ושמתי כדכד שמשותיך, ש"פ ראה, מבה"ח אלול, ה'תש"ל

בס"ד. ש"פ ראה, מבה"ח אלול, ה'תש"ל

(הנחה בלתי מוגה)

ושמתי כדכד שמשותיך וגו'1, ומבואר בזה בלקו"ת פרשתנו2, דהנה כתיב3 כי שמש ומגן הוי' אלקים, ששם הוי' נק' שמש. וכתיב4 וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפי', הרי גם בחי' צדקה נק' שמש. וזהו ענין שמשותיך, ב' בחי' שמש. וממשיך לבאר5 ענין ב' בחי' שמש, הא' מלמעלה למטה, והב' מלמטה למעלה. והענין בזה, דבחי' שמש צדקה הו"ע השמש שמלמטה למעלה, כי צדקה קאי על כללות כל המצוות6, שענינם הוא העלאה מלמטה למעלה, העלאת הניצוצין, שזהו שהמצוות ניתנו בדברים גשמיים דוקא, ציצית בצמר גשמי תפילין בקלף גשמי וכו', כי ענינם הוא להעלות את הניצוצין שבדברים הגשמיים מלמטה למעלה. וע"י האתעדל"ת מלמטה באה האתעדל"ע, השמש שמלמעלה למטה, בחי' שמש הוי' (לשון מהווה7, שהוא המהווה את כל הענינים), דהיינו הארת שם הוי' שלמעלה גם משם אלקים. וענינם בספירות8, שמש צדקה קאי על המלכות, ושמש הוי' קאי על ז"א. ועז"נ ושמתי כדכד שמשותיך, להוי כדין וכדין (והיינו כדכד)9, והיינו, שצ"ל יחוד ב' העבודות דמלמטה למעלה ומלמעלה למטה (עד שנעשים תיבה אחת, כדכד שמשותיך), ובספירות הו"ע יחוד ז"א ומלכות. ולאחרי השלימות דכדכד שמשותיך באים לדרגא נעלית יותר, כהמשך הכתוב ושעריך לאבני אקדח, ומבואר בלקו"ת10 דשעריך אלו נו"ן שערי בינה11. וממשיך בכתוב1 וכל גבולך לאבני חפץ, ומבואר בלקו"ת12 שהם ל"ב נתיבות חכמה13 (דענין הנתיבות שייך לענין הגבולים), שעל ידם באים לאבני חפץ, דחפץ הו"ע האהבה והחשק כו', ששרשו בתענוג שבנפש שלמעלה גם מהרצון, ולזה מגיעים ע"י החכמה, כמאמר14 פנימיות אבא15 פנימיות עתיק, היינו שהוא למעלה גם מחיצוניות עתיק. ונמצא, שכתוב זה מדבר בשבחן של ישראל, שלעת"ל יהיו בהם מעלות אלה, ובכללות הן ג' מעלות, ושמתי כדכד גו' ושעריך גו' וכל גבולך גו'.

ב) ויש לקשר זה עם פסוק בפרשת השבוע (פ' ראה) שמדבר בשבחן של ישראל, וגם בו נתפרשו ג' מעלות, שזהו מ"ש16 כי עם קדוש אתה להוי' אלקיך ובך בחר הוי' גו', ופרש"י כי עם קדוש אתה, קדושת עצמך מאבותיך, ועוד, ובך בחר הוי', די"ל שיש כאן ג' מעלות, הא', קדושת עצמך, שישראל הם גוי קדוש מצד עצמם, הב', מאבותיך, שזוהי הקדושה שבאה מצד קדושת האבות, והג', שבך בחר הוי', שענין הבחירה בישראל הוא למעלה מגדרי טעמים והסברות כו', וכידוע שענין הבחירה מושרש בעצמותו ית' שלא קדמה לו עילה וסיבה ח"ו והוא למעלה מכל ציור ומעלה כו', ולכן אין לזה שייכות כלל עם מ"ש לפנ"ז כי עם קדוש אתה גו'. וי"ל שזהו מ"ש רש"י ועוד ובך בחר הוי'17, דיש מפרשים שמ"ש ובך בחר הוי' שייך לענין הקדושה דישראל, ועל זה מפרש רש"י שאינו כן, אלא הו"ע חדש לגמרי, שזהו מצד גודל מעלת ענין הבחירה, כנ"ל. וכן מובן גם מדברי המדרש18 שמביא הצ"צ באוה"ת19, ישראל נרדפין מפני העכו"ם ובחר הקב"ה בישראל שנאמר16 ובך בחר הוי' גו' (ומביא גם מדברי המדרש20 ע"פ21 והאלקים יבקש את נרדף), ומזה מוכח, שענין ובך בחר הוי' אינו שייך למ"ש לפנ"ז כי עם קדוש אתה, אלא הו"ע בפני עצמו.

