ר"ד בעת סעודת מוצאי יום הכיפורים, ה'תשכ"ז

בס"ד. ר"ד בעת סעודת מוצאי יום הכיפורים, ה'תשכ"ז.

רשימה פרטית בלתי מוגה

א. דובר אודות אמירת הבדלה בקיטל וטלית1, כיון שבזמן ההבדלה נמצאים עדיין במדריגת הקדושה שלפנ"ז.

כן דובר אודות ברכת בשמים בהבדלה במוצאי יוהכ"פ שחל בשבת, ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שיש בזה חילוקי מנהגים2.

כ"ק אדמו"ר שליט"א סיפר3, שבמוצאי יוהכ"פ הי' כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע נותן שיורי ההבדלה לבנו כ"ק מו"ח אדמו"ר, כדי שיערוך הבדלה לעצמו. והחידוש בזה – שהרי בכל השנה "אין צריך להטעים מכוס של הבדלה .. אלא המבדיל רגיל לשתותו כולו", ו"נוהגין לשפוך על השלחן מן יין הנשאר בכוס אחר שתיית המבדיל ומכבין בו הנר"4, ואעפ"כ, במוצאי יוהכ"פ הי' אדנ"ע נותן שיורי ההבדלה, כנ"ל.

וסיפר הרש"ג הסיפור הידוע5 אודות החסיד ר' שמואל דוב מבאַריסאָוו, שהתחבא לשמוע את הלימוד של הצ"צ עם אדמו"ר מהר"ש במוצאי יוהכ"פ, וסוף הסיפור – שהצ"צ נתן להרש"ד משיורי ההבדלה, והבריא. ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שלא שמע הסיום שעי"ז הבריא.

דובר גם אודות אמירת "ויתן לך"6 במוצאי יוהכ"פ שחל בשבת (כפי שנדפס ב"מחזור השלם"). ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שצריך לומר "ויתן לך" יחד עם מישהו אחר, כדברי כ"ק אדנ"ע7.

[לא' המסובים ששאל אם עדיין אפשר לומר "ויתן לך", השיב כ"ק אדמו"ר שליט"א בבת-שחוק: הרי ישנו הענין ד"יתן ויחזור ויתן"8].

ב. דובר אודות השיעור9 של אכילת פרס10. ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שהאריך בענין זה ב"לקוטי מנהגים" שנדפסו בסוף קונטרס רשימות הצ"צ על מגילת איכה11, ושם הביא גם משו"ת הצ"צ12 השיעור של ששה מינוט, ויש גם שמועה מר' הלל מפּאַריטש בשם הצ"צ13: "לא פחות משלשה מינוטין".

ג. הרמד"ר סיפר מה ששמע מהרש"ג ז"ל, אודות הצ"צ, שפעם הורה לו הרופא שלא להתענות בת"ב, וכשנכנס אליו מהרי"ל בת"ב לאחר חצות, ראה שנחלש ביותר, ואמר לו שהרופא צוה שיאכל – אמר לו הצ"צ, שביוהכ"פ, לא הי' מתענה במצב כזה, כי, בנוגע להתענית דיוהכ"פ אומרת התורה שאז דומין למלאכים14, אבל יש מצב שבו קובעת התורה שאין להתענות15, משא"כ בת"ב16 – איך אפשר לאכול?!...

ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א: בנוגע ליוהכ"פ – מבואר בלקו"ת17 שישנו הענין ד"לחיותם ברעב"18, "שהחיות שלהם הוא מבחי' הרעב גופא כו'", משא"כ בת"ב לא מצינו ענין זה. ולכאורה, בהתאם לכך צ"ל גם החילוק ביניהם בנוגע להקולא בענין התענית.

[הרמד"ר אמר, שבנוגע לתענית דיוהכ"פ היו מאחלים שיהי' תענית טוב, משא"כ בנוגע לת"ב. ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שבהיותו בגרמניא שמע איחול זה (גם) בנוגע לת"ב].

עוד סיפר הרמד"ר אודות ר' אברהם מזעמבין, שבת"ב האחרון בחייו לא הי' יכול להתענות, ואמר, שזהו עונש על שהחמיר בשאלות בנוגע לאלו שקשה להם להתענות.

[א' המסובים הוסיף לספר אודות ר' הלל, שצם בת"ב האחרון בחייו, למרות גודל חולשתו, ולאחרי ת"ב התאונן על הרבנים שלא הורו לו לאכול, ולאחרי כמה ימים נפטר].

ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שהרב זוין כותב19 אודות ר' חיים מבריסק, שהי' נוהג להקל בשאלות בנוגע להתענית דיוהכ"פ, לא בתור קולא ביוהכ"פ, אלא בתור חומרא בפיקוח נפש!

ד. כ"ק אדמו"ר שליט"א העיר בנוגע למי שאינו יכול להתענות ביוהכ"פ, שלכאורה הי' צריך להיות חילוק בין אכילה לשתי', ששתי' תהי' קלה יותר מאשר אכילה, כיון שבתורה נתפרשה רק אכילה, ואילו בנוגע לשתי' יש צורך בלימוד שהיא בכלל אכילה20. והרי מצינו בכמה ענינים שיש חומר מיוחד בדבר המפורש בתורה, שגם הצדוקים מודים בו21.

א' המסובים העיר מדברי השאגת ארי'22 שגם אכילה לא נתפרשה בתורה, אלא "כל הנפש אשר לא תעונה"23. ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שאף שלא נתפרש בתורה לשון אכילה בנוגע ליוהכ"פ, הרי למדים זאת ממ"ש24 "ויענך וירעיבך": "נאמר כאן עינוי, ונאמר להלן עינוי, מה להלן עינוי רעבון, אף כאן עינוי רעבון"25, ושם נזכר לשון אכילה – "ויאכילך"24.