלויים בעבודת האדם למטה. ועד כדי כך, שאפילו ענין שבא באתערותא דלעילא שאין אתערותא דלתתא מגעת שם, הנה גם ענין זה לא שריא אלא באתר שלים10. ויתירה מזה, שאע"פ שלא שייך לומר בזה עשיית כלי (להיותו ענין של אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת לגמרי), מ"מ, צריך להיות ענין של הכשרה ומעין זה למטה (וע"ד המשכת בחי' מאד שלמעלה, כאשר עבודת האדם למטה היא באופן דבכל מאדך11 ). ומזה מובן, שכאשר צריכים לפעול הענין דלא ינום ולא יישן שומר ישראל, צריך להיות המעמד ומצב דישראל בעבודתם למטה ג"כ באופן כזה. וכאשר המעמד ומצב של ישראל אינו באופן כזה, ואעפ"כ ההנהגה למעלה היא באופן שנדדה שנת מלכו של עולם, הרי זה ענין של חידוש. ויתירה מזה, שאפילו כאשר יש אצל ישראל איזה התעוררות לזה, אלא שההתעוררות היא שלא בערך, אפילו לא מעין דוגמא לזה (כמו בכל מאדך, מאד שלך, לעורר בחי' מאד שלמעלה), אזי ההנהגה שלמעלה באופן שנדדה שנת המלך, להיות לא ינום ולא יישן שומר ישראל בגילוי, היא ענין של נס, ועד לתוקפו של נס.

ב) והנה בנוגע לכללות המעמד ומצב דישראל למטה באופן הפכי ח"ו נאמר בכתוב12 אני ישנה, כפירוש הזהר13 אני ישנה בגלותא. והענין בזה, דהנה, כללות ענין הגלות הוא מעמד ומצב שאותותינו לא ראינו גו' ולא אתנו יודע עד מה14, והיינו, שאין זה כמו בשעה שהאדם הוא ער, שאז רואה מה שנעשה מסביבו, ויודע ומבין מה זאת, אבל כאשר לא ראינו, וגם כאשר רואים אזי אין אתנו יודע עד מה, הנה מעמד ומצב זה נקרא בשם שינה. והנה15, ענין השינה ניכר לכל לראש בעינים, שבהם ניכר בגלוי השינוי דסגירת העינים. וזהו שמצינו שבבחי' לא ינום ולא יישן שומר ישראל, לית גבינין על עינא16. וענינו בעבודה, דהנה כתיב שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה17, כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננתה18, והיינו, שזוהי תמיהת הנביא על איש הישראלי שהי' צריך להיות במעמד ומצב שכאשר רק ישא את עיניו (ווי נאָר ער וועט אַ קוק טאָן) אזי יבוא מיד להכרה והקריאה דשמע ישראל הוי' אלקינו הוי' אחד19, כדאיתא בספרים20 ששמע ר"ת שאו מרום עיניכם, והיינו, שכאשר נושא עיניו למעלה אזי בא מיד להכרה דשמע ישראל הוי' אלקינו הוי' אחד. וכללות הענין בזה, שכאשר מתבונן בעינא דשכלא אזי רואה ומכיר גדלות הא-ל ושפלות האדם21, ועי"ז נעשה במעמד ומצב הראוי בנוגע לקיום רצונו של הקב"ה. אמנם, כאשר נפש האלקית היא בגלות בנפש הבהמית, שאז נעשה נתינת מקום ועד למציאות של חטאים, שעי"ז נעשה ענין הגלות כפשוטו, דמפני חטאינו גלינו מארצנו22, הרי זה מעמד ומצב שהעינים סגורות ואינו רואה, וכמ"ש23 ועיניו השע. ועד"ז גם בנוגע לשאר האברים, השמן לב העם הזה ואזניו הכבד23. דהנה, כלה שעיני' יפות אין כל גופה צריך בדיקה24, אבל כאשר חסר בענין העינים, כמו בזמן השינה שהעינים סגורות, והיינו, שחסרה העבודה באופן של ראי', אזי נעשה נתינת מקום שתהי' חלישות גם בעבודה באופן של שמיעה (שעז"נ25 ועתה ישראל שמע גו'), ועד שבעת השינה יכול להיות מעמד ומצב של דמיונות עד שיכול לחבר שני הפכים, והיינו, שאע"פ שבנים אתם להוי' אלקיכם26, ועד שבני בכורי ישראל27, הנה ביחד עם זה עוסקים בענינים גשמיים וגם בענינים חומריים, ואין זה באופן שעושים זאת בלא לב ולב28. וזהו כללות הענין דאני ישנה בגלותא, דקאי על הגלות של נפש האלקית בהגוף ונפש הבהמית, ועד להגלות כפשוטו.