ובפרטיות יותר יש לומר, שג' ענינים אלו קשורים עם ג' הענינים שבפסוק ושמתי כדכד. קדושת עצמך הו"ע העבודה דכדכד, יחוד ז"א ומלכות, כי ישראל הם בחי' מלכות (כידוע שכנס"י היא ספירת המלכות), וקדושת ישראל הו"ע המשכת ז"א (קודשא בריך הוא) במלכות. וענין הקדושה מאבותיך קאי על המוחין חו"ב, נו"ן שערי בינה (שעריך גו') ול"ב נתיבות חכמה (אבני חפץ). וענין הבחירה (ובך בחר ה') ששרשו בבחי' חפץ ותענוג העליון שלמעלה שלא בערך מכל הענינים, נרמז במ"ש וכל גבולך לאבני חפץ, גבולך דייקא, הגבול העצמי המבדיל בין ישראל לעמים, שדוקא בהם בחר הקב"ה מכל העמים. ומצד בחירת הקב"ה בישראל יש בהם כל המעלות דכדכד שמשותיך וגו' עד לאבני חפץ, בחי' פנימיות הרצון והתענוג, שלכן יש גם אצלם ענין הבחירה בהקב"ה שבאה מעצם הנפש, וכתורת הבעש"ט22 בענין תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו23, כמשל העם ההולכים לארמון המלך, וכולם מחפשים את האוצרות והדברים היקרים, משא"כ ישראל בוחרים בהקב"ה עצמו, ולפני הוי' ישפוך שיחו, עד שנעשים עצם אחד עם המלך עצמו (שזהו"ע התפלה מלשון24 התופל כלי חרס).

ג) ויש להוסיף, שתכלית השלימות היא להמשיך העילוי דבחירה ששרשו בעצומ"ה ית', שיומשך גם בעבודה בכחות הגלויים, עד לענין המלכות. והענין הוא, דהנה בהמשך הענין מביא הצ"צ19 מ"ש במדרש25 א"ר לוי אתה מוצא הרבה דברים ברא הקב"ה ובירר לו א' מהן, ברא ז' ימים ובחר הקב"ה בשבת, שנאמר26 ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו, ברא ארצות ובירר לו א' מהן ארץ ישראל, שנאמר27 תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה, ברא אומות ובירר לו אחת מהן, ישראל שנאמר ובך בחר הוי' גו'. וכיון ששבת וארץ ישראל הם זמן ומקום הנבחרים, לכן ניתנו לישראל שהם העם הנבחר. וע"פ הידוע ששבת ענינה ספירת המלכות28, וכן ארץ ישראל שהיא הארץ העליונה היא ספירת המלכות29, הרי מובן, שתכלית הכוונה היא להמשיך ענין הבחירה עד למטה בספירת המלכות.

