ונתתי שלום בארץ, ש"פ בחוקותי, מבה"ח סיון, ה'תש"ל

בס"ד. ש"פ בחוקותי, מבה"ח סיון, ה'תש"ל

(הנחה בלתי מוגה)

ונתתי שלום בארץ1, ואיתא בתו"כ ובפרש"י (ובאוה"ת להצ"צ2 הובא מהילקוט3 ) עה"פ, שהשלום שקול כנגד הכל, שנאמר4 עושה שלום ובורא את הכל. ובזהר5 איתא, ונתתי שלום בארץ, דאתי קודב"ה לאתחברא בכנס"י, כי, שלום קאי על הקב"ה, ששמו שלום6, וארץ קאי על כנס"י, כמ"ש7 כי תהיו אתם ארץ חפץ, ופירוש ונתתי שלום בארץ הוא החיבור דקוב"ה (שלום) עם כנס"י (ארץ). וזהו גם מה ששלום שקול כנגד הכל, כי, כל הו"ע ספירת היסוד8, וכמ"ש9 כי כל בשמים ובארץ, שמייחד שמים וארץ, ז"א ומלכות, שזהו"ע יחוד קוב"ה וכנס"י. והפירוש הפשוט דשקול כנגד הכל הוא כנגד כל סדר ההשתלשלות, וכדמוכח מהראי' שהובאה במדרשי חז"ל הנ"ל ממ"ש עושה שלום ובורא את הכל. והמכוון בזה הוא, שע"י ונתתי שלום בארץ למעלה, שהו"ע יחוד יסוד ומלכות, יומשך ענין השלום ויחדור (דורכנעמען) בכל סדר השתלשלות העולמות, שלום בפמלי' של מעלה ובפמלי' של מטה10, כולל גם שלום בין נפש האלקית ונפש הבהמית11, ועד לשלום כפשוטו בעוה"ז הגשמי שהוא התחתון במדרגה כו', וגם בבע"ח, וכפי שממשיך בכתוב1 והשבתי חי' רעה מן הארץ.

ב) ויש לקשר ענין זה עם ל"ג בעומר, יום ההילולא דרשב"י (שחל בשנה זו בפ' בחוקותי). דהנה, ענין השלום נעשה ע"י התורה, וכמ"ש הרמב"ם12 שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם, שזהו מה שהעולם נעשה דירה לו ית' בתחתונים13 (ועד לאמיתית ענין הדירה שהוא באופן שעצמותו של הדר נמצא בהדירה14 ), כפי שיהי' בגילוי לעת"ל, שאז יהי' גם ענין השלום (ונתתי שלום בארץ) כפשוטו, כדאיתא בתו"כ: וכן הוא אומר15 וגר זאב עם כבש וגו', והרי ענין זה הוא ע"י ריבוי הדעת (ענין התורה) שיהי' לעת"ל, כהמשך הכתובים: כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים16. וכמובא המשל על זה17, מההפרש בין תינוק, שמתכעס ומתקצף מכל דבר, שזהו מפני שאין לו דעת, לגדול, שיש לו דעת יותר, שלכן אינו מתכעס ומתקצף כ"כ, ויכול לסבול גם מה שהוא נגד רצונו, ואדרבה, יכול גם למצוא על זה הצדקה ומקום בשכל. וכמו"כ לעת"ל, שמצד ריבוי הדעת בארץ, גם בדצ"ח, יקויים היעוד וגר זאב עם כבש וגו'. וזהו גם ענינו של רשב"י, שתורתו אומנתו18, היינו, שכל מציאותו הו"ע התורה [וזהו הטעם שמי שתורתו אומנתו אינו מפסיק לתפלה (ולא כמו מי שאין תורתו אומנתו, שמפסיק לתפלה, במכ"ש מזה שמפסיק לאומנתו18), דכיון שהתורה היא כל מציאותו, הרי אי אפשר שיבטל את עצמו]. ולא עוד אלא שע"י לימוד התורה פעל רשב"י גם ההמשכה בגשמיות העולם, כמו ונתתי גשמיכם בעתם19, כדאיתא בזהר20 זימנא חדא הוי צריכא עלמא למיטרא כו', וע"י שדרש רשב"י בפסוק21 הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, ירדו גשמים, שזהו ענין שלא מצינו דוגמתו בשאר התנאים (כולל גם ר"ע, רבו של רשב"י), שהוצרכו לתפלות ותעניות דוקא (כדאיתא במסכת תענית22 ), משא"כ רשב"י פעל ירידת גשמים ע"י אמירת תורה, שזהו23 בדרך מלמעלה למטה (ולא מלמטה למעלה, כמו ע"י תפלות ותעניות), והיינו לפי שענינו של רשב"י הו"ע התורה, שהיא מלמעלה למטה, כמ"ש24 הלא כה דברי כאש, ובפרט שלימוד התורה שלו הי' באופן דתען לשוני אמרתך25, כעונה אחר הקורא26, ולכן, ע"י אמירת תורה, שענינה המשכה מלמעלמ"ט, פעל והמשיך למטה ירידת גשמים.