ג) אך עז"נ אני ישנה ולבי ער. ובהקדם משנת"ל (ס"א) בענין דע מה למעלה ממך, שזהו לפי שכל הענינים של בנ"י משתלשלים מלמעלה, וכמו אב ובן שכל עניני האב נמשכים אצל הבן, כמבואר בתניא29 בארוכה שכמו שהבן נמשך ממוח האב, כך כביכול נשמת כל איש ישראל נמשכה ממחשבתו וחכמתו ית', ומצד זה ישנם אצל איש ישראל למטה כל פרטי הענינים דעינים ואזנים, וכל רמ"ח אברים ושס"ה גידים, וכן גם ענין הלב. ועז"נ אני ישנה ולבי ער, שאע"פ שאני ישנה בגלותא, מ"מ, לבי ער, להקב"ה ולתורתו ולמצוותיו (כפירוש המדרש30 ). וכיון שלבי ער, לכן ישנו הענין דקול דודי דופק פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי (כהמשך הכתוב12), שזהו הקול מלמעלה שדופק וצועק ואומר פתחי לי, והיינו, דכיון שלבי ער, צריך לפעול שיומשך מהלב בכללות הגוף ועד שיומשך בהגוף לכל פרטיו, שאז יתעורר משנתו, עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם31. והענין בזה, דהנה, קול דודי מורה על ההתעוררות שבאה מלמעלה, וע"ד מ"ש32 לא למעננו אלא למענך כו', וכיון שהוא דודי, לכן בא הקול ואומר פתחי לי, והיינו, דכיון שנמצאים במעמד ומצב דאני ישנה בגלותא, אזי תובעים מלמעלה עבודה שהיא לפי ערכו, שזהו"ע פתחי, כדאיתא במדרש33 פתחו לי כחודה של מחט, שהו"ע נקודת המס"נ, שאין לה תפיסת מקום, כי אם באופן של ביטול גמור כמו נקודה, ועי"ז נעשה לי, דהיינו להקב"ה ולתורתו ולמצוותיו, כדאיתא במדרש34 כל מקום שנאמר לי אינו זז לעולם, שהוא באופן של קביעות ונצחיות שאין לו הפסק35. וענין זה נמשך בעבודה בפרטי המדריגות דאחותי רעיתי יונתי תמתי, שהם באופן של הליכה מן הקל אל הכבד, והיינו, שתחילת העבודה היא באופן דאחותי, ואח"כ רעיתי, ואח"כ יונתי ואח"כ תמתי, כדאיתא בספרים36 שהר"ת שלהם הוא ירא"ת, שזהו מ"ש37 אשה יראת ה' היא תתהלל, דאשה קאי על כנס"י שהיא כמו אשה לאיש זה הקב"ה, וכדי שהיא תתהלל, מלשון בהלו נרו38, שהו"ע הגילוי, הרי זה ע"י ד' הדרגות דירא"ת (יונתי רעיתי אחותי תמתי), שסדרם מן הקל אל הכבד הוא באופן דאחותי רעיתי יונתי תמתי, כמבואר ענינם בלקו"ת שה"ש39, ומסיים שם בהגהה40, שאפ"ל ג"כ שארבעה בחי' אלו אחותי רעיתי יונתי תמתי הם נגד בחי' שם הוי' שיש בהנשמה. וכמבואר בהמאמר של אדמו"ר מהר"ש משנת תרכ"ח41, שבחי' אחותי היינו עליית המלכות כנגד נה"י, בחי' רעיתי היינו עליית המלכות כנגד חג"ת, בחי' יונתי היינו עליית המלכות כנגד חב"ד, ואח"כ באה המלכות לבחי' תמתי שנעשים שוין בקומתן וכתר א' לשניהם.

ד) וביאור הענין בעבודה, הן בעבודה בנפש בענין האהבה, דלית פולחנא כפולחנא דרחימותא42, והן בעבודה בפועל בלימוד התורה וקיום המצוות, שבשניהם יש ד' הדרגות דאחותי רעיתי יונתי תמתי.