וביאור הענין, דהנה על הפסוק27 תמיד עיני ה' אלקיך בה, מביא הצ"צ באוה"ת30 משארז"ל במס' ברכות31 שלשה צריכים (לבקש) רחמים (שיבואו, לפי שהם בידו של הקב"ה, ואין להם רשות לבוא אלא ברשות), מלך טוב שנה טובה וחלום טוב, מלך טוב דכתיב32 פלגי מים לב מלך ביד הוי', שנה טובה דכתיב תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה, חלום טוב דכתיב33 ותחלימני והחייני. ומביא מ"ש בחדא"ג מהרש"א, דלכאורה קשה דודאי הכל בידו ית', וצריכים לבקש רחמים עליהם, ובכמה דוכתין אמרינן דבעי לאפושי רחמי. ואפשר דג' צריכים רחמים דקאמר ר"ל מתחלת השנה, והיינו דקחשיב שנה טובה, וקאמר נמי מלך טוב, לפי שיום זה מיוחד להודות להקב"ה מלך מלכי המלכים שע"כ אנו אומרים בו המלך הקדוש כו', וחלום טוב דההוא חלום דר"ה הוא היותר אמיתי כו'.

וביאור הענין ע"ד החסידות י"ל, דהנה ידוע34 שבראש השנה הוא זמן בנין המלכות, ולכן שייכים שלשה דברים אלו לראש השנה. מלך טוב, הו"ע ספירת המלכות35, וכן שנה טובה הו"ע המלכות, כמבואר בכ"מ36 ששנה הוא מלכות. וכן חלום טוב שייך לספירת המלכות, כמובן מביאור הצ"צ שם30, שחלום טוב י"ל זהו הגלות כמ"ש37 שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים גו' (וכמבואר במ"א38 שגלות הוא כמו חלום), וענין הגלות שייך לספירת המלכות דוקא שרגלי' יורדות מות39. ועפ"ז י"ל בביאור הענין דשלשה צריכים רחמים, שבשביל שיהי' בנין המלכות כדבעי (בג' הדרגות שבה, מלך שנה וחלום), צ"ל המשכת רחמים עליונים, ששרשם בעצומ"ה ית', שורש הבחירה.

ד) וזהו גם ענין עבודת חודש אלול שהיא הקדמה לר"ה (וחודש תשרי), כידוע שבחודש אלול מתגלים י"ג מדות הרחמים40 (שזהו בחי' שמש הא' מלמעלה למטה, שמש הוי', שמאיר בחודש אלול5), רחמים דייקא, ולכן גם העבודה מלמטה למעלה צ"ל באופן של רחמים, כמובא באוה"ת41 שלפי ששנה טובה צריכה רחמים ע"כ נהגו לומר סליחות לפני ר"ה (בחודש אלול) לעורר רחמים שתהי' השנה טובה, וכן מבואר בדברי רז"ל שצריך להרבות בצדקה מר"ח אלול40 (שזהו בחי' שמש הב' שמלמטה למעלה, שמש צדקה), שזהו"ע הרחמים, כנ"ל שבשביל בנין המלכות צ"ל המשכת רחמים העליונים. ויש לבאר השייכות של ענין הרחמים (והצדקה) לבנין המלכות, שזהו לפי שמלכות לית לה מגרמה כלום42, ואעפ"כ פועלים שיומשך בה אור עליון להיות בנין המלכות, ולכן נעשה זה ע"י מעשה הצדקה, שענין הצדקה לאמיתתו הוא כשהנותן אינו מבין מדוע מגיע למקבל שאין בו שום מעלה כלל (לית לי' מגרמי' כלום), ואעפ"כ מרחם עליו ונותן לו בלב שלם (וע"ד ענין הבחירה, שאינו כלל מחמת איזו מעלה שיש בהדבר הנבחר43 ). וזהו שמש צדקה, שההמשכה בבחי' המלכות היא בבחי' צדקה (וזהו גם מ"ש ומרפא בכנפי', דכיון שמלכות רגלי' יורדות כו', לכן צ"ל בה בחי' מרפא). ועי"ז פועלים שיהי' בנין המלכות כדבעי, ובאופן שיומשך גם בבחי' שנה שבמלכות, היינו בגדרי הזמן, ולמטה יותר, בבחי' חלום, דקאי על הגלות, ועד שיהי' ביטול הגלות (ואדרבה, והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותייך44 ), כשיקום מלך מבית דוד כו' וילחום מלחמת ה' וינצח ויבנה ביהמ"ק במקומו ויקבץ נדחי ישראל45, בגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש.