ברוך הגומל לחייבים טובות, ש"פ פינחס, כ"א תמוז, ה'תשכ"ו

בס"ד. ש"פ פינחס, כ"א תמוז, ה'תשכ"ו

(הנחה בלתי מוגה)

ברוך הגומל לחייבים טובות שגמלני טוב1. הנה בברכה זו פתח כ"ק מו"ח אדמו"ר, בעל השמחה והגאולה, את המאמר דש"פ פינחס (לאחרי שעלה לתורה ובירך ברכת הגומל), בעת הקידוש2 [שזהו המאמר הב', היותר ארוך, נוסף על המאמר ד"ה ברוך הגומל הא', שאמר ביום ד' י"ג תמוז3, אחרי קבלו תעודת החופש, ולפנ"ז, המאמר ד"ה הוי' לי בעוזרי שאמר ביום ג' י"ב תמוז4, כשנתבשר שחופשה ניתנה לו5], ולאחרי כן, בסעודת ש"ק בסעודת הודאה6 אמר המאמר ד"ה שאו ידיכם קודש7 (כפי שנדפסו ד' מאמרים אלו בקונטרס חג הגאולה8), ובודאי שגם סדר המאמרים הוא בתכלית הדיוק9, שהרי גם סדר בתורה הוא תורה10. ומדייק בעל הגאולה במאמר ד"ה ברוך הגומל, דצריך להבין, למה נשתנה נוסח זה מברכת הנסים, דבברכת הנסים אומר ברוך שעשה לי נס, ואינו מזכיר בברכתו חובה לעצמו, והיינו שימצא חוב בעצמו אשר בעבורו עמד ר"ל בסכנה, והוא בעצמו מודה שהי' חייב בדבר הסכנה ח"ו, אלא שהקב"ה עשה לו נס, משא"כ בברכה זו אומר הגומל לחייבים טובות, שמזכיר חוב לעצמו, והוא בעצמו מודה שהוא החייב בזה, אלא שזהו מחסדי הוי' ודרכי הוי' שהוא ית' גומל גם לחייבים טובות.

ב) ויובן בהקדם מה שמדייק במאמר ד"ה שאו ידיכם קודש, דצריך להבין, הלא כל ברכה הוא משם הוי', וכמ"ש11 יברכך הוי' מציון כו', וכתיב12 יברכך הוי', יאר הוי', ישא הוי', וא"כ, מהו"ע וברכו את הוי', שצריכים לברך את שם הוי'. ומבאר בזה, דע"י העבודה להיות שאו ידיכם [וכפי שמבאר בסיום המאמר, דעיקר העבודה הוא להעלות את הידים שהם המדות] במדריגת קדש, דקדש היא מלה בגרמי'13 [שהוא בחי' חכמה14], הנה עי"ז וברכו את הוי', להמשיך תוס' אור והגילוי בשם הוי' דלתתא [וכפי שמבאר בסיום המאמר, שברכו את הוי' היינו שיהי' גילוי שם הוי' בעולם, שעי"ז נמשך תוס' אור בשם הוי'. וי"ל בדא"פ, שזהו ע"ד מ"ש15 ואמת הוי' לעולם, היינו, שע"י ההמשכה והגילוי לעולם, נמשך ומתגלה אמת הוי', שזהו"ע הוי' דלעילא16, שזהו תוס' אור בשם הוי' דלתתא], ואז יברכך הוי' דלעילא17, והברכה היא מציון, שהיא [ובסיום המאמר: שמתגלה] נקודת הנשמה (בחי' יחידה), אשר אז תושלם הכוונה האמיתית דעושה שמים וארץ כו' [ובסיום המאמר: ונשלם על ידו הכוונה העליונה שיהי' גילוי אור בעולם].