ג) ויש להוסיף בזה, דהנה, הפעולה דירידת גשמים היתה צריכה להיות ע"י אמירת התורה בפסוק ששייך לענין הגשמים27, שזהו הפסוק דשבת אחים גם יחד, שענינו הוא יחוד משפיע ומקבל, ועי"ז פעל שתומשך ההשפעה מלמעלה וירדו גשמים למטה בארץ, והרוה את הארץ והולידה והצמיחה28, ע"י כח הא"ס הנמצא ביסוד העפר. ובפרטיות יותר29, הנה מ"ש שבת אחים, קאי על ז"א ומלכות כפי שנעשים בבחי' אחים, היינו30, שהמלכות משתווה לז"א שמקבלת מבחי' המוחין עצמן שלא ע"י ז"א, שזהו"ע לא זז מחבבה כו' עד שקראה אחותי31. וסיום הכתוב גם יחד, דתיבת גם מורה על הריבוי, לרבות32 גם בחי' המוחין (או"א) שלמעלה מזו"נ, וגם בחי' הכתר, עד לדרגא הכי נעלית בכתר שהו"ע התענוג, שזהו אומרו הנה מה טוב ומה נעים גו', דנעים הוא ענין התענוג33, והיינו, שע"י היחוד דז"א ומלכות, נעשה היחוד גם בהבחי' שלמעלה מהם, או"א וא"א כו', כי, נשבע הקב"ה שלא יכנס בירושלים של מעלה עד שיכנס בירושלים של מטה34. וכמו"כ נעשית ההמשכה גם למטה, שנמשך ענין השלום בכל סדר השתלשלות, ועד שנעשה כענין וגר זאב עם כבש וגו'. וזהו גם תוכן הכתוב ונתתי שלום בארץ, שהו"ע יחוד ז"א ומלכות, משפיע ומקבל, כפי שהוא למעלה, ובאופן שנמשך גם למטה, כנ"ל.

ד) ועפ"ז יש לבאר גם מ"ש בזהר, שלפני שרשב"י פעל ירידת הגשמים ע"י אמירת תורה, שיבחוהו החברייא. ועד"ז מצינו בכמה מקומות ששיבחו את רשב"י, כמו ר"י הוה קרי' לי' שבת35, ומאן פני האדון36 דא רשב"י37. ולכאורה אינו מובן, למה הוצרך לענין השבחים38. ובפרט שרשב"י הי' נעלה ומובדל מהם, וכמו שאמר ראיתי בני עלי' והן מועטין כו' אם שנים הן אני ובני הן39, ואם חד הוא אנא הוא40 [ואלו ואלו דברי אלקים חיים41, לפי שיש כמה דרגות בבני עלי', ונמצא, שיש דרגא שבני עלי' אלף הן או מאה הן וכו', ועד למדרגה ששם יש רק אחד42 ], רשב"י, שאמר אנא סימנא בעלמא43 (שענין זה מצינו רק אצל רשב"י). וא"כ, מהו הענין ששיבחוהו החברייא. אך הענין הוא, שכדי שתוכל להיות על ידו ההמשכה דירידת גשמים, שהו"ע של יחוד משפיע ומקבל, הוצרך להיות הענין של יחוד משפיע ומקבל אצל רשב"י גופא, ובשביל זה הי' צריך להחברייא כו'.

