בס"ד. שיחת ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תשכ"ה.

בלתי מוגה

א. הביאור בפירוש רש"י ריש פרשתנו, "שלח לך אנשים", "למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים, לפי שלקתה על עסקי דבה שדברה באחי', ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר" – שלכאורה הי' מקום להפסיק בין פרשת מרים לפרשת המרגלים (אף שהיו בסמיכות זל"ז), כדי שלא ליתן מקום לטעות שהם באותה דרגא.

וטעם סמיכת הפרשיות הוא ללמדנו גודל חטא המרגלים – דלכאורה, מה פשעם ומה חטאתם שסיפרו את האמת – שהיו צריכים ללמוד מזה שלקתה מרים על עסקי דיבה, שעסקה בדיבור באריכות כו' אודות משה, שלהיותו "אחי'", הי' קשה לה להכיר בכך שמעלתו היא באין ערוך1, "ורשעים2 הללו ראו ולא לקחו מוסר", והאריכו בדיבורם אודות גבורת יושבי הארץ כפי שנראה להם ("ונהי בעינינו כחגבים"3), בחשבם שלא יתכן ששאר בנ"י יבינו יותר טוב מהם4.

וזהו גם הדיוק ש"ראו ולא לקחו מוסר" – דלכאורה: מה נתחדש אצל המרגלים בהליכתם לא"י, הרי גם לפנ"ז ידעו ש"עז5 העם היושב בארץ"6, ואעפ"כ היו מוכנים ליכנס לא"י, וזו היתה מטרת שליחותם, לברר אופן וסדר הכיבוש7? – אלא כיון שראו בעיניהם את חוזק העם כו', לכן התחרטו כו'8. ולכן מדגיש רש"י ש"ראו" מה שאירע למרים, וראי' זו היתה צריכה ליתן להם כח להתגבר על הנסיון שבראיית חוזק העם כו'.

ומהענינים המופלאים בחלק ההלכה: "אין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חברך"9, ופירש רש"י, "לא יתחייב חברך עונש חמור", שזהו רק לאחרי שנעשה כבר מעשה האיסור, משא"כ כדי למנוע שלא יבוא לידי חטא, כבנדו"ד, שנסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים, למרות הנתינת מקום לחשוד במרים, כדי שהמרגלים יקחו מוסר10 ולא יבואו לידי חטא11 – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חי"ח ע' 141 ואילך.

* * *

ב. מאמר (כעין שיחה) ד"ה להבין ענין טענת המרגלים.

לאחרי המאמר אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שכל אלו שסיימו כבר (או שיסיימו קודם הבדלה) את לימוד הלקו"ת דפרשת השבוע, יאמרו "לחיים"12, מתוך החלטה להמשיך הלימוד בשבועות הבאים, עד לשמח"ת.

* * *

ג. דובר אודות מחנה-קיץ "גן ישראל"13 ומעלותיו (שהלימוד הוא רק בעניני תורה, וללא הגבלת ההורים וכו')14, ובסיום השיחה אמר, שכל המדריכים, ואלו שיש להם שייכות ל"קעמפּ", יאמרו "לחיים"15.

* * *

ד. הביאור בפירוש רש"י בסוף פרשתנו, "אני ה' אלקיכם", שמביא "מיסודו של רבי משה הדרשן": (א) "למה נסמכה פרשת מקושש לפ' ע"ז, לומר שהמחלל את השבת כעובד ע"ז שאף היא שקולה ככל המצות .. ואף פרשת ציצית לכך נסמכה לאלו, לפי שאף היא שקולה כנגד כל המצות, שנאמר ועשיתם את כל מצותי", (ב) "על כנפי בגדיהם", "כנגד ואשא אתכם על כנפי נשרים. על ארבע כנפות, ולא בעלת שלש ולא בעלת חמש, כנגד ד' לשונות של גאולה שנאמר במצרים והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי", (ג) "פתיל תכלת", "על שם שכול בכורות, תרגום של שכול תכלא, ומכתם היתה בלילה, וכן צבע התכלת דומה לרקיע המשחיר לעת ערב, ושמונה חוטים שבה כנגד שמונה ימים ששהו ישראל משיצאו ממצרים עד שאמרו שירה על הים" – שכוונת רש"י להוסיף ביאור בהשייכות של הפסוק "אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים גו'", שפירושו "על מנת כן פדיתי אתכם שתקבלו עליכם גזרותי", לפרשת ציצית (דלכאורה ה"ז מתאים יותר למצות ע"ז, שהיא עצמה ככל המצוות, ולא למצות ציצית, שהיא רק מזכירה ומביאה לקיום כל המצוות), "לפי שאף היא שקולה כנגד כל המצות, שנאמר ועשיתם את כל מצותי"16.

ועוד זאת, שכל הפרטים שבמצות ציצית הם כנגד או על שם הענינים דיצי"מ: ד' כנפות – כנגד ד' לשונות של גאולה17, ו(פתיל) תכלת שייך למכת בכורות (שהכריחה את פרעה לומר18 "קומו צאו גו'"): תיבת "תכלת", תרגום של שכול – "על שם שכול בכורות" כפי שהי' למטה, "בלילה"; וצבע התכלת שדומה לרקיע המשחיר לעת ערב – כפי שנפעל הענין למעלה ברקיע בזכות הפסח שהקריבו בנ"י בין הערביים (וזהו "פתיל תכלת", שמורה על ההמשכה מהרקיע). ו"שמונה חוטין שבה כנגד שמונה ימים .. עד שאמרו שירה על הים", מהתחלת יצי"מ, ביום י"ד לעת ערב שאז נפעל הענין ברקיע, ועד להשלימות דיצי"מ19 בקרי"ס.

ובפנימיות הענינים: תכלת מורה על יראה, סור מרע, ולבן מורה על אהבה, עשה טוב. ולכן מפרש רש"י תחילה "פתיל תכלת" ואח"כ "שמונה חוטין", כי סו"מ קודם לע"ט. ובזמן הזה כולם לבן, כי עיקר העבודה היא בקו האהבה, ומזה באים לכל הדרגות דיצי"מ20 – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש ח"ח ע' 94 ואילך.

______ l ______