והענין בזה בעבודת האהבה, דהנה, האהבה שנקראת אחותי היא בדוגמת אהבת אח ואחות שהיא אהבה טבעית, והו"ע האהבה המסותרת שהיא ירושה לנו מאבותינו43. אמנם, כיון שזהו ענין של ירושה, הרי גם כאשר ישנו בזה הענין דפתחי לי44, אין זה עדיין אמיתית ענין העבודה, מלשון עיבוד45 (איבערמאַכן). ולאח"ז באה האהבה דרעיתי, בדוגמת אהבת אשה, שהיא אהבה מחודשת ע"י התבוננות, דהיינו עי"ז שמתבונן בגדלות הא-ל, ככל פרטי ההתבוננות שבזה. וזהו ענין רעיתי פרנסתי46, כמ"ש47 אכלתי יערי עם דבשי, דקאי על ברכות ק"ש וק"ש (שבה נאמר ואהבת גו'11), כמבואר בלקו"ת48. ולמעלה מזה היא האהבה שנקראת בשם יונתי, כמו זוג יונים שמסתכלים תמיד זה בזה כו', שאהבה זו היא מתוך תענוג עצום, עד שנתפס בזה לגמרי (עס פאַרנעמט אים אינגאַנצן). והיינו, שהאהבה דרעיתי, אף שבאה ע"י התבוננות, הרי עיקרה הוא מצד המדות שבלב, בחי' חג"ת שבנפש (משא"כ האהבה דאחותי שהיא בבחי' נה"י), והאהבה דיונתי היא מצד בחי' חב"ד שבנפש, ועיקרה מבחי' בינה, שלכן יש בזה תענוג עצום כו'. ועד שבאים לבחי' תמתי, כמבואר בארוכה בלקו"ת49 שתמתי הוא בחי' ומדרגה היותר גבוה ועליונה מכולם, כי כולם הם בנפש האדם עצמו לצורך תיקון נפשו ממש, אבל תמתי היינו להשלים כל החסרונות של זולתו ג"כ, כל אלו שהם משורש אחד או מענף אחד, ועי"ז נקרא תמתי, שמשלים כל הפגמים והחסרונות כו', והיינו ע"י המשכת אור חדש מלמעלה מעלה כו'.

וכמו"כ ישנם ד' מדריגות אלו בכללות העבודה. דהנה, אחותי הוא מלשון איחוי אלכסנדרית50, שהו"ע חיבור שני ענינים שלכאורה הם נפרדים זמ"ז, וקאי בכללות על מעשה המצוות, שהרי המצוות הם מדברים גשמיים ואפילו חומריים שבעוה"ז התחתון, ואעפ"כ עושים מהם ענין של קדושה ומצוה, שזהו חיבור שני ענינים הפכיים. וכמבואר בהמאמר51, שעי"ז נעשה החיבור דדעת עליון ודעת תחתון, דהנה, דעת תחתון היינו שהנברא למטה הוא יש, ודעת עליון היינו שהיש הוא יש האמיתי שלמעלה, אמנם, ע"י ענין המצוה מתחברים שניהם, והיינו, שרצונו של יש האמיתי יכול להתקיים כביכול דוקא כאשר ישנו יש הנברא, ויש הנברא נעשה מציאות אמיתית עי"ז שנרגש בו שנמצא מאמיתת המצאו (שכל הנמצאים כו' לא נמצאו אלא מאמתת המצאו52 ). וענין זה הוא בבחי' נה"י (ובלשון המאמר51: עליית המלכות כנגד נה"י), כי, עיקר וכללות ענין המצוות הוא כנוסח ברכת המצוות: אשר קדשנו במצוותיו וצוונו [שזהו נוסח כללי לכל המצוות כולן, נוסף לכך שכל מצוה יש לה סגולה וכוונה פרטית (ועל זה אמרו חז"ל53 מצוות אין צריכות כוונה)], היינו, שהמצוות הם רצונו ית', והאדם הוא כעבד המקיים רצון אדונו מצד קבלת עול, ולכן שייך קיום המצוות אפילו אצל פושעי ישראל, כמארז"ל54 אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון, והיינו, לפי שקיום המצוות צריך להיות מצד קבלת עול. ואח"כ באים לבחי' רעיתי, רעיתי פרנסתי, דקאי על כללות ענין התורה, שעז"נ55 לכו לחמו בלחמי, דהיינו שהתורה היא לחמו של הקב"ה, שעל ידה מפרנסים ישראל לאביהם שבשמים56, להיות אורייתא וקוב"ה כולא חד57. ולכן גם בעבודת האדם למטה הנה מעלת התורה על המצוות היא שהתורה נקראת לחם ומזון הנפש שנעשה דם ובשר כבשרו, כמבואר בתניא58 (וכנ"ל בפירוש מה למעלה ממך, שכל הענינים שלמעלה כביכול יש דוגמתם באדם למטה). וענין זה הוא בבחי' חג"ת שבלב, כי לימוד התורה צריך להיות בדיבור, כמארז"ל59 למוציאיהם בפה, והרי קול הדיבור הוא קול פשוט שנמשך מהבל הלב ומורכב מאש מים רוח60, שהו"ע חג"ת שבלב. ולמעלה מזה הו"ע יונתי, ששייך לבחי' י"ה, הנסתרות להוי' אלקינו61, והו"ע ההתבוננות, שזהו ענינה של אות ה' ראשונה מד' אותיות שם הוי' שבנפש האדם, שעי"ז יבוא להיות נכספה וגם כלתה נפשו בחשיקה וחפיצה לדבקה בו ית', ועד להעונג במוח חכמה ושכל המתענג בהשכלת ה' וידיעתו (כמבואר בתניא62 ), שעבודה זו היא בתענוג גדול ונפלא. ולאח"ז בא למדריגת תמתי, מלשון שלימות, שהיא משלמת אותו ית' כביכול.