ה) ונוסף לכך שפעולת רשב"י בכהנ"ל היתה ע"י התורה שענינה שלום (כנ"ל ס"ב), הנה עוד זאת, שפעל ענין השלום בתורה גופא, שביטל את המחיצה שבין גליא שבתורה לפנימיות התורה44, שזהו"ע דמחצתי ואני ארפא45. וזהו גם מה שמבואר בהדרושים46 שהענין דל"ג בעומר שייך לענין עד הגל הזה47, שענין הגל הוא מחיצה המבדלת, אבל, הכוונה בזה היא רק שלא תהי' העברה לרעה, אבל לטובה אתה עובר48, וכיון שלעת"ל יקויים היעוד את רוח הטומאה אעביר מן הארץ49, אזי לא יהי' צורך בגל כלל. וענין זה פעל רשב"י, שביטל את המחיצה שבין נגלה דתורה ופנימיות התורה, ועי"ז פעל גם ההמשכה בעולם כו'.

ו) והנה ענינו של רשב"י נמשך לכאו"א מישראל, שלכן יש ביום ל"ג בעומר שמחה עצומה כו'50, וכמסופר בפרי עץ חיים50 לענין אמירת נחם, וכן הוא בכל הדורות, שאין אומרים בו תחנון51, והיינו, שנמשך שמחה גדולה ועצומה לכל אחד ואחת מישראל, גם לנשי ישראל, שזהו"ע הנישואין בל"ג בעומר52 (שהו"ע גילוי כח הא"ס באדם למטה53 ).

ולהעיר שענין זה (ההמשכה מרשב"י לכאו"א מישראל) מרומז גם בכך של"ג בעומר הוא בספירת הוד שבהוד. דהנה54, הוד ענינו הודאה, וכמאמר מודים חכמים לר"מ55, שהפירוש בזה הוא, שחכמים עצמם אין משיגים כן (כי כאשר גם הם משיגים כן בשכלם, אינם צריכים לענין ההודאה), ואעפ"כ מסכימים לכך בדרך הודאה בלבד, שזהו"ע ההודאה, הגם שאינו מושג בשכלו, וכמו הודו לה' קראו בשמו56, או כמו שאומרים בהשכמת הבוקר מודה אני. וענין הוד שבהוד הוא, שההודאה זו עצמה היא באופן שאינו מבין או מרגיש שצריך להודות, אלא ההודאה עצמה היא בדרך הודאה (קב"ע). וזהו של"ג בעומר הוא בספירת הוד שבהוד, שבזה מרומז, שההמשכה של רשב"י היא גם למי שנמצא במעמד ומצב של הודאה שבהודאה בלבד, וכמו שאמר רשב"י39 יכול אני לפטור את כל העולם כולו (כל העולם כולו דייקא57 ) מן הדין.

ועוד זאת, שההמשכה לכאו"א מישראל היא באופן פנימי, וכמשנת"ל58 שזהו החילוק בין הילולא דרשב"י ובין הסתלקות שאר צדיקים, שאצל שאר צדיקים נפעלה ההמשכה רק למעלה ובדרך מקיף (והגם שנמשך מזה הרהורי תשובה לתלמידיו, עד שיכול להיות מזה גידולין וגידולי גידולין, הרי זה רק הרהורי תשובה בלבד), שזהו לפי שההמשכה היא רק מבחי' נפש הצדיק, משא"כ אצל רשב"י נמשך מרוחו העצמית כו' (כמבואר באגה"ק סי' ז"ך וביאורו), שעי"ז ההמשכה היא בפנימיות, ועד שנמשך לפועל למטה מעשרה טפחים, ובלשון הכתוב19 ונתתי גשמיכם בעתם וגו'59, ועד שבאים למ"ש בסיום הפרשה60, ואשבור מוטות עולכם ואולך אתכם קוממיות, כי אלקים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה, וזרע עבדיו ינחלוה ואוהבי שמו ישכנו בה61, בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.