החודש הזה לכם, מוצש"ק פ' צו, אור לי"ג ניסן (מאמר א), ה'תשכ"ו

בס"ד. מוצש"ק פ' צו, אור לי"ג ניסן (מאמר א), ה'תשכ"ו

– מאה שנה להסתלקות-הילולא של אדמו"ר ה"צמח-צדק"* –

(הנחה בלתי מוגה)

החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה1, ומביא הצ"צ (בעל ההילולא) במאמרו ד"ה החודש2 (שנדפס מחדש זה עתה3) מארז"ל במד"ר4 על הפסוק החודש הזה לכם, הה"ד5 אשרי הגוי אשר הוי' אלקיו העם בחר לנחלה לו, משבחר הקב"ה בעולמו קבע בו ראשי חדשים ושנים, ומשבחר ביעקב ובניו קבע בו ר"ח של גאולה, שבו נגאלו אבותינו ממצרים ובו עתידין להגאל, שנאמר6 כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. וממשיך במאמר7: והנה ארז"ל בר"ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים, בפ"ק דר"ה8, ו(אינו מסתפק בציון המ"מ, אלא מוסיף ומפרש: ו)יליף לה מפסוק9 הסירותי מסבל שכמו דגבי יוסף, שהי' בר"ה10, וכמו"כ כאן נאמר והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים11. ואעפ"כ, הגאולה ממצרים הי' בניסן שאח"כ. ולכאורה, כיון שבתשרי בטלה עבודה מאבותינו (שזהו"ע ביטול סבלות מצרים, כמו הסירותי מסבל שכמו דגבי יוסף, כשיצא מבית האסורים), אמאי לא היתה הגאולה עד ניסן, שהוא דוקא הנקרא חודש של גאולה.

ב) ויובן בהקדים ענינו של חודש ניסן שהוא חודש האביב, כמ"ש12 שמור את חודש האביב, ודרשו רז"ל13 שמור אביב של תקופה שיהא בחודש ניסן, והיינו, שקביעת חודש ניסן היא באופן שיהא בחודש האביב, והיינו, לא שבבוא חודש ניסן אזי נעשה אביב, אלא להיפך, שבבוא האביב אזי קובעים את חודש ניסן, שמזה מובן, שעיקרו של חודש ניסן הו"ע האביב (כפי שמבאר הצ"צ במ"א14).

והענין בזה, כפי שמבאר הצ"צ בא' המאמרים (שנמצאים עתה בדפוס)15 בפירוש הכתוב16 והי' אמונת עתיך חוסן ישועות חכמת ודעת גו', שעל זה דרשו רז"ל בגמרא17 שקאי על ששה סדרי משנה, אמונת זה סדר זרעים עתיך זה סדר מועד וכו', שהלשון אמונת עתיך הוא כאילו הם ענין אחד [כי אילו היו שני ענינים, הול"ל אמונה (ולא אמונת), אמונה בפ"ע ועתיך בפ"ע. וכמו חוסן ישועות, שאף שיש לפרשם כענין אחד18, הרי כיון שאין זה בלשון וניקוד שמורה על הסמיכות, יש לפרש גם שחוסן הו"ע בפ"ע וישועות הו"ע בפ"ע (שזהו הפירוש הפשוט). וכן חכמת ודעת, שהם ב' ענינים, אלא שיש ביניהם ו' המוסיף ומחבר. משא"כ אמונת עתיך הו"ע אחד]. ומקדים לבאר, שקביעות המועדים היא באופן שהם תלויים בזמן בישול התבואה, וכמו חג הפסח, כמ"ש19 את חג המצות תשמור גו' למועד חודש האביב גו', ופירש רש"י, חודש האביב שהתבואה מתמלאת בו באבי', אביב לשון אב, בכור וראשון לבשל פירות, ועד שמעברים את השנה על האביב, שאם לא בישלה התבואה מעברין, דקרא כתיב20 בחודש האביב21. וכן חג השבועות נקרא חג הקציר22, וחג הסוכות נקרא חג האסיף22. ומזה יובן שייכות סדר זרעים וסמיכותו לסדר מועד, כפי שנרמז בלשון הכתוב אמונת עתיך (כמו ענין אחד), כיון שקביעת המועדים (עתיך זה סדר מועד) תלוי' בזמני גמר התבואה (אמונת זה סדר זרעים). ולכאורה אינו מובן23, מהו הקשר והשייכות של זמן בישול התבואה לענין המועדים.

ג) אך הענין יובן ע"פ ביאור ענין בישול התבואה וענין המועדים בפנימיות הענינים, שמהם נמשכים ענינים אלו כפי שהם כפשוטם למטה. דהנה, כללות ענין הזריעה (זרעים) שמזה נעשה בישול התבואה הוא כמ"ש24 וזרעתי' לי בארץ, דקאי על ענין המצוות, כמ"ש25 זרעו לכם לצדקה, וקאי על כל המצוות, כי צדקה שקולה כנגד כל המצוות26, ובכל תלמוד ירושלמי היא נקראת בשם מצוה סתם (כמבואר בתניא27). והזורעים הם בנ"י, שאליהם נאמר הציווי זרעו גו'. ומקום הזריעה הוא בארץ, וגם זה קאי על בנ"י, שנקראים בשם ארץ חפץ28, שזהו מצד הביטול והקבלת עול, בחי' יראה תתאה, שיש בהם. ועז"נ29 הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל ומלאו פני תבל תנובה, וכמשנת"ל30 שהצ"צ מבאר בארוכה בהגהותיו לד"ה הבאים ישרש יעקב31, שענין הזריעה (ישרש גו') קאי על כללות זמן העבודה, ובפרט על מעשינו ועבודתינו במשך זמן הגלות, ואילו הצמיחה (יציץ ופרח גו') תהי' לעתיד לבוא, שאז יקויים היעוד ונגלה כבוד הוי' וגו'32. וזהו אמונת זה סדר זרעים, כדאיתא בירושלמי33 שמאמין בחי העולמים וזורע, והיינו, שאף שיודע ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא34 (וכנ"ל שהצמיחה תהי' לעת"ל), אעפ"כ, הוא עושה את שלו (ער טוט זיך זיינס), שמאמין בחי העולמים וזורע, שעובד עבודתו בזריעת התומ"צ. אמנם, אע"פ שעיקר הצמיחה תהי' לעת"ל, מ"מ, יש הארה מזה בכל ג' הרגלים, שנקראים מועדים לשמחה35, והרי ענין השמחה הו"ע הגילוי, וכמו שרואים שכאשר האדם הוא בשמחה, אזי מגלה את האוצרות – התכונות הפנימיות שבנפשו, והיינו לפי שהשמחה פורצת את הגדרים וההגבלות36, לכן מתגלה בכל עניניו כו', אשר לולי השמחה היו באופן נסתר. וזהו הקישור והשייכות דענין המועדים לזמני בישול התבואה, כמרומז במ"ש אמונת (זה סדר זרעים) עתיך (זה סדר מועד), שהו"ע אחד (כנ"ל), כי, בזמני המועדים יש הארה מהצמיחה דלעת"ל (בישול התבואה) שנעשית ע"י הזריעה שבעבודת קיום התומ"צ.

ד) וממשיך בכתוב חוסן גו', זה סדר נשים. והענין בזה37, דחוסן הוא מלשון חוזק38, והרי החוזק היותר גדול שבעולם הוא כחו של הקב"ה, כח הא"ס, שישנו בעולם. וידוע שגילוי כח הא"ס בעולם המוגבל הוא כאשר ישנו סדר נשים, שאז ישנו ענין ההולדה, בנים ובני בנים עד סוף כל הדורות, שזהו"ע גילוי כח הא"ס, כמבואר בארוכה בהמשך שמח תשמח תרנ"ז39. וענינו בלימוד התורה, כאשר הלימוד הוא כדבעי למהוי, שאז הרי זה באופן דתען לשוני אמרתך40, הלא כה דברי כאש41, שזהו מצד כח הא"ס שבתורה, שלכן אין בזה הגבלה כלל.

ישועות זה סדר נזיקין. והענין בזה, כמבואר בתו"א42 בנוגע לרב יהודה דכולהו תנויי בנזיקין הוה43, שכוונתו בהעסק בנזיקין היתה כדי לבטל את ההיזק דלעו"ז מד' אבות נזיקין שהם חו"ב תו"מ דקליפה, והיינו, שע"י העסק בלימוד התורה בסדר נזיקין, נעשה ענין של ישועות, עי"ז שמבטלים את כל הד' אבות נזיקין יחד עם התולדות שלהם כו'.

חכמת זה סדר קדשים. והענין בזה, דהנה, קרבנות (קדשים) הו"ע הבירורים, והיינו, שכאשר מקריבים בהמה ומעלים אותה ע"ג המזבח לריח ניחוח לה', אזי נעשה ענין הבירורים כו'44. וזהו חכמת זה סדר קדשים, כי בחכמה אתברירו45. וזהו גם מה שבקדשים הלילה הולך אחר היום, משא"כ ביום האמור במעשה בראשית היום הולך אחר הלילה46, כי, ברייתו של עולם היא באופן דברישא חשוכא והדר נהורא47, ע"ד קליפה קדמה לפרי48, אף שהפרי הוא עיקר המכוון. אך ע"י הקרבנות בביהמ"ק מתגלה הפרי, ואיך שהפרי הוא העיקר והקליפה טפלה לו, ולכן הלילה הולך אחר היום.

ודעת זה סדר טהרות. והענין בזה, דהנה ידוע מ"ש הרמב"ם49 שהטומאות והטהרות גזרות הכתוב הן כו' והרי הן מכלל החוקים, שאין הטומאה טיט או צואה שתעבור במים, אלא גזירת הכתוב היא כו', והיינו, שאף שלכאורה לא נעשה שינוי כלל, מ"מ נטמא כו'. וענינו בעבודת האדם, שענין הטומאה הוא מבחי' מקיפים דקליפה50. וזהו דעת זה סדר טהרות, שכדי לפעול ענין הטהרה ע"י בירור המקיף דקליפה, הרי זה ע"י בחי' הדעת, שעולה ומגעת בפנימיות הכתר (למעלה יותר ממה שמגעת בחי' החכמה)51, ועי"ז נעשה לא רק בירור ד' אבות נזיקין, שכללותם הוא בחי' הפנימיות דקליפה, אלא גם בירור בחי' המקיפים דקליפה (וע"ד המבואר בלקו"ת פ' אחרי52 בפירוש מ"ש53 כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם, עליכם דוקא, מה שהוא בחינת מקיף, שעז"נ יכפר, משא"כ מכל חטאתיכם, פנימיות שבכם, עז"נ לפני הוי' תטהרו, אתם בעצמכם).

וזהו והי' אמונת עתיך חוסן ישועות חכמת ודעת, שקאי על ששה סדרי משנה, כללות התורה, כפי שפועלת בעולם. וההתחלה בזה היא בענין אמונת עתיך, זרעים ומועד, שזהו שענין המועדים קשור עם זמן בישול התבואות, כי, כללות ענין התורה ומצוותי' בזמן הזה הו"ע הזריעה, ואילו ענין הצמיחה (בישול התבואות) יהי' לעתיד לבוא (והארה מזה בזמן המועדים, כנ"ל).

ה) וי"ל בדא"פ שזהו גם הקשר עם מ"ש החודש הזה לכם, שחודש ניסן הוא חודש של גאולה, שבו נגאלו אבותינו ממצרים ובו עתידין להגאל, שזהו לפי שחודש ניסן הוא חודש האביב, שבו מתחיל בישול התבואה, שזהו ענינה של הגאולה העתידה, ענין הצמיחה, כמ"ש ומלאו פני תבל תנובה, לאחרי כללות העבודה דהבאים ישרש יעקב, שזוהי הזריעה דתומ"צ שזורעים בנ"י במשך שית אלפי שנין דהוי עלמא54, ובפרט במשך זמן הגלות, כידוע שכל הגילויים של ימות המשיח תלויים במעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות55.

וזהו גם מ"ש בהמאמר56 שתיבת אביב (שמו של חודש ניסן, חודש האביב) מתחילה באל"ף ואח"כ בי"ת, א"ב כסדרן (מלמעלה למטה), ולא כמו תשרי, שהוא בסדר דתשר"ק (מלמטה למעלה), וכפי שמבאר כ"ק מו"ח אדמו"ר בארוכה בד"ה החודש הזה לכם ה'ש"ת57, שבענין הספירות הנה ניסן הוא חסד ותשרי הוא גבורה. וזהו שהגאולה דלעתיד לבוא, עלי' נאמר58 בשובה ונחת תושעון, תהי' בניסן, לפי שתהי' מצד בחי' החסד59, כדעת ר' יהושע60 שפליג על דברי רבי אליעזר אם ישראל עושין תשובה נגאלין, וס"ל שבכל אופן תהי' הגאולה, כמ"ש61 חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו, חנם נמכרתם בעבודת כוכבים ולא בכסף תגאלו לא בתשובה ומעשים טובים, היינו, שהגאולה תהי' באופן של אתערותא דלעילא. אלא שאעפ"כ תהי' בגאולה העתידה גם המעלה שבחודש תשרי (אתערותא דלתתא, מלמטה למעלה). ויתירה מזה, שבגאולה העתידה נאמר62 רני ושמחי בת ציון, בת דייקא, בחי' מקבל (מלמעלה למטה), שבחי' בת, שהיא שם ב"ן המתברר, תתעלה יותר מבחי' אמי, בחי' בינה (ענין התשובה, שזוהי העבודה דחודש תשרי)63. וכן הוא גם בענין האותיות, דהנה, ישנם אותיות בינונין, רברבין וזעירין, וידוע ומבואר בכ"מ64 שאתוון זעירין הם במלכות, אתוון בינונין הם בז"א (שזוהי מדריגת תושב"כ), ואתוון רברבין הם בבינה, ואעפ"כ, הנה דוקא במלכות, אתוון זעירין, החל מאות א' שהיא התחלת האותיות [שזהו האל"ף דאנכי הוי' אלקיך65, ששייך לחודש ניסן, שהוא למעלה מבריאת העולם (בחודש תשרי) שמתחיל באות בי"ת דבראשית], הנה באל"ף זעירא יאיר לעת"ל אור גדול יותר מאשר באל"ף רבתי. וענין זה יתגלה בגאולה העתידה, שאז תהי' הקצירה שלאחרי הזריעה דכללות מעשינו ועבודתינו כל משך זמן הגלות, וכאמור לעיל שתהי' בחודש ניסן, חודש האביב, שבו נגאלו ממצרים ע"י גואל ראשון, ובו עתידין להגאל ע"י גואל אחרון, הוא גואל ראשון66, משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, בעגלא דידן.