ה) אמנם כיון שאני ישנה (ורק לבי ער), אינו מובן, איך יכול הקול דודי דופק לפעול פעולתו. אך הענין הוא, שעז"נ בהמשך הכתוב שראשי נמלא טל, כמבואר בהדרושים63 שטל לא מיעצר64, כיון שאינו תלוי במעשה התחתונים, וענינו למעלה הוא האהבה העצמית דהקב"ה לבנ"י. ומצד ענין הטל שלמעלה נעשה קול דודי דופק, ודפיקה זו פועלת שיהי' פתחי ובאופן דלי, ועד שנמשך אח"כ בעבודה פרטית בכל ד' המדריגות דאחותי רעיתי יונתי תמתי.

ו) וזהו בלילה ההוא נדדה שנת המלך, היינו, שאע"פ שמעמדם ומצבם של ישראל הי' באופן דאני ישנה בגלותא, ועד שנתחייבו שונאיהם של ישראל שבאותו הדור כו'65, עד שהי' נתינת מקום לגזירת המן, מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים66, ומחשבה זו היתה יכולה לפעול רח"ל ביהודים, ועד שהיתה כבר גזירה שנחתמה67, מ"מ, הי' תקפו של נס שנדדה שנת מלכו של עולם, ונעשה בגלוי מעמד ומצב דלא ינום ולא יישן שומר ישראל, ונמשך אח"כ בנסים המלובשים בטבע, שבאופן כזה הי' כללות הנס דפורים, שהי' עי"ז שאחות יש לנו בבית המלכות68, ומטעם זה לא מצינו בכל המגילה שמות קדושים בגלוי, כי אם בראשי תיבות וסופי תיבות, כמבואר בפע"ח69 ובכ"מ בספרי קבלה70. ובפרטיות יותר, שנס זה (שנדדה שנת מלכו של עולם) פעל את הענין דפתחי לי, פתחו לי כחודה של מחט, שהו"ע נקודת המס"נ, כמבואר בתו"א71 שמסרו עצמן למות כל השנה כולה, והיינו, שאע"פ שבמשך השנה ישנם כל שינויי הזמנים דקור וחום וקיץ וחורף גו'72, הנה כל אלו השינויים לא נגעו בנקודת המס"נ, אף שהיתה כחודה של מחט בלבד, ועי"ז נתבטלה הגזירה. וזהו גם מ"ש במדרש73 שביטול הגזירה הי' ע"י קול גדיא, כפי שמבאר רבינו הזקן בתו"א74, שבאותה העת היתה הצעקה בלי דעת והתבוננות, כמו צעקת הגדי והבהמה, שהו"ע שלמעלה מהשכל לגמרי. ועי"ז הי' ביטול הגזירה, ועד לאופן של אתהפכא, היינו, שתמורת תוקפו של המן נעשה תוקפו של מרדכי4 (ותקפה של אסתר), וניתן לו בית המן75, וליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר76. וענין זה נעשה הכנה – באופן דמסמך גאולה לגאולה77, מגאולת פורים לגאולת פסח78, עלי' נאמר79 כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, בביאת משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו בקרוב ממש.