ג) ויש לבאר תחילה הענין דשם הוי', שעז"נ וברכו את הוי'. והענין בזה, דהנה ידוע שיש ב' אופני הנהגה18, הנהגה טבעית, שהיא מצד שם אלקים, בגימטריא הטבע19, והנהגה נסית, שהיא מצד שם הוי', מלשון הי' הוה ויהי' כאחד20, למעלה מענין הזמן (גדר העולם). ובזה נכלל גם הוי' דלתתא (שגם הוא נקרא הוי', מלשון הי' הוה ויהי'), דיש לומר, שזהו מה שנמשך משם הוי' (הנהגה נסית) בשם אלקים (הנהגה טבעית), ע"ד מארז"ל21 בתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין, שנאמר22 בראשית ברא אלקים, ראה שאין העולם מתקיים, שיתף עמו מדת הרחמים, שנאמר23 ביום עשות הוי' אלקים ארץ ושמים, וכמבואר בשער היחוד והאמונה24 בענין שיתף עמו מדת הרחמים, שהו"ע התגלות אלקות ע"י צדיקים ואותות ומופתים שבתורה. ובכללות ענין התומ"צ הרי זה כללות החילוק שבין מצוות לתורה, שבמצוות יש מהם שתלויים בזמן ומקום, משא"כ התורה היא למעלה מזמן ומקום, כמארז"ל25 כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה, גם אם אינו כהן, ונמצא בחוץ לארץ כו'26. ובכללות העבודה הרי זה החילוק שבין העבודה דבכל לבבך ובכל נפשך27, שהיא עבודה שע"פ טו"ד (בדוגמת הנהגה טבעית), לעבודה דבכל מאדך27 (בדוגמת הנהגה נסית).

ועז"נ וברכו את הוי', שזהו כללות ענין העבודה, לפעול שיהי' גילוי שם הוי' בעולם, והיינו, שהעולם מצד עצמו הוא משם אלקים (בגימטריא הטבע, כנ"ל) שמעלים ומסתיר על שם הוי', וזהו שעולם הוא מלשון העלם28 (והסתר), שמעלים ומסתיר על אלקות, והעבודה היא לברר את ניצוצות הקדושה שנפלו בעניני העולם, ולהעלותם למקורם ושרשם כו', שעי"ז מסירים את ההעלם וההסתר שמצד שם אלקים, ופועלים ששם הוי' (דלתתא) יאיר בגילוי למטה.

ד) ועי"ז שפועלים גילוי שם הוי' בעולם, נעשה תוס' אור בשם הוי' כו'. והענין בזה, דהנה נת"ל (במאמר שלפנ"ז29), שתכלית הכוונה היא שתהי' עבודת הבירורים למטה דוקא, שזהו"ע עפר יעקב. וזהו גם מ"ש (בקאפיטל של בעל השמחה והגאולה) אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב30, ופירשו רז"ל31 אוהב ה' שערים המצויינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ובתי מדרשות, שהחילוק ביניהם הוא, שלימוד התורה בביהמ"ד יכול להיות בהשקו"ט בלבד, ללא מסקנת ההלכה, וגם כאשר באים למסקנת ההלכה, הרי זה יכול להיות באופן שאלו ואלו דברי אלקים חיים32, משא"כ שערים המצויינים בהלכה הו"ע הפס"ד וההלכה למעשה בפועל, וכמבואר בהמשך תרס"ו33 שזהו כאשר הלימוד הוא ביראת שמים, ומתוך מסירה ונתינה כו' לכוין לאמיתתה של תורה, בידעו שזהו ענין שנוגע למעשה בפועל. וטעם הדבר, לפי שהעבודה במעשה בפועל בענין הבירורים כו' היא תכלית כוונת הבריאה, כמאמר רז"ל34 מאי דכתיב35 ויהי ערב ויהי בקר יום הששי, ה"א יתירה למה לי, מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין כו' (והיינו, שויהי ערב ויהי בקר של גמר בראשית תלוי ביום ה.ששי, הששי המיוחד במקום אחר, והוא ששי בסיון, שנתנה בו תורה), ולכאורה, הרי גם קודם מ"ת הי' אברהם זקן ויושב בישיבה, וכן יצחק ויעקב, ומימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם כו'36, אך הענין הוא, שאצל האבות היתה עבודה רוחנית, ואילו במ"ת נתחדש שתהי' פעולת התורה בגשמיות העולם דוקא, שזוהי תכלית כוונת הבריאה. וכיון שתכלית הכוונה היא עבודת הבירורים למטה דוקא, לכן נעשה עי"ז עילוי והוספה כו', וכמארז"ל37 לא גלו ישראל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, ועד שפועלים שגם עפר יעקב יהי' באופן שלמעלה ממספר (מי מנה עפר יעקב).

