בס"ד. ש"פ מטות-מסעי, ב' מנחם-אב, ה'תשכ"ה*

(הנחה בלתי מוגה)

אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים גו'1. ומדייק רבינו הזקן בלקוטי תורה2, להבין לשון אלה מסעי, שהוא לשון רבים, וכתיב אשר יצאו מארץ מצרים, והרי מארץ מצרים הוא רק יציאה ונסיעה ראשונה שנסעו מרעמסס לסוכות. ומבאר בזה3, שכל המ"ב מסעות נקרא הכל אשר יצאו מארץ מצרים, והיינו עד חנייתם בירדן יריחו. ויש להוסיף, שישנו גם הדיוק בפסוק4 כימי צאתך מארץ מצרים, כימי לשון רבים, כדאיתא בזהר5, כיום מיבעי לי', דהא בחד זימנא נפקו. אך הענין הוא6, שמזמן יצי"מ עד גאולה העתידה לבוא בב"א הם ימי צאתך מארץ מצרים, ולכן אמר כימי לשון רבים. ויש לומר, שענין זה נרמז גם במ"ש בלקו"ת שכל המ"ב מסעות נקרא הכל אשר יצאו מארץ מצרים, (ומוסיף) והיינו עד חנייתם בירדן יריחו, כי, בלקו"ת שם מבואר בענין בחי' ירדן יריחו, שיריחו הוא בחי' ריח, וזוהי הבחי' שתתגלה לעתיד לבוא, כמ"ש7 והריחו ביראת ה' ולא למראה עיניו ישפוט גו', דמורח ודאין8. ומזה מובן, שבהוספה "והיינו עד חנייתם בירדן יריחו" (שזוהי הבחי' שתתגלה לעת"ל), נכללת גם כל עבודת בנ"י מאז שיצאו מגלות מצרים ועד לגאולה העתידה, שכל זה נקרא "אשר יצאו מארץ מצרים", "ימי צאתך מארץ מצרים".

ב) והנה ידוע תורת הבעש"ט9 שכל מ"ב המסעות ישנם בכל אחד מישראל במשך ימי חייו, שההתחלה בזה היא מיציאתו לאויר העולם (ממעמד ומצב של מיצרים וגבולים, שזהו בדוגמת היציאה ממצרים), ובמשך כל ימיו ישנם כל פרטי עניני המסעות, אלה מסעי גו', עד שבא לירדן יריחו, היינו, שנעשה אצלו שלימות ענין הריח כו', ועד שנעשה אצל כללות בנ"י וכללות העולם הענין דוהריחו ביראת הוי', מורח ודאין, כפי שיומשך בגלוי למטה מעשרה טפחים בגאולה האמיתית והשלימה, בביאת משיח צדקנו, בקרוב ממש.

ג) ויש לקשר ענין זה (מ"ב המסעות שישנם בחייו של כל אחד מישראל) עם מ"ש10 ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם וגו'. ובהקדם דיוק רבינו הזקן בלקו"ת11, דצריך להבין למה גבי ויכתוב משה הקדים מוצאיהם למסעיהם, ואח"כ הפך ואומר ואלה מסעיהם למוצאיהם. ונקודת הביאור בזה12, שמוצאיהם היינו מקור נשמות ישראל, כענין שנאמר13 וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו, ומשם המשיך הארה כדי להיות להם כח לעלות ממטה למעלה, שזהו למסעיהם (והיינו, שההמשכה ממוצאיהם היא בשביל מסעיהם), ר"ל הנסיעה וההעלאה שממטה. ואח"כ נאמר ואלה מסעיהם למוצאיהם, שזוהי העלי' מלמטה למעלה עד לבחי' מוצאיהם. ונמצא, שבאלה מסעי גו', מוצאיהם למסעיהם גו' מסעיהם למוצאיהם, נרמז כללות עבודת האדם במשך כל ימי חייו, החל מירידת הנשמה מאיגרא רמה, שזהו שרש הנשמה, ואח"כ אתה בראת וכו', עד שיורדת לבירא עמיקתא14, שזהו עוה"ז התחתון, דכיון שאין תחתון למטה ממנו15, לכן נקרא בירא עמיקתא, ושם עובדת עבודתה כו', ולאחרי גמר עבודתה חוזרת הנשמה ומתעלה למקור חוצבה כו'.

ד) וממשיך לבאר16 מ"ש ויכתוב משה גו', עפמ"ש במ"א בד"ה אם בחוקותי17, שכשם שבתורה יש ב' בחי', אותיות החקיקה, שהם האותיות שבלוחות, שבהם נאמר18 חרות על הלוחות (שהאותיות אינם דבר נוסף על האבן, אלא הם מיני' ובי', וכמשנת"ל19 פרטי המדריגות שבאותיות החקיקה גופא), ואותיות הכתב, כן בכל ניצוץ מישראל יש גם ב' בחי' אלו כו'. והנה, בחי' מוצאיהם, שזהו שרש הנשמה (כנ"ל), זהו מבחי' אותיות החקיקה (שעז"נ20 גליף גליפו בטהירו עילאה, וזהו בחי' טהורה היא21, שנמשכה מבחי' טהירו עלאה22), וירידת הנשמה למטה בגוף זהו בחי' אותיות הכתב22. ולכן, כדי להיות ההמשכה מבחי' מוצאיהם, נאמר ויכתוב משה את מוצאיהם, דהיינו שהמשיך מבחי' אותיות החקיקה להתלבש באותיות הכתב כו', והוא כדי להיות אח"כ ואלה מסעיהם למוצאיהם כו'.

ה) ובסיום הענין שם: ואפשר שהעלי' למוצאיהם היא למעלה יותר מההמשכה בתחילה ממוצאיהם. והענין בזה, כמבואר בכ"מ23 שכיון שירידת הנשמה היא צורך עלי', אי אפשר לומר שהעלי' היא לאותו מקום שמשם היתה הירידה, דא"כ, מהי התועלת שבירידה, ועכצ"ל שהעלי' היא למקום נעלה יותר מכמו שהיתה קודם הירידה, והיינו, שהעלי' היא למעלה גם מבחי' טהורה היא24, שזהו עדיין ענין של ציור כו'.

ו) ויש להוסיף ולקשר האמור לעיל מהמבואר בלקו"ת ס"פ מסעי, שזהו גם סיום ספר במדבר, עם המבואר בלקו"ת בהתחלת ספר במדבר (ע"פ הכלל נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן25) על הפסוק26 שאו את ראש גו' לגולגלותם מבן עשרים שנה ומעלה (דבן עשרים הו"ע שלימות המוחין27, שזוהי מעלת הראש מצד עצמו, ועז"נ שאו את ראש, להעלות ולהגבי' את הראש למעלה יותר), שגם שם מבואר28 ע"ד משנת"ל בענין העלי' שנעשית ע"י הירידה למטה29.