ה) אמנם כדי שהעבודה בענין הבירורים והמשכת האור למטה (שזהו"ע וברכו את הוי') תהי' כדבעי, צ"ל תחילה הענין דשאו ידיכם קודש, שזהו"ע דנטילת ידים כו', וענינו בעבודה, שידים מורה על כללות ענין המעשה בפועל שעיקרו ע"י הידים, וענין נט"י הוא שהמעשה יהי' באופן של טהרה כו', ולדוגמא, שלא תהי' באופן של מצוה הבאה בעבירה וכיו"ב, וכמארז"ל38 בנוגע לת"ח, שלא יהי' במעמד ומצב דסנו שומעני' (שיוצאין עליו שמועות רעות), ודוקא אז נעשית המצוה בשלימותה, ופועלת הענין דברכו את הוי' כו'.

ויש לומר, שזהו הטעם לכך שלפני המאמר ד"ה שאו ידיכם קודש, אמר בעל השמחה והגאולה המאמר ד"ה ברוך הגומל לחייבים טובות9, שבו נתבאר הענין דארבעה צריכים להודות39, חולה שנתרפא, וחבוש שיצא מבית האסורים, יורדי הים כשעלו, והולכי דרכים כשיגיעו לישוב, וסימנך40, וכל החיי"ם41, חולה יסורים ים מדבר, יודוך סלה41, ומבאר ענינם בעבודת ה'42, שיש מי שהוא חולה ר"ל, דענין החולי הוא שנתטמטם מוחו ולבו, או שהוא חבוש בבית האסורים אשר ח"ו הרע מתגבר על הטוב, כמ"ש43 רשע (היצה"ר) מכתיר את הצדיק (יצ"ט), או יורד בים בריבוי בלבולים של עניני עולם [כידוע בפירוש הכתוב44 מים רבים גו', שקאי על טרדות הפרנסה והמחשבות שבעניני עוה"ז כו'45, ואף שעז"נ44 מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, שקאי על האהבה המסותרת שיש בכל נפש מישראל כו', שלכן הנה גם אחר התלבשותה בגוף הגשמי לעסוק בענינים גשמיים שהן הנקראים מים רבים, לא יוכלו לכבותה מלהיות תמיד בבחי' אהבה ותשוקה נפלאה לעלות וליכלל למעלה כו'45, מ"מ, הרי בינתיים נמצא במעמד ומצב שישנם מים רבים המבלבלים כו'], או שהוא הולך במדבר היינו שנמסר ר"ל לגשמי' העולם וחומריותו (וי"ל שהיסוד לזה הוא מ"ש בתורה אור בדרושי מגלת אסתר46, שמדבר קאי על הדברים הגשמיים אשר לא לה' המה, שהם דומים למקום מדבר ושממה כו'). והיינו, שכדי שעבודתו תהי' כדבעי למהוי, צריך לפעול בעצמו שלא יהי' במעמד ומצב הנ"ל, שזהו מעמד ומצב דחייבים כו', וכפי שמבאר במאמר, שכל ישראל מחוייבים בלימוד התורה ובקיום המצוות, ואם מצד איזה סיבה לא קיים זה, הלא הוא האשם בזה כו'. אך על זה ממשיך במאמר, אמנם כתיב47 וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, ובחסדי א-ל עליון מתעורר רוח ממרום, וכמ"ש48 כי יעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו [שופטי לשון רבים, יצ"ט ויצה"ר, שזוהי מדריגת הבינוני, שיש לו גם יצה"ר שהוא כמו שופט ודיין האומר דעתו במשפט, וכך היצה"ר אומר דעתו בחלל השמאלי שבלב כו', אבל מיד חולק עליו השופט השני שהוא הנפש האלקית שבמוח כו', והלכה כדברי המכריע49 הוא הקב"ה העוזרו להיצר טוב, כמארז"ל50 אלמלא הקב"ה עוזרו כו'51], ומתעורר בתשובה, הנה אז צדיק52 מצרה נחלץ כו'.

וכ"ז בא לאחרי ההקדמה במאמר הראשון ד"ה הוי' לי בעוזרי4, שצריך לידע האמת אשר אין עוד מלבדו53, ורק הוא לבדו הוא ית' הבורא מהווה ומחי' את האדם ועוזר לו בכל אשר לו, וכמ"ש הרמב"ם54 יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון ממציא כל נמצא, וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת המצאו, דד' תיבות אלו, יסוד היסודות ועמוד החכמות, הם ר"ת הוי'55, דבאמת הנה שם הוי' הוא המהוה, ורק שההתהוות בפועל היא ע"י שם אלקים כו' (עכ"ל). וזהו גם מה שכללות העבודה היא להמשיך ולגלות בעולם שם הוי', וברכו את הוי', והיינו, לגלות שהמציאות האמיתית של היש הנברא היא היש האמיתי56, ועד שבעולם יהי' נראה בגילוי (לא היש הנברא, אלא) היש האמיתי.

ו) והנה כל האמור לעיל שייך לעבודת כאו"א מישראל, וכפי שמביא בסיום המאמר ד"ה ברוך הגומל42 (בהמשך לענין ההתעוררות בתשובה שאז צדיק מצרה נחלץ) מ"ש57 ועמך כולם צדיקים, ומבאר, שכאו"א מישראל הרי נשמתו היא חלק אלקה ממעל58, וזהו משביעין אותו59, דבכל נשמה ונשמה הרי יש בה השובע במה לנצח את היצה"ר ולהתגבר עליו. ויומתק יותר ע"פ המבואר בקיצורים והערות לתניא60 בענין משביעין אותו, שהשבועה עצמה היא השובע והנתינת כח לעבודה, כידוע בענין משביעים לקיים את המצוות61, והיינו, שכאשר ישנו מעמד ומצב שיש קושי בקיום התומ"צ באופן העבודה שע"פ טו"ד, אזי צ"ל ענין השבועה, שעל ידה נמשך כח לעבודה באופן שלמעלה מטו"ד, והיינו לפי שענין השבועה הוא מבחי' נעלית ביותר, כידוע בענין בי נשבעתי62, שזהו בחי' העצמות שלמעלה משם הוי' ושם אלקים (שלכן לא נזכר שום תואר כו'), ולכן יכול להיות עי"ז החיבור וההמשכה דשם הוי' בשם אלקים, שיהי' המשכת וגילוי שם הוי' בעולם.

וזהו גם מה שמבאר בד"ה שאו ידיכם קודש63, בפי' המשך הכתוב יברכך הוי' מציון, שהברכה היא מציון שהיא נקודת הנשמה, בחי' יחידה, שבחי' זו היא למעלה מטו"ד (ע"ד ענין השבועה64), וממנה נמשך הכח שתהי' העבודה באופן ששום דבר לא יוכל להשפיע ולפעול שינוי ח"ו, ע"ד אני הוי' לא שניתי65. והרי גם ענין זה שייך לכאו"א מישראל, כמ"ש בסיום המאמר ד"ה ברוך הגומל, דהנה כתיב65 אני הוי' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם, פי'66, דהנביא מתמה ואומר לישראל, הלא אתם רואים כי הוא ית' אינו משתנה כו', וא"כ, למה אתם בני יעקב לא כליתם, מדוע אין אתם נמשכים אחרי התומ"צ בכלות הנפש. והיינו, שגם כאשר מדובר אודות נשמות נמוכות, שלכן נקראים בשם יעקב, מלשון עקב, הנה גם בנוגע אליהם מתמה הנביא מדוע אינם באים למעמד ומצב דכלות הנפש, והיינו, לפי שגם הם שייכים לענין זה מצד בחי' היחידה שבנפשם, וביכלתם להמשיך בחי' היחידה שתהי' בגילוי בכל כחות הנפש.

ז) ומסיים בכתוב, יברכך הוי' מציון עושה שמים וארץ, שעי"ז נשלמת הכוונה האמיתית דעושה שמים וארץ, כפי שמבאר במאמר, שיהי' קיומם של שמים וארץ ע"י קיום התורה ומצוות שע"פ עבודה שבלב, דאז הוא שלימות הג' עמודים דתורה מצוות ועבודה אשר עליהם העולם עומד67. ועד להשלימות דלעת"ל, שאז הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה68 (ברוחניות, ומזה משתלשל ונמשך גם בגשמיות), ובאופן כזה נעשה גם אצל בנ"י, כמ"ש69 כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני גו' כן יעמוד זרעכם ושמכם, שהו"ע העלי' עד לבחי' פנימיות עתיק (לפני דייקא)70. וזהו גם שלימות הענין דשאו ידיכם קודש, שהו"ע העלאת המדות, עד לעלי' דבחי' ז"א (מדות) בעתיק. וכן תהי' לנו, בביאת המשיח, בקרוב ממש.